הרבי מסקוהל, הרמר"ז, היה החותן של הרב הזקן [=הראשון] מבעלז. הוא היה מתנגד ואיש גדול, והרבי מבעלז למד בשיעורים שלו. הרבי מבעלז היה בן חמש עשרה כשהוא התחתן. המגיד של העיירה היה אז ר' שלמה לוצקער שלא רק שהיה תלמיד של המגיד, אלא גם המשמש בקודש שלו, הסופר והמזכיר שלו.
פעם אחת, הרבי מבעלז עבר ליד הבית של ר' שלמה לוצקער ור' שלמה קרא אליו: "איש צעיר, אתה מוצא חן בעיניי, אני רוצה ללמוד איתך חסידות וקבלה" והרבי מבעלז הסכים. אולם, מאחר וחותנו, הרמ"ז היה מתנגד זה היה חייב להיות בסתר, וכך יצא שהוא היה חייב ללמוד עם ר' שלמה את השיעור שלו בחסידות בחצות הלילה. השיעור של החותן התחיל בחמש בבוקר ומכיוון שהרבי מבעלז הגיע הביתה מהשיעור של ר' שלמה בשלוש או ארבע בלילה הוא בקושי ישן, וקרה שהוא נרדם במהלך השיעור של חותנו. זה הטריד את הרמר"ז מאוד והוא התבייש מאוד בחתנו. זה הגיע לידי כך שהוא אמר לבתו שמשום שחתנו מביך אז יהיה ראוי להתגרש ממנו. אשתו של הרבי מבעלז ידעה על השיעורים שלו באמצע הלילה, אבל היא לא רצתה לספר לאביה עליהם.
זה נמשך זמן מה. הרבי מבעלז למד בלילה עם ר' שלמה לוצקער ולעיתים קרובות היה נרדם מרוב התשה בשיעורים של חותנו. זו הייתה חרפה גדול עבור הרמר"ז בפני התלמידים האחרים. לכן, הוא החל להציק לבתו בעוצמה שתתגרש מבעלה. [לאור זאת,] היא הוכרחה לספר לאביה על השיעורים של בעלה וגם סיפרה לו על גודל צדקתו ועבודת ה' שלו. מאז ואילך הרמ"ז הניח לו ואפשר לו ללכת בדרך החסידות.
י.פ.
הרבי מצאנז
