אודות מכון המחקר
החסידות המאוחרת נתפסה והוצגה במחקר כתנועה של התמסדות והתקבעות שאיבדה את הרנסנס החסידי הראשוני, ואף התנוונה. לאחרונה חלו שינויים במחקר והוצגו שיטות וגישות יותר מורכבות שמוצאות מאפיינים ייחודים לחסידות המאוחרת.
בטיש של סדיגורא היה קהל גדול – כולל חסידים נעלים ורבנים חשובים. הגבאים לא ידעו איך במצב כזה עליהם להושיב את כולם בשולחן, אז הם שאלו את הזקן [=הרבי הראשון] מסדיגורה איך לעשות זאת.
[ענה הזקן מסדיגורה:] “כתוב: ‘ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים’ [אבות ה, ה]. אנחנו יודעים ש’אווירא דארץ ישראל מחכים’ [בבא בתרא קנח, ב] – ‘איזהו חכם? המכיר את מקומו’ [אבות ו, ו] – אכן כל יהודי ידע איפה מקומו בירושלים ולאף אחד לא היה צפוף, וכך גם כאן – כשכל אחד יכיר את מקומו הוא כבר ימצא את מושבו ואף בשולחן לא יהיה צפוף.”
י.פ.
הרבי מבויאן
At the Sadagurer’s table (tish) there was a large crowd, including lofty hasidim and important rabbis. The gabayim [=aides] did not know how to still seat everyone at the table so they asked the elder Sadagurer how to seat them.
“It is written: ‘and no man said to his fellow: the place is too congested for me to lodge overnight in Jerusalem’ [M. Avot 5:5]. We know that ‘the air of the Land of Israel makes one wise’ [B.T. Bava Batra 158b] – ‘Who is wise? One who knows his place [cf. M. Avot 6:6] – this is why every Jew knew their place in Jerusalem and no one found it crowded. It is so here as well – if everyone would know where their place is, they will then already find their proper place and it won’t be crowded at the table either.”
I.F.
ביים סאדאגארע’ס א טיש איז געווען א גרויסער עולם – מיט געהויבענע חסידים און חשובער רבנים. די גבאים האבען נישט געוואוסט ווי אזוי אויסצוזעצען ביים טיש. האבען זיי געפרעגט דאם אלטען סאדאגארער וויא אזוי אויסצוזעצען.
עס שטייט: ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים. מיר ווייסען דאך דאס אוירא דארץ ישראל מחכים – {איזו} [איזהו] חכם המכיר את מקומו – דאפאר האט יעדער ייד געוואוסט זיין פלאץ אין ירושלים און קיינעם איז געווען ענג.
דא איז אויך אזוי – אז יעדער וועט וויסען וואו זיין פלאץ איז וועט ער שוין אליין געפונען זיינען געהעריגען פלאץ און ביים טיש וועט אויך נישט זיין ענג.
י.פ) באיאנער רבי
בטיש של סדיגורא היה קהל גדול – כולל חסידים נעלים ורבנים חשובים. הגבאים לא ידעו איך במצב כזה עליהם להושיב את כולם בשולחן, אז הם שאלו את הזקן [=הרבי הראשון] מסדיגורה איך לעשות זאת.
[ענה הזקן מסדיגורה:] “כתוב: ‘ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים’ [אבות ה, ה]. אנחנו יודעים ש’אווירא דארץ ישראל מחכים’ [בבא בתרא קנח, ב] – ‘איזהו חכם? המכיר את מקומו’ [אבות ו, ו] – אכן כל יהודי ידע איפה מקומו בירושלים ולאף אחד לא היה צפוף, וכך גם כאן – כשכל אחד יכיר את מקומו הוא כבר ימצא את מושבו ואף בשולחן לא יהיה צפוף.”
י.פ.
הרבי מבויאן
At the Sadagurer’s table (tish) there was a large crowd, including lofty hasidim and important rabbis. The gabayim [=aides] did not know how to still seat everyone at the table so they asked the elder Sadagurer how to seat them.
“It is written: ‘and no man said to his fellow: the place is too congested for me to lodge overnight in Jerusalem’ [M. Avot 5:5]. We know that ‘the air of the Land of Israel makes one wise’ [B.T. Bava Batra 158b] – ‘Who is wise? One who knows his place [cf. M. Avot 6:6] – this is why every Jew knew their place in Jerusalem and no one found it crowded. It is so here as well – if everyone would know where their place is, they will then already find their proper place and it won’t be crowded at the table either.”
I.F.
ביים סאדאגארע’ס א טיש איז געווען א גרויסער עולם – מיט געהויבענע חסידים און חשובער רבנים. די גבאים האבען נישט געוואוסט ווי אזוי אויסצוזעצען ביים טיש. האבען זיי געפרעגט דאם אלטען סאדאגארער וויא אזוי אויסצוזעצען.
עס שטייט: ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים. מיר ווייסען דאך דאס אוירא דארץ ישראל מחכים – {איזו} [איזהו] חכם המכיר את מקומו – דאפאר האט יעדער ייד געוואוסט זיין פלאץ אין ירושלים און קיינעם איז געווען ענג.
דא איז אויך אזוי – אז יעדער וועט וויסען וואו זיין פלאץ איז וועט ער שוין אליין געפונען זיינען געהעריגען פלאץ און ביים טיש וועט אויך נישט זיין ענג.
י.פ) באיאנער רבי
החסידות המאוחרת נתפסה והוצגה במחקר כתנועה של התמסדות והתקבעות שאיבדה את הרנסנס החסידי הראשוני, ואף התנוונה. לאחרונה חלו שינויים במחקר והוצגו שיטות וגישות יותר מורכבות שמוצאות מאפיינים ייחודים לחסידות המאוחרת.
