פעם הרבי מרוז’ין אכל סעודת ראש חודש עם הרבי מאפטא. זה היה בראש חודש תמוז.
הם שוחחו על כמה משקאות צריך להעמיד [על השולחן]; אצל הרבי מרוז’ין היה נהוג להעמיד משקאות לפי הגימטריה של 72, 36 וכו’
אמר הרבי מרוז’ין שיעמידו 6 או 7 בקבוקי משקה. שאל אותו הרבי מאפטא מדוע דווקא מספר כזה?
ענה לו: “תמוז – הוא ‘תם’ ‘ו’ ו-‘ז’, כלומר – שנשלמו [מספר] 6 או 7.”
“כשמשה לא ירד מן ההר כתוב ‘וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר’. אומר רש”י שזה תלוי אם משה רבינו עלה ב 6 [ו’] או ב-7 [ז’] בסיוון.”
“ומשום שב-16 בתמוז הוא ירד מן ההר, אז הוחלט שהוא עלה ב6 [ו’] או בשביעי [ז’] בסיוון.”
“יוצא שראש חודש תמוז הוא תיקון של 6 [ו’] או 7 [ז’].
י.פ.
The Rizhiner was once sitting at a Rosh Chodesh feast with the Apter Rav. It was Rosh Chodesh Tammuz.
They discussed how much Mashkeh [bottles of spirits/whiskey] to serve [literally: place on the table]. The Rizhiner had the custom of serving Mashkeh based on a numerical pattern of 72, 36, etc.
The Rizhiner said that he would put down 6 or 7 bottles of spirits. The Apter asked him why this specific number.
He answered that Tammuz [in Hebrew] – means Tam 6 or 7 (תם ו’ או ז’), i.e. the number 6 or 7 was completed.
[The explanation of this idea] is that Moshe did not ascend from the mountain [i.e. from Mount Sinai right away, as it is written] “When the people saw that Moses was so long in coming down from the mountain,”1 Rashi writes that it depends whether Moshe ascended [the mountain] on the 6th or 7th day of Sivan.
Since he descended from the mountain on the 16th of Tammuz, it was then determined whether he ascended on the 6th or 7th day of Sivan.
Therefore, Rosh Chodesh is the rectification of 6 or 7 [i.e. the 6th or 7th day of Sivan).2
I.F.
Shemot 32:1.
Note: this does not seem to accord with Rashi. Research whether there are other versions of this story. רש”י שמות (פרשת כי תשא) פרק לב פסוק א
(א) כי בשש משה – כתרגומו, לשון איחור, וכן בשש רכבו, (שופטים ה כח), ויחילו עד בוש (שם ג כה) כי כשעלה משה להר אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות. כסבורים הם, שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים, ארבעים יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בשבעה בסיון עלה, נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז. בששה עשר בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא לומר ודאי מת משה, לכך בא ערבוביא לעולם. אמר להם מת משה, שכבר באופ שש שעות ולא בא וכו’, כדאיתא במסכת שבת (דף פט). ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות בין לאחר חצות, שהרי לא ירד משה עד יום המחרת, שנאמר וישכימו ממחרת ויעלו עולות:
אשר ילכו לפנינו – אלהות הרבה איוו להם
דער ריזשינער איז אמאל געזעסען ביי א סעודת ראש חודש מיט דעם אפטער רב. דער ראש חדש איז געווען תמוז.
מען האט געשמוסט וויפיל צו שטעלען{משכה}[משקה]. ביים ריזשינער איז געווען א מנהג צו שטעלען {משכה}[משקה] מיט א געוויסער {גמטריה}[גימטריא] 72, 36, א.ד.ג. [=און דאס גלייכן]
האט דער ריזשינער געזאגט ער וועט שטעלען 6 אדער7 פלעשער {משכה}[משקה]. האט דער אפטער אים געפרעגט וואס עפעס אזא צאל מנין.
האט ער אים געענטפערט תמוז – איז תם ו און ז דאס הייסט עס איז גאנצ געווארען 6 אדער 7.
עס שטייט אז משה איז נישט הערונטער מן ההר “וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר”. זאגט רש”י עס ווענדט זיך צו משה רבנו אי הערויף אין 6 טען אדער 7 טען טאג פון סיון.
און אזוי איז אין 16 טאג פון תמוז איז הערונטער פון דעם הר }ההר{ איז דעמולט באשטימט ווען ער איז הערויף אויף דען 6טען אדער זיבענטען טאג פון סיון.
אזוי קומט אויס דאס אין דער ראש חודש תמוז איז דער תיקון פון 6 אדער 7.
י.פ)
פעם הרבי מרוז’ין אכל סעודת ראש חודש עם הרבי מאפטא. זה היה בראש חודש תמוז.
הם שוחחו על כמה משקאות צריך להעמיד [על השולחן]; אצל הרבי מרוז’ין היה נהוג להעמיד משקאות לפי הגימטריה של 72, 36 וכו’
אמר הרבי מרוז’ין שיעמידו 6 או 7 בקבוקי משקה. שאל אותו הרבי מאפטא מדוע דווקא מספר כזה?
ענה לו: “תמוז – הוא ‘תם’ ‘ו’ ו-‘ז’, כלומר – שנשלמו [מספר] 6 או 7.”
“כשמשה לא ירד מן ההר כתוב ‘וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר’. אומר רש”י שזה תלוי אם משה רבינו עלה ב 6 [ו’] או ב-7 [ז’] בסיוון.”
“ומשום שב-16 בתמוז הוא ירד מן ההר, אז הוחלט שהוא עלה ב6 [ו’] או בשביעי [ז’] בסיוון.”
“יוצא שראש חודש תמוז הוא תיקון של 6 [ו’] או 7 [ז’].
י.פ.
The Rizhiner was once sitting at a Rosh Chodesh feast with the Apter Rav. It was Rosh Chodesh Tammuz.
They discussed how much Mashkeh [bottles of spirits/whiskey] to serve [literally: place on the table]. The Rizhiner had the custom of serving Mashkeh based on a numerical pattern of 72, 36, etc.
The Rizhiner said that he would put down 6 or 7 bottles of spirits. The Apter asked him why this specific number.
He answered that Tammuz [in Hebrew] – means Tam 6 or 7 (תם ו’ או ז’), i.e. the number 6 or 7 was completed.
[The explanation of this idea] is that Moshe did not ascend from the mountain [i.e. from Mount Sinai right away, as it is written] “When the people saw that Moses was so long in coming down from the mountain,”1 Rashi writes that it depends whether Moshe ascended [the mountain] on the 6th or 7th day of Sivan.
Since he descended from the mountain on the 16th of Tammuz, it was then determined whether he ascended on the 6th or 7th day of Sivan.
Therefore, Rosh Chodesh is the rectification of 6 or 7 [i.e. the 6th or 7th day of Sivan).2
I.F.
Shemot 32:1.
Note: this does not seem to accord with Rashi. Research whether there are other versions of this story. רש”י שמות (פרשת כי תשא) פרק לב פסוק א
(א) כי בשש משה – כתרגומו, לשון איחור, וכן בשש רכבו, (שופטים ה כח), ויחילו עד בוש (שם ג כה) כי כשעלה משה להר אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות. כסבורים הם, שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים, ארבעים יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בשבעה בסיון עלה, נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז. בששה עשר בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא לומר ודאי מת משה, לכך בא ערבוביא לעולם. אמר להם מת משה, שכבר באופ שש שעות ולא בא וכו’, כדאיתא במסכת שבת (דף פט). ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות בין לאחר חצות, שהרי לא ירד משה עד יום המחרת, שנאמר וישכימו ממחרת ויעלו עולות:
אשר ילכו לפנינו – אלהות הרבה איוו להם
דער ריזשינער איז אמאל געזעסען ביי א סעודת ראש חודש מיט דעם אפטער רב. דער ראש חדש איז געווען תמוז.
מען האט געשמוסט וויפיל צו שטעלען{משכה}[משקה]. ביים ריזשינער איז געווען א מנהג צו שטעלען {משכה}[משקה] מיט א געוויסער {גמטריה}[גימטריא] 72, 36, א.ד.ג. [=און דאס גלייכן]
האט דער ריזשינער געזאגט ער וועט שטעלען 6 אדער7 פלעשער {משכה}[משקה]. האט דער אפטער אים געפרעגט וואס עפעס אזא צאל מנין.
האט ער אים געענטפערט תמוז – איז תם ו און ז דאס הייסט עס איז גאנצ געווארען 6 אדער 7.
עס שטייט אז משה איז נישט הערונטער מן ההר “וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר”. זאגט רש”י עס ווענדט זיך צו משה רבנו אי הערויף אין 6 טען אדער 7 טען טאג פון סיון.
און אזוי איז אין 16 טאג פון תמוז איז הערונטער פון דעם הר }ההר{ איז דעמולט באשטימט ווען ער איז הערויף אויף דען 6טען אדער זיבענטען טאג פון סיון.
אזוי קומט אויס דאס אין דער ראש חודש תמוז איז דער תיקון פון 6 אדער 7.
י.פ)
Late Hasidism was perceived and presented in research as a movement of institutionalization and entrenchment that lost the initial Hasidic renaissance, and even degenerated. Recently there have been changes in research and more complex methods and approaches have been introduced that find characteristics unique to late Hasidim.
