פעם אחת, רצה הרבי מאפטא לנסוע אל ר' ברוך. מכיוון שר' ברוך היה קפדן והרבי מאפטא אהב לומר גוזמאות – הגבאים חששו ודאגו שמא יסתכסכו ולכן לא הרשו לו לנסוע. אבל הרבי מאפטא התעקש שהוא דווקא רוצה [לנסוע], אז המקורבים החשובים גילו לו את האמת, שהם חוששים שהוא יפגש עם ר' ברוך. אז הוא הבטיח להם שהוא ימנע מלומר גוזמאות.
כשהוא הגיע, בשישי בערב, ר' ברוך, שידע שהרבי מאפטא אוהב לאכול הרבה, נתן לו כמות גדולה [של אוכל] – והרבי מאפטא, אכל ישר מהקערה, כפי שהיה נוהג לעשות.
חשבו שזה יטריד את ר' ברוך. אבל הוא אמר שהוא ראה כיצד מקריבים קורבנות [=בהתייחס לאכילתו של הרבי מאפטא].
כשהרבי מאפטא התחיל לספר גוזמאות, ר' ברוך קרא: "זה ממש זהב [שיוצא] ישר מפיך."
בשישי בערב ובשבת בבוקר, כיבדו את הרבי מאפטא לומר תורה. אולם, בסעודה שלישית הוא כבר לא רצה [לומר]. [אז] ר' ברוך אמר פשט קטן מהזוהר.
כשהוא [=הרבי מאפטא] יצא מהסעודה הוא אמר למשרת שלו: "מהר, הכן לי את המשכב [=המיטה], אני רוצה לנוח. הוא שבר את כל כולי עם התורה שלו."
י.פ.
אלעזר זאהן
