י.פ. 

אלעזר זאהן ממז'יבוז'

הפוסט הבעש"ט טובל את ראשו בעצמו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בסעודה שלישית הבעש"ט החל דיון על אותו העניין מהתוספות. מאז והלאה המגיד נהייה מחסידיו המסורים של הבעש"ט. 

י.פ. 

פ. לאנדא

הפוסט כשהמגיד היה אצל הבעש"ט בפעם הראשונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

פנחס לאנדוי

הפוסט בזכות חסידים הגונים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, ר' חיים בער נסע ליריד עם סחורה רבה אבל הלך לו רע מאוד בעסקים והוא הפסיד הרבה כסף. אז הוא אמר: "ריבונו של עולם! אתה תופס (את הכסף שלי) אני גם רוצה לתפוס (מצוות)" 

קרה שפריץ אחד ירד מנכסיו ומכרו את כל רכושו. מכרו גם נברשת כסף יקרה של 72 נרות. ר' חיים בער קנה את הנברשת כמתנה עבור ברוך ממז'יבוז'. כשר' חיים בער הגיע למז'יבוז', ר' ברוך היה במקווה. אז ר' חיים בער נכנס לתוך הבית, זרק את הנברשת הישנה ותלה את נברשת הכסף החדשה, וקנה את הנרות הטובים ביותר והדליק אותם. 

כשר' ברוך חזר הביתה מהמקווה וראה את הנברשת החדשה הוא אמר: "זה בוודאי מעשה של ר' חיים בער." הוא קרא לו ואמר לו: "מאחר והארת את עיניי, מי יתן ורבונו של עולם גם יאיר את ימיך עם חתן שיאיר את העולם." 

י.פ. 

הרבי מקינוב 

הפוסט ר' חיים בער קונה נברשת לר' ברוך ממז'יבוז' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

הרבי מקינוב  

הפוסט כשמחזקים חסידים הם מרגישים שבורים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי הנוכחי מקינוב, ר' אברהם, הוא הבן  של ר' יעקב יוסף שהתיישב לראשונה בקינוב וכך ייסד את שושלת קינוב-אוסטראה. ר' יעקב יוסף נהג ברבנות מגיל 30. הוא גדל אצל הזקן מסקווירה –  ר' יצחק. 

אשתו של ר' יעקב יוסף נקראה שרה סאסיע והייתה הבת של הגביר ר' הירש לייב שפירא – יהודי מכובד מאוד אליו כתבו מכתבים נאים הר' מרוז'ין והר' מצ'רנוביל. היא נפטרה ביום ה-48 של הספירה [=ספירת העומר] והייתה בת 48. אומרים עליה 48 שבחים. קראו לה 'אמא  שרה' – משום שהחזיקו ממנה כזאת צדקת.   

הרבי מסקווירה אמר על ר' יעקב יוסף – "ראו חסידים, כיצד ילד גדל בלי אבא". כשהוא היה בן 30 באה אליו עדה של יהודים מקינוב וביקשה ממנו שיתיישב בעירם. אמרו אפילו שהאנשים מקינוב ייחסו עצמם אל הרבי והרבי ייחס עצמו  אל אוסטראה, היכן שצמח. 

ר' יעקב יוסף נפטר בוורשה בן 72 – בי"ח שבט תרפ"ב.  הרבי מקינוב אומר שלאביו ר' יעקב יוסף היו חסידים, שכמעט כולם היו יראים ושלמים, בעלי מידות, ותלמידי חכמים. ר' יעקב יוסף התאמץ מאוד להביא אחדות בעולם, ורק רצה שתהייה אחדות בין חסידיו – שלא  יעשו שום הבחנה בין גבירים לקבצנים.  

ר' אלתר, הרב מקונסטנטין– גאון עולם, נמנה בין חסידיו.

לר' יעקב יוסף היה אח – ר' יצחק אייזיק שהיה רב באוסטראה. הוא היה בן 47 בזמן שנפטר. הילדים שלו היו בעלי בתים.

_______________   ________________

הסבא של הרבי מקינוב, ר' אברהם, היה רב באוסטראה. הוא נפטר בשמחת תורה תרכ"ו, בגיל 47. הוא קבור באוסטראה.

 אשתו, אדעל, הייתה הבת של ר' אייזיק. ר' אייזיק היה חתנו של ר' נחמן מברסלב.

הפוסט הייחוס של הרבי מקינוב – חלק א' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, לפני שהצו מהמושל התפרסם –  הרבי מרוז'ין, מיד לאחר שהשתחרר  מהכלא – התיישב אל השולחן. הוא קרא לגבאי להעמיד יין לפניו עבור מישהו והזכיר את שמו. הגבאי – שידע שהיהודי לא בחיים, ולכן לא קרא בקול בשמו. אז הרבי מרוז'ין אמר עוד הפעם – "נו, תעמיד את היין!" קרא הגבאי אל הרבי מרוז'ין "אבל מדוע? רבי, היהודי כבר אינו בין חיים." הרבי מרוז'ין ענה: "אתה חושב שאני לא יודע? אבל ראה כיצד חסיד אמיתי, אפילו בעולם הבא, מסכן את חייו עבור הרבי שלו" והוא סיפר את הסיפור הבא: 

כששמעו על הצו של המושל הכריזו שמי שיגלה לרבי מרוז'ין על הצו, יאבד את חלקו  בגן עדן. אחד החסידים קרא שזה שווה לו לאבד את חלקו בגן עדן, כל עוד הוא יציל את הרבי מרוז'ין. הוא בא אל הרבי מרוז'ין וסיפר לו על הסכנה שאיימה עליו. הרבי מרוז'ין ענה לו "למרות שבית דין של  מעלה פסקו כך – אני לא מסכים! אני לא מסכים שישלחו אותי לסיביר – אני לא רוצה מה שהם רוצים." 

הרבי מרוז'ין סיים את הסיפור באמרו "היהודי הזה היה הראשון לבוא אלי – לכן אני מעמיד יין עבורו"  

י.פ.

ירמי' כץ 

חסיד בויאן

הפוסט היהודי שגילה לרבי מרוז'ין על הצו נגדו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

זמן מה לאחר מכן אחד מחסידי רוז'ין עבר דרך קרלין באמצע השבוע. הוא כתב קוויטל והתקבל אצל ר' אהרון. ר' אהרון שאל: "האם תחגוג גם את השבת כאן איתי?" ענה לו החסיד: "לא. אני נוסע לרבי שלי לשבת".

לאחר היפרדם, אמר לו ר' אהרון שימסור דרישת שלום ל[ר'] מרוז'ין ויאמר לו שהוא, ר' אהרון, הוא רבי גדול יותר מהרבי מרוז'ין. הברכה שלו שהרבי מרוז'ין יוכל להיות יהודי ישר ולפעול ישועות התקיימה, אבל הברכה של הרבי מרוז'ין עוד לא.

מספרים את המעשה הזה גם על הרבי מסדיגורה ור' אהרון מצ'רנוביל (הרבי מבויאן).

י.פ.

הירש לעדערמאן

חסיד בויאן

הפוסט האיחול ההדדי של הרבי מרוז'ין ור' אהרון מקרלין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

חסידים אומרים שהסיבות לכך שהוא כל-כך מצא-חן בעיני החסידים הן:

1. לר' יצחק מסקווירה היה מנהג להושיב אנשים לפי סדר הגילאים אצלו בטיש – אבל את הצעירים [הושיב] לידו – מאחר ור' יוסף מאיר היה בן-זקונים הוא הושיב אותו הכי קרוב אליו – ובזמן הטיש – חסידים מספרים, ר' יצחק מסקווירה תמיד הביט בפניו ודיבר אליו ישירות ובמתינות ["ספר את המילים שלו"]. 
2. ר' יוסף מאיר היה האחרון שנכנס לחדרו של ר' יצחק מסקווירה לפני שר' יצחק נפטר.

י.פ.

אברהם מאנוטא

חסיד מסקווירה

הפוסט דמותו של ר' יוסף מאיר, בנו של ר' אברהם יהושע העשל מסקווירה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהבעש"ט היה בעולם הכל היה אחד – הבעש"ט היה גם רבי, [גם] רב ו[גם] מגיד. לאחר הסתלקותו הם נהיו [תפקידים] נפרדים – סתם רבי נהייה הרבי מקוריץ, סתם רב – ה'תולדות' וסתם מגיד – [המגיד] ממעזריטש. זה היה ממש נפלא.

בהמשך ר' ברוך היה סתם רבי, סתם רב היה הרבי מברדיטשב וסתם מגיד היה המגיד מקוז'ניץ – זה היה עדיין נסבל.

אבל, היום, סתם רבי הוא הרבי מרוז'ין, סתם רב הוא הרב מסאווראן וסתם מגיד הוא המגיד מצ'רנוביל – וזה כבר אי אפשר לסבול.

י.פ.

פנחס לאנדוי.

הפוסט גם רבי, גם רב וגם מגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' יוחנן הגיע לעיר, כל אנשי העיר באו לקבל את פניו. ברודסקי רצה שגם גיסו, שפיגל, יקבל את פני הרבי. שפיגל סירב להבין מדוע כזה כבוד מגיע לבשר ודם. להיפך – הוא כעס מאוד שעושים כזה 'צימעס' [עסק גדול] מ[סתם] יהודי. והוא אכן לא הלך [לקבל פניו].

במהלך השבוע הוא ראה שאין אף אחד אצל הרבי (הוא גר בדיוק מול המקום בו התאכסן הרבי). הוא החליט להיכנס אל הרבי להציג את טענותיו ולהתווכח עמו. 

וכך היה. הוא לא פגש אף אחד אצל הרבי והגבאי מייד נתן לו להיכנס. ר' יוחנן קיבל אותו ושפיגל החל להתווכח. "מדוע, רבי, מגיע לך כבוד כזה? מדוע כל כך הרבה יהודים צריכים לבוא אליך – לתת לך פדיונות, ולפחד ממך כל כך הרבה?"

ועל כל שאלה ר' יוחנן הניד בראשו ואמר לו: "אכן, אתה צודק – אכן כך – אבל אתה יודע למה? בגלל שאלוהים רוצה כך – ואם כך רוצה אלוהים, אז אני אומר לך שאתה אכן צריך לפחד ממני."  לאחר מכן שפיגל נהייה חסיד וסיפר בעצמו את הסיפור הזה לפ. לאנדוי.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' שפיגל המתנגד הליטאי נהייה לחסיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מרוז'ין המשיך ואמר: "כתוב 'סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו' [תהילים לד, טו]. אם אתם רוצים להינצל ול'סור מרע', עליכם לפעול 'עשה טוב'. בנוגע ל 'בקש שלום ורדפהו' – אתם צריכים לחפש צדיק (שהוא במדרגה של 'שלום') 'ורדפהו' ואתם צריכים לרדוף אותו – ואפילו שהוא רודף אתכם וצועק עליכם "ילדים! עגלים!"

לאחר הטיש, החסידים סיפרו האחד לשני מה הם חשבו בזמן שהרבי מרוז'ין צעק עליהם; כולם הרגישו אותו הדבר, ובזמן הצעקות חשבו ואמרו לעצמם: "שמע ישראל!"

החסידים מרוז'ין מספרים שכל אלו שישבו בזמן ההוא בטיש האריכו ימים. 

י.פ.

מאטעס העלער

חסיד בויאן

הפוסט הרבי מרוז'ין נוזף בחסידיו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בעל הבית נתן לגאון מיטה. הגאון הבחין בספרים על קורות הגג ומצא מספר ספרי קבלה. הוא החל לדפדף בגיליונות במהירות. בעל הבית תהה רבות: האם מדפדפים בספר קבלה כמו ב[ספר] תהילים? לאחר מכן, הוא שוב בא לחדרו וראה שהגאון לא מדפדף יותר אלא מעיין היטב בתוכן. בעל הבית הבחין שמדובר בדיון קבלי מאוד קשה, אז הוא הציע את הפרשנות שלו לפסקה. הגאון התרשם מכך שחסיד פשוט יכול לומר פשט כזה [וחשב] – כיצד זה יהיה כשהוא ישאב מהבאר בעצמו. הוא ציפה בקוצר רוח ליום המחרת שיעשה את הדרך אל מעזריטש. 

אולם, במהרה הגיעו חסידים שחזרו ממעזריטש – מלאי שמחה ומלאי חיים. הגאון עשה מאמץ להקשיב למה שהם אמרו (הוא כמובן היה מחופש) – הוא רצה לשמוע מאמר – דרשה טובה. אבל, כל שהוא שמע היה כיצד החסידים ערכו סעודה אחת אחרי השנייה – כמה שהיה להם לשתות 'לחיים', ושהם אכלו, שרו ורקדו. הגאון איבד את רצונו לנסוע אל המגיד – כה מאוכזב הוא היה מהחסידים, אז הוא נסע חזרה לווילנה. 

אנשים אומרים שהבעל דבר [=השטן] עשה זאת ושאם זה לא היה קורה ככה, והמגיד והגאון היו נפגשים, זה היה מביא את המשיח.

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט נסיעתו של הגאון מווילנה אל המגיד ממעזריטש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

למחרת, הוא נהייה מאוד משולהב במהלך התפילה (אצל החסידים מסטרליסק התפללו בהתלהבות) ולפני ברכת 'ברוך שאמר' הוא הסתובב אל חסידיו ואמר: "האם אתם אכן רוצים יותר כסף?" והם ענו לו פה אחד: "חלילה – לא! אנחנו מאושרים ושמחים בחלקנו"   

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט חסידי סטרליסק שמחים בחלקם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[ענה הזקן מסדיגורה:] "כתוב: 'ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים' [אבות ה, ה]. אנחנו יודעים ש'אווירא דארץ ישראל מחכים' [בבא בתרא קנח, ב] – 'איזהו חכם? המכיר את מקומו' [אבות ו, ו] – אכן כל יהודי ידע איפה מקומו בירושלים ולאף אחד לא היה צפוף, וכך גם כאן –  כשכל אחד יכיר את מקומו הוא כבר ימצא את מושבו ואף בשולחן לא יהיה צפוף."

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט מציאת מקום בשולחן הטיש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אבל, ה[חוזה] מלובלין לא הניח לו וקרא לו לבוא אליו מספר פעמים. ר' שלום אז פחד מההקפדה של החוזה ובסופו של דבר דיבר עם ר' שלמה לוצקער.  כשר' שלום סיפר לרבו מה התרחש, ר' שלמה התחיל לבכות: "הלא יש לו את כל העולם – מה הוא רוצה ממני[?!]. לי יש פרדה אחת והוא רוצה לקחתה ממני! " אבל הוא בכל זאת לא הסכים, ור' שלום נשאר בסקוהל. 

פעם אחת ר' שלמה לוצקער קרא לר' שלום ואמר לו: "הקשב! הלא אתה עדיין איש צעיר עם אישה וילדים קטנים. בכל זאת צריכים לפחד מהחוזה מלובלין. לך לשלום." כשר' שלום הגיע ללובלין הוא מצא שם צדיקי עולם גאונים אדירים – אבל החוזה נתן לו כבוד גדול, ובשבת הוא נתן לו עלייה שישית.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' שלום עובר מר' שלמה לוצקער לחוזה מלובלין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' מוט'לה  [הערת צד:] (יחיאל מיכל?) מזלוצ'וב, הבן של ר' יצחק מדרוהוביץ' – עמד בראש חצר משלו ולא היה מתלמידי המגיד. פעם אחת הוא היה במעזריטש אבל לא כחסיד. הרבי מנסכיז', שהיה אחד מאנשיו של ר' מוט'לה, התלווה אליו [למעזריטש]. הרבי היה צריך את ר' מוט'לה אבל לא יכול היה למצוא אותו. הוא פגש את ר' שלמה לוצקער ושאל אותו: "איפה הרבי שלי?" ר' שלמה חשב שהוא מתכוון למגיד כי המשמעות של סתם "רבי" אצלו היא המגיד אז הוא לקח אותו אל המגיד. כשר' מוט'לה שמע על כך זה הטריד אותו מאוד והוא צעק על ר' שלמה: "אתה כבר לא תהיה רבי!"

[באותו הזמן] בחדרו המיוחד, המגיד הרגיש ברוח הקודש שר' מוט'לה גוזר גזירה. הוא קרא לר' שלמה ואמר לו: "שמע, היית ראוי להיות רבי של שישים אלף חסידים אבל ר' מוט'לה ביטל זאת. אני מבטיח לך שיהיה לך תלמיד אחד שיהיה שקול כנגד ששים אלף [חסידים]." זה היה ר' שלום מבעלז.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט תלמיד אחד ששקול כנגד שישים אלף חסידים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

ירמיה כץ 

(חסיד בויאן)

הפוסט פלפול או הלכה, התולדות או רש"ז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד של הכותב:] (לר' ירמיה יש סיפור על המגיד [על כך] שבתחילה הוא היה מאוד ביקורתי על הבעש"ט.) 

י.פ.

ירמיה כץ.

הפוסט המגיד הופך לתלמידו של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם הסכימו ביניהם שמי שיספר מעשה או מאמר מהבעש"ט שאף אחד מהם לא שמע, אז בו הם יבחרו כממשיך. 

רק המגיד יכול היה לספר מעשה שאף אחד אחר לא ראה או שמע [על הבעש"ט]. הוא סיפר שהוא בעצמו ראה שכשהבעש"ט לקח כף מלאה באוכל לתוך פיו, עמוד של אש שרף את המאכל לפני שהגיע לפה שלו.

י.פ.

ירמיה כץ 

(חסיד בויאן)

הפוסט אכילתו של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"לא", ענה לו הבעש"ט: "אתה צריך להכות את הסוסים בשוט ולנסוע משם מהר"

פעם אחת, אותו תלמיד נסע ביער ופתאום פגש על הדרך יהודי שנראה צולע – נכה וצועק "רחמנות יהודים – אני חצי קפוא – הצילו אותי! – קחו אותי בעגלתכם!" התלמיד כבר התכוון להציע לו טרמפ, אבל ברגע האחרון הוא נזכר במילים של הבעש"ט וברח משם במהירות – בנסיעתו המהירה הוא שמע כיצד הנכה מוציא אקדח ויורה כדור אחד.

כשהוא הגיע בחזרה אל הבעש"ט הוא סיפר לו את המעשה. ענה לו הבעש"ט: "אינך מבין?! – מאיפה מגיע יהודי נכה לאמצע היער? – כיצד הוא יכול ללכת רחוק כל כך? זה סימן שהוא שודד ושצריך להיזהר מפניו."

[בעט כחול, בכתב ידו של השל:] {(המעשה הזה סופר גם על הרבי מרוז'ין. א. ה.)}

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט לברוח מיהודי בעל מום שהולך ביער הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.