כשהתחילו לגייס יהודים לצבא ברוסיה, בניו של הרבי מרוז'ין כבר היו באוסטריה – אבל חסידי רוז'ין נדרשו לשלם כסף כדי לבטל את הגזירה.
שלחו בקשה אל הרבי מסקווירה ושאלו כמה הוא יתן – אבל ר' יצחק לא רצה לתת כלום מכיוון שהוא אמר שזה לא יעזור ואז הוא סיפר את הסיפור הזה:
כשר' איציק'ל עוד היה חתנו של הרבי מרוז'ין והיה סמוך על שלחנו, היה מנהג לר' מרוזי'ן לצאת לטיול בכל יום עם אחד מילדיו או חתניו.
פעם אחת, הרבי מרוז'ין קרא לר' יצחק למרות שזה לא היה תורו. הוא לא היה מוכן, אבל משום שהרבי מרוז'ין הוא שביקש, הוא התארגן במהירות ורץ אל הכרכרה, היכן שהרבי מרוז'ין כבר חיכה לו. בדרך כלל, הרבי מרוז'ין היה יושב בצד אחד, ר' איציק'ל באחר, וביניהם נשאר חלל.
הם נסעו אל תוך היער. לפתע, עצרו את הכרכרה ויהודי ניגש מהיער והתיישב בכרכרה באמצע. הרבי מרוז'ין והיהודי דיברו ארוכות ביניהם אבל ר' איציק'ל לא הבין כלום.
לפתע, הרבי מרוז'ין ליווה את היהודי אל תוך היער, נשאר שם מעט ולאחר מכן, יצא החוצה לבדו וחזר הביתה.
ר' איציק'ל סיים: "עכשיו אני יודע מה קרה ביניהם, ולכן אני לא רוצה לתת שום כסף עבור ביטול גזירת הצבא. משום שאני יודע שזה לא יעזור"
הרבי מביליץ שמע זאת מר' יעקב יוסף מסקווירה.
י.פ.
הרב מביליץ
הרב שטערן.
