לאחר שהזקן מסדיגורה נפטר בי"א אלול, אז בכל הטישים של החגים ישבו שני האחים – ר' יצחק (מבויאן) ור' ישראל'נו (שנהיה בהמשך לרבי מסדיגורה) – ביחד.
בשמחת תורה, לפני 'אתה הראת' החלו החסידים להתווכח ולריב מי צריך לומר את 'אתה הראת', אולם בסופו של דבר אמר אותה החזן הקבוע.
אבל בשבת בראשית שני האחים כבר ערכו טישים נפרדים.
אצל ר' יצחק בטיש (הוא היה הבכור) ישבו ר' דוד ארטענבערג ור' יוסף ישראל'ס – שניים מחסידי סדיגורה המכובדים ביותר שעוד הספיקו להיות אצל הרבי מרוז'ין.
כשר' יצחק התחיל לומר תורה, כלומר בפעם הראשונה שאמר תורה כרבי, הוא פתח במילים: "בראשית, אני אומר ש-בת – שבת" (אותן המילים המובאות בזוהר). אז ר' יוסף ישראל'ס החל לרעוד מרוב התפעלות ושרט את בשרו של שכנו, וגם תפס את רגלו.
החסידים השתוממו – מה כל כך גאוני במילים האלו? מה אתה מתפעל כל כך? זה כבר כתוב בזוהר!
אז ר' יוסף ישראל'ס וגם ר' דוד ארטענבערג (הרבי מברדיטשב) סיפרו שכשר' יצחק היה ילד בן שנה, לקחו אותו
אל הרבי מרוז'ין ושם לימדו אותו לומר את מילותיו הראשונה "שבת שלום". אבל הוא לא דיבר טוב – ושיצא לו ש-בת.
אז קרא הרבי מרוז'ין – "שמעו, הוא אמר ש-בת, שבת."
לכן, חסידי רוז'ין הזקנים התפעלו כל כך מהדבר תורה הראשון של ר' יצחק כרבי.
י.פ.
מתיהו שפעקטאר (חסיד בויאן)
