החוזה מלובלין הרגיש שנשמה גדולה גדלה בסקוהל. כיוון שהיו מספר חסידים בלובלין שהיו נשגבים – ביניהם ר' יוסף אלעזר, שהיה אחד מהחסידים הנעלים ביותר בלובלין – הוא הבהיר דרך התלמידים שלו שר' שלום מאוד מוצא חן בעיניו ושהוא רוצה לראות אותו אצלו. זה הכביד על לבו של הרבי מבעלז [שהיה אז חסיד] כי הוא לא רצה להיפרד מרבו וממדריכו ר' שלמה לוצקער. הוא גם לא רצה לספר לו על כך כי לא רצה לביישו.
אבל, ה[חוזה] מלובלין לא הניח לו וקרא לו לבוא אליו מספר פעמים. ר' שלום אז פחד מההקפדה של החוזה ובסופו של דבר דיבר עם ר' שלמה לוצקער. כשר' שלום סיפר לרבו מה התרחש, ר' שלמה התחיל לבכות: "הלא יש לו את כל העולם – מה הוא רוצה ממני[?!]. לי יש פרדה אחת והוא רוצה לקחתה ממני! " אבל הוא בכל זאת לא הסכים, ור' שלום נשאר בסקוהל.
פעם אחת ר' שלמה לוצקער קרא לר' שלום ואמר לו: "הקשב! הלא אתה עדיין איש צעיר עם אישה וילדים קטנים. בכל זאת צריכים לפחד מהחוזה מלובלין. לך לשלום." כשר' שלום הגיע ללובלין הוא מצא שם צדיקי עולם גאונים אדירים – אבל החוזה נתן לו כבוד גדול, ובשבת הוא נתן לו עלייה שישית.
י.פ.
הרבי מצאנז
