בסעודה שלישית הבעש"ט החל דיון על אותו העניין מהתוספות. מאז והלאה המגיד נהייה מחסידיו המסורים של הבעש"ט. 

י.פ. 

פ. לאנדא

הפוסט כשהמגיד היה אצל הבעש"ט בפעם הראשונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מרוז'ין נהג לצאת לטיול ביער, ושם להתפלל מנחה. בכל פעם הוא לקח בן אחר שלו. פעם אחת, הלך איתו הרבי משטפנשט. כשהגיעו למאלאה ליד בויאן הרבי מרוז'ין ראה שגוי אחד סוחב דג גדול. 

אמר הרבי מרוז'ין לשמש שלו, לייב: "גש וקנה את הדג הזה" אבל ר' לייב  אמר שאין לו כסף כלל. 

ענה לו הרבי מרוז'ין: "אם כך לך לחוכר ותשאל ממנו כסף – אבל קנה את הדג." 

כשנקנה הדג לקחו הרבי מרוז'ין ביד והביט בו ארוכות. לאחר מכן הוא הניח את הדג מתחת לרגליו ונסע הביתה. 

הרבי משטפנשט נהג לספר שכשהרבי מרוז'ין לחץ על הדג ברגליו, הוא שמע כיצד הדג צועק: "אוי ואבוי לי! אוי ואבוי לי!"

כשהגיעו הביתה לסדיגורה, אמר הרבי מרוז'ין שצריך לבשל את הדג בשביל [סעודת] ליל שבת. כשהביאו את הדג לשולחן הרבי מרוז'ין חילק שיריים לכל הילדים שלו ואמר כך: "אתם יודעים מי  הוא הדג הזה? בתוכו נמצא גלגול של  צדיק גדול – צריך לתקן אותו. הייתי אפילו אומר לכם מיהו הצדיק, אבל יושבים כאן הנכדים שלו, שבאו הנה לשבת, ואני לא רוצה לבייש אותם."

י.פ. 

שלום רחמן ממזריטש שמע מהרבי מבויאן כתב למשה נארשען חסיד בויאן. 

הפוסט מיהו הצדיק שהתגלגל בדג? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הולך ר' זושע ונדחק לאיזו פינה והתחיל לומר לעצמו: "זושא, זושא עשה תשובה, עשה תשובה!" 

זה הותיר רושם על המוזג – הוא נותן מכה אחת למישהו ואותו מישהו מבקש תשובה – מאוד מוזר – הוא חשב הותמלא בפחד. הלך המוזג לר' זושא וביקש ממנו: "רבי, סלח לי. אני רוצה  להתוודות לפניך. אני כבר כמה שנים לא התפללתי מנחה." 

עונה לו ר' זושא:"על כך עדיין לא מגיעה מכה" (כלומר, המוזג לא חטא ונפל, כך שהוא יכול להרשות לעצמו לתת לר' זושא מכה). 

מתחיל המוזג לחשב עוד עבירות – הוא לא אכל כשר, גם שבת הוא לא שמר, ור' זושא תמיד עונה – "על כך עדיין לא מגיעה לזושא מכה." 

בסופו של דבר התוודה המוזגשיש לו בן ממזר מגויה. "אוי" – אמר אז [ר' זושא], "על כך כבר מגיעה לזושא מכה" (כלומר – יהודי שעשה כזאת עברה הוא כבר מסוגל לתת כזאת מכה) ככתוב במסכת חגיגה – איזהו מעוות שאינו יכול להתקן? [קהלת א: טו] זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר. (חגיגה ט,א) לכך תשובה עוזרת רק אם הממזר נפטר מהעולם. זו היא העצה [=הפתרון] היחידה."   

שאל ר' זושא: "מה עושה הממזר?" ענה המוזג שהוא עובד ביער וחוטב עצים. התפלל ר' זושא ומייד באה ידיעה שהממזר נמצא מת מתחת עץ שנפל עליו. אז, המוזג אכן יכול היה לעשות תשובה.    

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט המוזג שעשה תשובה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הגיע לבעלז לשבת. לאחר ערבית כשהוא נכנס אל הרבי מבעלז, ר' שלום אמר לו לשכב על הספה ולתפוס תנומה מכיוון שהוא לא סיים ויהיה עוד זמן לפני הקידוש. ר' יצחק ציית לו – הוא תפס תנומה קלה ואחר כך עשו קידוש וערכו שבת שמחה. 

לאחר השבת, ר' שלום אמר לו לנסוע ליאסי. אמנם לר' יצחק לא היה אפילו גרוש, אבל הרבי מבעלז נתן לו סכום כסף. אלא שהכסף הספיק בקושי להוצאות עבור בעל-עגלה. בעל העגלה הסיע אותו עד יאסי אל רחוב היהודים ושם הוריד אותו.  

בעומדו שם ניגש אליו יהודי אחד – אדם זר ופרוע, ובירכו "שלום עליכם ר' יצחק!" והזמין אותו לביתו. הוא נתן לו כל טוב ואף הזמינו להישאר לשבת. כל השבת הוא תהה כיצד מכיר אותו היהודי – ייתכן שהוא ראה אותו אצל חמיו בסטרליסק? לאחר השבת הוא שאל אותו "מהיכן  אתה בעצם מכיר אותי?" סיפר לו היהודי את  המעשה הבא:

– ליהודי הייתה בת משוגעת והוא הוביל את ר' יצחק פנימה אל חדר אחד שבו היא ישבה. – עד לפני כמה  [הערת צד:] (ראה ספר דובר שלום עמ' 58 סעיף קכ"ה, שם מופיע סיפור דומה) ימים הייתה לה לפחות יראה מאביה. אבל ביום שישי לפני שבוע, כשר' יצחק הגיע לבעלז היא התרגזה מאוד, סטרה לאביה, וסגרה את עצמה בחדרה. 

האבא הצטער על כך מאוד – ובערב שישי הוא אפילו לא יכול היה לעשות קידוש. עד כדי כך היה שרוי בצער. הוא נשכב ונרדם. בחלום בא אליו אביו אז הוא בכה הרבה בפניו. אביו, שהיה תלמיד של החוזה [מלובלין] הבטיח לו שהוא יבקש בעבורו רחמנות על בתו בהיכל של החוזה. אבל החוזה לא רצה. הוא טען שאינו יכול לעזור בכלל כי הוא נפטר מן העולם לפני הרבה זמן, אבל הציע שילכו לתלמידו – הרבי מסטרליסק והבטיח "אני גם אלך אתכם." כשהגיעו להיכל של הרבי מסטרעליסק גם הוא אמר אותו הדבר, וצוה ללכת אל הרבי מבעלז שהיה תלמיד שלו. 

הלכו שניהם אל הרבי מבעלז כדי לפעול ישועה עבור הבת המשוגעת. הרבי מבעלז אמר שהוא מוכן, אבל הוסיף "אני כתמורה אני רוצה בת בעבור בת – לבת שלך רפואה ולבת אחרת חתונה." בחלומו שאל היהודי שאל "כיצד אני אכיר [את האיש]?" אז הרבי מבעלז הראה לו את ר' יצחק חתנו של הרבי מסטרליסק מנמנם על הספה וכשהוא בא ליאסי הוא  זיהה אותו. 

לאחר מכן, שניהם נסעו אל הרבי מבעלז – הבת נרפאה והיהודי נשא את  בתו של ר' יצחק. 

י.פ. 

אלכסנדר ביסטריצקי

הפוסט הרבי מבעלז מסדר רפואה כתמורה לחתונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בכל אופן, ר' יצחק הבחין בכך ושאל את ר' יוחנן מדוע הוא עשה זאת. ר' יוחנן ענה: "אני בקושי  מבין ביין – [אבל] אי אפשר להבין את כוחו של  יצר הרע. הוא יכול לשכנע אותי שאני דווקא לא  אוהב את יין ארץ ישראל ואני לא רוצה חס וחלילה להוציא דיבה על פירות הארץ – אני לא רוצה לעמוד בכזה ניסיון." 

ענה לו ר' יצחק: "אני  יודע שאתה יהודי הגון וישר – אולם, שאתה עד כדי כך, אני  לא ידעתי."  

י.פ. 

פנחס לאנדוי 

שמע מר' נחום  בנו של ר' יוחנן  מרחמסטריווקה. 

הפוסט יין ארץ ישראל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ענה: "אם הכוס רותחת, לא ראיתי! אבל זה שהרבי מסדיגורה רותח בעצמו את זה אני בעצמי ראיתי."  

י.פ. 

הרבי מסאדאווה 

הרב סעקולא

הפוסט הרבי מסדיגורה רותח בזמן הקידוש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא ישב בכלא ביחד עם הרבי מרוז'ין, הביאו לשניהם – לו ולרבי מרוז'ין, אוכל מבחוץ. קרה, שהייתה לרבי מרוז'ין שאלה [הלכתית] שהובילה לכך שלא היה לו מה לאכול, אז הוא שלח לר' שמואל אבא בקשה אם הוא יכול להביא לו משהו לאכול. ר' שמואל אבא רצה לקיים הכנסת אורחים עם כל מה שהיה ברשותו. לכן, הוא הכין לו מאכל מדברים שכבר היו אצלו – ביצה, קצת אבקת סוכר, וכף חומץ. לאחר מכן, הוא שאל את השמש של הרבי מרוז'ין אם הרבי מרוז'ין נהנה מהמאכל שלו. השמש ענה: "כן, כן, הייתה לו הנאה מרובה".

ר' שמואל אבא סיים [את דבריו]: "מאחר והרבי מרוז'ין נהנה מזה, אני רוצה לאכול את המנה הזאת, בערב השבת הראשונה שאני חופשי." 

[הערת צד:] (פנחס לנדאו אומר: "כך סיפר ר' שמואל אבא, למרות שיודעים שהוא לא העריך את הרבי מרוז'ין" 

י.פ. 

פנחס לנדאו

הפוסט ביצה עם אבקת סוכר וחומץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא היה ברוז'ין לשבת והיה כבר מאוחר בלילה וזמן לעשות קידוש. הרבי מרוז'ין היה מוכן לעשות קידוש, אבל ר' נחמן עוד לא [הגיע] לשם. אז הרבי מרוז'ין שלח שליח [לקרוא] לו לבוא לקידוש, ולומר לו שהרבי מרוז'ין מחכה לו. השליח מצא אותו עומד ב[תפילת] שמונה עשרה. כך קרה פעמיים. פעמיים הרבי מרוז'ין שלח שליחים והם היו חייבים לחזור ולספר שר' נחמן עומד בתפילת שמונה עשרה. 

בפעם השלישית אמר הרבי מרוז'ין: "הקבצן עדיין עומד ומקבץ נדבות" אז ר' נחמן הרגיש שהרבי מרוז'ין מחכה לו  ואז עקר רגליו וסיים תפילת שמונה עשרה.  כשהגיע לחדר, היכן שהרבי מרוז'ין עמד וחיכה לו – שאל אותו הרבי מרוז'ין "מתחנן כל כך הרבה זמן! מדוע?" 

[הערת צד:] (התשובה?) לר' נחמן היה בן, ר' מיכל'ע – הוא לא הוביל אף אדמו"רות. הוא היה נוסע לסדיגורה. 

י.פ. 

דוד געלבטוך 

חסיד קופישניץ

הפוסט מדוע ר' נחמן מסקאליט מתחנן בתפילתו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא קיצר את סעודה שלישית במעט, עשה הבדלה והקהל חיכה בקוצר רוח שהוא יכנס אל הבן שלו ששכב על ערש דווי. הוא לא מיהר – עישן את מקטרתו והחדר נהייה כל כך מלא בעשן שתחושת אימה נפלה על כולם. 

לאחר מכן, הוא נכנס לתוך החדר, היכן ש ר'       [שלמה]¹    שכב. הוא נעמד שם לכמה דקות – דומע,  ואמר: "אל תפחד – כשתגיע לעולם העליון, זכות החברים שלי והרביים הקדושים יגן בעדך – לא יחסר לך שום דבר."

י.פ. 

יעקב פלאנצגראבען 

(חסיד פלאנשעוו) 

הפוסט כשבנו של הרבי מצאנז היה על ערש דווי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

זמן מה לאחר מכן אחד מחסידי רוז'ין עבר דרך קרלין באמצע השבוע. הוא כתב קוויטל והתקבל אצל ר' אהרון. ר' אהרון שאל: "האם תחגוג גם את השבת כאן איתי?" ענה לו החסיד: "לא. אני נוסע לרבי שלי לשבת".

לאחר היפרדם, אמר לו ר' אהרון שימסור דרישת שלום ל[ר'] מרוז'ין ויאמר לו שהוא, ר' אהרון, הוא רבי גדול יותר מהרבי מרוז'ין. הברכה שלו שהרבי מרוז'ין יוכל להיות יהודי ישר ולפעול ישועות התקיימה, אבל הברכה של הרבי מרוז'ין עוד לא.

מספרים את המעשה הזה גם על הרבי מסדיגורה ור' אהרון מצ'רנוביל (הרבי מבויאן).

י.פ.

הירש לעדערמאן

חסיד בויאן

הפוסט האיחול ההדדי של הרבי מרוז'ין ור' אהרון מקרלין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

סיפרו לר' אהרון את הבשורה העצובה כשהוא ישב בשולחן שבת אז הוא ענה ברוגז: "הרי שבת!" הוא כעס מאוד שמבלבלים אותו בשבת. 

איוונסקי

הפוסט ר' אהרון מקוידנוב מתבשר על פטירת בנו בשבת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא [=ר' מאיר מפרמישלאן] ביקר את ר' מרדכי מקרמניץ, האחרון אמר לו כך: "אינך צריך לפחד מהרבי מקוסוב, הוא איש טוב ואין לו שום רצון לפגוע באף אחד. גם לא מהרבי מזידיטשוב – הוא עוד לא לובש את צווארון הזהב (כלומר, הוא עדיין צעיר ולא חשוב כל כך). אבל, מהשרף אתה צריך לחשוש! אולם אני אתן לך עצה: אצל הרבי מסטרליסק יש עוני גדול, שלח אליו מישהו עם מאכלים לשבת, ותוודא שאותו איש לא יגלה מי הוא זה ששלח אותו עם המאכלים. צריך להזהיר את היהודי הזה [=אותו השליח] שלא יאמר מאיפה הגיעה המתנה הזאת עד אחרי השבת.

אז ר' מאיר מפרמישלאן עשה כך. היהודי הגיע לרבי מסטרליסק עם כל מיני מאכלים ומעדני מלכים. הוא חילק גם הרבה [מאכלים] בחצר, והחסידים לא יכלו לזכור יום שבו היה להם כל כך טוב. הם נהגו ביהודי בכבוד, אבל הוא לא גילה להם מהיכן הוא או מי שלח אותו לשם עם כל המתנות.

לאחר השבת הוא גילה להם שהוא נשלח על ידי ר' מאיר מפרמישלאן. אז הרבי מסטרליסק קרא: "אם לר' מאיר'ל יש כזה כוח [=השפעה] שאני אכלתי אוכל ממנו כל השבת ולא חשתי מהיכן זה הגיע, אז אין לו צורך לחשוש שהמדרגות העליונות שלו יילקחו ממנו."

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט ר' מאיר מפרמישלאן חושש לאבד את מדרגותיו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

למחרת, הוא נהייה מאוד משולהב במהלך התפילה (אצל החסידים מסטרליסק התפללו בהתלהבות) ולפני ברכת 'ברוך שאמר' הוא הסתובב אל חסידיו ואמר: "האם אתם אכן רוצים יותר כסף?" והם ענו לו פה אחד: "חלילה – לא! אנחנו מאושרים ושמחים בחלקנו"   

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט חסידי סטרליסק שמחים בחלקם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרב [שניאור זלמן מליאדי] היה תלמיד של ר' מיכל מזלאטשוב. כשר' מיכל נסע הוא לקח איתו את תלמידיו ועמם הלך [גם] הרב. כשר' מיכל היה אצל המגיד הוא הנהיג ששניהם יוכלו להוביל טישים נפרדים במהלך הסעודה השלישית [של שבת]. בזמן שהרב מזלאטשוב אמר תורה נהג המגיד לשתוק, אבל כשהמגיד התחיל לדרוש, ר' מיכל לא הביט בו כלל ועסק בשלו. 

זה היה מאוד קשה לרב והוא לא הבין –ר' מיכל נוסע אל המגיד ואז לא נוהג בדרך ארץ כלל[?!] אצל המגיד היה מקורב אחד, חכם גדול, שהיה לפני כן [תלמיד] אצל הגאון מווילנה ונהייה חסיד. הרב שאל בעצתו של החסיד הזה, מה עליו לעשות. אמר לו אותו מקורב: "אני אראה לך איך המגיד נוהג בחצות [ביחס לתיקון]." הוא הראה לו בחצות, איך, למרות שהוא צולע וצריך 

קביים, המגיד זורק אותם ורץ כאש לוהבת. הרב התפעל מזה מאוד. אז המגיד פתח את הדלת ואמר לרב: "בענייני תורה ר' מיכל גדול יותר, אבל בעניין תיקון נפשות אני ניצב גבוה ממנו" אז הרב נשאר חסיד של המגיד, שכן גם הוא הרגיש שתיקון נפשות זה נעלה וחשוב יותר.  

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט תיקון נפשות חשוב מלימוד תורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אבל, ה[חוזה] מלובלין לא הניח לו וקרא לו לבוא אליו מספר פעמים. ר' שלום אז פחד מההקפדה של החוזה ובסופו של דבר דיבר עם ר' שלמה לוצקער.  כשר' שלום סיפר לרבו מה התרחש, ר' שלמה התחיל לבכות: "הלא יש לו את כל העולם – מה הוא רוצה ממני[?!]. לי יש פרדה אחת והוא רוצה לקחתה ממני! " אבל הוא בכל זאת לא הסכים, ור' שלום נשאר בסקוהל. 

פעם אחת ר' שלמה לוצקער קרא לר' שלום ואמר לו: "הקשב! הלא אתה עדיין איש צעיר עם אישה וילדים קטנים. בכל זאת צריכים לפחד מהחוזה מלובלין. לך לשלום." כשר' שלום הגיע ללובלין הוא מצא שם צדיקי עולם גאונים אדירים – אבל החוזה נתן לו כבוד גדול, ובשבת הוא נתן לו עלייה שישית.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' שלום עובר מר' שלמה לוצקער לחוזה מלובלין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו היהודי: "אומרים – 'שלא תאבד נשמתי בין גויים'. בסעודה שלישית כשהנשמה היתירה יוצאת ממני אני רוצה שהיא תלך בין יהודים."

י.פ. 

הפוסט מדוע עורכים סעודה שלישית עם מניין יהודים ומאכלים טובים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהיהודי מפרוהובישט הגיע למז'יבוז' והיה במלווה מלכה, ר' ברוך ראה אותו ושאל אותו: "מה שלום שלום'קע? (מספרים שכך ר' ברוך דיבר על ר' שלום ואף פעם לא קרא לו ר' שלום). חייבים לעצור אותו, הוא הולך על חרב חדה המונחת מעל תהום עמוקה."

כשהיהודי חזר לפרוהובישט הוא שוחח עם חברו, שסיפר לו שבדיוק באותו הרגע שר' ברוך דיבר על ר' שלום, ר' שלום החל לשיר "תשבי תצילנו מפי אריות"

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט ההבדל בין ר' ברוך ממז'יבוז' לר' שלום מפרוהובישט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[בשוליים:] (דר' השל אומר שזה לא נכון)

הוא הלך לבית הכנסת וביקש שיאספו יחד משהו עבור שבת [בשבילו]. ואכן כך עשו.

כשר' מנדל הגיע לתפילת פרנסה בתפילתו הוא הבין שאם הוא תלוי באנשים, מה שווה תפילתו. אז הוא ביקש מאלוהים שיעשה שאנשים ישכחו שנתנו לו משהו עבור שבת. 

י.פ.

דוד טווערסקי

הפוסט ר' מיכל מזלטשוב מתמודד עם עוני הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אליעזר, אביו של הבעש"ט היה מפורסם כמכניס אורחים גדול.

בזמן שאשתו של ר' אליעזר הייתה בהריון, היה רעש גדול בשמים על כך שנשמה כה גבוהה עומדת להיוולד. לס"מ היה אינטרס אישי למנוע זאת. בתחילה, הוא רצה להבין מדוע לר' אליעזר מגיעה כזאת זכות גדולה. הצדיקים הגדולים בשמים אמרו לו: "מכיוון שהוא מכניס אורחים גדול." הס"מ טען שזה לא נכון – וכי צריך לנסותו.

אז אליהו הנביא התחפש לאדם עני ובא עם תרמילו באמצע השבת אל ר' אליעזר ונכנס לתוך ביתו. 

ר' אליעזר הראה לו כבוד גדול – הוא נתן לו מיטה ומאכלי שבת.

כשהגיע מוצאי שבת ואליהו הנביא ביקש להיפרד, ר' אליעזר לחש באוזנו – כך שאף אחד לא שמע – "יהודי יקר, אל תעשה זאת שוב – אל תסע בשבת עם תרמיל."

כך, כשראו כמה גדולה מצוות הכנסת אורחים אצל ר' אליעזר, שאירח אפילו מחלל שבת – אז אף אחד בשמים לא יכול היה לקטרג, והילד נולד לר' אליעזר. זה היה ר' ישראל בעש"ט.

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט כיצד נולד הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, כשהגישו לבעש"ט כוס חלב, הוא סירב לשתות אותה. ר' מאיר התפלא על כך. כשחקרו ודרשו את העניין, מצאו שהאישה שחלבה את הפרה, הייתה 'בזמנה' [בימי הווסת] בשעת החליבה. 

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט הבעש"ט מסרב לשתות כוס חלב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:](אגב, הרב המתנגד היה הסבא רבא של ר' חיים ביק)  

אבל החסידים טענו בפני ה'דגל' שמכיוון שהוא צדיק גדול בעל מידות, הוא צריך לעשות את הצעד הראשון וללכת אל הרב.  הוא השתכנע. והחליטו ללכת אל הרב בשבת לקידוש. 

בדיוק כשה'דגל' דרך על מפתן ביתו של הרב, הוא שמע איך שהוא מכין את עצמו לעשות קידוש ואומר את הפסוק "אם תשיב… והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר" [(ישעיהו יח: יג)]

כשה'דגל' שמע זאת הוא החליט לא להיכנס אל הבית, ואמר: "רק הקשיבו, רק הקשיבו כיצד הוא בעצמו מודה שהרבנות שייכת לנו, ולא לו.

הוא הזכיר רק 'נחלת יעקב' – ומי הוא נחלת יעקב, אם לא הילדים של ר' ישראל בעש"ט?!"

י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט 'נחלת יעקב' אלו הם הילדים של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' פנחס היה תלמיד של הבעש"ט, זה הטריד את אביו, ר' אברהם, מאוד. 

אז הוא נסע אחריו כי רצה "להצילו" מהשפעת הבעש"ט.

ר' אברהם פגש את הבעש"ט בקמינקא.

כשר' אברהם הגיע למיריופול, אמרו לו שהבעש"ט כבר נסע משם לקמינקא, אז הוא כבר נשאר במיריופול. ר' אברהם היה [חכם] גדול מאוד ודרשת השבת שלו התקבלה בצורה יוצאת דופן על-ידי הקהל. 

באותו הזמן, הבעש"ט היה בקמינקא וערך שם את השבת. הוא ישב בסעודה שלישית עד מאוחר בלילה.  היה כבר אחרי חצות הלילה וחשוך ואנשים עמדו [צפופים, ממש] ראש לראש כשהבעש"ט אמר תורה.

הוא ישב כך עד מאוחר, עד שר' אברהם נסע והתקרב למיריופול ופגש אותו בסעודה שלישית.

כשר' אברהם נכנס, הוא סיפר שיש לו קושי בתוספות אחד שאינו יכול למצוא לו תירוץ.

קרא אליו הבעש"ט: "רצים למלחמה להצלת הבן ולא יכולים לתרץ אפילו פשט אחד בתוספות!?"

אמר לו ר' אברהם: אם 

תתרץ לי את התוספות, אני אתן לך את הבן שלי – בני ר' פנחס. 

אמר הבעש"ט את הפירוש ור' פנחס אכן נשאר אצל הבעש"ט כתלמיד.

י.פ.

הרבי מליאובה

הפוסט התקרבותו של ר' פנחס מקאריץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

1. הוא חי כמו מלאך – הוא צם משבת לשבת וכל מה שאכל היה עור של יונה. בכך הוא שבר את התעניות שלו. משום כך צדיקים אמרו שזה מעבר ליכולת אנושית.
2. הוא לא חי עם אשתו.
3. בתשעה באב, בזמן שהחזן היה מתחיל לשיר 'ברכו', המלאך הניח ראשו בין ברכיו ולא זז ממקומו כל העת. וכל היום הוריד דמעות ללא הפסק.

על דרכו הזאת, צדיקים גם אמרו שהיא מעבר לכוח אנושי, ושאי אפשר לעמוד בכך.

י.פ.

הרב גאלד.

הפוסט מדוע כונה ר' אברהם 'מלאך'? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט החובה האנושית לנהוג באבלות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' יעקב שמשון, הרבי מבאהאבאל – סבו של רבי פנחס לאנדוי, קבע שהמעשה הוא שקר וכזב.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הרבי משפיטובקה כותב פתק בשבת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שמעתי מכ"ק [=כבוד קדושת]… האדמו"ר… נבג"מ [=נשמתו בגנזי מרומים], זי"ע הכ"מ [=זכותו יגן עלינו הריני כפרת משכבו], ש'הצמח צדק' שלח את ר' אייזיק האמלער זצ"ל (שהיה גאון וצדיק מגדולי החסידים אצל האדמו"ר הזקן, אצל האדמו"ר האמצעי ואצל 'הצמח צדק') בשליחות לצדיק מרוז'ין. הוא הגיע אליו בערב שבת קודש, בזמן בו האדמו"ר מרוז'ין נהג תמיד לעשן מקטרת; בכל ערב שבת קודש לפני הדלקת-נרות, היה המשרת בא לחצרו לומר לו שזמן כניסת השבת הגיע ואז הוא היה מכבה את המקטרת. ר' אייזיק סיפר שבזמן שהמשרת בא לחדרו לומר לו ששבת קודש ממשמשת ובאה, הוא ראה שכבוד קדושתו ר' ישראל… נשאר במצב רוחני עליון והוא עצמו נשאר בתחתונים. והוסיף ר' אייזיק שמעולם הוא לא סבל בושה וחרפה כזו.

י.פ.

הועתק ממכתב של ר' שמריה גור אריה לאגודת האדמו"רים לעת המלוה מלכה לכבוד הרבי מרוז'ין בג' חשון תשי"א

הפוסט הרבי הקדוש מרוז'ין מעשן בערב שבת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' פנחס לאנדוי הראה שמבחינה היסטורית זה לא נכון. [שהרי] ר' פנחס [מקאריץ] נפטר בתק"ן והרבי משפיטיווקה הגיע לארץ ישראל בתקנ"ח. 

[הערת צד של הכותב:] (האם זה מדויק?)

אומרים גם שהרבי משפיטיווקה ור' חיים מקראסנה חשבו על נוסח המצבה [כנראה של ר' פנחס מקאריץ]. 

עוד סימן לכך [שזה לא נכון] הוא שמספרים את המעשה עם הקוויטל בשבת קודש [ראו עמ' 29 להלן], ואפילו אם הפרטים בנוגע לכתיבה בשבת הם שקריים, אז זה [=הסיפור] עדיין יכול להוות עדות לכך שהרבי משפיטיווקה ור' חיים מקראסנה היו נוכחים בזמן שר' פנחס היה על ערש דווי. 

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הרבי משפיטובקה מרגיש כשר' פנחס מקוריץ נפטר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אז הרבי מאפטא הסביר: "מה אינכם מבינים? שבת היא בעלת הבית במהלך כל השנה. אולם, כשאורח חשוב מגיע, כמו ראש חודש, אז השבת נותנת לאורח את תפילת העמידה של מוסף. ואם אורח עוד יותר חשוב מגיע, למשל יום טוב, אזי השבת נותנת לאורח את כל התפילה. ובוודאי, כשהאורח הכי חשוב מגיע – יום כיפור – אזי כמו שהאורח לא אוכל, גם בעל הבית לא אוכל."

אף על פי כן, הרבי מסאווראן שאל את הרבי מאפטא: "היתכן?! כיצד הרבי הגדול מאפטא מתכופף בפני אדם כה צעיר, שאינו מלומד כלל ואינו בעל שם של גאון?"

ענה לו הרבי מאפטא: "כתוב במדרש: 'עתידין להיות תמימים יושבים בגן עדן עם אבות העולם – מי שלא קרא ולא שנה.'" ובאוחזו בזקנו, צעק הרבי מאפטא: "אני נשבע שהמדרש מתכוון לרבי הקדוש מרוז'ין!"

י.פ.

אייזיק בראנשטיין

הפוסט הרבי מרוז'ין מושווה ליום כיפור הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא סיפר לרבי שהוא בא בעניין שהטריד את מנוחתו. בגלל שהוא עצמו נולד נוצרי הוא נסע קודם כל למטרופוליס [לחפש תשובה לעניין שהטריד אותו], אבל בגלל שלא הצליח לקבל תשובה מספקת הוא בא אליו, לראש הדת היהודית – הרבי מבוהוש. 

אך לפני שהוא מספר על הבעיה שלו, הוא יציג את עצמו. הוא קצין בכיר בצבע – דוקטור לפילוסופיה, דוקטור לכימיה, דוקטור להנדסה, דוקטור למשפטים, עיתונאי, ובעל חשיבה ביקורתית. מכיוון שהוא עורך דין אז במסגרת תפקידו הצבאי הוא אחראי לדאוג שהחיילים ישבעו לנאמנות למדינה בפניו, מכיוון שהוא פטריוט. אבל בו-בזמן הוא גם בעל חשיבה ביקורתית אז הוא רוצה לדעת אם נוסח השבועה של החיילים נכון או לא.

הרבי הורה לו למנות את התארים שלו עוד הפעם, וכך עשה.

שאל אותו הרבי מבוהוש: "מהם גווני השיער השונים שיש לאנשים?"

ענה הקצין: "חום, שחור, בלונדיני, אפור"

"ואצל עופות?"

הקצין השיב ומנה כל מיני צבעים כמעט את כל גווני הקשת.

שאל אותו הרבי: "מדוע לאנשים יש רק את הצבעים הללו ולעופות יש כל כך הרבה?"

לא ידע הקצין מה לענות.

שאל אותו הרבי עוד הפעם "אולי אתה יכול לענות מתוך לימודי הכימיה שלך?" "לא" אמר לו הקצין. מנה לפניו הרבי את כל התחומים שהביאו לו את התואר דוקטור, אבל הקצין לא ידע לענות.

קרא אליו הרבי מבוהוש: "האם אתה יודע מדוע העופות כל כך צבעוניים? בגלל שכך אלוהים הורה. זו הוכחה שיש אלוהים לעולם. לכן, אין צורך לדאוג. החיילים נשבעים לאלוהים, לא לך."

כשהקצין שמע זאת, הוא נפל לרגלי הרבי ונישק את רגליו. אז הוא הסתובב כלפי הקהל  וזעק בפניהם: "אתם צריכים להיות גאים בו, גאים שלדת שלכם יש כזה מנהיג. אני מאחל לכם דבר אחד – שכל אחד ואחד מכם יהיה בריא ותזכו לכל טוב!"

י.פ.

אייזק בראנשטיין (ישראל) היה נוכח בזמן המעשה.

הפוסט קולונל צבאי משבח את ר' ישראל מבוהוש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, לפני שבת שקלים, הוא פתאום הבין שהוא צריך מעיל עבור שבת. למרות שכבר היה יום חמישי הוא קרא לחייט והורה לו להכין בעבורו מעיל תכף ומיד שיהיה מוכן לפני השבת. החייט טען שאין ביכולות להכין מעיל כל כך מהר, אולם הרבי מאפטא התעקש.

נו – הוא היה רק חסיד, חייט – אז הוא זנח את כל שאר העבודות שלו והחל בעבודה.

הוא עבד בכל רגע, מהבוקר עד הלילה והצליח להביא אליו את המעיל בדיוק לפני הדלקת נרות. 

הרבי מאפטא התפעל מהעבודה היפה והחל לשבח ולהלל את החייט על כך שהוא הקריב את עצמו כך – הוא מקנא בו – הלוואי והוא בעצמו יוכל להקריב את עצמו כך לעבודת הבורא וכו'

מרוב השבחים החייט החל לחשוב על עצמו כאדם גדול ואמר לרבי מאפטא: "אם אכן כך, אז נו, יש לי בת ולך יש בן, אולי נשדך ביניהם"  

הרבי מאפטא נשאר שקט ושאל אותו: "מה עשית לפני שהיית חייט?" ענה לו החייט: "הייתי שוליה לחייט" והוא הודה שבמהלך ההכשרה שלו הוא נתפס גונב שאריות של חומר. 

אז הרבי מאפטא אמר שזה הרס את השידוך ואילולי כן, אולי היה יוצא מזה משהו. 

י.פ.

נוישטאדט

הפוסט החייט שרצה להשתדך עם הרבי מאפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהרבי מרוז'ין היה בסקולה  [סקאלה פודילסקה] התגורר שם מחבר הספר "שו"ת בית שלמה" – גאון עולם.

בערב שבת, ממש לפני הדלקת נרות, הרבי מרוז'ין התקין את מקטרתו בטבק, ולפתע קרא ל'בית שלמה' אליו מיד. הוא חיפש באופן דחוף פסיקה בשאלה האם אונס ממון הוא אכן אונס או לא. 

ה'בית שלמה' מיד דפדף בגמרא אל מסכת כתובות יח עמ' ב אל המשנה: "העדים שאמרו כתב ידנו הוא זה." ומתוך הרשב"א על הסוגיה הוא הצליח לפסוק שאונס ממון הוא אכן אונס.

כשהרבי מרוז'ין שמע זאת הוא השליך את המקטרת בדיוק כשהגיע הזמן להדליק נרות.

אחר כך סיפר הרבי מרוז'ין את המעשה הבא:

היו היה יהודי, שניהל מזקקה ליי"ש. כדי להתפרנס מכך ולא לשלם מס הוא התקין צינור שהטה את היי"ש לצד [כך שחלקו לא נספר] באופן שפטר אותו ממס. 

כשהוא הגיע לבית הדין בעולם הבא – טען היהודי שהוא אף פעם לא חילל שבת בחייו, מלבד פעם אחת. פעם, הגיע גובה המיסים לאסוף את המס בדיוק בשבת. חשש היהודי שאם יגלו את הצינור הוא יהפוך לאביון ודל, ולכן היה חייב להשליך את הצינור ובכך לחלל את השבת. טען היהודי בפני בית הדין שהיה זה אונס ממון ולכן הוא פטור. החליטו למעלה שהרבי מרוז'ין יבקש מפוסק הדור לפסוק אם היה זה אונס ממון או לא.

לכן, ביקש הרבי מרוז'ין שהבית שלמה יכריע את הדין למרות שזה כבר היה מאוחר מאוד וממש לפני הדלקת נרות שבת.

י.פ.

יעקב טייטלבוים 

(הוא בעצמו שמע את המעשה מהרב מטורנא)

(יעקב טייטלבוים היה תלמיד של הרב מטורנא)

הפוסט הרבי מרוז'ין מבקש מה'בית שלמה' להכריע בנוגע לאונס ממון הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמנו, ווינה היתה עיר מאוד חופשית – מרכז האסימילציה וההשכלה.

אמר הרבי מסדיגורה: "בווינה זה טוב לעשות קידוש. מהו הקידוש? – עדות על בריאת שמים וארץ ('ויכולו השמים והארץ') – ומתי אומרים עדות כזאת? כשיש הכחשה וכפירה. כאן בווינה יש כל כך הרבה כפירה והכחשה שבוודאי צריך לומר עדות".

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט עדות למול הכפירה בווינה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהיהודי הגיע אל ר' שמואל הוא היה באמצע קריאת שמע וסימן לו ש[אינו פנוי כי הוא] מחזיק ומנשק את הציצית.  

היהודי חזר אל ר' משה  וסיפר שר' שמואל לא יכול לעזור בגלל שהוא באמצע קריאת שמע. 

אז ר' משה הלך בעצמו אל ר' שמואל והתרגז עליו, ואמר לו: "שמע, ר' שמואל, יש מלאך אחד שיודע 1000 לשונות שאיתן הוא אומר שירה לרבונו של עולם. וגם אתה אומר שירה – אלא מהו ההבדל בינך ובין המלאך? המלאך לא יכול לעשות ליהודי טובה – רק אתה יכול! אבל, מה אתה עושה כשיהודי בא אליך בשביל טובה? – אתה מראה לו את הציצית?! אם כך, המלאך לבדו מספיק לאלוהים!"

אז הבטיח ר' שמואל – שאם יהודי יבוא אליו בשביל לבקש טובה, ואפילו שהוא בדיוק נעמד לפני 'גאל ישראל' [לפני תפילת העמידה] הוא יוריד את התפילין וירוץ לעשות טובה ליהודי.

י.פ.

ר' דוד כהן

[הערה: מודפס כמעט מילה-מילה אצל ר"נ וויינטראב, חיים חן, ירושלים תש"ז, עמ' ג-ד. בסוף: שמעתי זה מהרב מגראדזיסק הרה"צ ר' אברהם אלימלך שפירא שליט"א ששמע זה מתלמיד הרה"ק ר' שמואל מקאמינקע זצ"ל. [אבל א"כ, ע"כ הכוונה לר"ש מקאמינקא 'השני' [רא"א נולד בתרנ"ד והר"ש השני שח"ל בשנת תר"ג] – ולא ר"ש מקמינקא, תלמיד הבעש"ט שנפטר לכאורה, בסביבת שנת תק"מ [ד"ז, בכרם החסידות ב (תשמ"ה), עמ' קנט]. ר"ש השני, שהיה בן-אחיו של ר"ש הראשון ועל שמו נקרא, היה תלמידו של ר' משה צעסיס, מ"מ טושדנוב שהיה תלמיד הרי"י הכהן מפולנאה והמגיד ממעזריטש (עי' יי"פ הגר, אבן ישראל, תש"ס, עמ' עט; שני המאורות, ירושלים תשס"ח, עמ' 19).]

הפוסט לעשות טובה ליהודי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הרבי מברדיטשב הגיע לעיר הזאת ומכיוון ששם אצל אותו היהודי היו התנאים הכי יוקרתיים, הוא הסכים להזמנה להתאכסן אצלו.

באותו הערב, הגיע גם ר' ברוך. כשסיפרו לו שהרבי מברדיטשב כבר הוזמן אל האכסנייה הרגילה שלו, הוא לא רצה לזוז משם.

(מה קרה בסוף?)

בבוקר שבת, אמר ר' ברוך שהוא רוצה לשמוע את קדושת הכתר של הרבי מברדיטשב. כשחזר [מהתפילה], הוא נשאל מדוע הוא פתאום הלך לרבי מברדיטשב. 

"מדוע שלא אלך לשמוע כשאפילו מלאכים ושרפים באים מהשמים לשמוע את קדושת הכתר שלו?" ענה ר' ברוך.

י.פ.

רב מקינוב

הפוסט הקדושה של הרבי מברדיטשב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא בא אל ר' רפאל בעשעווער – שהיה עני ואביון מאוד – בשבת.

כשחילקו את החלה, ר' פיני הרגיש שהיא לא הייתה טובה.

הוא שאל: "כיצד מגיעים לכך שהחלה כזאת גרועה".

ענה לו ר' רפאל: "אומרים שחלה טובה כמו האורחים."

השיב ר' פיני: "נו – בשבוע שעבר הייתי אצל הרבי מסאווראן – החלה הייתה מצוינת – וגם שם הייתי אורח"

ענה לו ר' רפאל: "ניתן להניח מכאן מה יהודי יכול לעשות לעצמו בשמונה ימים."

בערב הגישו קוגעל – שהיה טוב מאוד. שאל ר' פיני – "אומרים שהקוגל טוב כמו האורחים – אני לא מבין, אני האורח היחיד"

קרא ר' רפאל – "נו – אפשר להניח מכאן כמה תשובה יכולה לעזור"

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט האוכל כמו האורחים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לאחר מכן הוא סיפר שבתחילה הוא בשום אופן לא ראה אף בו שום גדולה – עד יום שישי בערב כשהוא התחיל להתכונן לשבת – אז, הוא ראה את גדולתו – הוא פשוט התעלה כל דקה מדרגה לדרגה.

הרבי מרוזי'ן עישן את המקטרת שלו עד ממש מאוחר בשישי לפנות ערב.

י.פ. 

הרבי מבויאן 

שמע מחסיד לובביץ' חשוב.

[הערה: ראה בהרחבה קופסא 293 תיקיה 9 עמ' 27 – מכתב מר"ש ג"א]

הפוסט מקטרת בערב שבת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.