מופתים מאת ר' יצחק, הרבי מאלעסק. 

ר' פאפיק מספר שלאמא שלו לא היו ילדים במשך 10שנים מחתונתה. אביו של ר' פאפיק נסע אל הרבי מאלעסק והוא בירך אותו. ומיד לאחר מכן היא ילדה בת. 

                      __________                                                       __________

לאביו של ר' פאפיק הייתה בת לחתן – ערכו את השידוך והבטיחו נדוניה של 200 רייניש, אבל הפרנסה נהייתה קשה והאבא לא יכול היה לשלם את 200 הרייניש של הנדוניה. 

הוא נסע אל ר' יצחק מאלעסק וסיפר לו את המעשה ועוד סיפר שאפילו אם יאפה עוד לחם בתנור נוסף, הוא עדיין ירוויח רק 32 קרוייצער, כלומר – אין לו  שום סיכוי לאסוף את 200 הרייניש הנדרשים. 

הרבי לא אמר לו דבר מלבד "אני מאחל לך  הצלחה" – וזה היה כל המפגש –  אולם, כשהוא נסע הביתה,  ההצלחה של ר' יצחק הייתה כה גדולה שבתוך מספר חודשים היו לו 200 רייניש לנדוניה – יכלו להלביש את כל המשפחה ואחרי החתונה עוד נשארו לו  300 רייניש עודפים בכיסים.   

                      __________                                                         __________

חמיו של ר' פאפיק היה מעורב במקרה שנידון בבית המשפט עם גוי אחד, אז הוא נסע לר' יצחק מאלעסק. במהלך השיחה ביקש החם מהרבי מאלעסק: "אנא, רבי, התפלל שהגוי ימות מיתה משונה –  ותחסך לי ההליכה למשפט." אבל הרבי רק ענה: "אני מאחל לך הצלחה." 

החותן נסע הביתה. במשפט החותן זוכה והשתחרר, אבל לאחר מכן הגוי נהייה חברו הכי טוב במסחר. הוא עשה איתו עסקים גדולים, והחותן הרוויח איתו הרבה.

__________                                                                        __________

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

הפוסט מופתים של ר' יצחק, הרבי מאלסעק הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' משה חזר מהחתונה ר' שלום מבעלז שאל אותו: "מה ראית?" ענה לו ר' משה: "עם הקוויטל הוא עטף את האצבע האמצעית של ידו הימנית. ואת הכסף הוא הניח בכיס אפודתו". אמר הזקן מבעלז: "הוא עשה כך עם הקוויטל שלי בגלל שהוא רצה לברך את היהודים עם השם שלי, ואת הכסף הוא הכניס  לאותו כיס בו הוא מקיים את ל"ו הצדיקים." 

י.פ. 

הרב מביליץ  

הרב שטערן 

הפוסט ר' מוטלה מצ'רנוביל עוטף את אצבעו בקוויטל של ר' שלום מבעלז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הגיע לבעלז לשבת. לאחר ערבית כשהוא נכנס אל הרבי מבעלז, ר' שלום אמר לו לשכב על הספה ולתפוס תנומה מכיוון שהוא לא סיים ויהיה עוד זמן לפני הקידוש. ר' יצחק ציית לו – הוא תפס תנומה קלה ואחר כך עשו קידוש וערכו שבת שמחה. 

לאחר השבת, ר' שלום אמר לו לנסוע ליאסי. אמנם לר' יצחק לא היה אפילו גרוש, אבל הרבי מבעלז נתן לו סכום כסף. אלא שהכסף הספיק בקושי להוצאות עבור בעל-עגלה. בעל העגלה הסיע אותו עד יאסי אל רחוב היהודים ושם הוריד אותו.  

בעומדו שם ניגש אליו יהודי אחד – אדם זר ופרוע, ובירכו "שלום עליכם ר' יצחק!" והזמין אותו לביתו. הוא נתן לו כל טוב ואף הזמינו להישאר לשבת. כל השבת הוא תהה כיצד מכיר אותו היהודי – ייתכן שהוא ראה אותו אצל חמיו בסטרליסק? לאחר השבת הוא שאל אותו "מהיכן  אתה בעצם מכיר אותי?" סיפר לו היהודי את  המעשה הבא:

– ליהודי הייתה בת משוגעת והוא הוביל את ר' יצחק פנימה אל חדר אחד שבו היא ישבה. – עד לפני כמה  [הערת צד:] (ראה ספר דובר שלום עמ' 58 סעיף קכ"ה, שם מופיע סיפור דומה) ימים הייתה לה לפחות יראה מאביה. אבל ביום שישי לפני שבוע, כשר' יצחק הגיע לבעלז היא התרגזה מאוד, סטרה לאביה, וסגרה את עצמה בחדרה. 

האבא הצטער על כך מאוד – ובערב שישי הוא אפילו לא יכול היה לעשות קידוש. עד כדי כך היה שרוי בצער. הוא נשכב ונרדם. בחלום בא אליו אביו אז הוא בכה הרבה בפניו. אביו, שהיה תלמיד של החוזה [מלובלין] הבטיח לו שהוא יבקש בעבורו רחמנות על בתו בהיכל של החוזה. אבל החוזה לא רצה. הוא טען שאינו יכול לעזור בכלל כי הוא נפטר מן העולם לפני הרבה זמן, אבל הציע שילכו לתלמידו – הרבי מסטרליסק והבטיח "אני גם אלך אתכם." כשהגיעו להיכל של הרבי מסטרעליסק גם הוא אמר אותו הדבר, וצוה ללכת אל הרבי מבעלז שהיה תלמיד שלו. 

הלכו שניהם אל הרבי מבעלז כדי לפעול ישועה עבור הבת המשוגעת. הרבי מבעלז אמר שהוא מוכן, אבל הוסיף "אני כתמורה אני רוצה בת בעבור בת – לבת שלך רפואה ולבת אחרת חתונה." בחלומו שאל היהודי שאל "כיצד אני אכיר [את האיש]?" אז הרבי מבעלז הראה לו את ר' יצחק חתנו של הרבי מסטרליסק מנמנם על הספה וכשהוא בא ליאסי הוא  זיהה אותו. 

לאחר מכן, שניהם נסעו אל הרבי מבעלז – הבת נרפאה והיהודי נשא את  בתו של ר' יצחק. 

י.פ. 

אלכסנדר ביסטריצקי

הפוסט הרבי מבעלז מסדר רפואה כתמורה לחתונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בנוגע לנדוניה – יצא שלר' איציק'ל המבורגר לא הייתה שום נדוניה לתת. אמא שלו הייתה עכשיו באמת כעוסה – "לא כלה ולא נדוניה", היא טענה. הרבי שלח אותה שוב לבן שלהם ר' מנדל ושוב הוא הסכים – לא אכפת לו, והם צריכים להתקדם עם החתונה. 

לאחר החופה, הוציא ר' איציק'ל המבורגר את הארנק שלו ונתן לחתן נדוניה כפולה. 

"כתוב" – הוא קרא "הנושא אישה לשם ממון או לשם נע נע [ = נוי, יופי] {?}.¹ כשראיתי שהוא היה רציני בנוגע לשידוך ולא מסתכל על היופי ולא על הכסף – הוא מצא חן בעיני ולכן אני נותן לו נדוניה כפולה.

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט ר' מנדל לינסקר לא מסתכל על היופי ולא על הכסף הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הרבי מבעלז עבר ליד הבית של ר' שלמה לוצקער ור' שלמה קרא אליו: "איש צעיר, אתה מוצא חן בעיניי, אני רוצה ללמוד איתך חסידות וקבלה" והרבי מבעלז הסכים. אולם, מאחר וחותנו, הרמ"ז היה מתנגד זה היה חייב להיות בסתר, וכך יצא שהוא היה חייב ללמוד עם ר' שלמה את השיעור שלו בחסידות בחצות הלילה. השיעור של החותן התחיל בחמש בבוקר ומכיוון שהרבי מבעלז הגיע הביתה מהשיעור של ר' שלמה בשלוש או ארבע בלילה הוא בקושי ישן, וקרה שהוא נרדם במהלך השיעור של חותנו. זה הטריד את הרמר"ז מאוד והוא התבייש מאוד בחתנו. זה הגיע לידי כך שהוא אמר לבתו שמשום שחתנו מביך אז יהיה ראוי להתגרש ממנו. אשתו של הרבי מבעלז ידעה על השיעורים שלו באמצע הלילה, אבל היא לא רצתה לספר לאביה עליהם.

זה נמשך זמן מה. הרבי מבעלז למד בלילה עם ר' שלמה לוצקער ולעיתים קרובות היה נרדם מרוב התשה בשיעורים של חותנו. זו הייתה חרפה גדול עבור הרמר"ז בפני התלמידים האחרים. לכן, הוא החל להציק לבתו בעוצמה שתתגרש מבעלה. [לאור זאת,] היא הוכרחה לספר לאביה על השיעורים של בעלה וגם סיפרה לו על גודל צדקתו ועבודת ה' שלו. מאז ואילך הרמ"ז הניח לו ואפשר לו ללכת בדרך החסידות.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הרבי מבעלז לומד חסידות בסתר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

ירמיה כץ

הפוסט שינה של זוג בחדר אחד או בחדרים נפרדים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

ירמיה כץ 

(חסיד בויאן)

הפוסט אצלנו לא שוכחים את אלוהים ותורתו אפילו לא לרגע הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא לקח את בנו של ר' חיים הכהן רפפורט מלמברג לחתנו. הוא נקרא ר' בירוש. 

ר' בירוש ראה שמכל הרבנים שבאים אל חמו – הוא הראה הכי הרבה כבוד לבעש"ט. פעם אחת הוא שאל אותו על הסיבה לכך.הוא ענה לו שהוא מסתובב בעולם ו"גוזר" (צדיק גוזר וה' מקיים).

פעם אחת הבעש"ט ראה את ר' בירוש – הוא אמר עליו שיש לו 'צלם אלקים'.

לאחר מכן ר' בירוש נהייה רב במז'יבוז'. משפחת ביק הם צאציו.

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט מדוע ר' מאיר עמדין מראה כבוד לבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא היה יתום בן 12, הוא נסע לעיר אחרת ולמד שם בבית כנסת קטן. החבר איתו למד היה בחור גבוה ונאה וכולם התרשמו ממנו. 

פעם אחת, הגיע יהודי אל העיר לחפש חתן [עבור בתו] וכצפוי הוא בחר באותו חבר של החפץ חיים ולקח אותו עמו לוורשה.

לאחר מכן, אלמן אחד כתב לחפץ חיים שהוא שמע שאמו היא אלמנה והוא רצה להינשא לה – אבל בתנאי אחד – שהוא, החפץ חיים, יתחתן עם בתו. מה לא יעשה אדם עבור אמו? אז הוא הסכים, נסע הביתה, והם כתבו תנאים כפולים [לשתי החתונות].

החפץ חיים חזר כמו שנסע, עם אותה קפוטה ממורטת ומגפיים קרועים – בגלל שהמחותן, מסכן, היה קבצן גדול – עני ואביון.

אחרי חצי שנה החבר שלו מוורשה חזר גם הוא, אך מגונדר עם קפוטת משי חדשה ומגפיים בוהקים. אולם, הדבר המרכזי שהוא התגאה בו, היה שעון הזהב הכבד שלו. החפץ חיים הודה ששעון הזהב הרשים אותו מאוד – למרות שהיה רק ילד. 

החבר שכנע אותו: "אתה גם צריך לטעון שזה מגיע לך. המחותן [שלך] כבר יהיה חייב להיכנע. אני אתן לך עצה! סע אל חמיך לשבת ואמור את המילים: 'או שתתן לי שעון זהב או שאין שידוך'"

החפץ חיים הרשה לעצמו להשתכנע. היו לו מספר מטבעות – אז הוא שכר עגלה ויצא לדרך, אל ראדין.

במהלך נסיעתו הוא פגש על הדרך מרכבה נהדרת שהייתה שייכת לגביר גדול. 

קרה שבדיוק כשהם נפגשו היה כל כך הרבה בוץ שהמרכבה החליקה והגביר נפל לתוך הבוץ – ושעון הזהב הכבד שלו נפל החוצה מכיסו אל תוך הבוץ.

החפץ חיים קרא – "אז עשיתי באמת חשבון נפש – אם שעון זהב, כזה שאני נוסע בשבילו, גם יכול ליפול לתוך הבוץ – מה אני צריך אותו?! – מה זה מועיל לי?"

י.פ.

אברהם פערלאוו 

בעצמו שמע מהחפץ חיים

הפוסט הפעם הראשונה שבה החפץ חיים ערך חשבון נפש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בחופה היה דוחק נוראי.

כולם רצו לנכוח בטקס.

הרבי מרוז'ין צעק: "מי שרוצה לראות את עלבוני צריך להיכנס"

כששמעו זאת, אף אחד לא רצה להיכנס כך שאפילו לא נשאר שם מניין.

רק ר' אברהם שלמה נשאר. הרבי מרוז'ין קרץ לו: "שלמה'לע, בוא הנה," והוא כיבד אותו בכך שמינה אותו לשושבין.

י.פ.

הרב גאלד

נין של ר' אברהם שלמה

הפוסט חתונתו השנייה של הרבי מרוז'ין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' נחום היה מעורב בשידוכים של בתו של ר' אברהם אשר. הוא נסע לר' שלום שלמה המגיד מסאווראן [צ"ל ר' שמעון שלמה] כי רצה לערוך את השידוכים איתו; למגיד מסאווראן היו שני בנים – האחד, שמאוחר יותר נהיה הרב מבאנדר, היה אז בן שנתיים, ו[השני] שהיה [מיועד להיות] הרבי הבא מסאווראן, היה צעיר יותר – בן שנה.

ר' נחום רצה את הרבי מסאווראן [הכוונה לבן הצעיר יותר] כחתנו כי הוא טען "שאחיו הקטון יגדל ממנו" [בראשית מח: יט].  

כשערכו את השידוכים ר' נחום רצה לכתוב את היחוס המשפחתי. מקורו של המגיד מסאווראן הוא מקונסטנטינאפל. הוא ראה עצמו חשוב משום שהיה לו ייחוס לר' דניאל רופא – הוא היה נכדו.  ר' נחום אמר: "איני צריך יותר מזה."

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט שידוכי צ'רנוביל וסאווראן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פגש הרבי מאברוטש את אותו יהודי לאחר כמה שבועות בצפת ועצר אותו בתהייה מדוע לא אמר לו את האמת. ענה לו היהודי "הסיבה שאתה לא רואה [שהן יהלומים], היא משום שיש לך 'עיניים מלוכלכות'." הרבי מאברוטש רצה לוודא אם זו אכן האמת אז הוא החל לערוך צומות וסיגופים וכך צם במשך ארבעים ימים. ביום הארבעים הוא ערך סעודה גדולה וסיפר לחסידים את כל המעשה, ולאחריו הוא אמר להם: "תאמינו לי שהעיניים שלי עכשיו כבר מזוככות, ועכשיו אני רואה שהיהודי ההוא אמר את האמת ולא עבד עלי. האבנים הן אכן יהלומים בארץ ישראל." 

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט האבנים בארץ ישראל הן יהלומים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לאחר מכן, היה לו חלום שלר' פנחס מקאריץ נולד נכד שנקרא על שמו. הרבי משטיפיווקה שלח את נכדתו -אותה נערה, לרוסיה לחתנה עם נכדו של ר' פנחס – משום שהוא האמין שנכדו של ר' פנחס, יהיה יהלום בשבילה.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הרבי משפיטיובקה מחתן את נכדתו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אומרים שבאופן כללי הריקוד של הסבא משפולי היה על-טבעי, ושאליהו הנביא בעצמו הוא שלימד אותו את הריקוד. 

י.פ.

הרב וו. כץ

הפוסט הסבא משפולה רוקד בחתונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' מאשקע גילה שהרבי מאפטא יודע שהוא לא נוסע יותר לאפטא, אלא לרוז'ין, וחשש שחוסר הכבוד [שהוא מראה לר' מאפטא] עלולה לפגוע ברבי מרוז'ין. 

משום כך הוא רצה לשכנע את הרבי מרוז'ין שיסע לאפטא לבקש את סליחתו על כך שהוא לוקח ממנו אדם כזה נעלה, אבל היה נבוך לדבר עם הרבי מרוז'ין בעניין זה ישירות. לכן, הוא נסע אל אמו של הרבי מרוז'ין והיא בעצמה הלכה אל הרבי מרוז'ין לשכנע אותו. בתחילה הרבי מרוז'ין לא רצה לנסוע אבל כשאמו ציוותה עליו משום כיבוד אם הוא הסכים ונסע לאפטא ומאשקע נסע איתו.

כשהגיעו לאפטא הרבי מרוז'ין ניגש אל הרבי מאפטא ורצה לבקש את סליחתו, אבל הרבי מאפטא לא הסכים: "אתה גדול בהיכל הזה, ואני בהיכל הזה (הוא פירט מספר היכלות) אתה לא צריך לבקש סליחה ממני. אבל למאשקע אני לא סולח – הוא לא יזכה לראות את סוף השנה."

הרבי מרוז'ין חזר עם הפמליה שלו ועם מאשקע לרוז'ין ובדרך הם התאכסנו בפונדק אחד. לאחר שהתפללו מנחה ושתו לחיים, הרבי מרוז'ין הורה להביא אליו קרש טהרה והורה לר' מאשקע לשכב עליו ולמתוח את גופו. הם כיסו אותו ואז הרבי מרוז'ין עשה הקפות [סביבו] ולאחר מכן הלך הביתה. ר' מאשקע נותר בחיים.

לאחר כשנתיים נערכה חתונה באפטא, בשבילה נסע הרבי מרוז'ין לאפטא ועמו נסע גם ר' מאשקע. כשראו את ר' מאשקע באפטא היה רעש גדול – כיצד זה יתכן?  הרי הרבי מאפטא אמר שהוא לא יחיה עד סוף השנה?! אז הרבי מאפטא ציין: "איני יודע כיצד יכול היה הרבי מרוז'ין לעבוד עלי כך."

י.פ.

אייזיק בראנשטיין 

הפוסט הרבי מרוז'ין עושה מופת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

למרות שהמשפחה אף פעם לא נסעה לאדמו"רים, הנערה התעקשה שהיא לא תגלה לאף אחד מה שבלבה, אלא רק לרבי.

כשהיא נכנסה אל הרבי מבוהוש, הוא אמר לה: "את יכולה לספר לי הכל." אז היא סיפרה את המעשה הבא:

לפני שהיא התחתנה עם בעלה הנוכחי, היא הייתה כבר נשואה, אבל מכיוון שהחתן נעלם היא התחתנה עם בעלה הנוכחי שהוא אדם טוב וירא אלוהים ואדם. אולם, בזמן החתונה בעלה הקודם בא אליה בחלום ומאז היא חולה. 

אמר הרבי: "נו, הוא (החתן הראשון) אכן צודק." מרוב פחד ההורים והנערה התעלפו.

כשהם התעשתו, הסביר להם הרבי: "יש מנהג בישראל שהחתן בא אל הכלה – מכיוון שלא גזרת את שיערך, הוא לא יכול היה לדעת שאת נשואה אני מבטיח לך שאם תגזרי את שערך אז החתן הקודם כבר לא יבוא אליך בחלום."

היא נשבעה לעשות זאת ותכף ומיד גזרה שערה ובלילה היא כבר לא ראתה את החתן הקודם בחלומה.

לאחר מכן, הרבי מבוהוש קרא אליו את בעלה. הזוג התיישב בבוהוש למשך שבעה חודשים שלאחריהם היא ילדה ילד.

י.פ.

אייזיק בראנשטיין (שמע מאביו)

הפוסט גזירת שיער לנשים אחרי החתונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, לפני שבת שקלים, הוא פתאום הבין שהוא צריך מעיל עבור שבת. למרות שכבר היה יום חמישי הוא קרא לחייט והורה לו להכין בעבורו מעיל תכף ומיד שיהיה מוכן לפני השבת. החייט טען שאין ביכולות להכין מעיל כל כך מהר, אולם הרבי מאפטא התעקש.

נו – הוא היה רק חסיד, חייט – אז הוא זנח את כל שאר העבודות שלו והחל בעבודה.

הוא עבד בכל רגע, מהבוקר עד הלילה והצליח להביא אליו את המעיל בדיוק לפני הדלקת נרות. 

הרבי מאפטא התפעל מהעבודה היפה והחל לשבח ולהלל את החייט על כך שהוא הקריב את עצמו כך – הוא מקנא בו – הלוואי והוא בעצמו יוכל להקריב את עצמו כך לעבודת הבורא וכו'

מרוב השבחים החייט החל לחשוב על עצמו כאדם גדול ואמר לרבי מאפטא: "אם אכן כך, אז נו, יש לי בת ולך יש בן, אולי נשדך ביניהם"  

הרבי מאפטא נשאר שקט ושאל אותו: "מה עשית לפני שהיית חייט?" ענה לו החייט: "הייתי שוליה לחייט" והוא הודה שבמהלך ההכשרה שלו הוא נתפס גונב שאריות של חומר. 

אז הרבי מאפטא אמר שזה הרס את השידוך ואילולי כן, אולי היה יוצא מזה משהו. 

י.פ.

נוישטאדט

הפוסט החייט שרצה להשתדך עם הרבי מאפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, היה וויכוח על מאמר אחד והחליטו ללכת אל המגיד ולשאול אותו למה הוא התכוון. 

בדרך-כלל, כשקרו דברים כאלו היו מבקשים מר' שלמה לוצקער, הגבאי של המגיד, שישאל את המגיד בשבילם בגלל שלאחרים לא הייתה רשות להיכנס אליו.

אולם, אותו האירוע היה מאוחר בלילה ור' שלמה לוצקער כבר הלך הביתה, אז החליטו שהתני"א יהיה זה שיכנס אל המגיד לברר. דפק התני"א על הדלת והמגיד קרא "מי זה?", ענה התני"א "אני!" שאל המגיד עוד הפעם והתני"א חזר על תשובתו "אני!"

לאחר מספר פעמים שכך ענו זה לזה, ענה התני"א בפעם האחרונה: "זלמיניו". (כך המגיד קרא לתני"א). כשהוא ענה 'זלמיניו', המגיד בעצמו פתח לו את הדלת והרשה לו להיכנס.

מנהג נוסף אצל המגיד היה שבפתאומיות הוא היה אומר לאחד מתלמידיו "עליך ללכת לשם" או למקום אחר, ונהג לתת הוראות להיכן ללכת. 

כשהתני"א היה בתוך החדר, אמר לו המגיד: "זלמיניו – מחר עליך לנסוע לכפר [הספציפי הזה] וללבוש בגדים פשוטים שלא יכירו אותך."

מובן מאליו שהתני"א ציית לדבריו של המגיד, והגיע אל הכפר בדיוק כשהם חיפשו עשירי למניין עבור חופה וקידושין. נגיד הכפר חיתן את אחד מילדיו והיה חסר לו מניין. צירפו את התני"א למניין ונוכחותו התקבלה בהערכה רבה. לאחר החופה, הזמינו אותו לסעודת מצווה והושיבו אותו בקצה השולחן.

השולחן היה ערוך בעושר גדול ו[האוכל] הוגש בכלי כסף יקרים.

לאחר המרק ניגש אליו המשרת ולחש לו בסוד "דוד יקר, חסרה כף, בבקשה השב אותה!" התני"א הנרגש, השיב בהחלטיות "זה לא אני!"

כך היה עשר פעמים – המשרת ביקש ממנו להחזיר את הכף והתני"א צעק "זה לא אני!"

הנגיד הבחין בהתרחשות ואמר "אבל היהודי מתעקש כל כך, שצריך לבדוק את המשרת בעצמו!" ואכן מצאו אצל המשרת את הגניבה. אז פייסו את התניא והוא חזר לביתו. 

המנהג היה שאלו שחוזרים מכזאת שליחות, צריכים לדווח עליה למגיד כשהם חוזרים. לכן, כשהתני"א הגיע הוא הלך מיד אל ביתו של המגיד, אך לפני שדפק על הדלת המגיד פתח אותה והושיט את ידו לשלום. "זלמיניו" הוא אמר "עכשיו אתה מבין כבר, שאחרי פעם אחת שאומרים "אני" חייב לעבור את הייסורים בלצעוק 10 פעמים "לא אני!"

ר' מרדכי שלום יוסף פרידמן – הרבי מסדיגורה

שמע בי"ט כסליו, בטיש של אביו, ר' אהרון.

הפוסט התני"א לומד לומר "לא אני!" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' חיים לא רצה שהבעש"ט יהיה נוכח בחתונה, והיו חייבים לציית לו. לאחר החופה, החתן והכלה הלכו אל הבעש"ט שבזמנו היה בברודי. הבעש"ט בירך אותם בפסוק "לאלה תחלק הארץ" (במדבר כו, נג)

אחרי כן, בנו של התולדות רצה לנסוע לארץ ישראל, אולם אשתו לא רצתה לנסוע ולכן הם התגרשו.

[כתוב בכתב יד אחר:] (בנו של התולדות נשא את נכדתו של ר' חיים)

י.פ.

גדליה שווארץ

הפוסט שידוך בין התולדות לר' חיים מצאנז מסתיים בגירושין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בערב שבת (שהיה עדיין בתוך השבעה), במהלך הטיש, הוא פנה לחתנו שישב שם (אצל הרבי מצאנז נהגו שהחתן לא יושב ביחד עם ילדיו של הרב במהלך הטיש, אלא מקדישים ספסל לחתנים), ושאל אותו – "אליעזר, מדברים על שידוכים טובים בשבילך?" 

(הרבי מצאנז סיפר את הסיפור הזה כדי להדגים את התנהגותו הקרה והבלתי מובנת של הרבי מצאנז בזמן צערו הגדול)

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הדברי חיים מצאנז נוהג אבלות לשעה אחת בלבד – I הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' דוד מלעלוב משתדך עם היהודי הקדוש. הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו הרבי מברדיצ'ב: "למדתי להכיר שיש בורא שמים וארץ."

צחק עליו חמיו, "היית צריך לעמול בשביל ללמוד את זה?! – אפילו משרתת בחצר יודעת שיש בורא לעולם"

אמר לו הרבי מברדיצ'ב: "יש הבדל. היא יודעת שיש – אני רואה שיש!"  

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט לדעת לעומת לראות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"לקיסר גדול אחד הייתה בת יחידה והוא ערך לה חתונה, עם סעודות גדולות ומפוארות ואף לעניים עשו סעודות מיוחדות. אחרי שכבר סיימו את הסעודות הגיע אדם עני אחד שביקש שיתנו לו משהו לאכול מכיון שהוא עמד למות מרעב. אולם באותו הזמן בת הקיסר נהייתה חולה מאוד אז באופן טבעי אף אחד לא הסתכל עליו [=על העני] למרות שהוא צעק שהוא רוצה לראות את הקיסר בגלל שהוא מת מרעב."

סיכם ר' מיכל מזלאטשוב: "אני יודע טוב מאוד שהשכינה נמצאת בגלות ושהיא דואבת על עמה ישראל – אז איך אני יכול להיות עצוב על עצמי ולבוא בזמן כזה להטריד אותה בשטויות שלי – שאני צריך פרנסה?"

י.פ.

נחום בער המבורגר

(חסיד בויאן)

הפוסט ר' מיכל מזלטשוב לא רוצה להטריד את השכינה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט רדיפת חסידי ברסלב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בני משפחת עליאש מישראל היו הנכדים שלו.

פנחס לאנדוי אומר שהיה להם סידור עם הגהות של ר' ישעיה מדינאוויץ.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' ישעיה מדינוויץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא החזיק את בתו של ר' אהרון על ברכיו, ואמר לה: "אני מבטיח לך שכשתינשאי, יהיה לך חתן שיהיה מלך בישראל." 

לאחר מכן, דובר על שידוך עם הבן של הר' מרוז'ין, ר' אברהם יעקב (הזקן מסדיגורה). למרות שהרבי מרוז'ין היה בעמדה בכירה יותר, ור' אהרון היה רק איש צעיר, ר' אהרון טען שהשידוך הוא מן השמיים – מכיוון שחמיו, ר' מרדכי קרעמיניצער, הבטיח שבתו תתחתן עם הרבי מסדיגורה, ולכן, הוא לא צריך לתת נדוניה. 

כשהגיעו לכתיבת התנאים, ר' מוט'לה מטשרנוביל הכריע שלא צריך לכתוב שום תארי כבוד מכיוון שזה יכול להוביל לכך שאחד יכתוב תואר מכובד יותר מהשני.

י.פ.

גדליה שוורץ

(הערת צד: הרבי מרוז'ין נולד ב-1796, ר' אהרון ב1802?)

[הערה: ייתכן ש'נדן' הכוונה לדרישת אלף רו"כ מאת מצד החתן? ראה בית ישראל, טו ע"ב אות לב; שטרן, נר ישראל, ה, עמ' קלז (סי' יב)]

הפוסט שידוכים עם מלך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אישה באה אל הבעש"ט לבקש נדבה, אוחזת ילד בידה. הבעש"ט ביקש ממנה שתמכור לו את הילד, שיישאר בנו (של הבעש"ט). היא סירבה מכיוון שהילד הוא פרנסתה – כשהיא נראית עם ילד בזרועותיה, מרחמים עליה.

הבעש"ט הציע לה חדר אצלו בבית ולבוש כדי לשכנע אותה להשאיר את הילד אצלו. היא הסכימה, אבל אמרה שבתמורה היא תשטוף את הרצפה. – "לא", ענה הבעש"ט – "אני רוצה שתישאר את ובנך אצלי רק כאורחי כבוד".

הבעש"ט גידל את הילד שהצליח מאד בלימוד – החזיקו ממנו כעילוי וכינו אותו 'בן הבעש"ט'. כולם באו לבר המצווה של הילד. גבירים ורבנים רבו בעבורו, והציגו לבעש"ט את השידוכים הטובים והמשובחים ביותר – אבל הבעש"ט אמר שכרגע הוא לא מחפש שידוך עבור הילד.

כשהאורחים נסעו, קרא הבעש"ט ל ר' וולף קיציס והורה לו לנסוע לכפר, בו חי מלמד אחד לו חמש בנות מאוסות מאוד, ולארגן שידוך עם הבת הבכורה. בנוסף, הוא הורה לו להתחייב בנדוניה, בבגדי החתונה עבור החתן, עבור הכלה ואף עבור כל המשפחה.

ר' וואלף קיציס הגיע אל המלמד עם השליחות שלו –

המלמד החל לבכות – "לא די שאני קבצן עם 5 נערות שעלי לחתן, אלא שאתה בא הנה לעשות ממני צחוק?!". אבל, כשר' וולף שכנע אותו שהוא היה רציני – הוא הסכים – [וכשהבין] שהבעש"ט היה מחויב באמת – הוא ענה – "בוודאי גם אני מחויב!" – ומיד סגרו על השידוך בתקיעת כף. אבל כשר' וואלף ראה את הכלה חשכו עיניו – היא הייתה זקנה-מאוסה. הוא נהייה כל כך חסר מנוחה – שמיד שכח לקבוע זמן לחתונה.

כשחזר אל הבעש"ט, שאל אותו הבעש"ט אם הוא קבע זמן לחתונה. ר' וואלף קיציס החל לבכות ולספר כמה חוסר מזל וקושי כרוכים בשידוך – אבל הבעש"ט אמר לו לחזור ולקבוע זמן לחתונה – ר' וואלף ציית.

קהל רב ומכובד הגיע לחתונה. הבעש"ט לבדו הלך לקבל את פני הכלה והמחותנים והשמחה הייתה גדולה לאין שיעור. אולם, כשהקהל ראה את הכלה, בכייה גדולה החלה עם עצבות רבה. שלוש פעמים הוא הורה לקהל לשמח את החתן והכלה אבל הקהל לא ציית. הבעש"ט בעצמו קרא "אני יודע שאתם עצובים מאוד, אבל שמעו את המעשה שאני רוצה לספר לכם על היחוס של החתן והכלה."

"פעם אחת היה מלך אחד – צורר יהודים גדול, שלא הרשה לאף יהודי לחיות בארצו. למלך הזה היה בן יחיד. פעם אחת, בן המלך יצא אל היער כדי לצוד והבחין בבקתה קטנה בין העצים, משם

זרח אור גדול. הוא שחרר את מלוויו ונכנס אל הבקתה. כשהלך והתקרב הוא שמע נגינה כה מתוקה, כמוה לא שמע מימיו. כשפתח את הדלת הוא ראה חייל יושב אל הגמרא ושר לעצמו ניגוד (זה היה ל"וניק).

ביקש ממנו בן המלך שילמדו את הניגון. החייל סירב מכיוון שהוא גוי. אם הוא רוצה ללמוד, הוא חייב להימול [=להתגייר]. בן המלך הסכים לקחת שמונה ימי חופש מאביו ולהימול. לאחר מכן, הוא התיישב ללמוד והלך מחיל אל חיל.

לאחר 6 חודשים, הל"וניק עצר, ובן המלך אמר שהוא לא יכול להמשיך ללמוד אתו בגלל שהוא חי עם גויה. אז הוא אמר לו שהוא יפרוש מאשתו שהייתה בת מלך ושאביה היה צורר יהודים. אשתו הרגישה זאת, ולא הניחה לו עד שהוא סיפר לה את הסוד וגם היא התגיירה.

בינתיים, הוא הצליח בלימודיו עד שהחייל ראה שאין לו אף תורה נוספת ללמדו – הוא שלח אותו עם מכתב אל הרבי שלו. שם, הוא התפתח עוד יותר – עד שהוא נהייה אדם גדול בישראל.

לאחר זמן, הרבי גם עצר אותו ואמר לו שהוא לא יכול להמשיך עוד בגלל שהוא נולד גוי.

מה, אם כן, ניתן לעשות? – הוא צריך להסתלק מהעולם

ולהיברא מחדש.  הוא הסכים לכך, אבל התנה זאת בהבטחה מהרבי שלו שלא יגרום לו ליפול בגלגול החדש לידיים כאלו שיהרסו את כל מה שהוא כבר השיג בזמן הזה. אז הרבי אמר לו שההישגים שלו לא יהרסו.

כשהוא נפרד מאשתו, היא לא רצתה דבר, מלבד להסתלק מהעולם כמוהו – אבל, הוא נדרש להבטיח לה בתקיעת כף – שבגלגול החדש שלו הוא יישא אותה שוב."

סיים הבעש"ט: "נו, יהודים, אתם רוצים עכשיו להפר את ההבטחה שהם קבעו בעצמם – זה הוא בן המלך וזו היא בת המלך –שמחו את החתן והכלה!"

(מעשה ששמע מהרבי מבוהוש)

הפוסט הבעש"ט מאמץ ילד או חתונת הנסיך והנסיכה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.