ר’ עזריאל באלטער היה ביחד עם הרבי מסאווראן אצל הרבי מאפטא.
[הם] דיברו על האכילה המשונה של הרבי מפאטא. ר’ עזריאל באלטער אמר לרבי מסאווראן: “כתוב שר’ אבוטלוריה? היה דורש כל אתים שבתורה עד שבא אל ‘את ה’ אלוהיך תירא’ [דברים י,כ] – את המילה ‘את’ אי אפשר לדרוש. עד שבא ר’ עקיבא ואמר ‘את ה’ אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים’
אם היו רואים את “הזקן” אוכל, לא היו צריכים את הפסוק והיו אומרים עס [=אכילה ביידיש. מחליף את המילה ‘את’ בהגייה יידית] – רק ה’ אלהיך תירא.”
י.פ.
פנחס לאנדוי
[הערה: פסחים כב, ב כתוב: שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתים שבתורה. כיון שהגיע לאת ה’ אלהיך תירא – פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן? – אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: את ה’ אלהיך תירא – לרבות תלמידי חכמים.]
R’ Azriel Balter was together with the Savraner Rav at the Apter Rav.
They had been talking about the Apter Rav’s uncommon dining habits. R’ Azriel Balter commented to the Savraner Rav: “We read (R’ Abutloria?) [Shimon Ha’amsuni – Bavli Pesachim 22b] would expound upon each instance in the Torah of the seemingly extraneous preposition es until he came to the verse (Deut. 10:20) ‘es G-d your Lord, fear’ – this instance is seemingly impossible to expound until R’ Akiva came and said ‘es G-d your Lord, fear’; includes [fearing] Torah scholars.
If they had seen the “Elder” while he dined, they would not have needed the verse, rather they would have preached es = eat, – but [but you shall still] fear God your Lord.
Y.F.
Pinchas Landau
ר’ עזריאל באלטער איז געווען צוזאמען מיט דעם סאווראנער רב ביים אפטער רב.
האט מען גערעדט פון דעם משונהנע’ם משונה’נעם עסען פונ’ם אפטער רב. האט ר’ עזריאל באלטער געזאגט צום סאווראנער רב: עס שטייט ר’ אבוטלוריה [בגליון:]? היה דורש כל {אתן} [אתין] שבתורה עד שבא אל את ד’ אלהיך {תראה] [תירא] – אויף דעם את קען מען דאך נישט דרשענען. עד שבא ר’ עקיבא ואמר את ד’ אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים.
אז זיי וואלטען געזען דעם אפטער רב “אלטען” עסען וואלטען זיי נישט געדארפט דעם פסוק און וואלטען געזאגט עס – נאר ד’ אל’ תירא
י. פ)
פנחס לאנדוי
ר’ עזריאל באלטער היה ביחד עם הרבי מסאווראן אצל הרבי מאפטא.
[הם] דיברו על האכילה המשונה של הרבי מפאטא. ר’ עזריאל באלטער אמר לרבי מסאווראן: “כתוב שר’ אבוטלוריה? היה דורש כל אתים שבתורה עד שבא אל ‘את ה’ אלוהיך תירא’ [דברים י,כ] – את המילה ‘את’ אי אפשר לדרוש. עד שבא ר’ עקיבא ואמר ‘את ה’ אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים’
אם היו רואים את “הזקן” אוכל, לא היו צריכים את הפסוק והיו אומרים עס [=אכילה ביידיש. מחליף את המילה ‘את’ בהגייה יידית] – רק ה’ אלהיך תירא.”
י.פ.
פנחס לאנדוי
[הערה: פסחים כב, ב כתוב: שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתים שבתורה. כיון שהגיע לאת ה’ אלהיך תירא – פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן? – אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: את ה’ אלהיך תירא – לרבות תלמידי חכמים.]
R’ Azriel Balter was together with the Savraner Rav at the Apter Rav.
They had been talking about the Apter Rav’s uncommon dining habits. R’ Azriel Balter commented to the Savraner Rav: “We read (R’ Abutloria?) [Shimon Ha’amsuni – Bavli Pesachim 22b] would expound upon each instance in the Torah of the seemingly extraneous preposition es until he came to the verse (Deut. 10:20) ‘es G-d your Lord, fear’ – this instance is seemingly impossible to expound until R’ Akiva came and said ‘es G-d your Lord, fear’; includes [fearing] Torah scholars.
If they had seen the “Elder” while he dined, they would not have needed the verse, rather they would have preached es = eat, – but [but you shall still] fear God your Lord.
Y.F.
Pinchas Landau
ר’ עזריאל באלטער איז געווען צוזאמען מיט דעם סאווראנער רב ביים אפטער רב.
האט מען גערעדט פון דעם משונהנע’ם משונה’נעם עסען פונ’ם אפטער רב. האט ר’ עזריאל באלטער געזאגט צום סאווראנער רב: עס שטייט ר’ אבוטלוריה [בגליון:]? היה דורש כל {אתן} [אתין] שבתורה עד שבא אל את ד’ אלהיך {תראה] [תירא] – אויף דעם את קען מען דאך נישט דרשענען. עד שבא ר’ עקיבא ואמר את ד’ אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים.
אז זיי וואלטען געזען דעם אפטער רב “אלטען” עסען וואלטען זיי נישט געדארפט דעם פסוק און וואלטען געזאגט עס – נאר ד’ אל’ תירא
י. פ)
פנחס לאנדוי
Late Hasidism was perceived and presented in research as a movement of institutionalization and entrenchment that lost the initial Hasidic renaissance, and even degenerated. Recently there have been changes in research and more complex methods and approaches have been introduced that find characteristics unique to late Hasidim.
