ר' וואלף קיציס גידל יתום אחד והבעש"ט גידל יתומה. הבעש"ט הבטיח בעבורה נדוניה של 200 עד 300 רובל. כשהגיע זמן החתונה ולבעש"ט לא הייתה נדוניה, ר' וואלף כתב לבעש"ט מכתב בו ציין שאי אפשר לעשות את החופה עד שמשיגים את הנדוניה. אולם, זה לא עזר כי לא היה כסף כלל.
בינתיים, התרחש מעשה עם פדיון שבויים והבעש"ט נתן הבטחה [לתרום] 200 רובל, אז הפרנס לווה את הכסף מהפריץ.
פעם אחת, הפריץ דרש את הכסף בחזרה, ו[אמר ש] אם הוא לא יקבל אותו בתוך שבועיים הוא יכבול בשלשלאות את הפרנס ואת הבעש"ט.
אמר הבעש"ט לפרנס: "הנה הכסף עבור הוצאות הנסיעה לפריץ, ראה אם אתה יכול להשיג מהפריץ כסף עבור הנדוניה."
הפרנס הביט בו כמשוגע – הפריץ דורש את החובות שלו והבעש"ט רוצה עוד החזר עבור נדוניה?!
אולם, זה בכל זאת היה הבעש"ט, אז הוא ציית לו.
כשהפרנס הגיע אל הפריץ – הוא מצא אותו בשעת אכילה וכמובן לא הורשה להיכנס פנימה.
בזמן שהמתין, הוא חשב על רעיון – הוא צריך לבקש מהפריץ את החשבון המדויק על מה שהוא דורש כדי לוודא שזה נכון.
כשהפריץ סיים את ארוחתו, הוא יצא החוצה וערך את החשבון ומצאו שהפריץ חייב 200 רובל. אז הפריץ נתן את לו סכום הכסף.
כך לבעש"ט היה את הכסף הנדרש עבור נדוניה, והחתונה נערכה בשעה טובה.
י.פ.
הרבי מקינוב
