פעם אחת, באופן פתאומי הבעש"ט הורה לר' וואלף קיציס לנסוע לבראד. ר' וואלף לא שאל שאלות ויצא לדרך.
דרכו הייתה קשה וכשירד הלילה ר' וואלף נכנס לפונדק וביקש מקום ללון.
החוכר בעל הפונדק אמר לו שהוא ירשה לו לישון שם, אולם בתנאי אחד שאם יבואו עוד אורחים הוא יהיה חייב לתת להם את מיטתו. ר' וואלף הסכים לכך.
באמצע הלילה כרכרה יפה התקדמה ונעה אל הפונדק, והנודע ביהודה עם חבורה מתלמידיו יצאו. בעל הפונדק העיר את ר' וואלף והורה לו לתת את חדרו לאורח הנכבד. ר' וואלף ציית ונשכב עם התלמידים האחרים על הרצפה. הנודע ביהודה החל ללמוד סוגייה קשה. הוא למד בקול רם וחרג מהפירוש הפשוט. כשר' וואלף קיציס שמע זאת הוא קרא אליו והזכיר לו את הפשט הנכון. זה קרה פעם אחת, פעמיים, וגם פעם שלישית.
בפעם השלישית הנודע ביהודה תפס שהפירוש שהוצע הוא פירוש גאוני. הוא הציץ וראה שזה מגיע לא מתלמידיו, אלא מיהודי לבוש סחבות ששכב על הרצפה. הוא שוחח איתו בלימוד ולא עזב אותו [והפציר בו] עד שהוא [יסכים] לישון במיטתו.
בבוקר, שאל אותו הנודע ביהודה: "לאן אתה נוסע?" וכשהוא השיב לו שהוא גם נוסע לבראד הוא הורה לו לנסוע בכרכרה שלו.
כשהם התקרבו לבראד, ר' וואלף נפרד ממנו, חיפש מקווה ונעלם.
מדוע הגיע הנודע ביהודה לבראד? חכמי הקלויז [בית המדרש] שמעו שהבעש"ט נותן קמיעות ועליהם כתוב השם המפורש. לכן הם ערכו אסיפה והזמינו גם את הנודע ביהודה.
כשהנודע ביהודה הגיע לאסיפה הוא הצהיר שהוא לא רוצה ללכת לאסיפה עד שלא יקראו לתלמיד חכם הגדול שפגש בדרכו.
חיפשו בכל בראד עד שמצאו את ר' וואלף מאחורי התנור בבית כנסת קטן. כשהוא הגיע לבית הכנסת הגדול, היכן שערכו את האסיפה, הנודע ביהודה קרא אליו שיבוא לשבת לידו ונתן לו מקום לידו על הבימה.
דין התורה האסיפה החלה וחכמי בראד טענו שהבעש"ט נותן קמיעות וכותב בהם את השם המפורש.
קרא ר' וואלף קיציס בהתלהבות גדולה: "מה כוונתכם שהבעש"ט הקדוש צריך לכתוב את השם המפורש. בשבילו זה מספיק לכתוב ר' ישראל בן שרה. וכדי להוכיח זאת, חפשו את הקמיעות וראו בעצמכם."
כשהנודע ביהודה שמע מה ר' וואלף קיציס אמר, הוא הורה לחפש את הקמיעות שנמצאו בבראד וכשפתחו אותם ראו שר' וואלף אמר את האמת.
י.פ.
דוד פישמאן
