פעם אחת ר' יצחק מהמבורג היה באותה עיירה בה התיישב הבעש"ט. זה היה ביום הראשון של סוכות וירד גשם כל-כך חזק, שלא יכלו לקיים מצוות סוכה.

אמרו לו שבסוכה של הבעש"ט לא יורד גשם ושחסידים שרים ורוקדים ומקיימים מצוות סוכה בהידור. 

אז הוא ניגש [לשם] וזה אכן היה כך – שיכלו לשבת [בסוכה]. ר' יצחק מהמבורג עשה קידוש וקיים אכילת כזית בסוכה – והחסידים נהנו – רקדו ושרו. 

כשהוא סיים לאכול, הוא מייד עזב. החסידים שאלו אותו: "מדוע אתה בורח כך?" הוא ענה: "במושב לצים לא אשב."  

הרבי מברודי סיים את דבריו: "ראו מה זה מתנגד – הוא ראה כזה מופת ואחר כך הרשה לעצמו לומר כזה דבר" 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים  

הפוסט מופת בסוכה של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, הוא מייד חלה קשות ונפטר. על מיטתו, הרבי מאפטא אמר שהוא והילדים שלו יאמרו עליו קדיש, ובחר את הקדיש שלאחר 'כגוונא'. 

י.פ. 

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט היהודי שנתן אתרוג לרבי מאפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היהודי התחנן ואמר שהוא יעשה כל  דבר שבעולם כדי לראות אותם. ענה לו הרבי מאפטא שזה לא אפשרי אלא אם יקבל על עצמו למות תוך זמן קצר. היהודי הסכים לעסקת החליפין. 

הרבי מאפטא נופף במטפחתו והיהודי ראה את האושפיזין. תוך זמן קצר הוא אכן נפטר.  אומרים שמשום שהוא זכה לראות את האושפיזין וקיבל על עצמו כזה קורבן, הרבי מאפטא התחיל מאז לומר עליו קדיש לפני 'כגוונא'. 

י.פ. 

הרב ממונסטריץ'

הפוסט היהודי שרצה לראות את האושפיזין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שאל אותו הבעש"ט: "רק אחוז בי בגארטעל [=חגורה] וכבר תתפלל טוב" וכמובן שתפילות החזן היו טובות. 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממז'יבוז' 

הפוסט לאחוז בגארטל של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

פ. לאנדוי

הפוסט מדוע תיקנו את הקדיש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מרוז'ין נהג לצאת לטיול ביער, ושם להתפלל מנחה. בכל פעם הוא לקח בן אחר שלו. פעם אחת, הלך איתו הרבי משטפנשט. כשהגיעו למאלאה ליד בויאן הרבי מרוז'ין ראה שגוי אחד סוחב דג גדול. 

אמר הרבי מרוז'ין לשמש שלו, לייב: "גש וקנה את הדג הזה" אבל ר' לייב  אמר שאין לו כסף כלל. 

ענה לו הרבי מרוז'ין: "אם כך לך לחוכר ותשאל ממנו כסף – אבל קנה את הדג." 

כשנקנה הדג לקחו הרבי מרוז'ין ביד והביט בו ארוכות. לאחר מכן הוא הניח את הדג מתחת לרגליו ונסע הביתה. 

הרבי משטפנשט נהג לספר שכשהרבי מרוז'ין לחץ על הדג ברגליו, הוא שמע כיצד הדג צועק: "אוי ואבוי לי! אוי ואבוי לי!"

כשהגיעו הביתה לסדיגורה, אמר הרבי מרוז'ין שצריך לבשל את הדג בשביל [סעודת] ליל שבת. כשהביאו את הדג לשולחן הרבי מרוז'ין חילק שיריים לכל הילדים שלו ואמר כך: "אתם יודעים מי  הוא הדג הזה? בתוכו נמצא גלגול של  צדיק גדול – צריך לתקן אותו. הייתי אפילו אומר לכם מיהו הצדיק, אבל יושבים כאן הנכדים שלו, שבאו הנה לשבת, ואני לא רוצה לבייש אותם."

י.פ. 

שלום רחמן ממזריטש שמע מהרבי מבויאן כתב למשה נארשען חסיד בויאן. 

הפוסט מיהו הצדיק שהתגלגל בדג? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו ר' גדליה: "אם היו מפרשים כמוך, אז היה בהכרח כתוב 'עניות מעבירה מדעת קונו', אבל מכיוון שכתוב 'על דעת קונו' – אני מפרש כך: 'מעבירה על דעת קונו' שהעוני מעלה את דעת קונו." 

י.פ. 

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' גדליה מליניץ מתפלל לעוני הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ענה: "אם הכוס רותחת, לא ראיתי! אבל זה שהרבי מסדיגורה רותח בעצמו את זה אני בעצמי ראיתי."  

י.פ. 

הרבי מסאדאווה 

הרב סעקולא

הפוסט הרבי מסדיגורה רותח בזמן הקידוש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היו היה יהודי אחד שהיה גוי גמור [=חוטא] אך על מצוות נטילת ידיים הוא אף פעם לא עבר. פעם אחת, הוא נסע ליריד ולבו העיק עליו בחוזקה [מרוב רעב], אבל הייתה לו רק חתיכה של לחם לאכול והוא היה באמצע היער ולא היו לו מים לנטילה. הוא נזכר שמעט הלאה משם יש נהר, אבל המקום היה מלא בשודדים ולכן הייתה שם סכנה גדולה להיהרג. 

הוא שקל את העניין לכאן ולכאן משום שיצר הרע פיתה אותו באותו הזמן: "אתה אידיוט! אתה בכל מקרה עובר על כל עבירות התורה, אז בעבור עבירה כל כך קטנה אתה תסכן את חייך?!" אבל, הוא התגבר על יצר הרע ואכן הלך אל תוך היער לרחוץ את ידיו עבור [ברכת] 'המוציא'. זה באמת  מקרה של 'יהרג ובל יעבור' כך שיצאה בת קול שהיהודי זכה לעולם הבא. 

סיים ר' שלום את דבריו: "ראו יהודים כיצד יהודי אחד יכול בדבר קטן מדרבנן לזכות עצמו בעולם הבא." 

י.פ. 

ירמיה כץ 

חסיד בויאן

הפוסט בזכות דבר קטן מדרבנן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא היה ברוז'ין לשבת והיה כבר מאוחר בלילה וזמן לעשות קידוש. הרבי מרוז'ין היה מוכן לעשות קידוש, אבל ר' נחמן עוד לא [הגיע] לשם. אז הרבי מרוז'ין שלח שליח [לקרוא] לו לבוא לקידוש, ולומר לו שהרבי מרוז'ין מחכה לו. השליח מצא אותו עומד ב[תפילת] שמונה עשרה. כך קרה פעמיים. פעמיים הרבי מרוז'ין שלח שליחים והם היו חייבים לחזור ולספר שר' נחמן עומד בתפילת שמונה עשרה. 

בפעם השלישית אמר הרבי מרוז'ין: "הקבצן עדיין עומד ומקבץ נדבות" אז ר' נחמן הרגיש שהרבי מרוז'ין מחכה לו  ואז עקר רגליו וסיים תפילת שמונה עשרה.  כשהגיע לחדר, היכן שהרבי מרוז'ין עמד וחיכה לו – שאל אותו הרבי מרוז'ין "מתחנן כל כך הרבה זמן! מדוע?" 

[הערת צד:] (התשובה?) לר' נחמן היה בן, ר' מיכל'ע – הוא לא הוביל אף אדמו"רות. הוא היה נוסע לסדיגורה. 

י.פ. 

דוד געלבטוך 

חסיד קופישניץ

הפוסט מדוע ר' נחמן מסקאליט מתחנן בתפילתו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מרוז'ין שאל חסיד אחד: "מה  הפירוש של 'משיב הרוח ומוריד הגשם?" החסיד לא ידע את הפירוש. אז הרבי מרוז'ין אמר: "הפשט של 'משיב' הוא – 'נעלה', מהפסוק "מושיב יחידים ביתה" [בגליון:] (תהילים סח, ז).  הפשט של 'משיב הרוח' הוא 'מתי יכולים להתעלות ברוחניות?' [התשובה:] כש 'מוריד הגשם' כלומר, כשמנמיכים את הגשמיות."

הרב תאומים שמע זאת מהרבי מבויאן. 

י.פ. 

הרב תאומים 

הפוסט פירוש משיב הרוח ומוריד הגשם לפי הרבי מרוז'ין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

יעקב פלאנצגראבען 

הפוסט כשאשתו של הרבי מצאנז נפטרה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' שמואל ענגעל הרב מרדומשיל (קרוב משפחה של ר' יוסף ענגעל) היה יתום מגיל צעיר. אמא שלו הייתה אלמנה ענייה. 

הנער הראה יכולות מדהימות אבל היה מאוד פרוע. לעיתים, הוא יכול היה להישאר ער לילות שלמים וללמוד בהתמדה, ופעמים אחרות היה מתהלך ימים שלמים בלי להביט כלל על צורת אלף. 

אמו נסעה אל הרבי מצאנז – הדברי חיים, ולקחה אותו עמה. היא בכתה בעוצמה אצל הרבי מצאנז והתלוננה שיש לה בן מאוד יקר לליבה עם כשרונות גדולים, אבל מאוד מופרע. 

הרבי מצאנז קרא לו ואמר לו: "הקשב ילד, אתה צריך לציית לאמך, ואם אתה תציית לאמא, אתה תגדל להיות מלך  בישראל." 

הוא הזהיר אותו עוד על הדברים הבאים:

(1) אל תלמד לכתוב עד שאתה בן 13 

(2) תתפלל תמיד מתוך הסידור 

(3) תשמור על אמך. 

כשר' שמואל ענגעל סיפר את המעשה הזה הוא אמר: "צייתתי ל[דברי] הרבי, ואף פעם לא התחרטתי [על כך]" 

י.פ. 

ר' יעקב פלאנצגראבען 

תלמידו של ר' שמואל ענגעל 

הפוסט הרבי מצאנז מזהיר את ר' שמואל אנגל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת הוא אמר: "כשיהודי זורק את הטלית שלו על הכתף ומפריד את הפתילים של הציצית הוא דומה לקלייזמר [=נגן] שמתחיל לנגן. הקלייזמר מנסה את המיתרים של הכינור לפני שהוא מתחיל לנגן את המוסיקה – וכשהוא עושה זאת הקהל מתחיל כבר לצעוק: 'הנה! הם עוד רגע מתחילים לנגן."

צריך לקחת בחשבון: המיתרים של הכינור [עשויים] מהגידים של השור והקשת של הכינור עשויה  מהזנב של הסוס. אבל כשמשפשפים אותם אחד בשני נהיית שמחה שאפילו קייסרים מתחילים לרקוד. על אחת כמה וכמה כשיהודי מתחיל לארגן את הטלית והפתילים של הציצית שמושווים למיתרים של הכינור – יש בלגן והמולה בשמיים מהשרפים ומחיות הקודש שצועקים: 'ראו, ראו! בעוד רגע יהודי יתחיל לומר את ברכת 'להתעטף בציצית" " 

י.פ. 

הרבי מקינוב 

הפוסט כשיהודי מתכונן לתפילה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אחר כך הוא התפלל: "רבונו של עולם, על אחת כמה וכמה [כשמדובר ב]ילד שלך, 'בני בכורי' [שמות ד:כב], עמך ישראל – אתה צריך לעשות אותו הדבר, אם אומרים עליהם מילים רעות." 

י.פ. 

הרבי מקינוב 

הפוסט אם אומרים על בני ישראל מילים רעות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בתרצ"א (1931) לידא נשרפה. בית הכנסת של החסידים נשרף בלהבות ובית הכנסת היחיד שנשאר היה בית הכנסת של החייטים, אזהחסידים, אבוי, גם היו צריכים להתפלל שם.

בסוכות ירד לפני התיבה [כשליח ציבור] חסיד שהיה לו חיוב, ובקדיש הוא אמר: "ויצמח פורקניה." חייט מתנגד אחד, קפץ ממקומו בכעס גדול! "אפילו דם יישפך" הוא צעק, "אבל במקום קדוש לא יאמר שום 'ויצמח פורקניה'"

י.פ.

מ. איוונסקי

הפוסט המתח בין החסידים והמתנגדים בלידא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כיצד? הוא היה צועק מתוך שינה – "יהושע'לה תתעורר!"

השוחט של דעש – ר' אהרון זעליג גרין – רצה לראות אם זו אמת – הוא נשאר עד הלילה וראה שזה אכן אמת. 

י.פ.

הרבי מטומשוב,

הרב מ. פרישערמאן

הפוסט ר' יהושע מטומשוב מעיר עצמו באמצע הלילה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, נכנס האיש הצעיר אל הרבי משטפנשט וראה אותו עומד ליד התנור. כשהרבי משטפנשט הבחין בו – הוא קרא: "אנחנו סבורים שאש צריכה להיות בפנים. ככתוב: 'משמיעים ביראה יחד בקול' [מתוך ברכות ק"ש] – צריך שה'קול' לא יהיה גדול יותר {מקול} [מיראה] – הקולות שלך גדולים יותר מהיראה שלך."

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט שהקולות לא יהיו חזקים יותר מהיראה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ענה: "ממש כפי שבברית לא אומרים תחנון מכיוון שזה חסרון כיס – מוציאים חתיכה אחת – ככה גם כשאני מגיע לעיר זה גם חסרון כיס – לאף אחד אין כסף".

י.פ.

מ. איוונסקי

הפוסט חסרון כיס כשרב מגיע לעיר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא [=ר' מאיר מפרמישלאן] ביקר את ר' מרדכי מקרמניץ, האחרון אמר לו כך: "אינך צריך לפחד מהרבי מקוסוב, הוא איש טוב ואין לו שום רצון לפגוע באף אחד. גם לא מהרבי מזידיטשוב – הוא עוד לא לובש את צווארון הזהב (כלומר, הוא עדיין צעיר ולא חשוב כל כך). אבל, מהשרף אתה צריך לחשוש! אולם אני אתן לך עצה: אצל הרבי מסטרליסק יש עוני גדול, שלח אליו מישהו עם מאכלים לשבת, ותוודא שאותו איש לא יגלה מי הוא זה ששלח אותו עם המאכלים. צריך להזהיר את היהודי הזה [=אותו השליח] שלא יאמר מאיפה הגיעה המתנה הזאת עד אחרי השבת.

אז ר' מאיר מפרמישלאן עשה כך. היהודי הגיע לרבי מסטרליסק עם כל מיני מאכלים ומעדני מלכים. הוא חילק גם הרבה [מאכלים] בחצר, והחסידים לא יכלו לזכור יום שבו היה להם כל כך טוב. הם נהגו ביהודי בכבוד, אבל הוא לא גילה להם מהיכן הוא או מי שלח אותו לשם עם כל המתנות.

לאחר השבת הוא גילה להם שהוא נשלח על ידי ר' מאיר מפרמישלאן. אז הרבי מסטרליסק קרא: "אם לר' מאיר'ל יש כזה כוח [=השפעה] שאני אכלתי אוכל ממנו כל השבת ולא חשתי מהיכן זה הגיע, אז אין לו צורך לחשוש שהמדרגות העליונות שלו יילקחו ממנו."

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט ר' מאיר מפרמישלאן חושש לאבד את מדרגותיו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

למחרת, הוא נהייה מאוד משולהב במהלך התפילה (אצל החסידים מסטרליסק התפללו בהתלהבות) ולפני ברכת 'ברוך שאמר' הוא הסתובב אל חסידיו ואמר: "האם אתם אכן רוצים יותר כסף?" והם ענו לו פה אחד: "חלילה – לא! אנחנו מאושרים ושמחים בחלקנו"   

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט חסידי סטרליסק שמחים בחלקם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הנועם אלימלך רוצה להיפרד מקהלי המתנגדים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת חסידי רוסיה באו אל המגיד והתלוננו שבגלל המרחק הרב קשה להם לבוא [אליו] באופן תדיר יותר, אבל בו בזמן גם קשה להם לשהות תקופה ארוכה בלי הנהגת הרבי. אז המגיד פשט פריט מלבושו, [הוריד את] החגורה, [הוסיף את] המקל שלו ונתן אותם לזקן החבורה ואמר לו: "קח את החפצים אל וויטבסק. שם תמצא איש צעיר בשם מנדל'ה ותתן לו את כל הדברים הללו."

כשהגיעו לוויטבסק הם התחילו לברר על אותו ר' מנד'לה. ענו להם: "יש כאן הרבה מנדל'ים. את מי מהם אתם צריכים?" כך, עד שפגשו אישה יהודייה אחת והיא ענתה להם: "גם לחתני קוראים מנדל'ה, יכול להיות שזה הוא". כשהם פגשו אותו בבית ונתנו לו את כל הדברים [של המגיד] הוא מיד לבש את הבגד וחגר את החגורה ובו ברגע פניו השתנו לחלוטין והם לא הכירו אותו בכלל ופחד גדול נפל עליהם.

הזקן מהוסיטאן ז"ל סיים [את דבריו]: "אתה רואה בני, לפני רגע ככה – וכעת אחר לחלוטין. אני מברך אותך שתהייה אור ואש עבור הדור שלך כמו שר' מנדל'ה מוויביסטק היה בשביל [הדור] שלו." 

י.פ.

הפוסט מה אמר הרבי מהוסיאטין לבנו כשהחל להניח תפילין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת הגיע נכדו של 'הנודע ביהודה' אל הרבי מרוז'ין ואמר לו שהוא רוצה להדפיס את ספר השו"ת של 'הנודע ביהודה' והזכיר בתוך כך שהוא רוצה להוציא את משחק המילים של פירוש הפסוק הנזכר לעיל ולשחזר את המקור: 'ופושעים יכשלו בו'.

ענה לו הרבי מרוז'ין: "עזוב את זה. סבא שלי הפך את הפושעים לחסידים ואתה רוצה לעשות מהחסידים פושעים?!" 

י.פ.

הפוסט הנודע ביהודה הופך את החסידים לפושעים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[בשוליים:] (דר' השל אומר שזה לא נכון)

הוא הלך לבית הכנסת וביקש שיאספו יחד משהו עבור שבת [בשבילו]. ואכן כך עשו.

כשר' מנדל הגיע לתפילת פרנסה בתפילתו הוא הבין שאם הוא תלוי באנשים, מה שווה תפילתו. אז הוא ביקש מאלוהים שיעשה שאנשים ישכחו שנתנו לו משהו עבור שבת. 

י.פ.

דוד טווערסקי

הפוסט ר' מיכל מזלטשוב מתמודד עם עוני הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הורה להרחיק אותו מהקיר ושאל: "מה השעה?" אמרו לו שרבע ל- 12.

פתאום, הוא החל לצחוק. פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, ואמר לקהל שעמד סביבו: "החלה מהומה בשמים. המלאכים רצים מסביב [וקוראים] – 'הכינו קבלת פנים לר' שלום!' אז הס"מ ניגש ושאל 'למי הם מכינים עצמם באופן כזה?' אז הם זרקו אותו החוצה. הס"מ שאל בפעם השנייה, וזלזלו בו שוב – 'מה הכוונה, אינך יודע מי הוא ר' שלום?' אז הוא נזכר: 'זה שלומ'קע? הו! איך הוא רימה אותי! אוי, אני פשוט לא ידעתי מה הוא היה'.

זה גרם לצחוק בשמים." ר' שלום הוסיף: "מכיוון שהפמליה של מעלה צוחקת, צוחק גם אני."

לאחר מכן, בדיוק בשעה 12 הוא הסתובב אל הקיר ונפטר.

אשתו הרבנית חוה'לה הייתה מוטרדת ועצובה מאוד לאחר הסתלקותו, אולם ר' אברהם, בנו הבכור, הרגיע אותה ובזמן שהם נכנסו לסוכה הוא אמר לה: "צריך לשמוח עם האורח – לרבונו של עולם יש אורח חשוב ליום טוב."

באותו היום נפטר גם יהודי פשוט אחד. ובזמן שהרבי מרוז'ין, ר' ישראל, היה באמצע אמירת קדיש הוא פתאום הפסיק וברח. [בגליון:] (בו בזמן הוא היה בן אחת עשרה, הוא נולד בתקנ"ז ור' שלום נפטר בתקס"ח.) 

ר' אברהם מפרוהובישט ניגש אליו לאחר מכן ושאל אותו: "מדוע ברחת באמצע הקדיש?" ר' ישראל'נו ענה לו: שנשמתו של היהודי באה אליו ואמרה לו: "נשמתו של אביך אינה זקוקה לקדיש – אבל נשמתי כן. תן לבני לומר קדיש"

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט.

הפוסט פטירתו של ר' שלום מפרוהוביטש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשה'מאיר נתיבים' שמע על כך, הוא זימן את הבעש"ט אל בית הכנסת ושאל אותו: "אתה באמת יודע להתפלל? נו, תתחיל לומר את 'כל נדרי'" [=התפילה הפותחת את תפילות יום הכיפורים]

הבעש"ט התחיל להתפלל וברגע שהזכיר את המילה 'כל', הסטנדר החל להתרומם מרוב ההתלהבות שלו.

לאור זאת ה'מאיר נתיבים' אמר: "נו, אתה רשאי להמשיך להתפלל"

אז הבעש"ט ענה: "אם הייתי מבטא גם את המילה 'נדרי', לא היה נותר אף שריד ופליט."

י.פ.

הרב מבויאן

212 East Broadway

הפוסט דבקות הבעש"ט בתפילה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

קראו לו ה"שויתיניק" מכיוון שהוא תמיד צעק: "שיויתי ה' לנגדי תמיד"

י.פ.

הרבי מוויז'ניץ

הרב האגער

הפוסט שיויתי השם לנגדי תמיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, כשהגישו לבעש"ט כוס חלב, הוא סירב לשתות אותה. ר' מאיר התפלא על כך. כשחקרו ודרשו את העניין, מצאו שהאישה שחלבה את הפרה, הייתה 'בזמנה' [בימי הווסת] בשעת החליבה. 

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט הבעש"ט מסרב לשתות כוס חלב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו ר' ברוך: "עד כמה שאני מכיר אותך, אתה צריך לומר רק חצי תהילים כפי שכתוב בפסוק: "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו" [(תהילים ע"ח לג), הפסוק נמצא באמצע תהלים]

 י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט לקרוא ספר תהילים עד לחצי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:](אגב, הרב המתנגד היה הסבא רבא של ר' חיים ביק)  

אבל החסידים טענו בפני ה'דגל' שמכיוון שהוא צדיק גדול בעל מידות, הוא צריך לעשות את הצעד הראשון וללכת אל הרב.  הוא השתכנע. והחליטו ללכת אל הרב בשבת לקידוש. 

בדיוק כשה'דגל' דרך על מפתן ביתו של הרב, הוא שמע איך שהוא מכין את עצמו לעשות קידוש ואומר את הפסוק "אם תשיב… והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר" [(ישעיהו יח: יג)]

כשה'דגל' שמע זאת הוא החליט לא להיכנס אל הבית, ואמר: "רק הקשיבו, רק הקשיבו כיצד הוא בעצמו מודה שהרבנות שייכת לנו, ולא לו.

הוא הזכיר רק 'נחלת יעקב' – ומי הוא נחלת יעקב, אם לא הילדים של ר' ישראל בעש"ט?!"

י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט 'נחלת יעקב' אלו הם הילדים של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הסכים ולקח איתו את ר' אברהם שלמה. במהלך הנסיעה, ר' אברהם שלמה לא פסק מלגחך על האדמו"רות. 

בלילה, נעצרו יחד באותה התחנה ועמדו להתפלל.

משום שר' אברהם שלמה האריך מאוד בתפילת שמונה עשרה, הרבי מרוז'ין נתן לו כזאת דחיפה שהוא מיד פסק ועקר רגליו [כנהוג בסיום התפילה].

לאחר מכן הוא שאל אותו שלוש שאלות:

1. מדוע הוא עקר רגליו?
2. מדוע הוא האריך בתפילתו?
3. והוא שאל אותו גם על פשט הפסוק: 'הסובל ומעלים עין מסוררים' [– הכיצד?] הרי אם הוא סובל, הוא לא מעלים עין.

ענה לו ר' אברהם שלמה על שלוש השאלות:

1. כתוב: 'אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב – פוסק' ועל זה נאמר: "הוי זהיר בגחלתן של תלמידי חכמים […]שנשיכתן נשיכת עקרב'"¹ לכן עקרתי רגלי כשדחפת אותי.
2. אתה אכן חייל מנוסה, ויכול להתפלל מהר – אני לא. אני הולך לאיטי. לוקח לי הרבה זמן להטעין את אבק השריפה ולכן זה לוקח יותר זמן.
3. 'מעלים עין מסוררים' – זה היחס של הקדוש ברוך הוא אלי. 'הסובל' – הוא עושה בעבורך לפי שכתוב 'הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטל'

י.פ. 

רבי גאלד

נכד של המלאך

הפוסט הרבי מרוז'ין ור' אברהם שלמה מקבלים יחס שונה מהקב"ה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

1. הוא חי כמו מלאך – הוא צם משבת לשבת וכל מה שאכל היה עור של יונה. בכך הוא שבר את התעניות שלו. משום כך צדיקים אמרו שזה מעבר ליכולת אנושית.
2. הוא לא חי עם אשתו.
3. בתשעה באב, בזמן שהחזן היה מתחיל לשיר 'ברכו', המלאך הניח ראשו בין ברכיו ולא זז ממקומו כל העת. וכל היום הוריד דמעות ללא הפסק.

על דרכו הזאת, צדיקים גם אמרו שהיא מעבר לכוח אנושי, ושאי אפשר לעמוד בכך.

י.פ.

הרב גאלד.

הפוסט מדוע כונה ר' אברהם 'מלאך'? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הגביר לא הניח לו. הוא בא אל ר' פנחס מקוריץ "לעתור". כשהוא הגיע אל ביתו של ר' פנחס היה פסח ור' פנחס היה בבית המדרש. הוא ראה עוני נוראי – לא היה שום דבר של פסח – לא מצות, יין או משהו לאכול. הרבנית בכתה שלרבי אין חוש לעולם הזה – הוא מרוויח אבל לא מרגיש כלל שצריך לקנות דברים עבור פסח. 

הגביר מיד קנה כל מה שצריך עבור פסח – כל טוב; מאכלים, כלים וקפוטה ממשי. הוא אפילו הורה לצבוע את הבית בלבן. 

כשר' פנחס הגיע הביתה הוא אפילו לא הבחין במלבושים החדשים, ולא שאל מאיפה הכלים החדשים ומהיכן הגיעו כל הדברים הטובים. הוא קיבל כל זאת באהבה.

בהתלהבות הוא עשה קידוש וממש נשרף [מקדושה והתלהבות] כשערך את הסדר, עד אמצע הסדר הוא אפילו לא

שאל מאיפה הכל בא, ואפילו לא הביט באורח – הגביר. 

באמצע הסדר הוא ראה את האורח ונתן לו שלום. ואז הרבנית סיפרה לו מה הגביר עשה בעבורם ומהי בקשתו. 

הוא הבטיח לו: "אני נשבע שיהיה לך ילד." צדיקים אומרים שלא שמעו את ר' פנחס נשבע מעולם.  

בסופו של דבר, היהודי חזר הביתה ובסוף השנה נולד לו ילד. 

כשהסבא משפולי שמע שהילד נולד הוא קרא: "תראו שבגיל 13 אותו בן זכר כבר 'ישלם' לר' פנחס 'כגמולו' [=כלומר שר' פנחס ייענש על כך שהוא נשבע לגביר שיהיה לו ילד ועל ידי זה הוא ביטל את שבועתו של הסבא משפולי]".

ואכן כך היה. בגיל 13 הבן זכר יצא לשמד [=המיר דתו] והלשין על בניו של ר' פנחס לממשלה שהם גיירו גוי אחד, אז כלאו אותם וסגרו את בית הדפוס שלהם.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' פנחס מקוריץ מפר את שבועתו של הסבא משפולי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן שה'תולדות' התגורר בשאריגראד, היה נהוג שמיד כשראו את הרבי הולך לבית הכנסת, הפסיקו כל בעלי הבתים לדבר לאלתר והלכו כולם בעקבותיו לבית הכנסת. כולם צייתו כי ידעו שהוא קפדן גדול בנוגע לכבודו.

פעם אחת, הבעש"ט הגיע לשאריגראד, נעמד באמצע רחבת השוק לפני זמן מנחה-וערבית, ומשך אליו הרבה אנשים והתחיל לספר מעשיות. המעשיות היו ארוכות. ה'תולדות' עבר ליד המקום אבל אף אחד לא הלך בעקבותיו – עד כדי כך הם היו שקועים בהקשבה לסיפורי הבעש"ט.

ה'תולדות' ראה שאף אחד לא נמצא בבית הכנסת. הוא התרגז מאוד וזימן אליו את הבעש"ט ושאל אותו בכעס: "כיצד מעז יהודי לעכב מניין וכך לבטל תפילה בזמנה?"

ענה לו הבעש"ט: "ואיפה הכנסת האורחים? אני אספר לך מעשה קצר." לאחר מכן הוא סיפר לו עוד מעשה אחד ולאחר המעשה השלישי קרא ה'תולדות': "שלום עליך רבי ומורי!" והתחיל להיות חסיד שלו.

    לאחר מכן, הוא סיפר שבמעשיות הבעש"ט ממש רמז על כל חייו מיום הולדתו ועד היום הזה.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט כיצד נהייה ה'תולדות' חסיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אל ר' ייב"י הגיעו אנשים מיאמפיל וביקשו ממנו שימליץ להם על מגיד. הוא המליץ להם ר' מיכל’ע מזלאטשוב. הם קיבלו אותו [כמגיד], אבל קבעו שאסור לו לעשות מניין משלו. 

בהמשך הוא כן עשה מניין משלו ובעלי הבתים באו בטענות אל ר' ייב"י.

ר' ייב"י ביקש שיקראו לו ור' מיכל’ע אמר לו שהוא יכול להתפלל רק עם נוטרי ברית [=אנשים השומרים על טוהר מיניות]. ר' ייב"י חזר עם ר' מיכל’ע ליאמפיל ובא לבית הכנסת. 

לחזן בית הכנסת היה ר"ל קרי. אמר ר' ייב"י לר' מיכל’ע: 'אני רואה רק עד ה[טבילה ב]מקווה – אתה רואה אפילו אחרי ה[טבילה ב]מקווה'

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ר' מיכל'ע מתפלל רק עם נוטרי הברית הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שאל ר' פנחס את אותו החסיד: "מאיפה יכול ר' מיכל'ע לדעת לאן הולכות התפילות שלי?! התפילות שלי מגיעות גבוה, למקום שהוא למעלה ממלאכים ושרפים." 

כשהחסיד חזר עם התשובה הזו, ר' מיכל'ע נותר מבולבל. ספר "עשרה מאמרות" היה מונח על השולחן שלו, הוא דפדף בו ופתח בדיוק במאמר: "'ויעמד פנחס ויפלל' (תהילים קו, ל) – שהעלים והסתיר תפלתו למעלה ממלאכים ושרפים." ² נרגע ר' מיכל'ע ואמר –אם יש אחד שיכול לעשות זאת, יכול לעשות זאת גם השני.

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט תפילתו של ר' פנחס מקוריץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אברהם, אחיו של הרבי מרוז'ין, נסע פעם אחת עם חבורה של חסידים ונעצר בפונדק אחד להתפלל מנחה. לאחר התפילה הוא אמר: "אני הולך להכין סעודת הודיה. מדוע?" [והסביר ש]פעם הוא נסע ובדרכו הגיע לכך שנגע בספר מהרבי מברסלב. "ידוע," המשיך ר' אברהם את דבריו, "שנגזרה גזירה שמי שנוגע בספר מהרבי מברסלב, תפילותיו לא מתקבלות למשך ארבעים ימים." אותו היום היה סיום ארבעים הימים ולכן הוא עשה סעודת הודיה.

[הערת צד:] (מעשה דומה מסופר על הרבי מברדיטשב – אך שם אומרים שהוא נגע בתרגום התנ"ך של [משה מנדלסון] מדעסוי.)

י.פ.

הרב רייטער, הרב מפראהבישט

הפוסט ספרים של הרבי מברסלב פוגמים בתפילות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

יהודי אחד עמד על סף בית הכנסת כשחציו בחוץ. בדיוק בחצי הגוף שהיה מחוץ לבית הכנסת, פגעה אבן.

המעשה מסופר על ידי חסידים זקנים מארץ ישראל.

י.פ.

דויד פישמאן.

הפוסט מופת בזמן רעידת האדמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

גם הרבי מברדיטשב היה פעם בלמברג וביקשו ממנו [שיתפלל] בבית הכנסת של הטור הזהב. הוא הלך והתפלל [נוסח] ספרד. כשהטור הזהב שמע זאת הוא היה מאוד מופתע ושאל: "היתכן?! חמישים שנה אני מתפלל בנוסח שלי, נוסח אשכנז, אז באיזו זכות הרבי מברדיטשב שינה את הנוסח?"

סיכם הרבי מצ'ורטקוב את דבריו: "אסור לשנות את הנוסח של הטור הזהב [וגם] את הנוסח שלנו אי-אפשר לשנות, לכן, אני לא רוצה ללכת להתפלל בבית הכנסת [שלו]."

י.פ.

יהודי פולני

הפוסט אסור לשנות נוסח תפילה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אז הרבי מאפטא הסביר: "מה אינכם מבינים? שבת היא בעלת הבית במהלך כל השנה. אולם, כשאורח חשוב מגיע, כמו ראש חודש, אז השבת נותנת לאורח את תפילת העמידה של מוסף. ואם אורח עוד יותר חשוב מגיע, למשל יום טוב, אזי השבת נותנת לאורח את כל התפילה. ובוודאי, כשהאורח הכי חשוב מגיע – יום כיפור – אזי כמו שהאורח לא אוכל, גם בעל הבית לא אוכל."

אף על פי כן, הרבי מסאווראן שאל את הרבי מאפטא: "היתכן?! כיצד הרבי הגדול מאפטא מתכופף בפני אדם כה צעיר, שאינו מלומד כלל ואינו בעל שם של גאון?"

ענה לו הרבי מאפטא: "כתוב במדרש: 'עתידין להיות תמימים יושבים בגן עדן עם אבות העולם – מי שלא קרא ולא שנה.'" ובאוחזו בזקנו, צעק הרבי מאפטא: "אני נשבע שהמדרש מתכוון לרבי הקדוש מרוז'ין!"

י.פ.

אייזיק בראנשטיין

הפוסט הרבי מרוז'ין מושווה ליום כיפור הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בשנה שהרבי מרוז'ין נפטר, הוא אמר 62 פעמים את "והיא שעמדה לאבותינו".

אחד מבניו שאל אותו בנוגע לסיבה בגינה הוא אומר כל כך הרבה פעמים "והיא שעמדה", אז הוא ענה לו: "אם רוצים לגלות משהו על איזה דבר, צריך לשאול לגביו. לכן, אמרתי כל כך הרבה פעמים את הפסוק – כדי שתשאל לגביו. אני רוצה לתת לך סימן בנוגע לזמן של גאולת ישראל. יגיע הזמן שיהודים יגורשו מארבע קצוות העולם וגם לארץ ישראל הם לא יורשו להיכנס – אז תדע שזה זמן גאולת ישראל"

(בזמן ההוא, האנגלים לא הרשו ליהודים להיכנס לארץ ישראל)

י.פ.

אייזק בראנשטיין (ישראל) 

הפוסט למה אמר הרבי מרוז'ין "והיא שעמדה" 62 פעמים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בשמחת תורה, לפני 'אתה הראת' החלו החסידים להתווכח ולריב מי צריך לומר את 'אתה הראת', אולם בסופו של דבר אמר אותה החזן הקבוע. 

אבל בשבת בראשית שני האחים כבר ערכו טישים נפרדים.

אצל ר' יצחק בטיש (הוא היה הבכור) ישבו ר' דוד ארטענבערג ור' יוסף ישראל'ס – שניים מחסידי סדיגורה המכובדים ביותר שעוד הספיקו להיות אצל הרבי מרוז'ין.

כשר' יצחק התחיל לומר תורה, כלומר בפעם הראשונה שאמר תורה כרבי, הוא פתח במילים: "בראשית, אני אומר ש-בת – שבת" (אותן המילים המובאות בזוהר). אז ר' יוסף ישראל'ס החל לרעוד מרוב התפעלות ושרט את בשרו של שכנו, וגם  תפס את רגלו.

החסידים השתוממו – מה כל כך גאוני במילים האלו? מה אתה מתפעל כל כך? זה כבר כתוב בזוהר!

אז ר' יוסף ישראל'ס וגם ר' דוד ארטענבערג (הרבי מברדיטשב) סיפרו שכשר' יצחק היה ילד בן שנה, לקחו אותו 

אל הרבי מרוז'ין ושם לימדו אותו לומר את מילותיו הראשונה "שבת שלום". אבל הוא לא דיבר טוב – ושיצא לו ש-בת.

אז קרא הרבי מרוז'ין – "שמעו, הוא אמר ש-בת, שבת."

לכן, חסידי רוז'ין הזקנים התפעלו כל כך מהדבר תורה הראשון של ר' יצחק כרבי.

י.פ.

מתיהו שפעקטאר (חסיד בויאן)

הפוסט הדרשה הראשונה של ר' יצחק (מבויאן) כרבי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אז הרבי מצאנז יצא מחדרו והחל לצעוק על החסידים שלו: "יחזקאל (הנודע ביהודה) אמר שאסור לומר 'לשם יחוד' ואתם עוד צועקים זאת?!"

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים

הפוסט אסור לומר 'לשם יחוד' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הזקן מצ'ורטקוב פושט צורה ולובש צורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הזקן מהוסיאטין מדמם בהושענא רבא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כיצד תדע לזהות אותה? כשאותו אדם [=בעל הנשמה מן השמים] יבוא להוביל את תפילת מנחה ויהודי יעמוד לפני התיבה וימנע ממנו לגשת לשם [– אז תדע שזה הוא]"

שנים רבות לאחר מכן, הגיע מי שלאחר מכן הוכר כרבי מברדיטשב אל המגיד ורצה להתפלל מנחה ולא הרשו לו. 

אז המגיד קרא: "זהו אכן האדם הצעיר שהבעש"ט התכוון אליו"

י.פ.

גדליה שווארץ

הפוסט הנשמה שתמליץ טוב על היהודים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

1. ר' יצחק מנסכיז
2. ר' יוסף – הרבי מאוסטילה
3. ר' לעלבעלע, הרבי מקאוול.

פעם אחת, חסיד נסכיז בא אל ר' חיים מצאנז, שאל אותו ר' חיים בפרוטרוט כיצד נוהג ר' יצחק מנסכיז – מהי דרך החסידות שלו וההתנהגות שלו. סיפר לו [אותו חסיד] כל מיני דברים, אך ר' חיים לא התפעל מכך, אפילו כשאותו חסיד פירט לפניו את כל סדר יומו [של הר' מנסכיז].

כשהחסיד כבר סיים לפרט, הוא לפתע נזכר: "כן, שכחתי להזכיר, שבכל יום לפני התפילה, אפילו בערב פסח וביום כיפור, ר' יצחק לוקח שעון [מפרק] ומתקן אותו מחדש." נראה היה, שר' חיים ראה בכך דרך יוצאת דופן לעבודת השם והוא התפעל מכך מאוד. הוא מיד הורה למשה יהושע, מקורבו, לרתום את העגלה ולהכין אותה לנסיעה לנסכיז.

אולם, מסיבה זו או אחרת, הוא לא יכול היה לנסוע. ודוקא בדיוק כשהיה מוכן לנסיעה הגיעו החדשות שר' יצחק נפטר.  

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' חיים מצאנז מתפעל מר' יצחק מנסכיז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' בעריש מייזלס, שהיה בתחילה רב בקרקוב, נבחר להיות רב בוורשה. למרות שהוא נחשב ל'מתנגד', החסידים קיבלו אותו לרב וורשה (אגב, הם רצו למנות את ה'חידושי הרי"ם' לרב בוורשה, אבל הוא לא רצה כי לדבריו אם יהיה רב אז לא יהיה לו זמן לענייני הקהילה – הרי הוא התפלל שחרית במשך כארבע שעות. ובכלל, למה היה צריך את זה? הוא הרי גם גביר גדול).

פעם אחת, כשר' בעריש מייזלס הגיע לביקור אצל ה'חידושי הרי"ם', החל ה'חידושי הרי"ם' לדבר בענייני חסידות ובצעקה שאל את הרב מייזלס: "אתה יודע מה שמעתי מהרב שלי, ר' בונים מפשיסחה, על היהודי הקדוש? שמעתי שהוא היה אדם כל כך גדול, כמו הנביאים, ואולי אפילו יותר מהם!"

אחר כך, הוא שוב קרא: "בזמן העישון היהודי הקדוש היה לו כוונות בדיוק כמו אלו של הכהן הגדול כשערך את הקטורת לפני ולפנים!"

י.פ.

הרבי מצאנז 

הפוסט העישון של היהודי הקדוש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' יעקב מליסא, מחבר הספר 'חוות דעת' נהג לבוא לוורשה וללמד את הציבור שיעור על הגדולים ותלמידי החכמים האדירים. גם ה'חידושי הרי"ם' ישב אז בקהל סביב השולחן והקשיב לשיעור, שבמהלכו שאל קושיה מורכבת. הרב מליסא שאל "מי שאל את הקושיה?" וכשהוא הזדהה, ר' יעקב קרא את ה'חידושי הרי"ם' (שאז היה בחור בן 18) אליו לקדמת החדר והחל לשוחח איתו וללמוד איתו.

לאחר שלמדו – הוא אמר אל החידושי הרי"ם: "אני מבין שאתה [במקור 'הוא' כדרך כבוד] מהחסידים." ה'חידושי הרי"ם' לא התבייש ואמר לו: "כן, אני נוסע אל ר' בונים מפשיסחה"

"האמנם אכן כך?" אמר ר' יעקב "אני רוצה לספר לך מעשה שקרה לי."

[והוא סיפר את המעשה הבא] פעם אחת ר' יעקב ראה כיצד שני חסידים (מסטערליק?) שאכלו אווז צלוי למחצה לפני התפילה. זה גרם לו לאי-נחת. אך כשראה

שהיהודים הללו לא היו נערים מופקרים, הוא החליט להמתין ולהתבונן כיצד ינהגו בהמשך. "ראיתי כיצד הם מתפללים, וחשבתי לעצמי – כשאני אתפלל כך, אז גם אני אוכל לאכול אווז חצי-צלוי לפני התפילה".

(הרבי מצאנז העיר: מכאן רואים את הכבוד שהיה לגאון הגדול כלפי החסידים. הוא הראה גם שהמחבר של הסידור דרך חיים [היינו אותו ר' יעקב מליסא] כתב שלפני התפילה אסור לשתות אפילו כוס מים אחת)

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט לאכול אווז צלוי למחצה לפני התפילה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, דווקא ביום בו הרבי מרוז'ין היה צריך להתחיל להניח תפילין הוא השכים קום הניח תפילין והתפלל בעצמו.

כשהרבי מאפטא נעמד לתפילה התחילו לחפש את הרבי מרוז'ין ולא יכלו למצוא אותו בשום מקום. פתאום הוא חזר הביתה – "איפה היית?" שאלה אותו אמו. כשהוא ענה לה שהוא כבר התפלל והניח תפילין היא נבהלה מאוד שהרבי מאפטא יכעס עליהם.

אולם כשהיא באה אל הרבי מאפטא וסיפרה לו מה שבנה עשה, הוא רק אמר: "בוא נראה לפחות כיצד התפללת" והוא נגע לו במצח ואמר "אכן כן, אתה הנחת תפילין היטב"

י.פ.

מיכל'ע שוחט

[הערה: ראו סיפור דומה – סיפור מס' 83]

הפוסט הרבי מרוז'ין מתחיל להניח תפילין – ב' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אברהם כבר היה נשוי והרבי מרוז'ין היה עדיין ילד.

כשהרבי שאל את הרבי מרוז'ין מה הוא לומד בחדר, הרבי מרוז'ין ענה לו: 

"כיצד יתכן שאדם מקבל עול מלכות שמים במסירות נפש מלאה כשהוא אומר 'שמע ישראל' – ועדיין נשאר לו עוד כוח לומר 'ואהבת'?" – 

אז הרב התחיל להסביר אמירות נשגבות ורעיונות עמוקים במשך שעות וניסה לענות לקושייה של הרבי מרוז'ין.

ולאחר מכן אמר: "האח המבוגר הבין בתחילה, אבל אז הוא התעייף ולא הצליח להבין יותר – אולם האח הקטן השיג הכל והבין הכל"

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט הרבי מרוז'ין מבין הכל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת ביום השנה לפטירתו של הרבי מרוז'ין, סיפר הרבי מצ'ורטקוב את המעשה הבא: 

כשהרבי  מרוז'ין היה צריך להתחיל להניח תפילין, אמו חוה'נו לקחה אותו אל הרבי מאפטא. כשהגיעו לשם, היא הדריכה אותו ואמרה לו שהרבי מאפטא מתפלל מאוחר, ולכן הוא צריך לחכות עם התפילין עד שהרבי מאפטא יוכל להניח איתו את התפילין בפעם הראשונה. 

אבל ביום בר המצווה שלו, הרבי מרוז'ין התעורר מוקדם בבוקר וכבר הניח תפילין.

כשהגיע זמן התפילה של הרבי מאפטא, התחילו לחכות לרבי מרוז'ין [בשביל הנחת התפילין המשותפת], אולם הוא לא היה שם – חיפשו אותו אבל לא הצליחו למצאו, אבל, בסופו של דבר הוא הגיע. חוה'נו – אמו, שאלה אותו בצעקה גדולה "איפה היית? אתה לא ידעת שהרבי מאפטא צריך להניח לך את התפילין בפעם הראשונה?" הרבי מרוזין ענה "כן, אבל אני כבר התפללתי והנחתי תפילין." חוה'נו נחרדה עוד יותר, היתכן?! היא בעצמה הביאה את בנה אל הרבי מפאטא והילד הרשה לעצמו להניח תפילין לבד?!

אולם, היא בכל זאת לקחה אותו עמה אל הרבי מאפטא, שאמר: "בוא נראה לפחות כיצד אתה מתפלל"

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט הרבי מרוז'ין מתחיל להניח תפילין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בסופו של דבר הוא הצליח לגרום לכך שהמגפה תתקיים על תרנגולים מסורסים."

וכך אכן היה – באותה השנה מתו הרבה תרנגולים מסורסים.    

י.פ.

נחום בער המבורגר.

(חסיד בויאן)

הפוסט ר' מאיר מפרמישלן מונע מגפה ביהודים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ענה: "אני לא יודע מה זה רעה – אף פעם לא היה לי רע."

י.פ.

דוד טווערסקי

הפוסט לר' זושא אף פעם לא היה רע הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

במהלך דיון על דין תורה כזה, החלו התלמידים להתווכח בעוצמה. עיקר הדיון היה על קטע קשה מהרמב"ם לגביו היו חילוקי דעות וקולות המריבה הגיעו עד לב השמים.

[באותו הזמן] ר' זושע מאנאפולי עמד בצד והתפלל, אך הצעקות היו כל כך רמות שהוא לא יכל לכוון בתפילתו. הוא ביקש מהתלמידים מספר פעמים שיהיו בשקט מכיוון שהוא רוצה להתפלל, אולם לא היה להם אכפת. בפעם השלישית או הרביעית הוא שאל את התניא על מה מתווכחים, אך משום שלא העריכו את ר' זושא כלמדן גדול הם לא רצו לומר לו על מה מתנהל הוויכוח. אולם, לאחר מכן סיפר לו התניא שהתווכחו על פשט ברמב"ם קשה.

לאחר כמה דקות, ר' זושא ניגש לחבורה והסביר להם בפשיטות את הפשט ברמב"ם. וכך אכן היה.

שאלו אותו בפליאה כיצד הוא מצא את הפירוש, והוא ענה להם: "לא יכולתי להתפלל בגלל המהומה שהקמתם. אז זעקתי לריבונו של עולם שישלח אלי את הרמב"ם שיגלה לי את הפירוש הנכון של הפסקה ברמב"ם. שמע רבונו של עולםאת בקשתי, והרמב"ם אמר לי את הפירוש.

התניא סיפר את המעשה הזה כששאלו אותו מדוע במכתבים שהוא כותב לר' זושא מאנאפולי הוא נותן לו תארים כה חשובים – למשל 'קדוש' ו'שר תורה', כשכולם יודעים טוב מאוד שר' זושא הוא לא למדן גדול.

הוא ענה במעשה הזה וסיכם שאדם שיכול לצוות כך על השמים הוא ממילא בוודאי 'שר התורה'.

י.פ.

ר' דוד כהן

הפוסט ר' זושא שר התורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט ברכת "מלך העולם הגדול" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמנו, ווינה היתה עיר מאוד חופשית – מרכז האסימילציה וההשכלה.

אמר הרבי מסדיגורה: "בווינה זה טוב לעשות קידוש. מהו הקידוש? – עדות על בריאת שמים וארץ ('ויכולו השמים והארץ') – ומתי אומרים עדות כזאת? כשיש הכחשה וכפירה. כאן בווינה יש כל כך הרבה כפירה והכחשה שבוודאי צריך לומר עדות".

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט עדות למול הכפירה בווינה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהיהודי הגיע אל ר' שמואל הוא היה באמצע קריאת שמע וסימן לו ש[אינו פנוי כי הוא] מחזיק ומנשק את הציצית.  

היהודי חזר אל ר' משה  וסיפר שר' שמואל לא יכול לעזור בגלל שהוא באמצע קריאת שמע. 

אז ר' משה הלך בעצמו אל ר' שמואל והתרגז עליו, ואמר לו: "שמע, ר' שמואל, יש מלאך אחד שיודע 1000 לשונות שאיתן הוא אומר שירה לרבונו של עולם. וגם אתה אומר שירה – אלא מהו ההבדל בינך ובין המלאך? המלאך לא יכול לעשות ליהודי טובה – רק אתה יכול! אבל, מה אתה עושה כשיהודי בא אליך בשביל טובה? – אתה מראה לו את הציצית?! אם כך, המלאך לבדו מספיק לאלוהים!"

אז הבטיח ר' שמואל – שאם יהודי יבוא אליו בשביל לבקש טובה, ואפילו שהוא בדיוק נעמד לפני 'גאל ישראל' [לפני תפילת העמידה] הוא יוריד את התפילין וירוץ לעשות טובה ליהודי.

י.פ.

ר' דוד כהן

[הערה: מודפס כמעט מילה-מילה אצל ר"נ וויינטראב, חיים חן, ירושלים תש"ז, עמ' ג-ד. בסוף: שמעתי זה מהרב מגראדזיסק הרה"צ ר' אברהם אלימלך שפירא שליט"א ששמע זה מתלמיד הרה"ק ר' שמואל מקאמינקע זצ"ל. [אבל א"כ, ע"כ הכוונה לר"ש מקאמינקא 'השני' [רא"א נולד בתרנ"ד והר"ש השני שח"ל בשנת תר"ג] – ולא ר"ש מקמינקא, תלמיד הבעש"ט שנפטר לכאורה, בסביבת שנת תק"מ [ד"ז, בכרם החסידות ב (תשמ"ה), עמ' קנט]. ר"ש השני, שהיה בן-אחיו של ר"ש הראשון ועל שמו נקרא, היה תלמידו של ר' משה צעסיס, מ"מ טושדנוב שהיה תלמיד הרי"י הכהן מפולנאה והמגיד ממעזריטש (עי' יי"פ הגר, אבן ישראל, תש"ס, עמ' עט; שני המאורות, ירושלים תשס"ח, עמ' 19).]

הפוסט לעשות טובה ליהודי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

רב מקינוב

הפוסט תפילה בנוסח אשכנז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.