מערכת היחסים בין החסידים והמתנגדים בלידא יכולה להיות מאופיינת בעזרת הסיפור הבא:
בתרצ"א (1931) לידא נשרפה. בית הכנסת של החסידים נשרף בלהבות ובית הכנסת היחיד שנשאר היה בית הכנסת של החייטים, אזהחסידים, אבוי, גם היו צריכים להתפלל שם.
בסוכות ירד לפני התיבה [כשליח ציבור] חסיד שהיה לו חיוב, ובקדיש הוא אמר: "ויצמח פורקניה." חייט מתנגד אחד, קפץ ממקומו בכעס גדול! "אפילו דם יישפך" הוא צעק, "אבל במקום קדוש לא יאמר שום 'ויצמח פורקניה'"
י.פ.
מ. איוונסקי
