אודות מכון המחקר
החסידות המאוחרת נתפסה והוצגה במחקר כתנועה של התמסדות והתקבעות שאיבדה את הרנסנס החסידי הראשוני, ואף התנוונה. לאחרונה חלו שינויים במחקר והוצגו שיטות וגישות יותר מורכבות שמוצאות מאפיינים ייחודים לחסידות המאוחרת.
פעם, ר’ מיכל’ע מזלאטשוב הורה לאחד מתלמידיו לנסוע לר’ פנחס מקאריץ ולשאול אותו מדוע הוא לא ראה שהתפילות שלו (של ר’ פנחס מקאריץ) עולות לשמים.
שאל ר’ פנחס את אותו החסיד: “מאיפה יכול ר’ מיכל’ע לדעת לאן הולכות התפילות שלי?! התפילות שלי מגיעות גבוה, למקום שהוא למעלה ממלאכים ושרפים.”
כשהחסיד חזר עם התשובה הזו, ר’ מיכל’ע נותר מבולבל. ספר “עשרה מאמרות” היה מונח על השולחן שלו, הוא דפדף בו ופתח בדיוק במאמר: “‘ויעמד פנחס ויפלל’ (תהילים קו, ל) – שהעלים והסתיר תפלתו למעלה ממלאכים ושרפים.” 1 נרגע ר’ מיכל’ע ואמר –אם יש אחד שיכול לעשות זאת, יכול לעשות זאת גם השני.
י.פ.
דוד פישמאן
אולי הכוונה לקטע זה:
http://www.hebrew.grimoar.cz/azarja_de_fano/asara_maamarot.htm
מאמר אם כל חי – חלק א סימן לד
ויש תפלות שאינן צריכות סיוע למעלה בעליהן כגון פנחס בשטים כי אמנם עלה בתפלתו לחיה ויחידה שלא נמסרו פניהם לשליח כמו שבארנו במאמר הנפש לפיכך כתיב ויעמוד ויפלל ולא נאמר ויתפלל. וכל הפסוק חמש תיבות שבכל אחת מהן חמש אותיות שנתיחדו בתפלתו חמשה פרצופי הנפש כלולין זה מזה ואל תתמה אם במשה נאמר ויתפלל כי נפשו של משה היא לבדה לפי גדלה וחשיבותה תעורר בעליונים מה שלא יעוררהו פנחס בחיה ויחידה כוליה האי ואולי עוד משה רבינו ע”ה השלים הדיוקן האנושי כל האפשר במדת מקומו ושעתו ולא שנא זיו יקרא דאפוהי מאדם למלאך כי היה גרעון בחקו עצום ורב לא למעט בכבודן של מלאכי השרת חלילה כי כבר המלצנו במאמר חקור דין מה שאמרו רבותינו גדולים צדיקים שלא יובן בשלוח כמו שחשב הגאון רב סעדיה ורבים אשר אתו אף על פי שאין ממש בדעת החולקים עליו וסותרים את דבריו אשר המה טובים ונכוחים מדבריהם בלי ספק אלא להרבות בכבודו של משה שהיה כל ימיו מתפלל ומוסיף דבקות נפלא הגבה למעלה מכל זולתו בעליונים ותחתונים אבל פנחס כי מלאך ה’ צבאות הוא כתיב ביה ויפלל פועל יוצא שהוא קושר כתרים לרבו מדבוקן ותפלתן של שאר העם:
R. Mechele Zlotchover once ordered one of his Chasidim to travel to R. Pinchas Koritzer and ask him why he doesn’t see his prayers (those of R. Pinchas Koritzer) ascending to Heaven.
R. Pinchas asked the Chasid: how can R. Mechele know where my prayers go? My prayers ascend even higher, to a place that is loftier than angels and Seraphs.
When the Chasid returned with the answer, R. Mechele remained confused. The book Asarah Ma’amarot (“The Ten Utterances”)2 was lying on the table. He opened up the book to the exact page where the author comments on the verse “Pinchas stepped forth and intervened (prayed),” (Psalms 106:30) that “he hid and concealed his prayers higher than angels and Seraphs.”3 R. Mechele calmed down and said – if it is possible for one person to accomplish this feat, it is possible for another [person to do the same].
I.F.
Dovid Fishman
The book Asarah Ma’amarot was authored by Rabbi Menahem Azariah da Fano (1548-1620), an Italian rabbi, Talmudist, and Kabbalist.
Note: I did find this exact quote in Sefer Asarah Ma’amarot. However, the storyteller may be referring to the following quote:
http://www.hebrew.grimoar.cz/azarja_de_fano/asara_maamarot.htm
מאמר אם כל חי – חלק א סימן לד
ויש תפלות שאינן צריכות סיוע למעלה בעליהן כגון פנחס בשטים כי אמנם עלה בתפלתו לחיה ויחידה שלא נמסרו פניהם לשליח כמו שבארנו במאמר הנפש לפיכך כתיב ויעמוד ויפלל ולא נאמר ויתפלל. וכל הפסוק חמש תיבות שבכל אחת מהן חמש אותיות שנתיחדו בתפלתו חמשה פרצופי הנפש כלולין זה מזה ואל תתמה אם במשה נאמר ויתפלל כי נפשו של משה היא לבדה לפי גדלה וחשיבותה תעורר בעליונים מה שלא יעוררהו פנחס בחיה ויחידה כוליה האי ואולי עוד משה רבינו ע”ה השלים הדיוקן האנושי כל האפשר במדת מקומו ושעתו ולא שנא זיו יקרא דאפוהי מאדם למלאך כי היה גרעון בחקו עצום ורב לא למעט בכבודן של מלאכי השרת חלילה כי כבר המלצנו במאמר חקור דין מה שאמרו רבותינו גדולים צדיקים שלא יובן בשלוח כמו שחשב הגאון רב סעדיה ורבים אשר אתו אף על פי שאין ממש בדעת החולקים עליו וסותרים את דבריו אשר המה טובים ונכוחים מדבריהם בלי ספק אלא להרבות בכבודו של משה שהיה כל ימיו מתפלל ומוסיף דבקות נפלא הגבה למעלה מכל זולתו בעליונים ותחתונים אבל פנחס כי מלאך ה’ צבאות הוא כתיב ביה ויפלל פועל יוצא שהוא קושר כתרים לרבו מדבוקן ותפלתן של שאר העם:
ר’ מעכעלע זלאטשאווער האט איינמאל געהייסען איינעם פון זיינע חסידים פוהרען צו ר’ פנחס קאריצער און זאל אים פרעגען פאר וואס ער זעט נישט דאס זיינע (דעם קאריצער’ס) תפילות זאלן אלה עולה לשמים זיין.
האט ר’ פנחס געפרעגט דעם חסיד: פון וואנעט ווייס קען ר’ מעכעלע דאס מיינע וויסען וואו מיינע תפילות גען. מיינע תפילות גען העכער, אין א פלאץ למקום שהוא למעלה ממלאכים ושרפים.
אז דער חסיד איז צוריקגעקומען מיט דער תשובה איז ר’ מעכעלע געבליבען א צערמישטער . איז געלעגען דאס ספר “עשרה מאמרות” אויף דען טיש. האט ער עס אויפגעמישט און פונקט אויף דעם מאמר: “ויעמד פנחס ויפלל – שהעלים והסתיר תפלתו למעלה ממלאכים ושרפים.” האט זיך ר’ מעכעלע בערוהיגט און האט געזאגט – דארט ווי עס איז דא איינער וואס קען דאס טון – קען זיין נאך א צווייטער
י.פ)
דוד פישמאן
פעם, ר’ מיכל’ע מזלאטשוב הורה לאחד מתלמידיו לנסוע לר’ פנחס מקאריץ ולשאול אותו מדוע הוא לא ראה שהתפילות שלו (של ר’ פנחס מקאריץ) עולות לשמים.
שאל ר’ פנחס את אותו החסיד: “מאיפה יכול ר’ מיכל’ע לדעת לאן הולכות התפילות שלי?! התפילות שלי מגיעות גבוה, למקום שהוא למעלה ממלאכים ושרפים.”
כשהחסיד חזר עם התשובה הזו, ר’ מיכל’ע נותר מבולבל. ספר “עשרה מאמרות” היה מונח על השולחן שלו, הוא דפדף בו ופתח בדיוק במאמר: “‘ויעמד פנחס ויפלל’ (תהילים קו, ל) – שהעלים והסתיר תפלתו למעלה ממלאכים ושרפים.” 1 נרגע ר’ מיכל’ע ואמר –אם יש אחד שיכול לעשות זאת, יכול לעשות זאת גם השני.
י.פ.
דוד פישמאן
אולי הכוונה לקטע זה:
http://www.hebrew.grimoar.cz/azarja_de_fano/asara_maamarot.htm
מאמר אם כל חי – חלק א סימן לד
ויש תפלות שאינן צריכות סיוע למעלה בעליהן כגון פנחס בשטים כי אמנם עלה בתפלתו לחיה ויחידה שלא נמסרו פניהם לשליח כמו שבארנו במאמר הנפש לפיכך כתיב ויעמוד ויפלל ולא נאמר ויתפלל. וכל הפסוק חמש תיבות שבכל אחת מהן חמש אותיות שנתיחדו בתפלתו חמשה פרצופי הנפש כלולין זה מזה ואל תתמה אם במשה נאמר ויתפלל כי נפשו של משה היא לבדה לפי גדלה וחשיבותה תעורר בעליונים מה שלא יעוררהו פנחס בחיה ויחידה כוליה האי ואולי עוד משה רבינו ע”ה השלים הדיוקן האנושי כל האפשר במדת מקומו ושעתו ולא שנא זיו יקרא דאפוהי מאדם למלאך כי היה גרעון בחקו עצום ורב לא למעט בכבודן של מלאכי השרת חלילה כי כבר המלצנו במאמר חקור דין מה שאמרו רבותינו גדולים צדיקים שלא יובן בשלוח כמו שחשב הגאון רב סעדיה ורבים אשר אתו אף על פי שאין ממש בדעת החולקים עליו וסותרים את דבריו אשר המה טובים ונכוחים מדבריהם בלי ספק אלא להרבות בכבודו של משה שהיה כל ימיו מתפלל ומוסיף דבקות נפלא הגבה למעלה מכל זולתו בעליונים ותחתונים אבל פנחס כי מלאך ה’ צבאות הוא כתיב ביה ויפלל פועל יוצא שהוא קושר כתרים לרבו מדבוקן ותפלתן של שאר העם:
R. Mechele Zlotchover once ordered one of his Chasidim to travel to R. Pinchas Koritzer and ask him why he doesn’t see his prayers (those of R. Pinchas Koritzer) ascending to Heaven.
R. Pinchas asked the Chasid: how can R. Mechele know where my prayers go? My prayers ascend even higher, to a place that is loftier than angels and Seraphs.
When the Chasid returned with the answer, R. Mechele remained confused. The book Asarah Ma’amarot (“The Ten Utterances”)2 was lying on the table. He opened up the book to the exact page where the author comments on the verse “Pinchas stepped forth and intervened (prayed),” (Psalms 106:30) that “he hid and concealed his prayers higher than angels and Seraphs.”3 R. Mechele calmed down and said – if it is possible for one person to accomplish this feat, it is possible for another [person to do the same].
I.F.
Dovid Fishman
The book Asarah Ma’amarot was authored by Rabbi Menahem Azariah da Fano (1548-1620), an Italian rabbi, Talmudist, and Kabbalist.
Note: I did find this exact quote in Sefer Asarah Ma’amarot. However, the storyteller may be referring to the following quote:
http://www.hebrew.grimoar.cz/azarja_de_fano/asara_maamarot.htm
מאמר אם כל חי – חלק א סימן לד
ויש תפלות שאינן צריכות סיוע למעלה בעליהן כגון פנחס בשטים כי אמנם עלה בתפלתו לחיה ויחידה שלא נמסרו פניהם לשליח כמו שבארנו במאמר הנפש לפיכך כתיב ויעמוד ויפלל ולא נאמר ויתפלל. וכל הפסוק חמש תיבות שבכל אחת מהן חמש אותיות שנתיחדו בתפלתו חמשה פרצופי הנפש כלולין זה מזה ואל תתמה אם במשה נאמר ויתפלל כי נפשו של משה היא לבדה לפי גדלה וחשיבותה תעורר בעליונים מה שלא יעוררהו פנחס בחיה ויחידה כוליה האי ואולי עוד משה רבינו ע”ה השלים הדיוקן האנושי כל האפשר במדת מקומו ושעתו ולא שנא זיו יקרא דאפוהי מאדם למלאך כי היה גרעון בחקו עצום ורב לא למעט בכבודן של מלאכי השרת חלילה כי כבר המלצנו במאמר חקור דין מה שאמרו רבותינו גדולים צדיקים שלא יובן בשלוח כמו שחשב הגאון רב סעדיה ורבים אשר אתו אף על פי שאין ממש בדעת החולקים עליו וסותרים את דבריו אשר המה טובים ונכוחים מדבריהם בלי ספק אלא להרבות בכבודו של משה שהיה כל ימיו מתפלל ומוסיף דבקות נפלא הגבה למעלה מכל זולתו בעליונים ותחתונים אבל פנחס כי מלאך ה’ צבאות הוא כתיב ביה ויפלל פועל יוצא שהוא קושר כתרים לרבו מדבוקן ותפלתן של שאר העם:
ר’ מעכעלע זלאטשאווער האט איינמאל געהייסען איינעם פון זיינע חסידים פוהרען צו ר’ פנחס קאריצער און זאל אים פרעגען פאר וואס ער זעט נישט דאס זיינע (דעם קאריצער’ס) תפילות זאלן אלה עולה לשמים זיין.
האט ר’ פנחס געפרעגט דעם חסיד: פון וואנעט ווייס קען ר’ מעכעלע דאס מיינע וויסען וואו מיינע תפילות גען. מיינע תפילות גען העכער, אין א פלאץ למקום שהוא למעלה ממלאכים ושרפים.
אז דער חסיד איז צוריקגעקומען מיט דער תשובה איז ר’ מעכעלע געבליבען א צערמישטער . איז געלעגען דאס ספר “עשרה מאמרות” אויף דען טיש. האט ער עס אויפגעמישט און פונקט אויף דעם מאמר: “ויעמד פנחס ויפלל – שהעלים והסתיר תפלתו למעלה ממלאכים ושרפים.” האט זיך ר’ מעכעלע בערוהיגט און האט געזאגט – דארט ווי עס איז דא איינער וואס קען דאס טון – קען זיין נאך א צווייטער
י.פ)
דוד פישמאן
החסידות המאוחרת נתפסה והוצגה במחקר כתנועה של התמסדות והתקבעות שאיבדה את הרנסנס החסידי הראשוני, ואף התנוונה. לאחרונה חלו שינויים במחקר והוצגו שיטות וגישות יותר מורכבות שמוצאות מאפיינים ייחודים לחסידות המאוחרת.
