אביו של ר’ פנחס מקאריץ – ר’ אברהם, היה מתנגד גדול.
כשר’ פנחס היה תלמיד של הבעש”ט, זה הטריד את אביו, ר’ אברהם, מאוד.
אז הוא נסע אחריו כי רצה “להצילו” מהשפעת הבעש”ט.
ר’ אברהם פגש את הבעש”ט בקמינקא.
כשר’ אברהם הגיע למיריופול, אמרו לו שהבעש”ט כבר נסע משם לקמינקא, אז הוא כבר נשאר במיריופול. ר’ אברהם היה [חכם] גדול מאוד ודרשת השבת שלו התקבלה בצורה יוצאת דופן על-ידי הקהל.
באותו הזמן, הבעש”ט היה בקמינקא וערך שם את השבת. הוא ישב בסעודה שלישית עד מאוחר בלילה. היה כבר אחרי חצות הלילה וחשוך ואנשים עמדו [צפופים, ממש] ראש לראש כשהבעש”ט אמר תורה.
הוא ישב כך עד מאוחר, עד שר’ אברהם נסע והתקרב למיריופול ופגש אותו בסעודה שלישית.
כשר’ אברהם נכנס, הוא סיפר שיש לו קושי בתוספות אחד שאינו יכול למצוא לו תירוץ.
קרא אליו הבעש”ט: “רצים למלחמה להצלת הבן ולא יכולים לתרץ אפילו פשט אחד בתוספות!?”
אמר לו ר’ אברהם: אם
תתרץ לי את התוספות, אני אתן לך את הבן שלי – בני ר’ פנחס.
אמר הבעש”ט את הפירוש ור’ פנחס אכן נשאר אצל הבעש”ט כתלמיד.
י.פ.
הרבי מליאובה