עיון באוסף
עיון לפי נושא
עיון לפי אישים
אינדקס
הצגת כתב היד

עיון באוסף

165

מופע ליצנות משמש את הרבי מאפטא לפסיקה

יהודי אחד בא אל הרבי מאפטא וסיפר לו שהוא חוכר אצל פריץ אחד המאיים עליו שאם הוא לא ישלם לו מיד את כל החובות, הוא יסלק אותו מהחכירה. מפחד לחייו הוא בא אל הרבי מאפטא לבקש רחמים. כמענה, הרבי מאפטא סיפר לו את המעשה הבא: פעם הוא [=הרבי  מאפטא] היה בחתונה של גביר גדול והיו שם בדחנים. אחד הבדחנים התחפש לפריץ והשני ליהודי והם ערכו הצגה שמדמה משפט בו הפריץ תובע את היהודי משום שלא יכול היה לשלם את חובותיו. הפסיקה הייתה שמשום שלפריץ יש די [כסף] עבור ההוצאות הוא צריך לברוח, והיהודי, משום שהיה עני ואביון, ולא היה לו מספיק עבור ההוצאות יישאר בתפקיד כחוכר. באופן טבעי, הקהל צחק בחוזקה.

הרבי מאפטא המשיך: “אכן, היה לי צער גדול. כל ימי נזהרתי שלא לשמוע דברים בטלים – אז איך קורה שאוזניי שומעות כזאת ליצנות?! כנראה נכשלתי כליל! הייתה לי אז עוגמת נפש גדולה. אולם, לאחר מכן, נרגעתי כי הבנתי שיתכן ויום אחד האנקדוטה הזאת תהייה שימושית לעבודת הבורא. [והנה], עכשיו זה שימושי – ואני פוסק כמו הבדחן: הפריץ צריך לברוח ואתה צריך להישאר חוכר.” היהודי הלך הביתה למרות שלא יכול היה להאמין להבטחות אלו של הרבי. 

באותו הזמן, פרצה מהפכה אצל הפולנים. ומכיוון שהרבה מהפריצים היו גם פולנים, המשטרה הופולנית כלאה הרבה מהם. גם הפריץ ההוא היה פולני והוא פחד שיאסרו גם אותו. לכן, הוא קרא ליהודי ואמר לו: “אני חייב לברוח מיד ומכיוון שאני מחשיב אותך איש נאמן אני ממנה אותך למנהל. קח 50% מהרווחים שלי ואת שאר ה50% שלח אלי לפריז.” וכך אכן היה – הפריץ ברח והיהודי נשאר. 

 

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

Jesters Inspire the Psak of the Apter Rav

A Jew came to the Apter Rav and related to him that he was an Arendar of a local poritz [=estate owner] and the landowner was threatening him that if he did not pay all his debts, he would be evicted from the inn. Fearing for his life, he came to the Apter Rav to plead for mercy. 

The Apter Rav related to him the following story: he once attended the wedding of a wealthy man. [At the wedding] there were badchanim [jesters] – the badchanim disguised themselves as a Poritz and a Jew. They put on a performance of a din Torah [= a dispute adjudicated in a court of Jewish law] concerning a Jew who cannot pay up his debts and the poritz demands his money. They ruled that since the poritz had enough money to cover his expenses, he should escape, and since the Jew is a pauper and cannot cover his expenses, he should remain on the estate. Naturally, the audience laughed heartily.

The Apter Rav continued: “I was in great distress. My entire life I was careful to avoid idle talk, thus how is it possible that my ears should hear such foolishness? Perhaps [despite my greatest efforts] I stumbled and transgressed. I was greatly aggrieved by this. 

Afterward, I calmed down. I understood that maybe this incident would be useful in the service of the Creator. Now, it finally comes to use. I rule like the badchan: the poritz should escape and you should remain on the estate.” The Jew returned home, although he did not believe the rebbe’s assurances. 

At that time, a revolution broke out among the Polish Gentiles. Since many of the landowners were also Polish the Russian police incarcerated many of them. That Poritz was also Polish – and he was afraid that he too would be jailed. Hence, he called for the Jew and told him: “I must escape immediately. Since I regard you as a trustworthy person, I appoint you as the manager of my estate. You take 50 percent of the profit and send me the remaining 50 percent to Paris.”

This is indeed what transpired. The Poritz escaped and the Jew remained. 

 

I.F.

Ya’akov Teitelbaum

מופע ליצנות משמש את הרבי מאפטא לפסיקה

א ייד איז געקומען צום אבטער רב און האט אים דערציילט אז ער איז אן ארענדאר ביי א פריץ און דער פריץ סטראשעט אים דאס אויב ער צאלט אים נישט תיכף אלע חובות ווארפט אים ארויס פון דער ארענדא. איז ער בפחד נפש געקומען צום אבטער רב צו בעטען רחמים.

דער ציילט אים דער אבטער רב אזא מעשה: ער איז געווען אמאל ביי א חתונה ביי א גרויסען גביר. איז געווען דארט א בדחנים – האבען זיך די בדחנים פארשטעלט אלס א פריץ און אלס א ייד און האבען געשפילט א דין תורה וויי א ייד מאנט קען נישט באצאלען חובות און דער פריץ מאנט. האט דארט געפסק’ענט אז דער פריץ אזוי ווי ער האט אויף הוצאות זאל ער אנטלויפען און דער ייד אזוי ווי ער איז אן עני ואביון און האט נישט אויף הוצאות זאל ער בלייבען אויף דער ארענדא. דער עולם האט נאטורליך שטארק געלאכט.

זאגט ווייטער דער אבטער רב: איך האב אבער געהאט גרויס צער. כל ימי האב איך מיך געהיט פון הערען דברים בטלים – ווי קומט אז מיינע אויערען זאלען הערען אזא לצנות. אפשר בין איך גאר נכשל געווארען – האב איך געהאט גרויס ענ עגמת נפש.

דערנאך האב איך מיך אבער בארוהיגט. איך האב פארשטאנען דאס אפשר וועט עס אמאל צונוץ קומען צו עבודת הבורא. יעצט קומט עס צום נוצען – און איך פסק’ען אזוי ווי דער בדחן: דער פריץ זאל אנטלויפען און דו זאלטס בלייבען ביי דער ארענדא. דער ייד איז אהיימגעגאנגען – חאטש ער האט {נישט זיך} [זיך נישט]געקענט גלויבען אין דעם רבינ’ס הבטחות.

דעמאלט איז אויסגעבראכען א רעוואלוציע ביי דער פוילישע גויים. אזוי ווי אסך פריצים זענען אויך געווען פוילישע. האט די רוסישע פאליציי אסך פון זיי איינגעזעצט.

דער פריץ איז אויך געווען א פוילישער – האט ער מורא געהאט מען וועט אים אויך איינזעצען. האט ער געלאזט רופען דעם ייד’ען און האט אים געזאגט: איך מוס שוין אנטלויפען – אזוי ווי איך האלט דיך פאר אן איש נאמן מאך איך דיך פאר דעם פארוואלטער פון מיין גוטער 50% רוח נעם דיר און די אנדערע 50% שיק מיר קיין פאריס.

אזוי איז תאקי געבליבען. דער פריץ איז אנטלויפען און דער ייד איז געבליבען.

 

י.פ)                                                                                                    יעקב טייטעלבוים

 

מופע ליצנות משמש את הרבי מאפטא לפסיקה

יהודי אחד בא אל הרבי מאפטא וסיפר לו שהוא חוכר אצל פריץ אחד המאיים עליו שאם הוא לא ישלם לו מיד את כל החובות, הוא יסלק אותו מהחכירה. מפחד לחייו הוא בא אל הרבי מאפטא לבקש רחמים. כמענה, הרבי מאפטא סיפר לו את המעשה הבא: פעם הוא [=הרבי  מאפטא] היה בחתונה של גביר גדול והיו שם בדחנים. אחד הבדחנים התחפש לפריץ והשני ליהודי והם ערכו הצגה שמדמה משפט בו הפריץ תובע את היהודי משום שלא יכול היה לשלם את חובותיו. הפסיקה הייתה שמשום שלפריץ יש די [כסף] עבור ההוצאות הוא צריך לברוח, והיהודי, משום שהיה עני ואביון, ולא היה לו מספיק עבור ההוצאות יישאר בתפקיד כחוכר. באופן טבעי, הקהל צחק בחוזקה.

הרבי מאפטא המשיך: “אכן, היה לי צער גדול. כל ימי נזהרתי שלא לשמוע דברים בטלים – אז איך קורה שאוזניי שומעות כזאת ליצנות?! כנראה נכשלתי כליל! הייתה לי אז עוגמת נפש גדולה. אולם, לאחר מכן, נרגעתי כי הבנתי שיתכן ויום אחד האנקדוטה הזאת תהייה שימושית לעבודת הבורא. [והנה], עכשיו זה שימושי – ואני פוסק כמו הבדחן: הפריץ צריך לברוח ואתה צריך להישאר חוכר.” היהודי הלך הביתה למרות שלא יכול היה להאמין להבטחות אלו של הרבי. 

באותו הזמן, פרצה מהפכה אצל הפולנים. ומכיוון שהרבה מהפריצים היו גם פולנים, המשטרה הופולנית כלאה הרבה מהם. גם הפריץ ההוא היה פולני והוא פחד שיאסרו גם אותו. לכן, הוא קרא ליהודי ואמר לו: “אני חייב לברוח מיד ומכיוון שאני מחשיב אותך איש נאמן אני ממנה אותך למנהל. קח 50% מהרווחים שלי ואת שאר ה50% שלח אלי לפריז.” וכך אכן היה – הפריץ ברח והיהודי נשאר. 

 

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

Jesters Inspire the Psak of the Apter Rav

A Jew came to the Apter Rav and related to him that he was an Arendar of a local poritz [=estate owner] and the landowner was threatening him that if he did not pay all his debts, he would be evicted from the inn. Fearing for his life, he came to the Apter Rav to plead for mercy. 

The Apter Rav related to him the following story: he once attended the wedding of a wealthy man. [At the wedding] there were badchanim [jesters] – the badchanim disguised themselves as a Poritz and a Jew. They put on a performance of a din Torah [= a dispute adjudicated in a court of Jewish law] concerning a Jew who cannot pay up his debts and the poritz demands his money. They ruled that since the poritz had enough money to cover his expenses, he should escape, and since the Jew is a pauper and cannot cover his expenses, he should remain on the estate. Naturally, the audience laughed heartily.

The Apter Rav continued: “I was in great distress. My entire life I was careful to avoid idle talk, thus how is it possible that my ears should hear such foolishness? Perhaps [despite my greatest efforts] I stumbled and transgressed. I was greatly aggrieved by this. 

Afterward, I calmed down. I understood that maybe this incident would be useful in the service of the Creator. Now, it finally comes to use. I rule like the badchan: the poritz should escape and you should remain on the estate.” The Jew returned home, although he did not believe the rebbe’s assurances. 

At that time, a revolution broke out among the Polish Gentiles. Since many of the landowners were also Polish the Russian police incarcerated many of them. That Poritz was also Polish – and he was afraid that he too would be jailed. Hence, he called for the Jew and told him: “I must escape immediately. Since I regard you as a trustworthy person, I appoint you as the manager of my estate. You take 50 percent of the profit and send me the remaining 50 percent to Paris.”

This is indeed what transpired. The Poritz escaped and the Jew remained. 

 

I.F.

Ya’akov Teitelbaum

מופע ליצנות משמש את הרבי מאפטא לפסיקה

א ייד איז געקומען צום אבטער רב און האט אים דערציילט אז ער איז אן ארענדאר ביי א פריץ און דער פריץ סטראשעט אים דאס אויב ער צאלט אים נישט תיכף אלע חובות ווארפט אים ארויס פון דער ארענדא. איז ער בפחד נפש געקומען צום אבטער רב צו בעטען רחמים.

דער ציילט אים דער אבטער רב אזא מעשה: ער איז געווען אמאל ביי א חתונה ביי א גרויסען גביר. איז געווען דארט א בדחנים – האבען זיך די בדחנים פארשטעלט אלס א פריץ און אלס א ייד און האבען געשפילט א דין תורה וויי א ייד מאנט קען נישט באצאלען חובות און דער פריץ מאנט. האט דארט געפסק’ענט אז דער פריץ אזוי ווי ער האט אויף הוצאות זאל ער אנטלויפען און דער ייד אזוי ווי ער איז אן עני ואביון און האט נישט אויף הוצאות זאל ער בלייבען אויף דער ארענדא. דער עולם האט נאטורליך שטארק געלאכט.

זאגט ווייטער דער אבטער רב: איך האב אבער געהאט גרויס צער. כל ימי האב איך מיך געהיט פון הערען דברים בטלים – ווי קומט אז מיינע אויערען זאלען הערען אזא לצנות. אפשר בין איך גאר נכשל געווארען – האב איך געהאט גרויס ענ עגמת נפש.

דערנאך האב איך מיך אבער בארוהיגט. איך האב פארשטאנען דאס אפשר וועט עס אמאל צונוץ קומען צו עבודת הבורא. יעצט קומט עס צום נוצען – און איך פסק’ען אזוי ווי דער בדחן: דער פריץ זאל אנטלויפען און דו זאלטס בלייבען ביי דער ארענדא. דער ייד איז אהיימגעגאנגען – חאטש ער האט {נישט זיך} [זיך נישט]געקענט גלויבען אין דעם רבינ’ס הבטחות.

דעמאלט איז אויסגעבראכען א רעוואלוציע ביי דער פוילישע גויים. אזוי ווי אסך פריצים זענען אויך געווען פוילישע. האט די רוסישע פאליציי אסך פון זיי איינגעזעצט.

דער פריץ איז אויך געווען א פוילישער – האט ער מורא געהאט מען וועט אים אויך איינזעצען. האט ער געלאזט רופען דעם ייד’ען און האט אים געזאגט: איך מוס שוין אנטלויפען – אזוי ווי איך האלט דיך פאר אן איש נאמן מאך איך דיך פאר דעם פארוואלטער פון מיין גוטער 50% רוח נעם דיר און די אנדערע 50% שיק מיר קיין פאריס.

אזוי איז תאקי געבליבען. דער פריץ איז אנטלויפען און דער ייד איז געבליבען.

 

י.פ)                                                                                                    יעקב טייטעלבוים

 

כתב יד פרידמן