לגביר גדול אחד – יהודי חסיד – לא היו ילדים ר"ל. הוא בא אל הסבא משפולי לבקש רחמים. הסבא משפולי היה חד אבחנה מטבעו והוא הגיב מיד במילים הבאות: "אני נשבע שלא יהיו לך ילדים".
הגביר לא הניח לו. הוא בא אל ר' פנחס מקוריץ "לעתור". כשהוא הגיע אל ביתו של ר' פנחס היה פסח ור' פנחס היה בבית המדרש. הוא ראה עוני נוראי – לא היה שום דבר של פסח – לא מצות, יין או משהו לאכול. הרבנית בכתה שלרבי אין חוש לעולם הזה – הוא מרוויח אבל לא מרגיש כלל שצריך לקנות דברים עבור פסח.
הגביר מיד קנה כל מה שצריך עבור פסח – כל טוב; מאכלים, כלים וקפוטה ממשי. הוא אפילו הורה לצבוע את הבית בלבן.
כשר' פנחס הגיע הביתה הוא אפילו לא הבחין במלבושים החדשים, ולא שאל מאיפה הכלים החדשים ומהיכן הגיעו כל הדברים הטובים. הוא קיבל כל זאת באהבה.
בהתלהבות הוא עשה קידוש וממש נשרף [מקדושה והתלהבות] כשערך את הסדר, עד אמצע הסדר הוא אפילו לא
שאל מאיפה הכל בא, ואפילו לא הביט באורח – הגביר.
באמצע הסדר הוא ראה את האורח ונתן לו שלום. ואז הרבנית סיפרה לו מה הגביר עשה בעבורם ומהי בקשתו.
הוא הבטיח לו: "אני נשבע שיהיה לך ילד." צדיקים אומרים שלא שמעו את ר' פנחס נשבע מעולם.
בסופו של דבר, היהודי חזר הביתה ובסוף השנה נולד לו ילד.
כשהסבא משפולי שמע שהילד נולד הוא קרא: "תראו שבגיל 13 אותו בן זכר כבר 'ישלם' לר' פנחס 'כגמולו' [=כלומר שר' פנחס ייענש על כך שהוא נשבע לגביר שיהיה לו ילד ועל ידי זה הוא ביטל את שבועתו של הסבא משפולי]".
ואכן כך היה. בגיל 13 הבן זכר יצא לשמד [=המיר דתו] והלשין על בניו של ר' פנחס לממשלה שהם גיירו גוי אחד, אז כלאו אותם וסגרו את בית הדפוס שלהם.
י.פ.
הרבי מצאנז
