הזקן [=הרבי הראשון] מצ'ורטקוב תמיד סיפר כיצד הצדיקים והרבנים בדורו של הרבי מרוז'ין העריכו וגידלו אותו [=הרבי מרוז'ין] מאוד.
פעם אחת ביום השנה לפטירתו של הרבי מרוז'ין, סיפר הרבי מצ'ורטקוב את המעשה הבא:
כשהרבי מרוז'ין היה צריך להתחיל להניח תפילין, אמו חוה'נו לקחה אותו אל הרבי מאפטא. כשהגיעו לשם, היא הדריכה אותו ואמרה לו שהרבי מאפטא מתפלל מאוחר, ולכן הוא צריך לחכות עם התפילין עד שהרבי מאפטא יוכל להניח איתו את התפילין בפעם הראשונה.
אבל ביום בר המצווה שלו, הרבי מרוז'ין התעורר מוקדם בבוקר וכבר הניח תפילין.
כשהגיע זמן התפילה של הרבי מאפטא, התחילו לחכות לרבי מרוז'ין [בשביל הנחת התפילין המשותפת], אולם הוא לא היה שם – חיפשו אותו אבל לא הצליחו למצאו, אבל, בסופו של דבר הוא הגיע. חוה'נו – אמו, שאלה אותו בצעקה גדולה "איפה היית? אתה לא ידעת שהרבי מאפטא צריך להניח לך את התפילין בפעם הראשונה?" הרבי מרוזין ענה "כן, אבל אני כבר התפללתי והנחתי תפילין." חוה'נו נחרדה עוד יותר, היתכן?! היא בעצמה הביאה את בנה אל הרבי מפאטא והילד הרשה לעצמו להניח תפילין לבד?!
אולם, היא בכל זאת לקחה אותו עמה אל הרבי מאפטא, שאמר: "בוא נראה לפחות כיצד אתה מתפלל"
י.פ.
מיכל'ע שוחט
