אודות מכון המחקר
החסידות המאוחרת נתפסה והוצגה במחקר כתנועה של התמסדות והתקבעות שאיבדה את הרנסנס החסידי הראשוני, ואף התנוונה. לאחרונה חלו שינויים במחקר והוצגו שיטות וגישות יותר מורכבות שמוצאות מאפיינים ייחודים לחסידות המאוחרת.
הרב מטורנא סיפר את המעשה הבא על הרבי מרוז'ין:
כשהרבי מרוז'ין היה בסקולה [סקאלה פודילסקה] התגורר שם מחבר הספר "שו"ת בית שלמה" – גאון עולם.
בערב שבת, ממש לפני הדלקת נרות, הרבי מרוז'ין התקין את מקטרתו בטבק, ולפתע קרא ל'בית שלמה' אליו מיד. הוא חיפש באופן דחוף פסיקה בשאלה האם אונס ממון הוא אכן אונס או לא.
ה'בית שלמה' מיד דפדף בגמרא אל מסכת כתובות יח עמ' ב אל המשנה: "העדים שאמרו כתב ידנו הוא זה." ומתוך הרשב"א על הסוגיה הוא הצליח לפסוק שאונס ממון הוא אכן אונס.
כשהרבי מרוז'ין שמע זאת הוא השליך את המקטרת בדיוק כשהגיע הזמן להדליק נרות.
אחר כך סיפר הרבי מרוז'ין את המעשה הבא:
היו היה יהודי, שניהל מזקקה ליי"ש. כדי להתפרנס מכך ולא לשלם מס הוא התקין צינור שהטה את היי"ש לצד [כך שחלקו לא נספר] באופן שפטר אותו ממס.
כשהוא הגיע לבית הדין בעולם הבא – טען היהודי שהוא אף פעם לא חילל שבת בחייו, מלבד פעם אחת. פעם, הגיע גובה המיסים לאסוף את המס בדיוק בשבת. חשש היהודי שאם יגלו את הצינור הוא יהפוך לאביון ודל, ולכן היה חייב להשליך את הצינור ובכך לחלל את השבת. טען היהודי בפני בית הדין שהיה זה אונס ממון ולכן הוא פטור. החליטו למעלה שהרבי מרוז'ין יבקש מפוסק הדור לפסוק אם היה זה אונס ממון או לא.
לכן, ביקש הרבי מרוז'ין שהבית שלמה יכריע את הדין למרות שזה כבר היה מאוחר מאוד וממש לפני הדלקת נרות שבת.
י.פ.
יעקב טייטלבוים
(הוא בעצמו שמע את המעשה מהרב מטורנא)
(יעקב טייטלבוים היה תלמיד של הרב מטורנא)
The Rabbi of Torna shared a story about the Ruzhiner. At one point, the Ruzhiner visited Skała Podolska. In that place, lived the author of the responsa Bet Shlomo, a world-renowned gaon (eminent Torah scholar). Just before the Friday night candle lighting, the Ruzhiner, while smoking his lulke-zibik (stem pipe), suddenly called for the presence of the Bet Shlomo. He urgently sought a ruling on whether a monetary threat should be considered coercion or not. Without delay, the Bet Shlomo promptly flipped through the pages of the Talmudic tractate, Ketubot 18b, specifically the Mishna that states, “The witnesses who said this is our handwriting." Drawing from Rashba's commentary on that sugya (Talmudic section), he ruled that a monetary threat indeed constitutes coercion.
Upon hearing this, the Ruzhiner swiftly discarded his pipe just in time as the moment had arrived to light the candles. Subsequently, the Ruzhiner related the following story: there was once a Jewish individual who owned a brewery producing bronfen (liquor). To sustain his parnassah (livelihood) and avoid excessive taxation, he implemented the use of a tube on the side this way he exempted himself from taxes. However, when he reached the Other World and faced the bet din (court), the Jew argued that throughout his entire life, he had never desecrated the Sabbath, except on one occasion. On one occasion, the tax collectors arrived to inspect his brewery during Shabbat, and the Jew became apprehensive that they would discover the tube, leading to financial ruin. Therefore, he had to remove the tube, thereby necessitating the violation of Shabbat. The Jew argued that it was a situation of monetary coercion and thus claimed exemption. The Jew now argues that he faced monetary coercion and should be exempt. In the celestial realm, it was decided that the Ruzhiner should approach the posek hador (foremost halakhic authority) to determine whether a monetary threat constitutes coercion. As a result, even though it was quite late for candle lighting, the Ruzhiner sought the Bet Shlomo's final ruling.
Y.F.
Yaakov Teitelbaum
(The story was heard from the Rabbi of Torna, himself)
(Yaakov Teitelbaum, a student of the Rabbi of Torna)
דער טארנער רב האט דער ציילט די פאלגענדע מעשה פון דעם ריזשינער.
דער ריזשינער איז געווען אמאל אין {סקארלאט} [סקאלע]. דארט האט געוווינט דער מחבר פון שו"ת בית שלמה – א וועלט גאון.
פרייטאג ביי נאכט קוים, קוים פאר ליכט בענשען האט דער ריזשינער גערעכערט זיין לולקע {ציבער} [ציבעק] און האט פלוצלינג גערופען דעם בית שלמה צוריק און אים געבעטען ער זאל זאפארט פסק'נען צו אונס ממון הייסט אן אונס צו נישט.
האט דער בית שלמה באלד אויסגעמישט די גמרא כתובות יח: צו דער משנה: העדים שאמרו כתב ידנו הוא זה. און פון דעם רשב"א אויף דער סוגי'ה קען מען פסק'נען אז אונס ממון איז אן אונס.
אזוי ווי דער ריזשינער האט דאס דערהערט האט [ער] {אוועגגעוואפען} [אוועגגעווארפען] די לולקע און פונקט אין צייט ווייל מען האט שוין געדארפט בענשען ליכט.
דערנאך האט דער ריזשינער דער ציילט די מעשה.
עס איז געווען א ייד וואס האט געהאלטען א ברענעריי פון בראנפן. אויף צו מאכען פרנסה און נישט דארפען אלס אוועגגעבען אויף שטייערן – האט איינגעפירט א רערעל וואס האט אוועג-געפירט בראנפן אויף א זייט אזוי הערומעט דאס אויף דעם האט ער נישט געדארפט צאלען קיינע שטייערן.
אז ער איז געקומען אויף יענער וועלט צום בית דין – האט דער ייד געטענעט דאס ער האט קיינמאל אין זיין לעבען נישט מחלל שבת געווען נאר איינמאל. איינמאל זענענן געקומען שטייער בעאמטע פונקט אין שבת צו קאנטראלירען זיין ברענעריי. האט דער ייד מורא געהאט דאס אויב מען וועט אויסגעפינען [דאס] רערעל וועט ער בדיל הדל ווערען. האט ער אוועגגענעמען דאס רערעל און אזוי געמוסט מחלל שבת זיין. טענעט יעצט דער ייד דאס עס געווען אן אונס ממון און ער איז פטור. און מען האט אויבען דן געווען דאס דער ריזשינער זאל בעטען דעם פוסק הדור צו פסקענען צו אונס ממון איז אונס צו נישט.
דאפאר האט דער ריזשינער געבעטען דעם בית שלמה צו פסקנען דעם דין חאטש עס איז שוין געווען אזוי שפעט פאר פרייט ליכט בענשען.
י.פ) יעקב טייטעלבוים
(די מעשה אליין געהערט פון
דעם טארנער רב
יעקב טייטעלבוים א תלמיד פון
דעם טארנער רב(]]
הרב מטורנא סיפר את המעשה הבא על הרבי מרוז'ין:
כשהרבי מרוז'ין היה בסקולה [סקאלה פודילסקה] התגורר שם מחבר הספר "שו"ת בית שלמה" – גאון עולם.
בערב שבת, ממש לפני הדלקת נרות, הרבי מרוז'ין התקין את מקטרתו בטבק, ולפתע קרא ל'בית שלמה' אליו מיד. הוא חיפש באופן דחוף פסיקה בשאלה האם אונס ממון הוא אכן אונס או לא.
ה'בית שלמה' מיד דפדף בגמרא אל מסכת כתובות יח עמ' ב אל המשנה: "העדים שאמרו כתב ידנו הוא זה." ומתוך הרשב"א על הסוגיה הוא הצליח לפסוק שאונס ממון הוא אכן אונס.
כשהרבי מרוז'ין שמע זאת הוא השליך את המקטרת בדיוק כשהגיע הזמן להדליק נרות.
אחר כך סיפר הרבי מרוז'ין את המעשה הבא:
היו היה יהודי, שניהל מזקקה ליי"ש. כדי להתפרנס מכך ולא לשלם מס הוא התקין צינור שהטה את היי"ש לצד [כך שחלקו לא נספר] באופן שפטר אותו ממס.
כשהוא הגיע לבית הדין בעולם הבא – טען היהודי שהוא אף פעם לא חילל שבת בחייו, מלבד פעם אחת. פעם, הגיע גובה המיסים לאסוף את המס בדיוק בשבת. חשש היהודי שאם יגלו את הצינור הוא יהפוך לאביון ודל, ולכן היה חייב להשליך את הצינור ובכך לחלל את השבת. טען היהודי בפני בית הדין שהיה זה אונס ממון ולכן הוא פטור. החליטו למעלה שהרבי מרוז'ין יבקש מפוסק הדור לפסוק אם היה זה אונס ממון או לא.
לכן, ביקש הרבי מרוז'ין שהבית שלמה יכריע את הדין למרות שזה כבר היה מאוחר מאוד וממש לפני הדלקת נרות שבת.
י.פ.
יעקב טייטלבוים
(הוא בעצמו שמע את המעשה מהרב מטורנא)
(יעקב טייטלבוים היה תלמיד של הרב מטורנא)
The Rabbi of Torna shared a story about the Ruzhiner. At one point, the Ruzhiner visited Skała Podolska. In that place, lived the author of the responsa Bet Shlomo, a world-renowned gaon (eminent Torah scholar). Just before the Friday night candle lighting, the Ruzhiner, while smoking his lulke-zibik (stem pipe), suddenly called for the presence of the Bet Shlomo. He urgently sought a ruling on whether a monetary threat should be considered coercion or not. Without delay, the Bet Shlomo promptly flipped through the pages of the Talmudic tractate, Ketubot 18b, specifically the Mishna that states, “The witnesses who said this is our handwriting." Drawing from Rashba's commentary on that sugya (Talmudic section), he ruled that a monetary threat indeed constitutes coercion.
Upon hearing this, the Ruzhiner swiftly discarded his pipe just in time as the moment had arrived to light the candles. Subsequently, the Ruzhiner related the following story: there was once a Jewish individual who owned a brewery producing bronfen (liquor). To sustain his parnassah (livelihood) and avoid excessive taxation, he implemented the use of a tube on the side this way he exempted himself from taxes. However, when he reached the Other World and faced the bet din (court), the Jew argued that throughout his entire life, he had never desecrated the Sabbath, except on one occasion. On one occasion, the tax collectors arrived to inspect his brewery during Shabbat, and the Jew became apprehensive that they would discover the tube, leading to financial ruin. Therefore, he had to remove the tube, thereby necessitating the violation of Shabbat. The Jew argued that it was a situation of monetary coercion and thus claimed exemption. The Jew now argues that he faced monetary coercion and should be exempt. In the celestial realm, it was decided that the Ruzhiner should approach the posek hador (foremost halakhic authority) to determine whether a monetary threat constitutes coercion. As a result, even though it was quite late for candle lighting, the Ruzhiner sought the Bet Shlomo's final ruling.
Y.F.
Yaakov Teitelbaum
(The story was heard from the Rabbi of Torna, himself)
(Yaakov Teitelbaum, a student of the Rabbi of Torna)
דער טארנער רב האט דער ציילט די פאלגענדע מעשה פון דעם ריזשינער.
דער ריזשינער איז געווען אמאל אין {סקארלאט} [סקאלע]. דארט האט געוווינט דער מחבר פון שו"ת בית שלמה – א וועלט גאון.
פרייטאג ביי נאכט קוים, קוים פאר ליכט בענשען האט דער ריזשינער גערעכערט זיין לולקע {ציבער} [ציבעק] און האט פלוצלינג גערופען דעם בית שלמה צוריק און אים געבעטען ער זאל זאפארט פסק'נען צו אונס ממון הייסט אן אונס צו נישט.
האט דער בית שלמה באלד אויסגעמישט די גמרא כתובות יח: צו דער משנה: העדים שאמרו כתב ידנו הוא זה. און פון דעם רשב"א אויף דער סוגי'ה קען מען פסק'נען אז אונס ממון איז אן אונס.
אזוי ווי דער ריזשינער האט דאס דערהערט האט [ער] {אוועגגעוואפען} [אוועגגעווארפען] די לולקע און פונקט אין צייט ווייל מען האט שוין געדארפט בענשען ליכט.
דערנאך האט דער ריזשינער דער ציילט די מעשה.
עס איז געווען א ייד וואס האט געהאלטען א ברענעריי פון בראנפן. אויף צו מאכען פרנסה און נישט דארפען אלס אוועגגעבען אויף שטייערן – האט איינגעפירט א רערעל וואס האט אוועג-געפירט בראנפן אויף א זייט אזוי הערומעט דאס אויף דעם האט ער נישט געדארפט צאלען קיינע שטייערן.
אז ער איז געקומען אויף יענער וועלט צום בית דין – האט דער ייד געטענעט דאס ער האט קיינמאל אין זיין לעבען נישט מחלל שבת געווען נאר איינמאל. איינמאל זענענן געקומען שטייער בעאמטע פונקט אין שבת צו קאנטראלירען זיין ברענעריי. האט דער ייד מורא געהאט דאס אויב מען וועט אויסגעפינען [דאס] רערעל וועט ער בדיל הדל ווערען. האט ער אוועגגענעמען דאס רערעל און אזוי געמוסט מחלל שבת זיין. טענעט יעצט דער ייד דאס עס געווען אן אונס ממון און ער איז פטור. און מען האט אויבען דן געווען דאס דער ריזשינער זאל בעטען דעם פוסק הדור צו פסקענען צו אונס ממון איז אונס צו נישט.
דאפאר האט דער ריזשינער געבעטען דעם בית שלמה צו פסקנען דעם דין חאטש עס איז שוין געווען אזוי שפעט פאר פרייט ליכט בענשען.
י.פ) יעקב טייטעלבוים
(די מעשה אליין געהערט פון
דעם טארנער רב
יעקב טייטעלבוים א תלמיד פון
דעם טארנער רב(]]
החסידות המאוחרת נתפסה והוצגה במחקר כתנועה של התמסדות והתקבעות שאיבדה את הרנסנס החסידי הראשוני, ואף התנוונה. לאחרונה חלו שינויים במחקר והוצגו שיטות וגישות יותר מורכבות שמוצאות מאפיינים ייחודים לחסידות המאוחרת.