פעם, ר’ זושא מאנאפולי בא למסבאה עייף וחלש. הוא ביקש מהמוזג כוס יי”ש. המסבאה הייתה מלאה אז בגוים, והמוזג לא רצה להתייחס לעני המסכן. ביקש ממנו ר’ זושא עוד הפעם וטען שהוא ממש הולך ונגמר מרוב חולשה. התעצבן המוזג והנחית עליו מכה חזקה.
הולך ר’ זושע ונדחק לאיזו פינה והתחיל לומר לעצמו: “זושא, זושא עשה תשובה, עשה תשובה!”
זה הותיר רושם על המוזג – הוא נותן מכה אחת למישהו ואותו מישהו מבקש תשובה – מאוד מוזר – הוא חשב הותמלא בפחד. הלך המוזג לר’ זושא וביקש ממנו: “רבי, סלח לי. אני רוצה להתוודות לפניך. אני כבר כמה שנים לא התפללתי מנחה.”
עונה לו ר’ זושא:”על כך עדיין לא מגיעה מכה” (כלומר, המוזג לא חטא ונפל, כך שהוא יכול להרשות לעצמו לתת לר’ זושא מכה).
מתחיל המוזג לחשב עוד עבירות – הוא לא אכל כשר, גם שבת הוא לא שמר, ור’ זושא תמיד עונה – “על כך עדיין לא מגיעה לזושא מכה.”
בסופו של דבר התוודה המוזגשיש לו בן ממזר מגויה. “אוי” – אמר אז [ר’ זושא], “על כך כבר מגיעה לזושא מכה” (כלומר – יהודי שעשה כזאת עברה הוא כבר מסוגל לתת כזאת מכה) ככתוב במסכת חגיגה – איזהו מעוות שאינו יכול להתקן? [קהלת א: טו] זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר. (חגיגה ט,א) לכך תשובה עוזרת רק אם הממזר נפטר מהעולם. זו היא העצה [=הפתרון] היחידה.”
שאל ר’ זושא: “מה עושה הממזר?” ענה המוזג שהוא עובד ביער וחוטב עצים. התפלל ר’ זושא ומייד באה ידיעה שהממזר נמצא מת מתחת עץ שנפל עליו. אז, המוזג אכן יכול היה לעשות תשובה.
י.פ.
יעקב טייטעלבוים