פעם אחת ר' יצחק מהמבורג היה באותה עיירה בה התיישב הבעש"ט. זה היה ביום הראשון של סוכות וירד גשם כל-כך חזק, שלא יכלו לקיים מצוות סוכה.

אמרו לו שבסוכה של הבעש"ט לא יורד גשם ושחסידים שרים ורוקדים ומקיימים מצוות סוכה בהידור. 

אז הוא ניגש [לשם] וזה אכן היה כך – שיכלו לשבת [בסוכה]. ר' יצחק מהמבורג עשה קידוש וקיים אכילת כזית בסוכה – והחסידים נהנו – רקדו ושרו. 

כשהוא סיים לאכול, הוא מייד עזב. החסידים שאלו אותו: "מדוע אתה בורח כך?" הוא ענה: "במושב לצים לא אשב."  

הרבי מברודי סיים את דבריו: "ראו מה זה מתנגד – הוא ראה כזה מופת ואחר כך הרשה לעצמו לומר כזה דבר" 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים  

הפוסט מופת בסוכה של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן שהיה בסטריזאוו (או בניקאלאינצע) הרבי מהוסיאטין אכן אמר תורה.  בשלב מסוים, הוא החל לומר תורה בהמשכים, בכל טיש, על עשר הספירות. אז יהודי אחד – חכם – רצה להראות שגם הוא יודע משהו וזרק מילה בזמן שהרבי אמר תורה.   

מאז, הפסיק הרבי מהוסיאטין לומר תורה. 

י.פ. 

יוסף וואהרמאן 

חסיד הוסיאטן

הפוסט מדוע הפסיק הרבי מהוסיאטין לומר תורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

הרבי ממעז'יבוז'

הפוסט הנשיאות של כולל וואהלין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אמר הרבי מסדיגורה לרבי מהוסיאטין: "האם עברת בגשר זלוטשין בדרך לכאן?" אמר הרבי מהוסיאטין: "כן!" אמר הרבי מסדיגורה: "כמה גבוה הגשר?" ענה לו הרבי מהוסיאטין שהוא גבוה כך וכך הרבה מטרים. תהה הרבי מסדיגורה: "לא, אני חושב שהגשר גבוה יותר" ושני האחים התווכחו ארוכות כמה גבוה הגשר. 

לאחר מכן, אמר הרבי מהוסיאטין: "שכחתי לומר לך – על הדרך! היה ערפל נורא. להתראות" – ובמילים אלו הוא יצא. 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט כמה גבוה הגשר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו ר' אברהם יעקב: "חמץ הוא בבחינת יצר הרע – רוע – אז מוכרים אותו." 

"אם כך", שאל אותו הרבי מרוז'ין "אז מדוע קונים את החמץ אחרי פסח?" 

ענה לו הרבי העתידי של סדיגורה: "פסח זה בבחינת אהבה – אם מוכרים את הרוע, זה אומר שעושים תשובה מאהבה, ותשובה מאהבה הופכת זדונות לזכויות, כך שהחמץ מותמר לטוב, ולכן קונים  אותו שוב." 

י.פ. 

הרבי מבויאן 

הפוסט מדוע מוכרים חמץ לגוי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

חסידי סדיגורה נהגו לצעוק בבית הכנסת שלהם בשמחת תורה את הפסוק 'אשריך ישראל' [דברים לג, כט] בניגוד אליהם, חסידי בויאן נהגו לצעוק בזמן קריאת התורה [פרשת וירא] 'כי ביצחק יקרא לך זרע' [בראשית כא, יב].

י.פ. 

חסיד בויאן 

הפוסט מחלוקת חסידים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ענה: "אם הכוס רותחת, לא ראיתי! אבל זה שהרבי מסדיגורה רותח בעצמו את זה אני בעצמי ראיתי."  

י.פ. 

הרבי מסאדאווה 

הרב סעקולא

הפוסט הרבי מסדיגורה רותח בזמן הקידוש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא היה ברוז'ין לשבת והיה כבר מאוחר בלילה וזמן לעשות קידוש. הרבי מרוז'ין היה מוכן לעשות קידוש, אבל ר' נחמן עוד לא [הגיע] לשם. אז הרבי מרוז'ין שלח שליח [לקרוא] לו לבוא לקידוש, ולומר לו שהרבי מרוז'ין מחכה לו. השליח מצא אותו עומד ב[תפילת] שמונה עשרה. כך קרה פעמיים. פעמיים הרבי מרוז'ין שלח שליחים והם היו חייבים לחזור ולספר שר' נחמן עומד בתפילת שמונה עשרה. 

בפעם השלישית אמר הרבי מרוז'ין: "הקבצן עדיין עומד ומקבץ נדבות" אז ר' נחמן הרגיש שהרבי מרוז'ין מחכה לו  ואז עקר רגליו וסיים תפילת שמונה עשרה.  כשהגיע לחדר, היכן שהרבי מרוז'ין עמד וחיכה לו – שאל אותו הרבי מרוז'ין "מתחנן כל כך הרבה זמן! מדוע?" 

[הערת צד:] (התשובה?) לר' נחמן היה בן, ר' מיכל'ע – הוא לא הוביל אף אדמו"רות. הוא היה נוסע לסדיגורה. 

י.פ. 

דוד געלבטוך 

חסיד קופישניץ

הפוסט מדוע ר' נחמן מסקאליט מתחנן בתפילתו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהביטש

הפוסט כמה נצרך הרבי מרוז'ין ליהודי רוסיה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשרבונו של עולם רצה להחריב את בית המקדש בא סמאל [השטן] ולא רצה לאפשר לו לעשות זאת, כי היה נראה לו שלא יצא לו שום דבר מכך – הרי כך או כך יאשימו וישפטו אותו על חורבן בית המקדש. אבל רבונו של עולם עשה כרצונו ובית המשפט נחרב.

לבית המקדש נשאר רק שם אחד; שם קדוש בלתי-נתפס; שם שרבונו של עולם אמר עליו שלעולם אף בן-אדם או יצור אחר לא ידע עליו אלא רק צדיק הדור ידע שהוא קיים. לאחר החורבן, הידיעה שיש שם כזה נמסרה מצדיק אחד לשני [וכן הלאה], אבל אף אחד לא יכול היה לגלות אותו. ידיעת השם הועברה [בסופו של דבר] לבעש"ט – וממנו למגיד. 

ר' שלום מפרובישט רצה מאוד לגלות את הסוד של השם אז הוא החל להתחבר עם הבעל-דבר [=השטן] ונעשה כמו מחותן שלו – עד שהוא גילה לו את סוד השם, ואז ר' שלום השתמש בשם הקדוש לעשות מופתים. בשמים רדפו [את השטן] בעוצמה בגלל שגילה את הסוד. אולם, סמאל לא זכר אפילו למי הוא גילה את הסוד – בכזו ערמומיות רימה אותו ר' שלום! אז החל סמאל להטיל גורלות. ראשית, הוא חילק את העולם לחלקים, חלק חלק עד שהגיע לרוסיה. בהמשך הגיע עד פרובישט, ואחר-כך לרחוב בו התגורר ר' שלום – ובסופו של דבר הגיע עד ר' שלום בעצמו. כשסמאל התעמת איתו על כך שרימה אותו, ענה לו ר' שלום: "אני לא ירא ממך ואם אתה רוצה לפגוע בנשמות ילדי – דע שהעיירות שלהם יגנו עליהם, ובנוגע לגופם – לשם כך יש מעיינות חמים." אף על פי כן, ר' שלום נפטר בשנה זו.

הרבי משטפנשט סיפר את הסיפור הזה, התיישב בכורסה והלך אל המעיינות. הוא נפטר באותה השנה.

י.פ.

מאטעס העלרער 

חסיד בויאן 

הפוסט ר' שלום מרמה את השטן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[ענה הזקן מסדיגורה:] "כתוב: 'ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים' [אבות ה, ה]. אנחנו יודעים ש'אווירא דארץ ישראל מחכים' [בבא בתרא קנח, ב] – 'איזהו חכם? המכיר את מקומו' [אבות ו, ו] – אכן כל יהודי ידע איפה מקומו בירושלים ולאף אחד לא היה צפוף, וכך גם כאן –  כשכל אחד יכיר את מקומו הוא כבר ימצא את מושבו ואף בשולחן לא יהיה צפוף."

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט מציאת מקום בשולחן הטיש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרב מפרוהובישט

הרב רייטער

הפוסט כל סיפור על הבעש"ט הוא אפשרי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (המעשה הבא מסופר על ידי חסידי סדיגורה)

פעם אחת, הרבי מצאנז נתן לרבי מאפטא קוויטל, וכתבו בו שהוא מבקש [ברכה] לאהבת תורה.

שאל אותו הרבי מאפטא: 'מה עם יראת שמיים?' ענה לו ר' חיים: 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.' המשיך הרבי מאפטא ואמר: 'אולם צריך לרצות להגיע למדריגה הזו'. חשב ר' חיים: 'דרך התורה מגיעים ליראת שמים'

ענה לו הרבי מאפטא: "לא כך כתוב, [אלא:] 'כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת' (אבות ג, ט)"

ועוד אמר לו הרבי מאפטא: 'כששותים כוס ספיריט על קיבה ריקה נהיים שיכורים.'

ואכן, חסידי סדיגורה אומרים שבשנותיו המאוחרות [=לעת זקנה] ר' חיים אהב לשתות.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט אהבת התורה קודמת ליראה? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

1. כן וכן הוא אדם שיש לו מידות טובות, אדם השלם, אולם שיודע שהוא יהודי שעובד קשה [בעבודת המידות] וצריך שאנשים ידעו זאת.
2. כן ולא – הוא יהודי עם מידות טובות זהות [= לאלו של היהודי הקודם], אבל עניו ואינו מחשיב את עצמו [לגדול].   
3. לא ולא – הוא אדם בטלן, כלומניק, אבל שיודע לפחות שהוא שום דבר ואינו 'מנפח' את עצמו.
4. לא וכן – הוא אדם כלומניק, אבל בכל זאת עושה מעצמו עניין גדול. 

הוא שאל את החסידים: מהי לדעתכם המידה הכי גרועה? כולם ענו פה אחד שהמידה הגרועה ביותר היא שאחד עושה מעצמו עניין גדול אבל הוא אדם עם מידות קטנות. 

ענה להם ר' נחום בער: לא, אני לא חושב כך. לדעתי היהודי שהוא 'כן וכן' הכי גרוע. אחד שיש לו מידות יפות, אדם במדרגה כזאת – אסור לו לעשות רוח [=להיות גאוותן]. הוא צריך לדעת שאסור לו להחזיק מעצמו.

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט ארבע מדרגות של יהודים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לרבי מאפטא היה אח שנהרג על ידי גוים. זה היה ביום שישי כשהביאו את המת אל הרבי מאפטא אל בית המדרש, והניחו אותו בעזרת הנשים. בערב שבת, כשהרבי מאפטא עשה קידוש שבת, הנפטר נעמד מלוא קומתו ולאחר הקידוש נשכב שוב.

כשסיפרו את המעשה הזה לרבי הזקן [=הראשון] מסדיגורה הוא שאל: "זה יהיה מעניין לדעת מה בדיוק קרה. צריך לשאול את החסידים הזקנים אם המת נשכב בחזרה, או שהוא נפל." שאלו את הרבי מסדיגורה: "למאי נפקא מינה?" [= מה מה זה משנה?]  הוא ענה: "לי זה משנה מאוד."

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט מת נעמד מלוא קומתו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אברהם, אחיו של הרבי מרוז'ין, נסע פעם אחת עם חבורה של חסידים ונעצר בפונדק אחד להתפלל מנחה. לאחר התפילה הוא אמר: "אני הולך להכין סעודת הודיה. מדוע?" [והסביר ש]פעם הוא נסע ובדרכו הגיע לכך שנגע בספר מהרבי מברסלב. "ידוע," המשיך ר' אברהם את דבריו, "שנגזרה גזירה שמי שנוגע בספר מהרבי מברסלב, תפילותיו לא מתקבלות למשך ארבעים ימים." אותו היום היה סיום ארבעים הימים ולכן הוא עשה סעודת הודיה.

[הערת צד:] (מעשה דומה מסופר על הרבי מברדיטשב – אך שם אומרים שהוא נגע בתרגום התנ"ך של [משה מנדלסון] מדעסוי.)

י.פ.

הרב רייטער, הרב מפראהבישט

הפוסט ספרים של הרבי מברסלב פוגמים בתפילות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט חתן לא מדבר על עצמו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהגיע לרבי מרוז'ין ונתן לו את האתרוג הוא ראה כיצד הרבי מרוז'ין הולך ונהייה בצער גדול. כעבור זמן קצר, שאל אותו הרבי מרוז'ין: "האם זה אכן האתרוג שלי?" אז החסיד נאלץ לומר לו את האמת. הוא סיפר לו את כל המעשה והראה לו את האתרוג שקנה עבור ר' מנדלי. אז אמר הרבי מרוז'ין :"זה האתרוג שלי!" והסביר: "בט"ו בשבט מראים לצדיק את האתרוג שיהיה לו בסוכות. כשראיתי את האתרוג [הראשון שהראת לי] ולא זיהיתי אותו פחדתי מאוד מכיוון שידוע שאם הצדיק מקלקל במעשיו, הוא לא זוכה לקבל את האתרוג שהראו לו בט"ו בשבט. לכן, כשהראית לי את האתרוג האחר, יראתי שאכן קלקלתי במשהו שאיני זוכר. אולם, כעת שאני רואה שהאתרוג האחרון שקנית [הוא זה ש]באמת יועד לי, אני שמח ורגוע."

ר' וועלוועל כץ

הפוסט האתרוג שמיועד לרבי מרוז'ין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא הגיע לסדיגורה אל הזקן [=הרבי הראשון] מסדיגורה. הוא נכנס אל הרבי מסדיגרה, ונתן לו קוויטל. על הקוויטל הוא לא כתב את שמו, אלא סתם 'נח בן שרה'. כשהציג [את בקשתו], הרבי מסדיגורה שאל אותו מספר פעמים: "האם זה שמך?" וכשר' נפתלי חיים הבין שהרבי מסדיגורה מזהה אותו הוא רץ החוצה מהבית ונעלם.

הרבי מסדיגורה חיפש אותו כי בעיניו הוא היה אדם חשוב. 

י.פ.

רב גליצאי

הפוסט הרבי מסדיגורה מזהה את ר' נפתלי חיים הורוויץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בשנה שהרבי מרוז'ין נפטר, הוא אמר 62 פעמים את "והיא שעמדה לאבותינו".

אחד מבניו שאל אותו בנוגע לסיבה בגינה הוא אומר כל כך הרבה פעמים "והיא שעמדה", אז הוא ענה לו: "אם רוצים לגלות משהו על איזה דבר, צריך לשאול לגביו. לכן, אמרתי כל כך הרבה פעמים את הפסוק – כדי שתשאל לגביו. אני רוצה לתת לך סימן בנוגע לזמן של גאולת ישראל. יגיע הזמן שיהודים יגורשו מארבע קצוות העולם וגם לארץ ישראל הם לא יורשו להיכנס – אז תדע שזה זמן גאולת ישראל"

(בזמן ההוא, האנגלים לא הרשו ליהודים להיכנס לארץ ישראל)

י.פ.

אייזק בראנשטיין (ישראל) 

הפוסט למה אמר הרבי מרוז'ין "והיא שעמדה" 62 פעמים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

יהודי פשוט אחד הגיע אל הרבי מאפטא כדי להתייעץ איתו האם להיות חוכר אצל פריץ. אמר לו הרבי מאפטא 6 עניינים שעליו לכתוב בחוזה. 

כשהיהודי יצא מהרבי מאפטא, הרבי מסאווראן רץ אחריו ושאל אותו בנוגע לדברים שאמר לו הרבי מאפטא. הוא הבין חמישה "אופנים", אבל לא את ה"אופן" השישי. (הרבי מסאווראן בוודאי חשב שהרבי מאפטא התכוון לשישה אופנים בעבודת השם). היהודי לא הבין את הרבי מסאווראן מכיוון שהוא לא ידע מה ההבדל בין 'סעיפים' ל'אופנים'.

כשר' נחום בער סיים את המעשה, אמר לו הזקן מסדיגורה: "אני מבין שקורה שאדם גדול מדבר בצורה אחת ומתכוון למשהו אחר, אבל איני יכול להבין שאדם מדבר ושני אנשים מבינים אותו אחרת זה מזה."   

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט למה התכוון הרבי מאפטא? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בשמחת תורה, לפני 'אתה הראת' החלו החסידים להתווכח ולריב מי צריך לומר את 'אתה הראת', אולם בסופו של דבר אמר אותה החזן הקבוע. 

אבל בשבת בראשית שני האחים כבר ערכו טישים נפרדים.

אצל ר' יצחק בטיש (הוא היה הבכור) ישבו ר' דוד ארטענבערג ור' יוסף ישראל'ס – שניים מחסידי סדיגורה המכובדים ביותר שעוד הספיקו להיות אצל הרבי מרוז'ין.

כשר' יצחק התחיל לומר תורה, כלומר בפעם הראשונה שאמר תורה כרבי, הוא פתח במילים: "בראשית, אני אומר ש-בת – שבת" (אותן המילים המובאות בזוהר). אז ר' יוסף ישראל'ס החל לרעוד מרוב התפעלות ושרט את בשרו של שכנו, וגם  תפס את רגלו.

החסידים השתוממו – מה כל כך גאוני במילים האלו? מה אתה מתפעל כל כך? זה כבר כתוב בזוהר!

אז ר' יוסף ישראל'ס וגם ר' דוד ארטענבערג (הרבי מברדיטשב) סיפרו שכשר' יצחק היה ילד בן שנה, לקחו אותו 

אל הרבי מרוז'ין ושם לימדו אותו לומר את מילותיו הראשונה "שבת שלום". אבל הוא לא דיבר טוב – ושיצא לו ש-בת.

אז קרא הרבי מרוז'ין – "שמעו, הוא אמר ש-בת, שבת."

לכן, חסידי רוז'ין הזקנים התפעלו כל כך מהדבר תורה הראשון של ר' יצחק כרבי.

י.פ.

מתיהו שפעקטאר (חסיד בויאן)

הפוסט הדרשה הראשונה של ר' יצחק (מבויאן) כרבי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם היו משחקים ב"רבי וחסידים" ונתנו אחד לשני קוויטלים. כשגיטעל הקטנה נתנה קוויטל לר' ישראל'נו הוא קרא (הוא אז עדיין לא הצליח אפילו להגות את האות ג'): "אני רבי דדול [=גדול בהגייה משובשת של ילד] יותר מאבא שלי (הזקן מסדיגורה [=הרבי הראשון מסדיגורה])". זה הכעיס את גיטעלע והיא נתנה לו מכה– בתגובה, ישראל'נו דחף אותה והיא התחילה לדמם. היא רצה פנימה אל אביה זקן סדיגורה והתלוננה על ר' ישראל'נו. דוד ארטענבערג (הרבי מברדיטשב) גם היה שם בשעת המקרה הזה.

קרא הרבי מסדיגורה: "הוא אכן צודק – ככל שזהב יותר מזוכך הוא טוב יותר."

י.פ.

מתתיהו שפעקטאר (חסיד בויאן)

הפוסט גיטעלע וישראל'נו הולכים מכות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ראה גם את המעשה על מה שהרבי מסדיגורה אמר, כשהתלוננו על ר' ישראל'נו מסדיגורה שאמר "אני רוצה להיות אדמו"ר גדול יותר מאבי."

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט שושלת רוז'ין כיהלומים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, בערב ראש השנה, יהודי מאזור סדיגורה בא אליו בבכי גדול ונתן לו קוויטל. 

במה העניין? 

אותו יהודי הגיע לחגוג [את ראש השנה] אצל הרבי מסדיגורה אך פתאום הרבי ציווה עליו לנסוע הביתה – כבר לפני ראש השנה. אותו יהודי שאל את ר' נחום בער'נו מה עליו לעשות – ותהה אולי הוא [ר' נחום בער'נו] יוכל לפעול אצל הרבי לשכנע אותו שירשה לו להישאר שם לחג.

הביט ר' נחום בער בתוך הקוויטל ואמר לחסיד: "אני לא רואה שום דבר [חריג] בקווטיל, אבל אם הרבי הקדוש ציווה עליך לנסוע הביתה – עליך לציית."

נסע החסיד הביתה וגילה שהבן שלו חלה קשות באופן פתאומי וכמה שעות לפני שהוא הגיע הוא נפטר.

לאחר מכן, כשהמעשה נודע לנחום בער הוא התכעס ואמר: "אם [המצב הגיע] עד כדי כך שלא יכולתי לראות [לחוש] את הדבר הזה – אני כבר לא אקבל יותר אף קוויטל"

י.פ.

נחום בער המבורגר 

(חסיד בויאן)

הפוסט ר' נחום בער'נו לא רואה דבר בקוויטל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' שלמה נפטר בשנת תרמ"א, השמש של ר' שלמה נהייה השמש של ר' נחום בער. 

לילה אחד ר' נחום בער הלך עם השמש לביתו. שאל אותו ר' נחום בער: "אם אתה רוצה, אני אראה לך את ר' שלמה!"

השמש פחד מאוד וצעק "לא! אני מפחד!"

השיב ר' נחום בער: "זה טוב שאתה מפחד. אם לא היית, אז יכולת, חס וחלילה, למות "

י.פ.

נחום בער המבורגר

חסיד בויאן

הפוסט השמש מפחד לראות את המתים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"אומרים שהוא (הרבי מליובה) אדם יותר חריף מהרבי מסדיגורה – הוא לא מגיע לקרסוליו (של הרבי מסדיגורה)."

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט חריפות הרבי מליובה לעומת הרבי מסדיגורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אמר ר' שמואל אבא: "הייתי אצל ר' זושא מאנפולי – ונתנו לי קפה בכוס שבורה שמחוברת בחוט, אבל אני עדיין זוכר את הקפה!"

הרבי מליובה, שהיה שם חייך ושאל בחיוך – "מה היה מיוחד באותו הקפה?"

אמר לו ר' שמואל אבא בעצבנות: "אדם צעיר חייב ללכת פראווע (ימינה ברוסית) ולא לעווע (שמאלה ברוסית), אולם הצעיר הזה – הוא הצביע על ר' נחום בער [מליובה] – מבין שיש כאן הבדל בין סוגי קפה – ושבעזרת קפה אדם יכול גם לחשוב על "קווה אל ה'" [תהילים כז:יג]"

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט קפה בכוס שבורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט ברכת "מלך העולם הגדול" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמנו, ווינה היתה עיר מאוד חופשית – מרכז האסימילציה וההשכלה.

אמר הרבי מסדיגורה: "בווינה זה טוב לעשות קידוש. מהו הקידוש? – עדות על בריאת שמים וארץ ('ויכולו השמים והארץ') – ומתי אומרים עדות כזאת? כשיש הכחשה וכפירה. כאן בווינה יש כל כך הרבה כפירה והכחשה שבוודאי צריך לומר עדות".

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט עדות למול הכפירה בווינה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לאחר מכן, הרשקובר היה בסדיגורה אצל הרבי מרוז'ין והוא לא אהב את האופן בו נוהגים שם – בגדלות – בלוקסוס.

הוא פירש את הפסוק 'רבות רעות צדיק' שגדלות זה רע לצדיק. והוא רצה לסיים את הפסוק 'ומכולם יצילנו ה', אך הרבי מרוז'ין סתם לו את הפה וסיפר לו את המעשה הבא:

  "היו היה בעיר אחת רב אחד וגביר אחד – שניהם גדלו יחד – למדו ביחד והיו ידידים טובים אחד לשני. כשהם נפטרו ועלו לשמיים שקלו את המעלות והחסרונות של שניהם ומצאו אותם שווים.

לרבי היה בן אחד וכך גם לגביר. הם חינכו אותם יחד. הבנים למדו יחד והיו חברים טובים – בן הרב נהייה רב ובן הנגיד נהייה גביר. כשהם נפטרו מצאו בשמים שבן הרב היה שווה לאביו – אך בן הגביר היה קצת פחות [מאביו]. עדיין ישר, אולם לא כמו אביו.

שאלו – 'הכיצד? שניהם גודלו באותו האופן

כמו אבותיהם – והאבות היו שניהם שווים אז כיצד הבנים כבר שונים זה מזה?' בן הגביר הסביר האוצרות שלו ועושרו הסיטו אותו מעט מהדרך."

הרבי מרוז'ין סיים – "לכן פסקו בשמים שעל הצדיקים להיבחן באוצרות ולוקסוס."

המעשה נשמע משעווע'לע, אחת מבנותיה של גיטה'לע, בתו של הרבי מרוז'ין, שבעצמה שמעה מאביה.

י.פ.

חסיד בויאן

הפוסט על גדלות, עושר וצדיקות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"הרבי מסדיגורה רוצה ויכול. הרבי מליובה יכול אבל לא רוצה. הרבי מטשורטקוב לא פוסק, אפילו לדקה אחת, מדבקות בהשם יתברך. הרבי מהוסיאטן לומד מכל המדות של אחיו ובעצמו כולל את כל האחים."

שאל אותו חסיד אחד – "והרבי עצמו?" ענה הרבי משטעפענשט. "עלינו לא צריך לדבר. זה מספיק לי שיש לי כאלו אחים".

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט גדולת האחים, בניו של ר' ישראל פרידמן מרוז'ין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

 י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט הזמן טס הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא החזיק את בתו של ר' אהרון על ברכיו, ואמר לה: "אני מבטיח לך שכשתינשאי, יהיה לך חתן שיהיה מלך בישראל." 

לאחר מכן, דובר על שידוך עם הבן של הר' מרוז'ין, ר' אברהם יעקב (הזקן מסדיגורה). למרות שהרבי מרוז'ין היה בעמדה בכירה יותר, ור' אהרון היה רק איש צעיר, ר' אהרון טען שהשידוך הוא מן השמיים – מכיוון שחמיו, ר' מרדכי קרעמיניצער, הבטיח שבתו תתחתן עם הרבי מסדיגורה, ולכן, הוא לא צריך לתת נדוניה. 

כשהגיעו לכתיבת התנאים, ר' מוט'לה מטשרנוביל הכריע שלא צריך לכתוב שום תארי כבוד מכיוון שזה יכול להוביל לכך שאחד יכתוב תואר מכובד יותר מהשני.

י.פ.

גדליה שוורץ

(הערת צד: הרבי מרוז'ין נולד ב-1796, ר' אהרון ב1802?)

[הערה: ייתכן ש'נדן' הכוונה לדרישת אלף רו"כ מאת מצד החתן? ראה בית ישראל, טו ע"ב אות לב; שטרן, נר ישראל, ה, עמ' קלז (סי' יב)]

הפוסט שידוכים עם מלך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"כשריבונו של עולם רצה להחריב את בית המקדש, אף אחד מן המלאכים לא רצה לקחת על עצמו עבודה כזאת. וכשהגיע אל הס"מ, גם הוא לא רצה – הוא טען שלעתיד לבוא יידונו אותו על כך.

אז רבונו של עולם אמר לו שהוא ייתן לו שם סודי שאף אחד בעולם לא יכיר ועד שהשם לא יתגלה, הגאולה לא תוכל לבוא. רק הצדיק שבכל דור ידע על קיומו של השם, אבל הם לא ידעו את סוד השם, למרות שהם יעמלו בכל כוחותיהם לגלותו.

הידיעה על השם עוברת בירושה מצדיק לצדיק. הר"י הקדוש העביר זאת לבעש"ט, הבעש"ט למגיד – המגיד למלאך והמלאך לר' שלום מפרוהובישט." 

הרבי משטפענעשט המשיך לספר: "מה עשה הסבא (ר' שלום)? – הוא החליט שהוא צריך להתחבר עם הס"מ. הוא הכין 'שפראנקעס' [לבושים מודרניים] ואמר לס"מ שהיותו רבי הוא רק משחק – ובאמת הוא מהחברה' שלו [ובכך] הוא מטעה את ההמון מאוד. פעם ר' שלום שאל אותו – 'אבל מה

בסופו של דבר יהיה איתנו – בסופו של דבר ישפטו אותנו [?]'. ענה לו הס"מ שהוא לא צריך לפחד. יש בידיו תעודת ביטוח – השם שאף אחד לא יכול לגלות.

  הס"מ ור' שלום היו קרובים זה לזה עד שהס"מ חש שמישהו בשמים עובד עליו. הוא מייד חשד שזה היה ר' שלום. אבל הוא ראה מיד איך ר' שלום הולך לשוק וקונה ביצים ועוף מגויה אחת, מתמקח איתה ואז מעביר לה כסף – הוא מיד הפסיק לחשוד.

בסופו של דבר, הוא נתן לו את השם. כשעשה זאת, הס"מ ראה שהשמים זוהרים באור הגאולה ורצה להבין מהיכן זה מגיע ומהי הסיבה.

הוא חילק את העולם לשמונה חלקים והסיק שרוסיה היא המקור. הוא המשיך וחילק את רוסיה לשמונה חלקים המשיך לצמצם זאת אל הפלך של פרוהובישט. 

הפלך חולק עוד וכך שוב ושוב – עד שהוא הגיע אל פרוהובישט, אל הרחוב בו התגורר ר' שלום, ועד לר' שלום בעצמו – ורצה לנקום בו. אולם ר' שלום לא פחד ממנו – וענה לו: 'אני לא מפחד ממך כלל – הנשמות של הילדים שלי יהיו גדולות יותר ממך – ואת הגופים שלהם הפקרתי [=הקרבתי] זה מכבר עד ביאת הגואל. ואם הגופים שלהם לא יוכלו לשאת זאת, הם ייסעו אל מעיינות המרפא.' "

י.פ.

מתתיהו ספעקטאר

חסיד בויאן

[הערה: השווה נוסח המעשה בכרם ישראל וכנסת ישראל = דרכי שלום, עמ' צא-צד]

הפוסט סוד הגאולה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.