את השיחה הוא פתח כך: כשמוכיחים יהודי, צריך ללכת עם כל האמת ואין לגשת לכך בהונאה, אלא במישרין, בכוח אבל עם כל האמת.

פעם אחת הצמח צדק היה בפריז. הוא נסע למלון יפה ולקח חדר יפה. בערב, הוא ירד לאולם נשפים גדול היכן שאכלו, רקדו, וזה היה מלא חיים.

התיישב הצמח צדק בשולחן היכן שיהודי אחד אכל ושתה יין נסך. קרא הצמח צדק אל היהודי "אתה יודע שאסור לשתות יין נסך?" היהודי התעלם והמשיך לשתות עוד. קרא אליו הצמח צדק עוד הפעם: "אתה יודע שיין נסך מטמא את הנפש?" ובמילים אלו הוא נעמד וחזר לחדרו – מותיר אחריו את היהודי. אולם, היהודי תהה במוחו, מי הוא היהודי הזה – עם כזאת הדרת פנים, יושב בפריז באולם נשפים ומוכיח אותו. הוא שאל עליו וגילה היכן היה החדר שלו, אז הוא עלה לבקרו ובילה שם אולי כמה שעות  – ויצא איש חדש. 

הרבי מליובאוויטש סיים את המעשה: "אני לא רוצה לספר מי היה אותו היהודי – מכיוון שנכדיו הם מחסידי ליובאוויטש הטובים ביותר."

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הצמח צדק מוכיח יהודי באולם נשפים בפריז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הם שוחחו על כך שיש אחד "בער'לה" מגיד במעזריטש שהוא ידוע כלמדן והרבה יהודים נוסעים אליו. הם החליטו לנסוע אליו ולבחון אותו כדי לראות אם הוא [אכן] למדן. 

כשהרב הגיע אל המגיד, המגיד בא אל הדלת בעצמו ובירך אותו לשלום, והורה לו לשבת. הרב בחן אותו על תוספות ידוע במסכת ביצה שיש בה שש קושיות ושישה תירוצים.

בדיוק אז נכנס המלאך, שהיה אז בן חמש. המגיד שאל את הרב – "מדוע אתה צריך לבחון אותי, עומד כאן ר' אברהמ'לה – תבחן אותו!" ואכן, המלאך ענה על שש הקושיות. {המגיד} [הרב] לא ידע מה לומר מרוב פליאה. 

"אל תתפלא, רב" – אמר לו המגיד. "אצלנו, כשאנחנו לא יודעים משהו – באים אביי ורבא בעצמם ואומרים לנו כיצד לומר". 

י.פ.

הירש לעדערמאן

חסיד בויאן

הפוסט הרב בוחן את המגיד ממעזריטש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרב [שניאור זלמן מליאדי] היה תלמיד של ר' מיכל מזלאטשוב. כשר' מיכל נסע הוא לקח איתו את תלמידיו ועמם הלך [גם] הרב. כשר' מיכל היה אצל המגיד הוא הנהיג ששניהם יוכלו להוביל טישים נפרדים במהלך הסעודה השלישית [של שבת]. בזמן שהרב מזלאטשוב אמר תורה נהג המגיד לשתוק, אבל כשהמגיד התחיל לדרוש, ר' מיכל לא הביט בו כלל ועסק בשלו. 

זה היה מאוד קשה לרב והוא לא הבין –ר' מיכל נוסע אל המגיד ואז לא נוהג בדרך ארץ כלל[?!] אצל המגיד היה מקורב אחד, חכם גדול, שהיה לפני כן [תלמיד] אצל הגאון מווילנה ונהייה חסיד. הרב שאל בעצתו של החסיד הזה, מה עליו לעשות. אמר לו אותו מקורב: "אני אראה לך איך המגיד נוהג בחצות [ביחס לתיקון]." הוא הראה לו בחצות, איך, למרות שהוא צולע וצריך 

קביים, המגיד זורק אותם ורץ כאש לוהבת. הרב התפעל מזה מאוד. אז המגיד פתח את הדלת ואמר לרב: "בענייני תורה ר' מיכל גדול יותר, אבל בעניין תיקון נפשות אני ניצב גבוה ממנו" אז הרב נשאר חסיד של המגיד, שכן גם הוא הרגיש שתיקון נפשות זה נעלה וחשוב יותר.  

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט תיקון נפשות חשוב מלימוד תורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט רש"ז מקבל הסכמות מר' שמלקה ומההפלאה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרב ענה על כך: "אמת. לא למדתי מספיק קבלה." נסעו שניהם בחזרה והרב נשאר אצל 'המלאך' שנתיים. בתקופה זו הוא כתב את ספרו על הקבלה.

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט התקדמות מהירה מדי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדיוק כפי שר' חיים ויטאל היה מבוגר בשנתיים מהאר"י הקדוש, כך היה המגיד מבוגר מהבעש"ט בשנתיים.

בצוואה של המגיד כתוב שהוא חילק את החסידים שלו בין תלמידיו.

מכיוון שהגליציאנים היו קצת פשוטים, ירש אותם ר' אלימלך. ואת אזור בלרוסיה הוא הקצה לרב [=לר' שניאור זלמן מליאדי]  מכיוון שהם היו צריכים מלומד. 

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט יחסי רביים ותלמידיהם בדורות הראשונים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

קרא ר' ברוך: "היכן כתוב משהו על כך שיהודי חייב לדעת ללמוד?!" וענה לעצמו: "אכן, זה כתוב במקום אחד: 'למדו היטב' – אבל רש"י אומר לימדו להיטיב."

י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט לר' ברוך אין כבוד לתורתו של רש"ז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט נכד בגשמיות ונכד ברוחניות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט ר' ברוך לא מסכים לבעל התניא לנסוע לציון קבר הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט כיצד שורך המגיד את נעליו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שמעתי מכ"ק [=כבוד קדושת]… האדמו"ר… נבג"מ [=נשמתו בגנזי מרומים], זי"ע הכ"מ [=זכותו יגן עלינו הריני כפרת משכבו], ש'הצמח צדק' שלח את ר' אייזיק האמלער זצ"ל (שהיה גאון וצדיק מגדולי החסידים אצל האדמו"ר הזקן, אצל האדמו"ר האמצעי ואצל 'הצמח צדק') בשליחות לצדיק מרוז'ין. הוא הגיע אליו בערב שבת קודש, בזמן בו האדמו"ר מרוז'ין נהג תמיד לעשן מקטרת; בכל ערב שבת קודש לפני הדלקת-נרות, היה המשרת בא לחצרו לומר לו שזמן כניסת השבת הגיע ואז הוא היה מכבה את המקטרת. ר' אייזיק סיפר שבזמן שהמשרת בא לחדרו לומר לו ששבת קודש ממשמשת ובאה, הוא ראה שכבוד קדושתו ר' ישראל… נשאר במצב רוחני עליון והוא עצמו נשאר בתחתונים. והוסיף ר' אייזיק שמעולם הוא לא סבל בושה וחרפה כזו.

י.פ.

הועתק ממכתב של ר' שמריה גור אריה לאגודת האדמו"רים לעת המלוה מלכה לכבוד הרבי מרוז'ין בג' חשון תשי"א

הפוסט הרבי הקדוש מרוז'ין מעשן בערב שבת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' ברוך המשיך לדבר קשות על הרב, אמר לו הרב: "התפילין שאתה מניח פסולים!" וכשחקרו זאת, גילו שאכן התפילן פסולים ושחסרה [האות] י'. אז ר' ברוך התרגז מאוד ואמר: "משום שלקחת י'[=את האות יוד] ממני אני אקח י'[=ייד, כלומר יהודי] ממך." וכידוע נכדו של הרב יצא לשמד [=המיר דתו] (או שנהייה כופר בעיקר?)

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהבישט 

הפוסט ר' שניאור זלמן מליאדי נוסע לציון הקבר של הבעש"ט בלא רשות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, היה וויכוח על מאמר אחד והחליטו ללכת אל המגיד ולשאול אותו למה הוא התכוון. 

בדרך-כלל, כשקרו דברים כאלו היו מבקשים מר' שלמה לוצקער, הגבאי של המגיד, שישאל את המגיד בשבילם בגלל שלאחרים לא הייתה רשות להיכנס אליו.

אולם, אותו האירוע היה מאוחר בלילה ור' שלמה לוצקער כבר הלך הביתה, אז החליטו שהתני"א יהיה זה שיכנס אל המגיד לברר. דפק התני"א על הדלת והמגיד קרא "מי זה?", ענה התני"א "אני!" שאל המגיד עוד הפעם והתני"א חזר על תשובתו "אני!"

לאחר מספר פעמים שכך ענו זה לזה, ענה התני"א בפעם האחרונה: "זלמיניו". (כך המגיד קרא לתני"א). כשהוא ענה 'זלמיניו', המגיד בעצמו פתח לו את הדלת והרשה לו להיכנס.

מנהג נוסף אצל המגיד היה שבפתאומיות הוא היה אומר לאחד מתלמידיו "עליך ללכת לשם" או למקום אחר, ונהג לתת הוראות להיכן ללכת. 

כשהתני"א היה בתוך החדר, אמר לו המגיד: "זלמיניו – מחר עליך לנסוע לכפר [הספציפי הזה] וללבוש בגדים פשוטים שלא יכירו אותך."

מובן מאליו שהתני"א ציית לדבריו של המגיד, והגיע אל הכפר בדיוק כשהם חיפשו עשירי למניין עבור חופה וקידושין. נגיד הכפר חיתן את אחד מילדיו והיה חסר לו מניין. צירפו את התני"א למניין ונוכחותו התקבלה בהערכה רבה. לאחר החופה, הזמינו אותו לסעודת מצווה והושיבו אותו בקצה השולחן.

השולחן היה ערוך בעושר גדול ו[האוכל] הוגש בכלי כסף יקרים.

לאחר המרק ניגש אליו המשרת ולחש לו בסוד "דוד יקר, חסרה כף, בבקשה השב אותה!" התני"א הנרגש, השיב בהחלטיות "זה לא אני!"

כך היה עשר פעמים – המשרת ביקש ממנו להחזיר את הכף והתני"א צעק "זה לא אני!"

הנגיד הבחין בהתרחשות ואמר "אבל היהודי מתעקש כל כך, שצריך לבדוק את המשרת בעצמו!" ואכן מצאו אצל המשרת את הגניבה. אז פייסו את התניא והוא חזר לביתו. 

המנהג היה שאלו שחוזרים מכזאת שליחות, צריכים לדווח עליה למגיד כשהם חוזרים. לכן, כשהתני"א הגיע הוא הלך מיד אל ביתו של המגיד, אך לפני שדפק על הדלת המגיד פתח אותה והושיט את ידו לשלום. "זלמיניו" הוא אמר "עכשיו אתה מבין כבר, שאחרי פעם אחת שאומרים "אני" חייב לעבור את הייסורים בלצעוק 10 פעמים "לא אני!"

ר' מרדכי שלום יוסף פרידמן – הרבי מסדיגורה

שמע בי"ט כסליו, בטיש של אביו, ר' אהרון.

הפוסט התני"א לומד לומר "לא אני!" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אברהם כבר היה נשוי והרבי מרוז'ין היה עדיין ילד.

כשהרבי שאל את הרבי מרוז'ין מה הוא לומד בחדר, הרבי מרוז'ין ענה לו: 

"כיצד יתכן שאדם מקבל עול מלכות שמים במסירות נפש מלאה כשהוא אומר 'שמע ישראל' – ועדיין נשאר לו עוד כוח לומר 'ואהבת'?" – 

אז הרב התחיל להסביר אמירות נשגבות ורעיונות עמוקים במשך שעות וניסה לענות לקושייה של הרבי מרוז'ין.

ולאחר מכן אמר: "האח המבוגר הבין בתחילה, אבל אז הוא התעייף ולא הצליח להבין יותר – אולם האח הקטן השיג הכל והבין הכל"

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט הרבי מרוז'ין מבין הכל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ביקש מבעל העגלה המקומי שירשה לו לנסוע עם הסוס והעגלה שלו. אמר העגלון: "מילא להשאיר את אשתי והילדים בלי פרנסה – אני בעצמי סומך על ניסים, אבל הסוסים לא מבינים חכמות  – הם חייבים לאכול. מה יהיה עליהם?" הרבי הציע שהוא ימכור את אחד מסוסיו, וכך יוכל לספק אוכל למשפחתו בזמן שהוא רחוק מהבית, ו[אוכל] לסוס הנותר במהלך המסע. וכך עשו, והרב ובעל העגלה יצאו לדרך.

מכיוון שהם נסעו רק עם סוס אחד, הם לא יכלו לשלוט בעגלה כל כך טוב. כשהגיעו לבית מרזח באמצע הדרך הם רצו לעצור, אך לפני שיכלו לרתום את הסוס, הכרכרה נכנסה בחלון המסבאה ושברה את השמשה. 

יצא הפריץ החוצה בכעס גדול וצעק: "מי שבר לי את השמשה ככה?!" העגלון הצביע בבעתה על הרב. הפריץ נתן מבט בהדרת פניו של הרב – בצורתו הקדושה – והתמלא פליאה. הוא הזמין אותו לתוך ביתו ונתן לו כבוד רב. לאחר מכן, הוא נתן לו גם סוס כדי שיוכל להגיע למעזריטש במהירות.

כשהרב והעגלון המשיכו הלאה בדרכם – שאל הרב את העגלון: "אני לא מבין אותך! היה לך אמון בי – לעזוב ולנסוע רחוק מהמשפחה בלי לתהות כיצד הם יחיו – וכשהגענו לפריץ הצבעת עלי?!"

ענה העגלון: "דווקא בגלל זה, רבי. בגלל שהייתה לי אמונה בך הצבעתי עליך. אם אתה כזה רבי קדוש, כמו שאני חשבתי, אז הפריץ לא יוכל להזיק לך – ואם אתה לא, אז מגיעה לך המכה!"

אנשים אומרים שתמיד כשהרב היה בעת צרה הוא חזר על המעשה הזה וסיים אותו במוסר השכל: שאם לא, אז אכן מגיעה לו המכה! 

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט העגלון ור' שניאור זלמן מליאדי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

התניא התיישב וייצר כתב כזה.

בדרכו הביתה הוא עבר דרך אנאפאליע והתאכסן אצל סופר אחד. הוא ראה כיצד הסופר השתמש באותו הכתב שהוא בדיוק המציא עבור המגיד. הוא תהה רבות על כך ושאל את הסופר: "היכן למדת לכתוב כך? – אני רק בדיוק עכשיו עבדתי על האותיות האלו ואף אחד לא יודע עליהן עדיין."

ענה לו הסופר: "אתמול, שמע ר' זיזשע בשמים שכך חייב לכתוב תפילין, ואמר לי כיצד לכתוב דבר שבקדושה."

י.פ.

ר' דוד כהן

הפוסט התניא מעצב צורת אותיות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הפוסט ללא שם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לאחר מכן הוא סיפר שבתחילה הוא בשום אופן לא ראה אף בו שום גדולה – עד יום שישי בערב כשהוא התחיל להתכונן לשבת – אז, הוא ראה את גדולתו – הוא פשוט התעלה כל דקה מדרגה לדרגה.

הרבי מרוזי'ן עישן את המקטרת שלו עד ממש מאוחר בשישי לפנות ערב.

י.פ. 

הרבי מבויאן 

שמע מחסיד לובביץ' חשוב.

[הערה: ראה בהרחבה קופסא 293 תיקיה 9 עמ' 27 – מכתב מר"ש ג"א]

הפוסט מקטרת בערב שבת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

(נשמע מחסידים זקנים)

הרבי מבויאן

י.פ.

[הערה: ראה כרם ישראל, יג ע"א, אות ב']

הפוסט ר' אברהם המלאך והרש"ז לומדים יחד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.