בעש"ט (1)
לנגיד אמיד מדרזאשנה לא היו ילדים כלל, רחמנא ליצלן. הוא הלך אל הבעש"ט וביקש רחמים. אמר לו הבעש"ט: "אם תרצה שיהיה לך ילד, זה אפשרי, אבל אתה חייב להסכים להיות עני. דון בכך עם אשתך לראות אם היא מסכימה לכך."
אשתו הסכימה והוא חזר אל הבעש"ט. בירך אותו הבעש"ט – ואכן נולד לו בן זכר, ומייד נהייה עני. הבית שלו נשרף והעסק שלו הדרדר. הוא נהייה כזה קבצן שכשהילד גדל, הוא לא יכול היה לתת לו אפילו חתיכת לכם.
הוא בא אל הבעש"ט להתלונן. אז הבעש"ט אמר לו לצאת אל העולם – עד למקום בו לא שמעו על הבעש"ט. והוא ציית. ארז את רכושו היחיד – הטלית והתפילין, ויצא לדרך.
הוא הלך מעיירה אחת לאחרת. הוא נהג להיכנס לבית הכנסת לשמוע על מה יהודים מדברים ביניהם – וכששמע שמדברים על הבעש"ט הוא המשיך ללכת.
פעם אחת הוא גילה עיירה, שבה כבר לא דיברו על הבעש"ט. הוא הבין שבקרוב מסעו יגיע לסופו. אולם, לא היה לו מה לעשות בכפר, אז הוא המשיך ללכת הלאה משם. בדרך מצאה אותו סופת כפור חזקה והיהודי, במאמץ גדול, הצליח למצוא את דרכו אל עיירה אחת. היה חשוך ורק בבית אחד הוא עדיין ראה אור. הוא הלך ונעמד מול הדלת, אבל מסתבר שלא שמעו את דפיקותיו, עד שבמקרה פתחו חלון לשפוך דלי מים. המים נפלו על היהודי הקפוא והוא צעק בכזה צער נוראי שפתחו את הדלת והכניסו אותו פנימה. מיד החליפו לו בגדים, נתנו לו לאכול ונתנו לו מיטה.
בעל הבית היה יהודי עשיר [=גביר], וכשהיהודי ניסה ללכת לישון הגביר התיישב ללמוד. היהודי החל להיזכר שגם הוא היה פעם גביר – וגם יכול היה לשבת בבית חם וללמוד דף גמרא במנוחה, ולבו התמלא צער ולא יכול היה להירדם.
הוא ראה כיצד נכנסה אישה צעירה בבכי מר ומתמשך, ושמע כיצד היא מתווכחת עם בעל הבית – מדוע הוא לא רואה רופאים טובים יותר. ובעל הבית ניסה לתרץ – "מה אני יכול לעשות?! – אני עושה כל מה שרק אפשר." לאחר מכן היא הלכה משם.
היהודי – שבכל מקרה כבר לא יכול היה לישון, לא שכב במנוחה. הוא נעמד ושאל את בעל הבית פרטים על מה שקרה. אך בעל הבית לא רצה לענות – "מה זה עניינך?" אבל היהודי לא הניח לו – אז בעל הבית סיפר לו שאישה זו היא בתו שנשואה כבר כמה שנים –והיא בריאה לגמרי אלא שיש כאן רק צרה אחת. כשהיא צריכה לטבול והולכת למקווה – היא נהיית חולה וזמנה [המחזור שלה] מגיע עוד הפעם – וזה כבר כך כמה שנים ואף רופא לא יכול לעזור.
אז היהודי סיפר לו על הבעש"ט והמליץ לו בחום לנסוע אליו. ולמרות שבעל הבית אף פעם לא שמע על הבעש"ט, הוא הסכים ולקח איתו את היהודי ונסע אל הבעש"ט.
כשהם הגיעו אל הבעש"ט, אמר הבעש"ט אל הגביר: "לך הביתה, אבל קח איתך את היהודי הזה – ואני גם אגיע בהמשך."
לקח איתו הבעש"ט עשרה אנשים מחבורתו ונסע אל העיירה של הגביר. הלך הבעשט למקווה עם חבורתו ולקח איתו חלף [סכין שחיטה], אבל לפני שהוא טבל בעצמו התלמידים שלו היו צריכים לדקלם בחזרתיות את ה'אלף-בית'.
לאחר זאת, הוא הלך בעצמו לטבול והטביל יחד איתו את הסכין, וראו שהמים מיד התמלאו בדם. כשהבעש"ט יצא מהמקווה, הוא סיפר שבמקווה היו שדים שפגעו באישה, אבל עכשיו, הכל יהיה בסדר.
כשהגביר בא להודות לו, שאל אותו הבעש"ט: "האם אתה זוכר – לפני שנה נפל בגורלך למצוא אנייה עם תבואה?" הוא ענה: "כן." "כמה כסף הרווחת מזה?" הוא ענה: "כך וכך."
"נו, אם כך, תן ליהודי את הכסף הזה. כשהוא נהייה עני – קרה לו שאחת מאוניותיו נעלמה עם התבואה. זו הייתה האונייה שלך." והוא עשה כן ושניהם נושעו.
ליהודי היה ילד והוא קיבל בחזרה חלק מהונו הקודם. ובעל הבית – בתו נרפאה.
י.פ.
אלעזר זאהן ממז'יבוז'
