פעם אחת, כשר' הירש'לה בחן מה הוא עשה באותו היום, הוא הרגיש שבעניין שאלה אחת על נדה נעלם ממנו תוספות אחד – הוא קרא מהר לשמש שיאמר ליהודי שהפסק שלו שנפסק באותו יום הוא לא נכון. השמש מיהר ללכת אבל הוא חזר מיד עם בשורה שזה היה כבר מאוחר מדי. 

הצטער ר' הירש'לה מאוד והתחיל לעיין מה הביא אותו לכזה חטא. הוא הגיע למסקנה שזה משום שהבעש"ט 'עושה את מעשה התעתועים שלו' בטלוסט – מרחק של כמה מיל' מצ'ורטקוב, והוא – ר' הירש'לה מותיר אותו כך ולא רודף אחריו – לכן מגיע לו כזה עונש. 

אבל מכיוון שהוא לא רצה לדון מישהו שלא בפניו, ורצה להשתכנע בעצמו, הוא נסע לטלוסט לראות את דרכי הבעש"ט. כשהגיע ביום שישי הוא ראה כיצד הבעש"ט עוסק בשתי עגונות – שתיהן קוננו  ובכו ורצו לדעת היכן היו בעליהן. נכנס הבעש"ט לבית הכיסא, התפנה, שטף  את ידיו ולאחר מכן אמר לנשים שהן צריכות ללכת לכאן ולכאן – שם תמצאנה את בעליהן. אז ר' הירש'לה נהייה עוד יותר משוכנע שהוא חייב לרדוף את הבעש"ט – היתכן? – לכאלה מקומות הולך הבעש"ט בחיפוש אחר רוח הקודש!?  

כשהנשים עזבו, ניגש הבעש"ט לר' הירש'לה ובירך אותו לשלום. אמר לו: "אל תצטער – לא פסקת באופן רע, לא דילגת על התוספות. אתה רק טעית בפירוש – חשבת שלשיטת התוספות צריך לפסוק כך ולא – צריך דווקא לפסוק כך כמו שאתה  פסקת." והוא לקח את הגמרא ולמד איתו את הפשט האמיתי. 

אמר ר' הירש: "יש לנו קבלה [מרבותינו] שאותות  ומופתים אפשר גם לעשות מהצד האחר, אבל תורה היא מכל מקום אמת." 

[המשיך ר' הירש] "ומה שלימדת בתוספות היא תורת אמת – שלום עליך רבי ומורי!  אני מבין עכשיו שכל מה שאתה עושה, אתה עושה מצד הקדושה – רק דבר אחד אני לא מבין. מדוע היית צריך ללכת למקום כזה כדי לחפש ברוח הקודש היכן הגברים נמצאים?"

ענה לו הבעש"ט: "ידעתי שהגברים שלהן נמצאים במקומות נמוכים מאוד, ובזמן שאני עוסק בדברי תורה אני לא מתבונן בכאלה מקומות נמוכים. לעומת זאת, בבית הכסא אסור להרהר בדברי תורה ולכן, שם יכולתי לראות את המקומות המאוסים היכן שהם נמצאים כעת – חיפשתי אותם ושם מצאתי." 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים

הפוסט מה שמצא הבעש"ט במקומות הנמוכים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' אהרון נפטר הרבה חסידים רצו למנות את ר' נחמן לרב [במקומו]. אבל, ר' מאיר ור' מיכל היו בעלי השפעה מספקת כדי שהתוכנית לא תצא לפועל. הם דאגו שר' יוסף יהיה ממלא מקומו. 

י.פ.

מ. איוונסקי.

הפוסט המחליף של ר' אהרון מקוידנוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לאחר מכן, הוא ניצל ביחד עם תלמידו ר' הירש סופר. הבעש"ט ביקש מר' הירש: "אתה סופר – מנה לי את האותיות." וכשהוא החל למנות את האותיות חזר זכרונו של הבעש"ט והוא החל להיזכר בהכל כמו קודם לכן.

אנשים אומרים שאם הבעש"ט היה פוגש את ה'אור החיים' בארץ ישראל משיח היה מגיע.

י.פ.

הפוסט כיצד ניצל הבעש"ט בדרכו לארץ ישראל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדיוק כפי שר' חיים ויטאל היה מבוגר בשנתיים מהאר"י הקדוש, כך היה המגיד מבוגר מהבעש"ט בשנתיים.

בצוואה של המגיד כתוב שהוא חילק את החסידים שלו בין תלמידיו.

מכיוון שהגליציאנים היו קצת פשוטים, ירש אותם ר' אלימלך. ואת אזור בלרוסיה הוא הקצה לרב [=לר' שניאור זלמן מליאדי]  מכיוון שהם היו צריכים מלומד. 

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט יחסי רביים ותלמידיהם בדורות הראשונים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[גיליון:] (? אוצר הספרים, תקנ"ח. תולדות יעקב יוסף תקמ.)

המוכיח מפולנאה נסע בעולם מכיוון שהבעש"ט גזר עליו להפיץ את דרכו מהדוכן [=בבתי כנסיות, כמטיף].

י.פ.

הרבי מצאנז

הרב רוטנברג

הפוסט הספר החסידי הראשון הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שם כתוב גם על הדרך בה הבעש"ט והמגיד למדו עם התלמידים שלהם.

י.פ.

הרבי מצאנז

הרב רוטנברג

הפוסט ר' שלמה לוצקר כותב את תורתו של המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' בירוש נפטר, החברא קדישא רצו לקבור אותו ליד ר' וואלף קיציס, שנקבר ליד הבעש"ט.

אבל בינתיים, ה'דגל מחנה אפרים' היה כבר במז'יבוז' והחסידים רצו לשמור את המקום ליד ר' וולף קיציס ריק בשביל ה'דגל'. 

בזמן הלוויה כל החסידים נעמדו על המקום שנותר ליד ר' וואלף קיציס ולא הרשו לקבור שם את ר' בירוש.

כשהם עמדו שם ניצבים, יהודי זר אחד גם בא ונעמד איתם. כשנהייה לילה, והיהודי נשאר יחידי. במהירות, הוא לקח את וחפר קבר עבור ר' בירוש.

כך מסודרים הקברים:

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט קבורתו של 'הרב המתנגד' במז'יבוז' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' פנחס היה תלמיד של הבעש"ט, זה הטריד את אביו, ר' אברהם, מאוד. 

אז הוא נסע אחריו כי רצה "להצילו" מהשפעת הבעש"ט.

ר' אברהם פגש את הבעש"ט בקמינקא.

כשר' אברהם הגיע למיריופול, אמרו לו שהבעש"ט כבר נסע משם לקמינקא, אז הוא כבר נשאר במיריופול. ר' אברהם היה [חכם] גדול מאוד ודרשת השבת שלו התקבלה בצורה יוצאת דופן על-ידי הקהל. 

באותו הזמן, הבעש"ט היה בקמינקא וערך שם את השבת. הוא ישב בסעודה שלישית עד מאוחר בלילה.  היה כבר אחרי חצות הלילה וחשוך ואנשים עמדו [צפופים, ממש] ראש לראש כשהבעש"ט אמר תורה.

הוא ישב כך עד מאוחר, עד שר' אברהם נסע והתקרב למיריופול ופגש אותו בסעודה שלישית.

כשר' אברהם נכנס, הוא סיפר שיש לו קושי בתוספות אחד שאינו יכול למצוא לו תירוץ.

קרא אליו הבעש"ט: "רצים למלחמה להצלת הבן ולא יכולים לתרץ אפילו פשט אחד בתוספות!?"

אמר לו ר' אברהם: אם 

תתרץ לי את התוספות, אני אתן לך את הבן שלי – בני ר' פנחס. 

אמר הבעש"ט את הפירוש ור' פנחס אכן נשאר אצל הבעש"ט כתלמיד.

י.פ.

הרבי מליאובה

הפוסט התקרבותו של ר' פנחס מקאריץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (בספר ר' ייב"י כתוב שראשי התיבות הן יעקב יוסף בן יהודה).

פעם אחת המגיד פגש את ר' לייב. הוא אמר שהוא צריך לשלוח אליו את הבן שלו ר' יעקב יוסף. ענה לו ר' לייב שהוא בן הזקונים שלו והבן היחיד של אשתו – לכן הוא לא רוצה להרשות לו ללכת ממנו. אמר המגיד אמר: "הוא עוד יהיה אצלי."

לאחר מכן, ר' ייב"י הסתכסך מאוד עם רבני המקום. הוא דרש כנגדם וקרא להם ירבעם בן נבט. הם רדפו אותו בכוח והוא היה חייב לברוח. בזמן ההוא, הוא הגיע אל המגיד. כך התקיימה נבואתו של המגיד. 

(אגב, ר' ייב"י כתב ספר__בשם?__ בנוגע לרבני המקום)

י.פ.

הרבי מקינוב 

(צאצא של ר' ייב"י)

הפוסט ר' ייב"י מגיע אל המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

  כשר' ייב"י בא אל המגיד הוא אמר שהוא לא מפחד, והוא נכנס אל תוך החדר ובירכו לשלום. 

הוא הציג עצמו בפני המגיד כאדם עני שמקיים את תיקון חצות; לפני חצות הוא הולך למקווה. פעם אחת היה כל כך קר שהמקווה קפא. הוא לקח גרזן ורצה לשבור את הקרח בשביל לטבול.

אז הגיע הס"מ וניסה להניא אותו מלטבול. "בקור כזה" – הוא אמר – "אדם יכול לאבד עצמו לדעת" [=להתאבד]. אולם, ר' ייב"י לא ציית – הוא ניצח את הס"מ וקפץ אל תוך המקווה. 

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ר' ייב"י מנצח את הסטרא אחרא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט חדר מיוחד עבור המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

(1.)

כשר' חיים מצאנז שכב על ערש דווי הוא קרא לכל התלמידים שלו, בראשם ר' זינדעל, סבו של הרבי מבעלז. הוא בירך את ר' זינדעל: "עוד תזכה שיהיה לך בן כמוני". ר' זינדעל היה מופתע. "רבי – בזקנותי?" באותו הרגע, בתו הרבנית רבקה הענא צעקה – "אבא, אני מקבלת את ברכתך עלי".

(2.)

מכיוון שר' חיים מצאנז היה גאון גדול וצדיק, הבעש"ט התאמץ מאוד לעשותו אחד מתלמידיו. הוא ראה ברוח הקודש שאם הוא יעשה ממנו חסיד, המשיח יבוא. הוא הגיע לברודי עם עשרה תלמידים נבחרים לפגוש את ר' חיים. הוא מצא אותו מתקשה בפסקה מעץ חיים. ר' חיים הראה לו את הקושי. הבעש"ט אמר לו: "אתה לומד את החיצוניות – צריך לעיין בפנימיות". והסביר לו את כוונת האר"י הקדוש "וממלא כל הבית אורה" מכיוון שר' חיים ראה זאת הוא צעק: "יחי אדוני ומורי ורבי!"

והוא נהייה חסיד שלו [=של הבעש"ט]. לאחר מכן הוא הוביל אותו עם החבורה שלו מחוץ לבית. 

הבעש"ט תהה על המעשה הגדול שהוא עשה כאן – שהפך כזה צדיק גדול וגאון לתלמיד שלו; הוא ירא שמא מתוך כך יגיע לגדלוּת [=גאווה] ושחס ושלום הוא וכל תלמידיו יאבדו, אז הוא חיפש עצה כיצד להפוך את ר' חיים בחזרה למתנגד.

בשוק היו סוסים. הבעש"ט הלך אל הסוסים וליטף והכה אותם. כשר' חיים זצ"ל ראה זאת הוא קרא: "אני לא מבין – זה לא בשבילי". ופסק מלהיות חסיד.

(3.) 

עוד סיפר הר' מבעלז שהבעש"ט היה מגיע לברודי לעיתים קרובות ושעדיין, אפילו בימינו, קיים בברודי מרתף היין בו הבעש"ט תמיד שתה מי-דבש עם התלמידים שלו. כמו כן, תמיד כשהבעש"ט היה מגיע לשם הוא היה עושה מעשה כלשהו כדי לשמח את ר' חיים. הוא ידע שר' חיים נהנה אם הוא מוצא משהו בגינו אפשר לצחוק על הבעש"ט. לכן, הבעש"ט תמיד עשה משהו כזה, שר' חיים יוכל לצחוק עליו.     

הפוסט רצף סיפורים הקשורים לר' חיים מצאנז – ב' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת הדברי חיים שאל איזו חשיבות יש לספרים שלו עבור הציבור [ו]האם הם חשובים כמו האוהב ישראל. כשענו לו שכן, היה שמח.

2.

בכל שבת הוא היה מעיין ב[ספר] אוהב ישראל 

3.

סבו של ר' חיים מצאנז (הדברי חיים), ר' ישעיה ליסקער (מחבר הספר וחרב פיפיות) היה חתנו של של ר' חיים צאנזר מברודי [נפטר ב 1783]. אנשים אמרו שר' חיים היה חייב להגיע שוב אל העולם כדי להפוך לחסיד.

הפוסט רצף סיפורים הקשורים לר' חיים מצאנז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' יעקב שמשון, הרבי מבאהאבאל – סבו של רבי פנחס לאנדוי, קבע שהמעשה הוא שקר וכזב.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הרבי משפיטובקה כותב פתק בשבת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהגיע לרבי מרוז'ין ונתן לו את האתרוג הוא ראה כיצד הרבי מרוז'ין הולך ונהייה בצער גדול. כעבור זמן קצר, שאל אותו הרבי מרוז'ין: "האם זה אכן האתרוג שלי?" אז החסיד נאלץ לומר לו את האמת. הוא סיפר לו את כל המעשה והראה לו את האתרוג שקנה עבור ר' מנדלי. אז אמר הרבי מרוז'ין :"זה האתרוג שלי!" והסביר: "בט"ו בשבט מראים לצדיק את האתרוג שיהיה לו בסוכות. כשראיתי את האתרוג [הראשון שהראת לי] ולא זיהיתי אותו פחדתי מאוד מכיוון שידוע שאם הצדיק מקלקל במעשיו, הוא לא זוכה לקבל את האתרוג שהראו לו בט"ו בשבט. לכן, כשהראית לי את האתרוג האחר, יראתי שאכן קלקלתי במשהו שאיני זוכר. אולם, כעת שאני רואה שהאתרוג האחרון שקנית [הוא זה ש]באמת יועד לי, אני שמח ורגוע."

ר' וועלוועל כץ

הפוסט האתרוג שמיועד לרבי מרוז'ין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' ברוך המשיך לדבר קשות על הרב, אמר לו הרב: "התפילין שאתה מניח פסולים!" וכשחקרו זאת, גילו שאכן התפילן פסולים ושחסרה [האות] י'. אז ר' ברוך התרגז מאוד ואמר: "משום שלקחת י'[=את האות יוד] ממני אני אקח י'[=ייד, כלומר יהודי] ממך." וכידוע נכדו של הרב יצא לשמד [=המיר דתו] (או שנהייה כופר בעיקר?)

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהבישט 

הפוסט ר' שניאור זלמן מליאדי נוסע לציון הקבר של הבעש"ט בלא רשות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת היה כזה פחד שקראו לרבנית שתתן לו דחיפה ותעורר אותו. 

י. פ.

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט הזקן מהוסיאטין חווה התפשטות הנפש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, היה וויכוח על מאמר אחד והחליטו ללכת אל המגיד ולשאול אותו למה הוא התכוון. 

בדרך-כלל, כשקרו דברים כאלו היו מבקשים מר' שלמה לוצקער, הגבאי של המגיד, שישאל את המגיד בשבילם בגלל שלאחרים לא הייתה רשות להיכנס אליו.

אולם, אותו האירוע היה מאוחר בלילה ור' שלמה לוצקער כבר הלך הביתה, אז החליטו שהתני"א יהיה זה שיכנס אל המגיד לברר. דפק התני"א על הדלת והמגיד קרא "מי זה?", ענה התני"א "אני!" שאל המגיד עוד הפעם והתני"א חזר על תשובתו "אני!"

לאחר מספר פעמים שכך ענו זה לזה, ענה התני"א בפעם האחרונה: "זלמיניו". (כך המגיד קרא לתני"א). כשהוא ענה 'זלמיניו', המגיד בעצמו פתח לו את הדלת והרשה לו להיכנס.

מנהג נוסף אצל המגיד היה שבפתאומיות הוא היה אומר לאחד מתלמידיו "עליך ללכת לשם" או למקום אחר, ונהג לתת הוראות להיכן ללכת. 

כשהתני"א היה בתוך החדר, אמר לו המגיד: "זלמיניו – מחר עליך לנסוע לכפר [הספציפי הזה] וללבוש בגדים פשוטים שלא יכירו אותך."

מובן מאליו שהתני"א ציית לדבריו של המגיד, והגיע אל הכפר בדיוק כשהם חיפשו עשירי למניין עבור חופה וקידושין. נגיד הכפר חיתן את אחד מילדיו והיה חסר לו מניין. צירפו את התני"א למניין ונוכחותו התקבלה בהערכה רבה. לאחר החופה, הזמינו אותו לסעודת מצווה והושיבו אותו בקצה השולחן.

השולחן היה ערוך בעושר גדול ו[האוכל] הוגש בכלי כסף יקרים.

לאחר המרק ניגש אליו המשרת ולחש לו בסוד "דוד יקר, חסרה כף, בבקשה השב אותה!" התני"א הנרגש, השיב בהחלטיות "זה לא אני!"

כך היה עשר פעמים – המשרת ביקש ממנו להחזיר את הכף והתני"א צעק "זה לא אני!"

הנגיד הבחין בהתרחשות ואמר "אבל היהודי מתעקש כל כך, שצריך לבדוק את המשרת בעצמו!" ואכן מצאו אצל המשרת את הגניבה. אז פייסו את התניא והוא חזר לביתו. 

המנהג היה שאלו שחוזרים מכזאת שליחות, צריכים לדווח עליה למגיד כשהם חוזרים. לכן, כשהתני"א הגיע הוא הלך מיד אל ביתו של המגיד, אך לפני שדפק על הדלת המגיד פתח אותה והושיט את ידו לשלום. "זלמיניו" הוא אמר "עכשיו אתה מבין כבר, שאחרי פעם אחת שאומרים "אני" חייב לעבור את הייסורים בלצעוק 10 פעמים "לא אני!"

ר' מרדכי שלום יוסף פרידמן – הרבי מסדיגורה

שמע בי"ט כסליו, בטיש של אביו, ר' אהרון.

הפוסט התני"א לומד לומר "לא אני!" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כתשובה, הוא סיפר לו ששמע את החסידים הזקנים מספרים שלרבי מלובלין הייתה מבוכה גדולה [חלישות הדעת] כשהוא ראה שמתחילים לנסוע אל התלמידים שלו. פעם הוא אמר על כך: "בגילנו המופלג, איננו מורגלים בכך שאנחנו צריכים לנסוע כדי ללמד את התלמידים שלנו."

מעבר לכך, הלשינו לרבי מלובלין על תלמידיו . המסירות [ההלשנות] הגיעו לרוב משני חסידי לובלין – כסיל ובערל – שנקראו כך בגלל שרבי גדול אמר עליהם "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין זאת (תהילים צב, ז)"

ר' דוד מלעלוב ניסה לענות לרבי מלובלין לאחר ההלשנה של שניים מחסידי לובלין, בערל וכסיל [=כסיל, יקותיאל. הם הלשינו על ר' מלעלוב לחוזה מלובין] אולם כשהוא ראה שזה לא הולך, הוא צעק: "אם כך אז דוד'ל חוזר הביתה ומוריד את המעיל!"

גם צדיקים אמרו עליהם שהם עמלו במשך 40 לתקן את כל הרהורי העבירה שהיו להם לפני שהיו יכולים לפעול שהרבי מלובלין יקבל את לשון הרע על תלמידיו.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט מדוע לרבי מלובלין הייתה הקפדה על ר' דוד מלעלוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי  מצאנז

הפוסט מדוע חייו של הרבי מלובלין היו קצרים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בנו, ר' מיכל'ע מזלאטשוב, לא היה חסיד כלל למרות שהוא נחשב כ'תלמיד חבר' של המגיד. הוא נקרא תלמיד של אבא שלו – ר' יצחק מדרוהוביטש.

(הרבי מצאנז אומר שר' חיים הציג דרך חדשה בחסידות – למרות שהוא לא יכול היה להצביע על שום דבר ספציפי שמסביר את פרטי הדרך).

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' יצחק מדרוהובישט ור' מיכל'ע מזלטשוב מתלמדים אצל הבעש"ט והמגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט על מותם של החוזה מלובלין, היהודי הקדוש ור' דוד מלעלוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו ר' אלטער: "כנראה שהוא לא יכול היה לעשות זאת."

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט על המחלוקת של הרבי מלובלין ותלמידיו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

במהלך דיון על דין תורה כזה, החלו התלמידים להתווכח בעוצמה. עיקר הדיון היה על קטע קשה מהרמב"ם לגביו היו חילוקי דעות וקולות המריבה הגיעו עד לב השמים.

[באותו הזמן] ר' זושע מאנאפולי עמד בצד והתפלל, אך הצעקות היו כל כך רמות שהוא לא יכל לכוון בתפילתו. הוא ביקש מהתלמידים מספר פעמים שיהיו בשקט מכיוון שהוא רוצה להתפלל, אולם לא היה להם אכפת. בפעם השלישית או הרביעית הוא שאל את התניא על מה מתווכחים, אך משום שלא העריכו את ר' זושא כלמדן גדול הם לא רצו לומר לו על מה מתנהל הוויכוח. אולם, לאחר מכן סיפר לו התניא שהתווכחו על פשט ברמב"ם קשה.

לאחר כמה דקות, ר' זושא ניגש לחבורה והסביר להם בפשיטות את הפשט ברמב"ם. וכך אכן היה.

שאלו אותו בפליאה כיצד הוא מצא את הפירוש, והוא ענה להם: "לא יכולתי להתפלל בגלל המהומה שהקמתם. אז זעקתי לריבונו של עולם שישלח אלי את הרמב"ם שיגלה לי את הפירוש הנכון של הפסקה ברמב"ם. שמע רבונו של עולםאת בקשתי, והרמב"ם אמר לי את הפירוש.

התניא סיפר את המעשה הזה כששאלו אותו מדוע במכתבים שהוא כותב לר' זושא מאנאפולי הוא נותן לו תארים כה חשובים – למשל 'קדוש' ו'שר תורה', כשכולם יודעים טוב מאוד שר' זושא הוא לא למדן גדול.

הוא ענה במעשה הזה וסיכם שאדם שיכול לצוות כך על השמים הוא ממילא בוודאי 'שר התורה'.

י.פ.

ר' דוד כהן

הפוסט ר' זושא שר התורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מספרים שפעם אחת, כשר' נחום היה בעיירה אחת ליד קוטנא והיה צריך לתת דרשה, הוא שמע שהבעש"ט גם היה בקוטנא, ולפתע התחוור לו שעליו לנסוע לקוטנא אל הבעש"ט אז הוא הפסיק באמצע הדרשה.

כשהגיע לקוטנא וראה את דרכו של הבעש"ט, הוא תכף ומיד נמשך אליו ונהייה לתלמידו.

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט ר' נחום מצ'רנוביל נהיה תלמיד של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (ר' פנחס אמר על הבעש"ט: "לא קיבלתי מרות (מלשון מורה)").

לר' פנחס היה קושי ב'מורה נבוכים.' כששמע שהבעש"ט נמצא בקרבת מקום, הוא החליט לנסוע אליו כדי ללמוד ממנו את פירוש העניין במורה נבוכים.

כשר' פנחס היה בדרכו, התיישב הבעש"ט עם החבורה שלו ושוחח איתם. לפתע פתאום, הוא קרא בקול "תכף יהיה לנו אורח מכובד – ר' פנחס." והחל לדבר איתם רק על עניינים נשגבים.

בדיוק כשר' פנחס נכנס בדלת, אמר הבעש"ט "כתוב 'בידו מחקרי ארץ' וקשה שאם הכל בידו – בידי הקב"ה – מדוע צריך להרהר ולחקור? – כשהכל בהשגחה אין צורך בשום 'מחקרי ארץ'. מנגד, אם בכל זאת 'חוקרים ארץ' יכול חס וחלילה להסתפק אם הכל באמת בידו.

אלא, הפשט [=ההסבר] הוא כך: 'בידו' – הכוונה שרק ברשות האלוהים פלוני רשאי להיות 'חוקר ארץ'. ר' פנחס רשאי, אבל אתם, תלמידי, לא רשאים" 

ולאחר מכן, הסביר הבעש"ט את הפשט במורה נבוכים. 

[הערת צד:] (אכן קראו לר' פנחס חוקר אלוקים).

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט הבעש"ט פותר לר' פנחס מקוריץ קושי במורה נבוכים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

עכשיו, שאני מתגורר בטולנא, חסידים 'מתים' עוברים כאן בדרכם לאומן."

ר' דוד מטולנא היה רודף את חסידי ברסלב בכוח. בטולנא היו נחשבים ספרי ר' נחמן לטריפה כמו ספר לא כשר.

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט החסידים המתים של ברסלב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט רדיפת חסידי ברסלב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא היה מתלמידיו הצעירים של הבעש"ט ונפטר מאוד צעיר. (הוא חושב שבהמשך הוא היה אצל ר' פנחס מקאריץ)

בנו, ר' עזריאל באלטער היה תלמיד של ר' ברוך ממז'יבוז'. לאחר מכן, הוא היה תלמיד של הרבי מאפטא.

בנו של ר' עזריאל, ר' פיני, (שנהגו לקורא לו פיני ר' עזריאל'ס), היה גביר גדול. הוא נפטר ערירי. הוא הכיר את הרבי מאפטא. פיני הכיר אותו טוב. הוא היה יהודי עדין ואצילי – ורהוט מאוד. אולם, היה גרוע מאוד במסחר. הוא העריך מאוד את הזקן [=הרב הראשון] ממונסטריץ'. כשהיה מתחיל לדבר על הרבי מאפטא או על הרבי  מסאווארן הוא היה מזיל דמעות].

י.פ.

פנסח לאנדוי

הפוסט ר' בנימין זאבל באלטער הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אז המגיד אמר: "אומרים שיצר הרע הוא מלך זקן וכסיל. אבל יש כאן קושי. אנחנו יודעים שיצר הרע מתנועע בקלות – רוח  –  אז מדוע אומרים שהוא מלך זקן וכסיל?! אלא הפשט הוא שהוא מלך [=שולט] אפילו על זקן וכסיל. מלך בשר ודם אין לו שיג ושיח עם זקנים וכסילים – כי בצבא אין צורך בזקנים וטיפשים. אולם, יצר הרע כן יכול לפקד עליהם – הוא מרמה אותם בתדירות ומכניסם לעסקיו." 

אנשים מספרים שאכן, אותו למדן, כשהזדקן נהייה אדם ירוד [=חסר מוסר], והלשין על הרבי מברדיטשב בפינסק.

י.פ. 

חסיד בויאן.

הפוסט היצר הרע שולט על זקנים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היהודים שבאים אלי בעבור רוחניות – מבקשים יראת שמיים, אדיקות וכדומה.

אחרים באים אלי בעבור הגשמיות – פרנסה, עושר.

ויש לי את היהודים שמסתובבים בקרבתי – 'יושבים' – אלו חסידים.

אולם, כשמסתובבים באופן קבוע נמנעת החמצה [=תפיחה. כלומר הכנסה של דברים מיותרים]."

י.פ.

רבי מבויאן

הפוסט כתות החסידים של הרבי מרוז'ין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לאחר מכן הוא סיפר שבתחילה הוא בשום אופן לא ראה אף בו שום גדולה – עד יום שישי בערב כשהוא התחיל להתכונן לשבת – אז, הוא ראה את גדולתו – הוא פשוט התעלה כל דקה מדרגה לדרגה.

הרבי מרוזי'ן עישן את המקטרת שלו עד ממש מאוחר בשישי לפנות ערב.

י.פ. 

הרבי מבויאן 

שמע מחסיד לובביץ' חשוב.

[הערה: ראה בהרחבה קופסא 293 תיקיה 9 עמ' 27 – מכתב מר"ש ג"א]

הפוסט מקטרת בערב שבת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מיד לאחר מכן, נכנס נער עם שאלה [בעניין כשרות]. התלמידים התפלפלו על כך אמנם, וכבר רצו לפסוק – טריפה. אולם, הם זכרו את דברי המגיד ושלחו את הנער אל הדיין.

הדיין חזר ופסק שהבהמה כשרה. זה היה קשה לתלמידים – מהיכן הוא הביא סברה כדי לפסוק שזה כשר? הוא ענה, שבזמן שהוא הרהר בשאלה, הוא היה יכול לזכור רק איזה ב"ח נידח  [=הכוונה לפירוש הבית חדש ליואל סירקיש] שעל פי שיטתו יכולים להכשיר את השאלה.

לאחר מכן, המגיד סיפר מדוע באותו הזמן הוא הורה להם לא לפסוק בשום שאלה. הוא סיפר שיהודי אחד שנפטר כבר לפני זמן רב, ונשמתו  חיכתה לתיקון בא אליו בחלום. הגלגול שלו היה בהמה והתיקון שלו היה באכילה כשרה של יהודי את הבהמה. [אך,] תמיד [=בכל גלגול] עם הבהמה הופיעה שאלה ותמיד עשו אותה טריפה – התיקון שלו אף פעם לא הגיע. לכן, ארגן המגיד שהדיין יפסוק את השאלה ככשרה והיהודי יקבל את התיקון שלו.

י.פ. 

ר' דוד כהן

הפוסט גלגול בבהמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בשלב מסוים, כל התלמידים של הבעש"ט עברו אל המגיד.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט מעבר מהבעש"ט אל המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.