כשהרבי מרוז'ין היה עוד צעיר מאוד, אמא שלו, הרבנית חווה'לה, ביקשה ממנו שיסע לרבי מאפטא כדי לקבל סמיכה [לרבנות].
הוא הסכים ולקח איתו את ר' אברהם שלמה. במהלך הנסיעה, ר' אברהם שלמה לא פסק מלגחך על האדמו"רות.
בלילה, נעצרו יחד באותה התחנה ועמדו להתפלל.
משום שר' אברהם שלמה האריך מאוד בתפילת שמונה עשרה, הרבי מרוז'ין נתן לו כזאת דחיפה שהוא מיד פסק ועקר רגליו [כנהוג בסיום התפילה].
לאחר מכן הוא שאל אותו שלוש שאלות:
- מדוע הוא עקר רגליו?
- מדוע הוא האריך בתפילתו?
- והוא שאל אותו גם על פשט הפסוק: 'הסובל ומעלים עין מסוררים' [– הכיצד?] הרי אם הוא סובל, הוא לא מעלים עין.
ענה לו ר' אברהם שלמה על שלוש השאלות:
- כתוב: 'אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב – פוסק' ועל זה נאמר: "הוי זהיר בגחלתן של תלמידי חכמים […]שנשיכתן נשיכת עקרב," לכן עקרתי רגלי כשדחפת אותי.
- אתה אכן חייל מנוסה, ויכול להתפלל מהר – אני לא. אני הולך לאיטי. לוקח לי הרבה זמן להטעין את אבק השריפה ולכן זה לוקח יותר זמן.
- 'מעלים עין מסוררים' – זה היחס של הקדוש ברוך הוא אלי. 'הסובל' – הוא עושה בעבורך לפי שכתוב 'הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטל'
י.פ.
רבי גאלד
נכד של המלאך
