אודות מכון המחקר
החסידות המאוחרת נתפסה והוצגה במחקר כתנועה של התמסדות והתקבעות שאיבדה את הרנסנס החסידי הראשוני, ואף התנוונה. לאחרונה חלו שינויים במחקר והוצגו שיטות וגישות יותר מורכבות שמוצאות מאפיינים ייחודים לחסידות המאוחרת.
הרב של סטריר, ר’ בנצי’ל, היה מתנגד (הוא כתב הגהות ל[ספר] אבני מילואים והיה תלמיד של [ר’ אריה לייב הלר, מחבר] קצות החושן). הוא שאל כיצד ייתכן שיהודים בוחרים רב ועושים ממנו קדוש. חסיד אחד ענה לו שצדיקים אומרים על זה משל: זה כמו תרומה, כלומר כשערימה של חיטה שוכבת כל אחד יכול ליהנות ממנה אבל כשיהודי תורם מזה תרומה, התרומה נעשית קדושה. ככה זה עם הרבי – אם חסידים מפרידים אותו קצת מכלל ישראל הוא נהייה קדוש.
ר’ בנצי’ל הרשה לעצמו מעט הומור וענה: “הרי כתוב, שחירש, שוטה וקטן שתורמים תרומה, תרומתם אינה תרומה. חסידים הם הרי שוטים, [אז] ממילא התרומה שלהם אינה קדושה – וכך גם הרבנים שלהם”.
י.פ.
ר’ משה כהן.
The Rabbi of Strier, R. Benzil, was a mitnaged (he wrote glosses to the work Avnei milu’im, and was a disciple of the [author of the] Kezot ha-hoshen). He asked what is this practice that Jews choose a rebbe and make him so holy? A Hasid replied to him – the tsadikim say that it is like tithing. Anyone may benefit from a store of wheat but as soon as a Jew set aside tithe the tithe becomes holy. So too a rebbe – if hasidim set him aside from the congregation [of Israel] he becomes holy.
R. Benzil allowed himself a bit of humor: “It is written, however, that a deaf man, an idiot, or a minor who sets aside tithe, it does not become tithe. Hasidim are idiots so their tithes are not holy and neither are their rebbes.”
I.F.
R. Moses Cohen
דער סטיער סטריער רב, ר’ בענציל איז געווען א מתנגד [בגליון:] (ער האט געמאכט הגהות אויפנ’ אבני מלואים. א תלמיד פון’ם קצות החושן[)].
ער האט געפרעגט וואס איז דאס יידען קלויבען אויס א רבי’ן און מאכען אים אזוי הייליג. האט אים א חסיד געזאגט – דאס צדיקים זאגען עס איז א משל פון תרומה. א קופע ווייץ ליגט און יעדער מעג געניסען דאפון – אבי א ייד אבער איז תורם תרומה ווערט די תרומה הייליג – אזוי איז א רבי – אז חסידים טיילען אים אב פון כלל ישראל – ווערד ער א קדוש.
האט ר’ בענציל זיך ערלויבט א שפאס. עס שטייט דאך אז חרש, שוטה וקטן שתורמין תרומה אין תרומתן תרומה. חסידים זענען דאך שוטים, ממילא איז זייער תרומה נישט הייליג – און אויך זייערע רבי’ס נישט.
י.פ) ר’ משה כהן
הרב של סטריר, ר’ בנצי’ל, היה מתנגד (הוא כתב הגהות ל[ספר] אבני מילואים והיה תלמיד של [ר’ אריה לייב הלר, מחבר] קצות החושן). הוא שאל כיצד ייתכן שיהודים בוחרים רב ועושים ממנו קדוש. חסיד אחד ענה לו שצדיקים אומרים על זה משל: זה כמו תרומה, כלומר כשערימה של חיטה שוכבת כל אחד יכול ליהנות ממנה אבל כשיהודי תורם מזה תרומה, התרומה נעשית קדושה. ככה זה עם הרבי – אם חסידים מפרידים אותו קצת מכלל ישראל הוא נהייה קדוש.
ר’ בנצי’ל הרשה לעצמו מעט הומור וענה: “הרי כתוב, שחירש, שוטה וקטן שתורמים תרומה, תרומתם אינה תרומה. חסידים הם הרי שוטים, [אז] ממילא התרומה שלהם אינה קדושה – וכך גם הרבנים שלהם”.
י.פ.
ר’ משה כהן.
The Rabbi of Strier, R. Benzil, was a mitnaged (he wrote glosses to the work Avnei milu’im, and was a disciple of the [author of the] Kezot ha-hoshen). He asked what is this practice that Jews choose a rebbe and make him so holy? A Hasid replied to him – the tsadikim say that it is like tithing. Anyone may benefit from a store of wheat but as soon as a Jew set aside tithe the tithe becomes holy. So too a rebbe – if hasidim set him aside from the congregation [of Israel] he becomes holy.
R. Benzil allowed himself a bit of humor: “It is written, however, that a deaf man, an idiot, or a minor who sets aside tithe, it does not become tithe. Hasidim are idiots so their tithes are not holy and neither are their rebbes.”
I.F.
R. Moses Cohen
דער סטיער סטריער רב, ר’ בענציל איז געווען א מתנגד [בגליון:] (ער האט געמאכט הגהות אויפנ’ אבני מלואים. א תלמיד פון’ם קצות החושן[)].
ער האט געפרעגט וואס איז דאס יידען קלויבען אויס א רבי’ן און מאכען אים אזוי הייליג. האט אים א חסיד געזאגט – דאס צדיקים זאגען עס איז א משל פון תרומה. א קופע ווייץ ליגט און יעדער מעג געניסען דאפון – אבי א ייד אבער איז תורם תרומה ווערט די תרומה הייליג – אזוי איז א רבי – אז חסידים טיילען אים אב פון כלל ישראל – ווערד ער א קדוש.
האט ר’ בענציל זיך ערלויבט א שפאס. עס שטייט דאך אז חרש, שוטה וקטן שתורמין תרומה אין תרומתן תרומה. חסידים זענען דאך שוטים, ממילא איז זייער תרומה נישט הייליג – און אויך זייערע רבי’ס נישט.
י.פ) ר’ משה כהן
החסידות המאוחרת נתפסה והוצגה במחקר כתנועה של התמסדות והתקבעות שאיבדה את הרנסנס החסידי הראשוני, ואף התנוונה. לאחרונה חלו שינויים במחקר והוצגו שיטות וגישות יותר מורכבות שמוצאות מאפיינים ייחודים לחסידות המאוחרת.
