יהודי אחד הגיע אל ר’ משה {צערעס} [צעסעס], תלמיד של הבעש”ט, וביקש ממנו להישאר אצלו שבת. הוא אמר: “לך אל שמואל’עקיל שלי (ר’ שמואל מקמינקא), והוא יארח אותך יפה בשבת.”
כשהיהודי הגיע אל ר’ שמואל הוא היה באמצע קריאת שמע וסימן לו ש[אינו פנוי כי הוא] מחזיק ומנשק את הציצית.
היהודי חזר אל ר’ משה וסיפר שר’ שמואל לא יכול לעזור בגלל שהוא באמצע קריאת שמע.
אז ר’ משה הלך בעצמו אל ר’ שמואל והתרגז עליו, ואמר לו: “שמע, ר’ שמואל, יש מלאך אחד שיודע 1000 לשונות שאיתן הוא אומר שירה לרבונו של עולם. וגם אתה אומר שירה – אלא מהו ההבדל בינך ובין המלאך? המלאך לא יכול לעשות ליהודי טובה – רק אתה יכול! אבל, מה אתה עושה כשיהודי בא אליך בשביל טובה? – אתה מראה לו את הציצית?! אם כך, המלאך לבדו מספיק לאלוהים!”
אז הבטיח ר’ שמואל – שאם יהודי יבוא אליו בשביל לבקש טובה, ואפילו שהוא בדיוק נעמד לפני ‘גאל ישראל’ [לפני תפילת העמידה] הוא יוריד את התפילין וירוץ לעשות טובה ליהודי.
י.פ.
ר’ דוד כהן
[הערה: מודפס כמעט מילה-מילה אצל ר”נ וויינטראב, חיים חן, ירושלים תש”ז, עמ’ ג-ד. בסוף: שמעתי זה מהרב מגראדזיסק הרה”צ ר’ אברהם אלימלך שפירא שליט”א ששמע זה מתלמיד הרה”ק ר’ שמואל מקאמינקע זצ”ל. [אבל א”כ, ע”כ הכוונה לר”ש מקאמינקא ‘השני’ [רא”א נולד בתרנ”ד והר”ש השני שח”ל בשנת תר”ג] – ולא ר”ש מקמינקא, תלמיד הבעש”ט שנפטר לכאורה, בסביבת שנת תק”מ [ד”ז, בכרם החסידות ב (תשמ”ה), עמ’ קנט]. ר”ש השני, שהיה בן-אחיו של ר”ש הראשון ועל שמו נקרא, היה תלמידו של ר’ משה צעסיס, מ”מ טושדנוב שהיה תלמיד הרי”י הכהן מפולנאה והמגיד ממעזריטש (עי’ יי”פ הגר, אבן ישראל, תש”ס, עמ’ עט; שני המאורות, ירושלים תשס”ח, עמ’ 19).]
A Jew approached Rabbi Moshe Tzeres, a student of the Besht, requesting to be hosted for the Shabbat. Rabbi Moshe instructed him, “Go see my Shmuelkel (R. Shmuel of Kaminer). He will make accommodations for you for the Sabbath.” Upon arriving at Rabbi Shmuel’s residence, the individual found him in the midst of reciting the Shema. Displaying his tzitzit (fringes), he indicated that he was unable to help him at the present moment. Upon relaying this information to R. Moshe, the latter himself went to R. Shmuel and conveyed his dissatisfaction with his inability to assist the individual. R. Moshe reprimanded him, “While an angel can speak a thousand languages and through them praise God, a human being can also perform good deeds for others. Yet you also praise God,” continued R. Moshe, “What distinguishes you from the angel? While the angel is unable to do a favor for a Jew, you can. However, when a Jew asks you for a favor, you simply show them your tzitzit! R. Shmuel subsequently related, “From then on, if a Jew man asks me for a donation, even if it is just before the Amida (standing prayer), I remove my tefillin (phylacteries) and give it to him.”
Y.F
R. Dovid Cohen
א ייד איז געקומען צו ר’ משה צעסעס א תלמיד פון’ם בעש”ט און האט אים געבעטען אז ער זאל אים זען אויף שבת. האט ער אים געזאגט: גע צו מיין שמואל’עקיל (ר’ שמואל מקאמינקע) און ער וועט דיר שוין זען אויף שבת.
אז דער ייד איז געקומען צו ר’ שמואל האט ער איםגעהאלטען אין מיטן שמונה עש קריאת בשמע ק”ש און האט אים געוויזען אז ער האלט אין קישן די ציצית.
איז דער ייד צוריקגעקומען צום ר’ משה און האט דערציילט דאס ר’ שמואל קען אים נישט העלפען ווייל ער האלט אין מיטן ק”ש.
איז ר’ משה געגאנגען אליין צו ר’ שמואל און האט זיך געברוגז’ט אויף אים, און האט אים געזאגט – הער ר’ שמואל עס איז דא א מלאך וואס האט 1000 לשונות און ער זאגט מיט דעם שירה פאר דעם רבונו של עולם. דו זאגסט אויך שירה – נאר וואס איס דער חילוק צווישען דיר און דעם מלאך? דער מלאךקען א יידן קיין טובה נישט טוען – נאר דו קענסט יא. וואס טוסט דו אבער אז א ייד קומט צו דיר נאך א טובה – ווייסט אים די ציצית! אויב אזוי איז דאך גענוג פאר דעם עבערשטען דער מלאך אליין!
פון דעמולט אן האט ר’ שמואל געזאגט – דאס אויב א ייד קומט צו אים פאר א נדבה אפילו ער האלט פונקט פאר גאל ישראל וועט ער אויסטוען די תפילין און לויפען טוען א יידן א טובה.
י. פ)
ר’ דוד כהן
יהודי אחד הגיע אל ר’ משה {צערעס} [צעסעס], תלמיד של הבעש”ט, וביקש ממנו להישאר אצלו שבת. הוא אמר: “לך אל שמואל’עקיל שלי (ר’ שמואל מקמינקא), והוא יארח אותך יפה בשבת.”
כשהיהודי הגיע אל ר’ שמואל הוא היה באמצע קריאת שמע וסימן לו ש[אינו פנוי כי הוא] מחזיק ומנשק את הציצית.
היהודי חזר אל ר’ משה וסיפר שר’ שמואל לא יכול לעזור בגלל שהוא באמצע קריאת שמע.
אז ר’ משה הלך בעצמו אל ר’ שמואל והתרגז עליו, ואמר לו: “שמע, ר’ שמואל, יש מלאך אחד שיודע 1000 לשונות שאיתן הוא אומר שירה לרבונו של עולם. וגם אתה אומר שירה – אלא מהו ההבדל בינך ובין המלאך? המלאך לא יכול לעשות ליהודי טובה – רק אתה יכול! אבל, מה אתה עושה כשיהודי בא אליך בשביל טובה? – אתה מראה לו את הציצית?! אם כך, המלאך לבדו מספיק לאלוהים!”
אז הבטיח ר’ שמואל – שאם יהודי יבוא אליו בשביל לבקש טובה, ואפילו שהוא בדיוק נעמד לפני ‘גאל ישראל’ [לפני תפילת העמידה] הוא יוריד את התפילין וירוץ לעשות טובה ליהודי.
י.פ.
ר’ דוד כהן
[הערה: מודפס כמעט מילה-מילה אצל ר”נ וויינטראב, חיים חן, ירושלים תש”ז, עמ’ ג-ד. בסוף: שמעתי זה מהרב מגראדזיסק הרה”צ ר’ אברהם אלימלך שפירא שליט”א ששמע זה מתלמיד הרה”ק ר’ שמואל מקאמינקע זצ”ל. [אבל א”כ, ע”כ הכוונה לר”ש מקאמינקא ‘השני’ [רא”א נולד בתרנ”ד והר”ש השני שח”ל בשנת תר”ג] – ולא ר”ש מקמינקא, תלמיד הבעש”ט שנפטר לכאורה, בסביבת שנת תק”מ [ד”ז, בכרם החסידות ב (תשמ”ה), עמ’ קנט]. ר”ש השני, שהיה בן-אחיו של ר”ש הראשון ועל שמו נקרא, היה תלמידו של ר’ משה צעסיס, מ”מ טושדנוב שהיה תלמיד הרי”י הכהן מפולנאה והמגיד ממעזריטש (עי’ יי”פ הגר, אבן ישראל, תש”ס, עמ’ עט; שני המאורות, ירושלים תשס”ח, עמ’ 19).]
A Jew approached Rabbi Moshe Tzeres, a student of the Besht, requesting to be hosted for the Shabbat. Rabbi Moshe instructed him, “Go see my Shmuelkel (R. Shmuel of Kaminer). He will make accommodations for you for the Sabbath.” Upon arriving at Rabbi Shmuel’s residence, the individual found him in the midst of reciting the Shema. Displaying his tzitzit (fringes), he indicated that he was unable to help him at the present moment. Upon relaying this information to R. Moshe, the latter himself went to R. Shmuel and conveyed his dissatisfaction with his inability to assist the individual. R. Moshe reprimanded him, “While an angel can speak a thousand languages and through them praise God, a human being can also perform good deeds for others. Yet you also praise God,” continued R. Moshe, “What distinguishes you from the angel? While the angel is unable to do a favor for a Jew, you can. However, when a Jew asks you for a favor, you simply show them your tzitzit! R. Shmuel subsequently related, “From then on, if a Jew man asks me for a donation, even if it is just before the Amida (standing prayer), I remove my tefillin (phylacteries) and give it to him.”
Y.F
R. Dovid Cohen
א ייד איז געקומען צו ר’ משה צעסעס א תלמיד פון’ם בעש”ט און האט אים געבעטען אז ער זאל אים זען אויף שבת. האט ער אים געזאגט: גע צו מיין שמואל’עקיל (ר’ שמואל מקאמינקע) און ער וועט דיר שוין זען אויף שבת.
אז דער ייד איז געקומען צו ר’ שמואל האט ער איםגעהאלטען אין מיטן שמונה עש קריאת בשמע ק”ש און האט אים געוויזען אז ער האלט אין קישן די ציצית.
איז דער ייד צוריקגעקומען צום ר’ משה און האט דערציילט דאס ר’ שמואל קען אים נישט העלפען ווייל ער האלט אין מיטן ק”ש.
איז ר’ משה געגאנגען אליין צו ר’ שמואל און האט זיך געברוגז’ט אויף אים, און האט אים געזאגט – הער ר’ שמואל עס איז דא א מלאך וואס האט 1000 לשונות און ער זאגט מיט דעם שירה פאר דעם רבונו של עולם. דו זאגסט אויך שירה – נאר וואס איס דער חילוק צווישען דיר און דעם מלאך? דער מלאךקען א יידן קיין טובה נישט טוען – נאר דו קענסט יא. וואס טוסט דו אבער אז א ייד קומט צו דיר נאך א טובה – ווייסט אים די ציצית! אויב אזוי איז דאך גענוג פאר דעם עבערשטען דער מלאך אליין!
פון דעמולט אן האט ר’ שמואל געזאגט – דאס אויב א ייד קומט צו אים פאר א נדבה אפילו ער האלט פונקט פאר גאל ישראל וועט ער אויסטוען די תפילין און לויפען טוען א יידן א טובה.
י. פ)
ר’ דוד כהן
Late Hasidism was perceived and presented in research as a movement of institutionalization and entrenchment that lost the initial Hasidic renaissance, and even degenerated. Recently there have been changes in research and more complex methods and approaches have been introduced that find characteristics unique to late Hasidim.
