הולך ר' זושע ונדחק לאיזו פינה והתחיל לומר לעצמו: "זושא, זושא עשה תשובה, עשה תשובה!" 

זה הותיר רושם על המוזג – הוא נותן מכה אחת למישהו ואותו מישהו מבקש תשובה – מאוד מוזר – הוא חשב הותמלא בפחד. הלך המוזג לר' זושא וביקש ממנו: "רבי, סלח לי. אני רוצה  להתוודות לפניך. אני כבר כמה שנים לא התפללתי מנחה." 

עונה לו ר' זושא:"על כך עדיין לא מגיעה מכה" (כלומר, המוזג לא חטא ונפל, כך שהוא יכול להרשות לעצמו לתת לר' זושא מכה). 

מתחיל המוזג לחשב עוד עבירות – הוא לא אכל כשר, גם שבת הוא לא שמר, ור' זושא תמיד עונה – "על כך עדיין לא מגיעה לזושא מכה." 

בסופו של דבר התוודה המוזגשיש לו בן ממזר מגויה. "אוי" – אמר אז [ר' זושא], "על כך כבר מגיעה לזושא מכה" (כלומר – יהודי שעשה כזאת עברה הוא כבר מסוגל לתת כזאת מכה) ככתוב במסכת חגיגה – איזהו מעוות שאינו יכול להתקן? [קהלת א: טו] זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר. (חגיגה ט,א) לכך תשובה עוזרת רק אם הממזר נפטר מהעולם. זו היא העצה [=הפתרון] היחידה."   

שאל ר' זושא: "מה עושה הממזר?" ענה המוזג שהוא עובד ביער וחוטב עצים. התפלל ר' זושא ומייד באה ידיעה שהממזר נמצא מת מתחת עץ שנפל עליו. אז, המוזג אכן יכול היה לעשות תשובה.    

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט המוזג שעשה תשובה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשנפרדו מהמגיד הוא אמר להם ללכת להיפרד מר' זושא מאנאפולי, שישב בבית המדרש [קלויז]. הוא ייעץ להם שכדאי להם לשאול אותו על הפשט של המשנה "חייב  אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה." הם הלכו לבית הכנסת וראו יהודי אחד לבוש בגדים קרועים-בלויים יושב אי-שם מאחורי הספסל. אמרו להם שאותו ברנש הוא ר' זושא. הם [ניגשו ו] אמרו לו שהמגיד אמר להם שהם צריכים לשאול אותו פשט על המשנה. 

הביט בהם ר' זושא ואמר להם: "אני לא מבין למה הוא התכוון. רק אדם שחש פעם רע יכול לתת [פירוש למשנה] כדי להבין את זה – אני מעולם לא חשתי ברע."   

י.פ. 

רב מביליץ 

הרב שטערן 

הפוסט ר' זושא מעולם לא חש ברע הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדרך חזרה, כשעבר דרך כפר אחד הוא שמע בכייה. לאחר ששאל, הוא גילה שאלמנה אחת עם מספר יתומים היו פשוט מתים מרעב. הוא אפילו לא חשב לרגע, ולקח את החיטה הקשה להשגה ומיד הכין מאכלים עבור המשפחה.

במקום החיטה היפה הוא קנה חיטה רגילה – לא שמורה, ונסע הביתה. וכמובן הוא לא סיפר שזו לא [חיטה] שמורה. 

במהלך הסדר, מיד לאחר שהמגיד אכל כזית מצה, הוא קרא לר' זושא. ר' זושא פחד מאוד. הוא  הבין שהמגיד בטוח מרגיש שזו לא [מצה] שמורה כלל. כשר' זושא ניגש – אמר לו המגיד: "יש אור גדול מהמצה. מה הסיבה לכך?" אז, ר' זושא העז לספר את המעשה. 

י.פ. 

הרב מביליץ 

הרב שטערן         

הפוסט החיטה של ר' זושא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

ר' משה כהן.

הפוסט פני הכופים על עצמם גלות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

באמצע הלילה, הרבי מאפטא התעורר והחל להתייפח ולצעוק: "אוי ווי! אני חוטא! אני עובר על עבירות!" וכדומה.

זושא הצעיר, שהיה אז בן 12, התעורר משנתו ושמע כיצד סבו, הרבי מאפטא, מאשים את עצמו. קרא אליו: "סבא! אני יכול להעיד שאתה לא חוטא." שאל אותו הרבי מאפטא: "האם לא כתוב 'לא יקום עד אחד [באיש] לכל עון'[דברים יט, טו]?"

ענה לו זושא: "אכן, כן, 'לכל עון' צריך שני עדים – אולם בשביל אף עון מאמינים גם לעד אחד"

י.פ.

אלעזר זאהן    

הפוסט האם הרבי מאפטא חוטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כך הוא עשה. הוא פגש את ר' זושא בבית הכנסת וביקש ממנו עצה כמו שהורה לו המגיד. ענה לו ר' זושא: "יהודי יקר שלי, אני חושש שאיני יכול לעזור לך כלל. אף פעם לא היה לי רע – למרות שתמיד הייתי עני ואביון, אני תמיד שמח בגלל שזה מה שריבונו של עולם רוצה.

אתה חייב ללכת למישהו שרע לו – הוא יזדהה עם התחושות שלך ויוכל לעזור לך."

י.פ.

נחום בער המבורגר

חסיד בויאן

הפוסט ר' זושא לא יכול לתת עצה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ענה: "אני לא יודע מה זה רעה – אף פעם לא היה לי רע."

י.פ.

דוד טווערסקי

הפוסט לר' זושא אף פעם לא היה רע הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אמר ר' שמואל אבא: "הייתי אצל ר' זושא מאנפולי – ונתנו לי קפה בכוס שבורה שמחוברת בחוט, אבל אני עדיין זוכר את הקפה!"

הרבי מליובה, שהיה שם חייך ושאל בחיוך – "מה היה מיוחד באותו הקפה?"

אמר לו ר' שמואל אבא בעצבנות: "אדם צעיר חייב ללכת פראווע (ימינה ברוסית) ולא לעווע (שמאלה ברוסית), אולם הצעיר הזה – הוא הצביע על ר' נחום בער [מליובה] – מבין שיש כאן הבדל בין סוגי קפה – ושבעזרת קפה אדם יכול גם לחשוב על "קווה אל ה'" [תהילים כז:יג]"

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט קפה בכוס שבורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

במהלך דיון על דין תורה כזה, החלו התלמידים להתווכח בעוצמה. עיקר הדיון היה על קטע קשה מהרמב"ם לגביו היו חילוקי דעות וקולות המריבה הגיעו עד לב השמים.

[באותו הזמן] ר' זושע מאנאפולי עמד בצד והתפלל, אך הצעקות היו כל כך רמות שהוא לא יכל לכוון בתפילתו. הוא ביקש מהתלמידים מספר פעמים שיהיו בשקט מכיוון שהוא רוצה להתפלל, אולם לא היה להם אכפת. בפעם השלישית או הרביעית הוא שאל את התניא על מה מתווכחים, אך משום שלא העריכו את ר' זושא כלמדן גדול הם לא רצו לומר לו על מה מתנהל הוויכוח. אולם, לאחר מכן סיפר לו התניא שהתווכחו על פשט ברמב"ם קשה.

לאחר כמה דקות, ר' זושא ניגש לחבורה והסביר להם בפשיטות את הפשט ברמב"ם. וכך אכן היה.

שאלו אותו בפליאה כיצד הוא מצא את הפירוש, והוא ענה להם: "לא יכולתי להתפלל בגלל המהומה שהקמתם. אז זעקתי לריבונו של עולם שישלח אלי את הרמב"ם שיגלה לי את הפירוש הנכון של הפסקה ברמב"ם. שמע רבונו של עולםאת בקשתי, והרמב"ם אמר לי את הפירוש.

התניא סיפר את המעשה הזה כששאלו אותו מדוע במכתבים שהוא כותב לר' זושא מאנאפולי הוא נותן לו תארים כה חשובים – למשל 'קדוש' ו'שר תורה', כשכולם יודעים טוב מאוד שר' זושא הוא לא למדן גדול.

הוא ענה במעשה הזה וסיכם שאדם שיכול לצוות כך על השמים הוא ממילא בוודאי 'שר התורה'.

י.פ.

ר' דוד כהן

הפוסט ר' זושא שר התורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

התניא התיישב וייצר כתב כזה.

בדרכו הביתה הוא עבר דרך אנאפאליע והתאכסן אצל סופר אחד. הוא ראה כיצד הסופר השתמש באותו הכתב שהוא בדיוק המציא עבור המגיד. הוא תהה רבות על כך ושאל את הסופר: "היכן למדת לכתוב כך? – אני רק בדיוק עכשיו עבדתי על האותיות האלו ואף אחד לא יודע עליהן עדיין."

ענה לו הסופר: "אתמול, שמע ר' זיזשע בשמים שכך חייב לכתוב תפילין, ואמר לי כיצד לכתוב דבר שבקדושה."

י.פ.

ר' דוד כהן

הפוסט התניא מעצב צורת אותיות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.