חסיד של ר' מנדלי מרימינוב היה פעם בווינה. באותה שנה לא היו אתרוגים בגליציה בכלל וכשהחסיד ראה אתרוג יפה מאוד הוא קנה אותו עבור ר' מנדלי. [אולם] אחר כך, הוא ראה אתרוג עוד יותר יפה וחשב שמכיוון שהוא צריך לעבור דרך סדיגורה אז את האתרוג שקנה לר' מנדלי הוא יתן לרבי מרוז'ין, ואת האתרוג היפה יותר הוא יחביא עבור הרבי מרימינוב.
כשהגיע לרבי מרוז'ין ונתן לו את האתרוג הוא ראה כיצד הרבי מרוז'ין הולך ונהייה בצער גדול. כעבור זמן קצר, שאל אותו הרבי מרוז'ין: "האם זה אכן האתרוג שלי?" אז החסיד נאלץ לומר לו את האמת. הוא סיפר לו את כל המעשה והראה לו את האתרוג שקנה עבור ר' מנדלי. אז אמר הרבי מרוז'ין :"זה האתרוג שלי!" והסביר: "בט"ו בשבט מראים לצדיק את האתרוג שיהיה לו בסוכות. כשראיתי את האתרוג [הראשון שהראת לי] ולא זיהיתי אותו פחדתי מאוד מכיוון שידוע שאם הצדיק מקלקל במעשיו, הוא לא זוכה לקבל את האתרוג שהראו לו בט"ו בשבט. לכן, כשהראית לי את האתרוג האחר, יראתי שאכן קלקלתי במשהו שאיני זוכר. אולם, כעת שאני רואה שהאתרוג האחרון שקנית [הוא זה ש]באמת יועד לי, אני שמח ורגוע."
ר' וועלוועל כץ
