כשהבעש"ט רק הגיע למז'יבוז' היו  בעיר הרבה מתנגדים, אבל למדנים גדולים. ראש למתנגדים היה יהודי אחד עשיר שהייתה לו בת אחת. הבת נהייתה חולה מאוד וכל מה שהרופאים ניסו לעשות, לא עזר. 

כמה נשים באו אל אשתו וייעצו לה שכדאי ללכת אל הבעש"ט – אולי הוא יוכל לעזור. הצליחה האישה לשכנע את בעלה שילך אל הבעש"ט , אבל משום שהתבייש מחברים שלו – שהיו מתנגדים, הוא הלך אל הבעש"ט באמצע הלילה.  

הוא סיפר לבעש"ט את המעשה על חולי בתו והבעש"ט לא אמר לו דבר, אלא רק שילך הביתה ושהוא – הבעש"ט, יבוא אליו למחרת.

היהודי היה נסער מאוד – מצד אחד הוא התבייש מחבורת המתנגדים, שהוא עצמו  עמד בראשה – אבל מצד שני, הוא פחד לומר לבעש"ט שלא יבוא אליו הביתה. 

למחרת בבוקר, הבעש"ט בא אליו הביתה והוא ניגש למיטת החולה ובירך את הבת: "אני מאחל לך רפואה שלמה מגן-עדן" והלך הביתה.  

מאחר והוא היה עשיר, לאותו יהודי היו תמיד שני שומרים  בלילה – בזמן שאחד ישן, השני היה ער וכל כמה שעות השומרים היו מתחלפים. בלילה שלאחר היום בו הבעש"ט היה  אצלם בבית – נפתחה הדלת באמצע הלילה (למרות שהדלת הייתה נעולה) ונכנס יהודי – שנראה כמו בעל עגלה. ביד אחת היה לו שוט ובאחרת פרח. היהודי ניגש אל החולה ואמר לה כך:  "הריחי את הפרח" היא צייתה ובעל העגלה הבטיח שלמחרת בלילה הוא יבוא שוב. 

היהודי [= כנראה הכוונה לאחד השומרים] פחד מאוד – הוא העיר את השומר השני וסיפר לו את המעשה, אבל הם מייד ראו שינוי לטובה אצל הנערה. למחרת, הם סיפרו לאבא על מה שקרה. אז, כבר לא היה אכפת לו מה מתנגדי העיר יאמרו, והוא מיד רץ אל הבעש"ט וסיפר לו את המעשה. 

אמר לו הבעש"ט: "כשהיהודי יבוא עוד הפעם היום בלילה, תאמרו לו שהוא צריך לבוא אלי."  

באותו הלילה קרה אותו הדבר; היהודי בא עוד הפעם, נתן לנערה להריח את הפרח וראו שינוי לטובה. אבי הנערה אמר ליהודי את מה הבעש"ט ביקש ממנו, והוא יצא.  

בבוקר, בא האבא אל הבעש"ט והבעש"ט אמר לו לשבת וסיפר לו מי הוא אותו יהודי: "אותו יהודי היה כל ימיו בעל עגלה – אולם, חוטא

בעש"ט (2)

חוטא גדול – שעשה את כל העברות שבעולם. פעם, הוא נסע ביער עם הכרכרה שלו כשהוא ראה יהודי אחד תלוי על עץ. הוא הסיע את הכרכרה אל מתחת לעץ, גזם אותו והיהודי נפל לתוך  הכרכרה על החציר. הוא נסע משם אל העיירה והצילו את היהודי והוא נשאר בחיים. 

כשהיהודי בעל העגלה נפטר והגיע אל בית-דין של מעלה באו מלאכי חבלה והראו שכל אחד מהם נברא מעבירה אחרת. אולם, לאחר מכן בא המלאך גבריאל בעצמו וסיפר את המעשה כיצד בעל העגלה הציל את היהודי ממוות בטוח. הוחלט להניח את העברות על צד אחד במאזניים ואת הכרכרה והסוס שאיתם הוא הציל את היהודי, על הצד השני של המאזניים – ויצא שהצדדים היו שווים. 

לא ידעו מה לעשות – לגיהנום  לא יכלו לשלוח אותו – הוא הרי הציל נפש אחת מישראל, ולגן עדן גם לא [יכלו לשלוח אותו] – אי אפשר סתם להתעלם מהעברות שלו. אז החליטו לעשות אותו שמש בגן עדן, וכשצריך לשלוח רפואה מגן עדן, שולחים את בעל  העגלה." 

סיים הבעש"ט את דבריו: "זה היה  היהודי שבא אל בתך."  

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

שמע מר' אלעזר זאהן ממז'יבוז'

הפוסט בעל העגלה החוטא שהפך לשמש בגן-עדן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' פאפיק נכח בעצמו בזמן שמעשה זה התרחש. הוא [=ר' שלמה] כבר סיים את קבלת הקהל כשבחור צעיר נכנס עם ילד בידו. הילד היה בוודאי בן 3-4 והוא בכה שהילד עדיין לא הולך. הוא הניח מטבע [קרונה] על השולחן. הרבי אמר לו: "אתם הייתם פה כבר אתמול ואני בירכתי אותך ברפואה שלמה." 

הרבי אמר לילד לעמוד על השולחן. הוא תפס בברך של הילד – והתחיל ללחוץ  ולהחזיק את הברך במשך 5 דקות בערך. 

לאחר מכן, הוא קרא לאיש הצעיר – להוריד את הילד על הרצפה – והילד, בו במקום החל ללכת. 

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק

הפוסט הרבי מאלסעק מרפא ילד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק

הפוסט ר' יצחק מאלסעק מדבר עם בחורים שהשתגעו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא דימם מהפצע שתמיד היה חבוש. אולם, כהיה צריך ללכת למקווה הוא לא הביט עליו, וקרע את התחבושת. 

י.פ. 

יעקב פלאנצגעראבען 

הפוסט רגלו הפצועה של הרבי מצאנז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא קיצר את סעודה שלישית במעט, עשה הבדלה והקהל חיכה בקוצר רוח שהוא יכנס אל הבן שלו ששכב על ערש דווי. הוא לא מיהר – עישן את מקטרתו והחדר נהייה כל כך מלא בעשן שתחושת אימה נפלה על כולם. 

לאחר מכן, הוא נכנס לתוך החדר, היכן ש ר'       [שלמה]¹    שכב. הוא נעמד שם לכמה דקות – דומע,  ואמר: "אל תפחד – כשתגיע לעולם העליון, זכות החברים שלי והרביים הקדושים יגן בעדך – לא יחסר לך שום דבר."

י.פ. 

יעקב פלאנצגראבען 

(חסיד פלאנשעוו) 

הפוסט כשבנו של הרבי מצאנז היה על ערש דווי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרופא התפלא מאוד מהפגנת הכוח הזו ושאל אותו כיצד הוא סובל כזה כאב. הוא ענה לו: "הייתי שקוע במחשבה על רבונו של עולם – כך הכאב לא פגע בי – הייתי עסוק, כך שלא חשבתי על הכאב כלל." 

י.פ.

איוונסקי

הפוסט ר' אהרון מקוידנוב עובר ניתוח הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשרבונו של עולם רצה להחריב את בית המקדש בא סמאל [השטן] ולא רצה לאפשר לו לעשות זאת, כי היה נראה לו שלא יצא לו שום דבר מכך – הרי כך או כך יאשימו וישפטו אותו על חורבן בית המקדש. אבל רבונו של עולם עשה כרצונו ובית המשפט נחרב.

לבית המקדש נשאר רק שם אחד; שם קדוש בלתי-נתפס; שם שרבונו של עולם אמר עליו שלעולם אף בן-אדם או יצור אחר לא ידע עליו אלא רק צדיק הדור ידע שהוא קיים. לאחר החורבן, הידיעה שיש שם כזה נמסרה מצדיק אחד לשני [וכן הלאה], אבל אף אחד לא יכול היה לגלות אותו. ידיעת השם הועברה [בסופו של דבר] לבעש"ט – וממנו למגיד. 

ר' שלום מפרובישט רצה מאוד לגלות את הסוד של השם אז הוא החל להתחבר עם הבעל-דבר [=השטן] ונעשה כמו מחותן שלו – עד שהוא גילה לו את סוד השם, ואז ר' שלום השתמש בשם הקדוש לעשות מופתים. בשמים רדפו [את השטן] בעוצמה בגלל שגילה את הסוד. אולם, סמאל לא זכר אפילו למי הוא גילה את הסוד – בכזו ערמומיות רימה אותו ר' שלום! אז החל סמאל להטיל גורלות. ראשית, הוא חילק את העולם לחלקים, חלק חלק עד שהגיע לרוסיה. בהמשך הגיע עד פרובישט, ואחר-כך לרחוב בו התגורר ר' שלום – ובסופו של דבר הגיע עד ר' שלום בעצמו. כשסמאל התעמת איתו על כך שרימה אותו, ענה לו ר' שלום: "אני לא ירא ממך ואם אתה רוצה לפגוע בנשמות ילדי – דע שהעיירות שלהם יגנו עליהם, ובנוגע לגופם – לשם כך יש מעיינות חמים." אף על פי כן, ר' שלום נפטר בשנה זו.

הרבי משטפנשט סיפר את הסיפור הזה, התיישב בכורסה והלך אל המעיינות. הוא נפטר באותה השנה.

י.פ.

מאטעס העלרער 

חסיד בויאן 

הפוסט ר' שלום מרמה את השטן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הנשים החלו לשכנע את האמא – שינסו ללכת אל הבעש"ט.

היא החלה להציק לבעלה עד שהוא הסכים והבטיח שילך אל הבעש"ט.

אך, מכיוון שהוא היה ראש המתנגדים הוא התבייש ללכת ביום, ובשקט, בלילה הוא הלך לבקר את הבעש"ט.

הבעש"ט הבטיח לו שבתו תקבל עזרה ושתבוא לה רפואה מגן-עדן.

בלילה, נשמעה דפיקה על הדלת ונכנס פנימה יהודי אחד לבוש כעגלון עם שוט בידו. אחד מן היהודים השומרים נעל את עצמו [במחבוא], והשני היה מפוחד מכדי לעשות משהו. העגלון ניגש אל החולה ונתן באפה משהו להריח ואמר: "אני מביא רפואה מגן-עדן, ומחר אבוא שוב."

בבוקר, הבחינו מיד שלנערה החולה פנים אחרות – היא נהייתה במצב טוב יותר.

מיד רצו אל הבעש"ט וסיפרו לו מה קרה.

אז הבעש"ט הורה שכשהיהודי בדמות העגלון יגיע עוד הפעם, ישלחו אותו אליו.

בלילה, הוא הגיע עוד הפעם ושוב נתן לה תרופה. אז שלחו אותו אל הבעש"ט.

שאל אותו הבעש"ט: "מי אתה?" הוא ענה: "אני מתתי לפני מאות שנים. הייתי עגלון ופעם אחד נסעתי ביער ושמעתי בכייה קורעת לב: 'אוי ווי,' צעקו – 'הצילו! הצילו!'." הוא ראה אדם תלוי גבוה מאוד על עץ שנשען על ענף רופף כדי למנוע ממשקל גופו לחנוק אותו. אולם, הענף החל להישבר והנה, הנה הוא תיכף יחנק.

העגלון ראה שאם הוא פשוט יחתוך את החבל, היהודי יפול ועלול לשבור את הראש. אז הוא חשב על דרך להעמיד את העגלה מתחת ליהודי כך שכשהוא יחתוך את החבל היהודי יפול אל תוך העגלה. וכך אכן היה והיהודי ניצל.

כשבעל העגלה נפטר והגיע למשפט [בשמיים] אז שקלו את המצוות והעברות שלו, ומצוות הצלת הנפשות שקלה יותר מכל העברות שלו יחדיו, ובזכותה הוא נכנס לגן עדן ביחד עם יהודים בעלי מדרגה גבוהה מאוד. הוא, העגלון, לא הרגיש בנוח לצד הלמדנים והצדיקים הגדולים – הוא בסך הכל עגלון פשוט.

ריחמו עליו והפכו אותו לשליח לדבר מצווה. וכשצריך "רפואה משמים" שולחים אותו. 

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט העגלון המת שמביא רפואה מגן עדן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בתו של מתנגד אחד בעיירה רחוקה ממז'יבוז' נהייתה חולה מאוד. הרופאים כבר וויתרו עליה – יהודים הציעו לו שכדאי לו ללכת אל הבעש"ט.

בלית ברירה, הוא קיבל את העצה ויצא לדרך. לא רחוק ממז'יבוז' החלו סערה איומה וסופת שלגים.

בקושי רב, הוא מצא מסתור אצל יהודי אחד באיזה כפר, שם היהודי ישב ולמד. 

הוא היה כמעט קפוא לגמרי והיהודי קיבל אותו בהכנסת אורחים מרשימה – נתן לו לאכול ולשתות ואף נתן לו בגדים יבשים. 

לאחר מכן, שאל אותו היהודי – שהיה גם מתנגד גדול – אבל גם תלמיד חכם גדול: "לאן נוסע יהודי במזג אוויר כזה?" ענה לו היהודי בעל הבת החולה: "אל הבעש"ט. להציל את ביתי החולה".

ברגע ששמע זאת בעל האכסניה הוא נהייה עצבני ונסער 

ורצה לזרוק אותו לסופה שבחוץ.

היהודי ביקש ממנו רחמים, ונאלץ להבטיח לו שהוא יחזור הביתה ולא ייסע אל הבעש"ט.

סיפרו את המקרה הזה לבעש"ט, והוא אמר: "היהודי בעל האכסנייה, היה אדם ישר וטוב מאוד [מענטש]. הוא במדרגת רב תנא הוא ופליג² [=. כלומר הבעש"ט החשיב את בעל האכסנייה כבר פלוגתא לגיטימי שיכול לחלוק עליו]."

י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט הנסיעה אל הבעש"ט שלא צלחה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' פנחס עזב את קאריץ הם נסעו אחריו והמשיכו לזעוק: 'עד מתי! אנחנו כבר בשנות הזקנה –כבר הגיע הזמן שנתברך בילדים.' אבל ר' פנחס דבק בעמדתו – 'לא טוב לכם שיהיו לכם ילדים'.

הגביר התייאש והתחיל לתת נדבות גדולות – יותר מהיכולת שלו. 

ר' ייב"י עסק רבות בפדיון שבויים. כשהוא שמע שהגביר נותן כאלה צדקות גדולות הוא החליט לבקר אותו ולבקש נדבה גדולה. הוא היה צריך סכום גדול והיו חסרים לו 300 רענדלעך.

ר' ייב"י בא אל העיר החדשה היכן שהגביר התגורר. בדיוק אז הגביר ישן והמשת שלא הכיר את ר' ייב"י לא הרשה לו להיכנס. הוא האמין שהיהודי הוא סתם איש ולכן רצה לפטור אותו ברובל או שניים, כי הגביר הורה לו שליהודי קבצן צריך לתת סכום בין רובל אחד לחמישה,

אבל, ר' ייב"י דווקא רצה לראות את הגביר. המשרת רצה לתת לו 5 רובל ולפטור אותו בזה – אבל ר' ייב"י לא רצה. אז המשרת התחיל להתרגז וכיבד את ר' ייב"י בסטירה. ר' ייב"י ספג את הביזיון והלך בחזרה אל העיר העתיקה. 

מיד ביום למחרת הגביר נהייה חולה מאוד ולרופאים לא היה פתרון. המשרת נזכר שהוא הכה יהודי אחד וכשהוא התחיל לתאר את היהודי הבינו שזה בוודאי היה ר' ייב"י. מהר רצו לפייס אותו. כשר' ייב"י מחל לו הגביר מיד התרפא. כאות תודה הגביר שלח אליו את כל ה-300 רענדלעך שהוא היה צריך בשביל פדיון שבויים.

ר' ייב"י שמח מאוד שהגיעה אליו כזאת נדבה עצומה ושאל את הגביר אם יש לו בקשה כלשהי. הוא סיפר לו שהוא מחוסר בנים. ר' ייב"י אמר שאי"ה בתוך שנה יהיה לו בן זכר. הוא רק ביקש שיודיעו לו כשהאישה תכרע ללדת.

עבר הזמן – האישה התעברה וכשהתחילו לה חבלי הלידה הם שכחו להודיע לר' ייב"י, אולי משום שהוא לא נהג באדמו"רות.   

היא נהייתה מאוד חולה וחבלי הלידה נמשכו 2-3 ימים והיא כמעט נפטרה.

אז הם נזכרו בר' ייב"י ומהר רצו אליו לבקש רחמים. הוא אמר: מזל טוב, ילד נולד!

כשהאישה התאוששה היא סיפרה שהיא הייתה בעולם האמת ופגשה את ר' פנחס מקאריץ וביקשה ממנו רחמים. הוא אמר לה: 'אני אמרתי לכם שזה לא טוב שיהיו לכם ילדים'. 

היא הבחינה בר' ייב"י – והוא אמר לה: 'מה את עושה כאן?! – החוצה!' ונתן לה את נשמתה בחזרה.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ילדים בתמורה לתרומה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

  כשר' ייב"י בא אל המגיד הוא אמר שהוא לא מפחד, והוא נכנס אל תוך החדר ובירכו לשלום. 

הוא הציג עצמו בפני המגיד כאדם עני שמקיים את תיקון חצות; לפני חצות הוא הולך למקווה. פעם אחת היה כל כך קר שהמקווה קפא. הוא לקח גרזן ורצה לשבור את הקרח בשביל לטבול.

אז הגיע הס"מ וניסה להניא אותו מלטבול. "בקור כזה" – הוא אמר – "אדם יכול לאבד עצמו לדעת" [=להתאבד]. אולם, ר' ייב"י לא ציית – הוא ניצח את הס"מ וקפץ אל תוך המקווה. 

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ר' ייב"י מנצח את הסטרא אחרא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לה ר' פנחס: 'נשמתו של ר' ייב"י היא גבוה מכל הנשמות – הוא לא צריך סגולות כאלו'.

אבל הוא נתן לה עצה, שהוא צריך לאכול תבשיל כוסמת ואז הוא יהיה בריא.

ר' ייב"י לא אהב כוסמת, אז הן [=שיבולי הכוסמת] קטרגו עליו למעלה [=בשמים] שהוא לא אוכל אותן.

בישלו לר' ייב"י מאכל מכוסמת והוא הבריא.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט שיבולי כוסמת מקטרגות על ר' ייב"י הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט חדר מיוחד עבור המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא היה בן 55 הוא התחיל לסבול מסרטן ר"ל [=רחמנא לצלן] וכבר ויתרו עליו. הוא היה רק עור ועצמות. בפסח, הילדים שלו התכנסו –הם צפו שזה [=מותו] יקרה בקרוב! 

הם שכרו שומר אחד מהחברה קדישא כי ראו שאלו שעותיו האחרונות. באמצע הלילה התעורר השומר ואמר לבנו של היהודי החולה: "חלמתי שהזקן [=הרבי הראשון] מבלאזשאוו בא אלי בחלום והורה לי לתת לחולה משקה מכוסו של אליהו." בתחילה לא רצה הבן לשמוע על כך שכן – איך נותנים לאדם חולה כל כך לשתות יין?! אבל אחר כך הוא שקל זאת שוב; מה זה משנה, כך או כך וויתרו כבר על האבא – אז הוא נתן את רשותו.  

נתנו ליהודי לשתות מהכוס של אליהו והוא נרפא מיד. הוא כעת בן שמונים וחי בניו-יורק. (גם היהודי וגם השומר היו חסידי בלאזשאוו)

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הרבי מבלאז'וב מופיע בחלומו של אחד מהחברה קדישא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן ש'הבאר מים חיים' – רב בצ'רנוביץ – היה בן 33, הוא היה חולה מאוד. קראו לחברה קדישא וכבר הדליקו נרות. לפתע פתאום, הוא התעורר וביקש שיביאו לו מיום לשטוף את ידיו, ואז הוא סיפר את המעשה הבא:

בבית דין של מעלה כבר דנו אותו למיתה. אבל ה'הבאר מים חיים' היסס לעזוב את העולם הזה. אמנם בבית הדין של מעלה ישב ר' מיכל מזלאטשוב, רבו של ה'הבאר מים חיים', אבל הוא אמר שאינו יכול לעשות דבר בעבורו. "אולם" [הוא הוסיף] "אני אראה לך את הדרך אל הבעל שם טוב."    

כשהוא [='הבאר מים חיים'] הגיע אל הבעש"ט לבקש ממנו רחמים, שאל אותו הבעש"ט: "מה הקשר שלך אלי?" אז הבאר מים חיים סיפר לבעש"ט שר' מיכל נהג לשבת בסעודה שלישית עד מאוחר בלילה מרוב דבקות והתבוננות עמוקה. פעם אחת, הוא היה בכזו דבקות והתבוננות, שהוא נשאר לשבת עד שעלה הבוקר. פתאום, ר' מיכל התעשת וכשהבחין שכבר בוקר, הוא קרא לקהל: "בואו נברך." אבל אז הזכיר 'הבאר מים חיים' לר' מיכל שהוא לא עשה כמנהגו תמידולא אמר תורה מהבעש"ט בזמן הסעודה שלישית. ר' מיכל הבין שהוא צודק אז הוא אמר דרשה קצרה מהבעש"ט.

ה'הבאר מים חיים' חזר לבעש"ט [ואמר]: "משום שגרמתי לר' מיכל לחזור על תורה אחת ממך כבר יש לי קשר אליך ולכן בעבור זאת תעשה טובה בעבורי. אמר לו הבעש"ט: "כבר נגזרה הגזרה, אבל כופף ראשך ואני אברך אותך ואולי ברכתי תעזור." בו ברגע שהבעש"ט בירך אותו הוא התעורר ואמר: "אני מוכן לצאת מהמיטה ברגע אחד, אבל בגלל עין הרע אשאר במטה עוד מעט."

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט 'הבאר מים חיים' ניצל ממוות בזכות דרשה אחת של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

טשארנע הייתה זקנה מאוד – היא אפילו תמכה ברבי הזקן [=הראשון] מקופישניץ בידיה. אביה של טשארנע היה גביר גדול וחסיד אפטא. הוא הביא את הרבי מאפטא ליאסי ושילם לו את כל ההוצאות. טשארנע הייתה בתו היחידה. 

פעם אחת, היא נהייתה חולה מאוד ואביה בא אל הרבי מאפטא לבקשה לרפואתה. הרבי מאפטא הבטיח לו שהשם יתברך יעזור. אולם, היא נהייתה עוד יותר חולה והגיעה לסף מוות. המשיכו לרוץ לרבי מאפטא לעזרה. הרבי מאפטא אמר שרק דבר אחד יכול לעזור: שעליהם לתת ל[קרן הצדקה על-שם] ר' מאיר בעל הנס הרבה רענדלאך כסף כסכום הגימטריה של שמה של טשארנע משום שצדקה תציל ממוות. הגביר לא רצה לתת כל כך הרבה כסף, אז אשתו משכנה שביס יהלומים יקר והניחה את הסכום בפני הרבי על השולחן. אולם זה לא עזר – וטשארנע נפטרה. היהודייה [=אמה] באה בצעקות אל הרבי מאפטא – "איך ייתכן! הבטחת לנו שצדקה תציל ממוות!" התרגז הרבי מאפטא וקרא: "על כבודי אני מוחל, אבל איני מרשה לעשות את התורה פלסתר [=לסלף את דברי התורה]!"

אז לקח הרבי מאפטא את הדברים שלו והלך לבית שבו שכבה טשארנע. הוא עשה הקפות ונעל עצמו בחדר עם טשארנע לבד. נו – מובן שבסוף טשארנע חזרה לחיים. 

באותה השנה נפטר הרבי מאפטא. לפני שיצאה נשמתו הוא אמר: "אני מבין. זה קורה [לי שאני נפטר] מכיוון שאסור לזעזע את העולם [=לשנות סדרי עולם] יותר מדי!"   

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הרבי מאפטא משנה סדרי עולם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהרבי מארליק [=אליק] נכנס לבית ור' ברוך הכירו, הלז פנה אל הקיר בבוז. בינתיים, לקח הרבי מארליק [=אליק] את הכסא שהגבאי הביא איתם והתיישב. וכשר' ברוך חש שהרבי מארליק [=אליק] התיישב הוא קרא – בעודו מסובב אל הקיר – "מאיפה ליהודי יש כזאת חוצפה?! הוא נכנס לגדול הדור [=אחד בדורו] ומתיישב בלא רשות!" ענה לו הרבי מארליק [=אליק]: "מאיפה ליהודי יש כזאת חוצפה שגדול הדור נכנס אליו והוא לא מזמינו לשבת?!" שאל אותו ר' ברוך: "כיצד יכולים להיות שני גדולי דור? [=משחק מילים על הביטוי אחד בדור]" ענה לו הרבי מארליק [=אליק]: "אתה אחד בדור ביראה, אני אחד בדור בחכמה ור' שלום מפראהבישט הוא גדול הדור בענייני זיווג." אז שאל אותו ר' ברוך: "אם אתה אכן אחד בדור בחכמה אז, נו – אמור לי איזה מין קטרוג היה בשמים בזמן הימים הנוראים ומה ענית עליו?" ענה לו הרבי מארליק [=אליק]: "היה קטרוג בשמים על כך שיהודים אכן עשו תשובה והתייפחו, אך רק בעבור עצמם, ולא בעבור השכינה שנמצאת בגלות". "נו, ואיך ענית על כך?" שאל ר' ברוך. "אמרתי," ענה הרבי מארליק [=אליק] "אם היהודים חושבים רק על עצמם – אז נו, ריבונו של עולם, עשה גם אתה רק עבור עצמך – 'עשה למענך אם לא למעננו'!" הודה ר' ברוך – "אכן, תשובה חכמה!"

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט ר' הירש לייב מאליק מגיע לביקור אצל ר' ברוך ממז'יבוז' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

למרות שהמשפחה אף פעם לא נסעה לאדמו"רים, הנערה התעקשה שהיא לא תגלה לאף אחד מה שבלבה, אלא רק לרבי.

כשהיא נכנסה אל הרבי מבוהוש, הוא אמר לה: "את יכולה לספר לי הכל." אז היא סיפרה את המעשה הבא:

לפני שהיא התחתנה עם בעלה הנוכחי, היא הייתה כבר נשואה, אבל מכיוון שהחתן נעלם היא התחתנה עם בעלה הנוכחי שהוא אדם טוב וירא אלוהים ואדם. אולם, בזמן החתונה בעלה הקודם בא אליה בחלום ומאז היא חולה. 

אמר הרבי: "נו, הוא (החתן הראשון) אכן צודק." מרוב פחד ההורים והנערה התעלפו.

כשהם התעשתו, הסביר להם הרבי: "יש מנהג בישראל שהחתן בא אל הכלה – מכיוון שלא גזרת את שיערך, הוא לא יכול היה לדעת שאת נשואה אני מבטיח לך שאם תגזרי את שערך אז החתן הקודם כבר לא יבוא אליך בחלום."

היא נשבעה לעשות זאת ותכף ומיד גזרה שערה ובלילה היא כבר לא ראתה את החתן הקודם בחלומה.

לאחר מכן, הרבי מבוהוש קרא אליו את בעלה. הזוג התיישב בבוהוש למשך שבעה חודשים שלאחריהם היא ילדה ילד.

י.פ.

אייזיק בראנשטיין (שמע מאביו)

הפוסט גזירת שיער לנשים אחרי החתונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אותו חסיד מסכן היה קבצן גדול ולא היה לו שום כלי פורצלן לכבד את הרב האורח, אז אשתו שאלה משכתנה כלי פורצלן – צלחת וסיר.

ערכו שולחן עלוב בחוץ ליד המים וכיבדו את הרבי בפירות וקפה.  

בזמן הסעודה נפלה הצלחת מידו של הרבי ונשברה. בעלת הביית התעצבנה אולם רחשה כבוד לרבי אז נמנעה מלומר לו "אוי הצלחת נשברה!"

לאחר מכן היא ראתה כיצד הרבי לוקח את הקערה וזורק אותה למים, ונראה היה שהוא עשה זאת במודע.

היא פחדה לומר משהו לרבי, אולם, חשבה האישה לעצמה, איזה תירוץ תתן לשכנה?

לאחר מכן, התגלה שהרבי מסטולין עשה זאת בכוונה להכעיס את האישה, באופן שבסופו של דבר יהווה רפואה עבורה. 

הרוגז השפיע [לחיוב] על הדם שלה שמנע ממנה להביא ילדים.

י.פ.

אברהם הכהן

 חסיד סטולין 

הפוסט מדוע הכעיס ר' אשר מסטולין אישה ענייה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"לקיסר גדול אחד הייתה בת יחידה והוא ערך לה חתונה, עם סעודות גדולות ומפוארות ואף לעניים עשו סעודות מיוחדות. אחרי שכבר סיימו את הסעודות הגיע אדם עני אחד שביקש שיתנו לו משהו לאכול מכיון שהוא עמד למות מרעב. אולם באותו הזמן בת הקיסר נהייתה חולה מאוד אז באופן טבעי אף אחד לא הסתכל עליו [=על העני] למרות שהוא צעק שהוא רוצה לראות את הקיסר בגלל שהוא מת מרעב."

סיכם ר' מיכל מזלאטשוב: "אני יודע טוב מאוד שהשכינה נמצאת בגלות ושהיא דואבת על עמה ישראל – אז איך אני יכול להיות עצוב על עצמי ולבוא בזמן כזה להטריד אותה בשטויות שלי – שאני צריך פרנסה?"

י.פ.

נחום בער המבורגר

(חסיד בויאן)

הפוסט ר' מיכל מזלטשוב לא רוצה להטריד את השכינה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, בערב ראש השנה, יהודי מאזור סדיגורה בא אליו בבכי גדול ונתן לו קוויטל. 

במה העניין? 

אותו יהודי הגיע לחגוג [את ראש השנה] אצל הרבי מסדיגורה אך פתאום הרבי ציווה עליו לנסוע הביתה – כבר לפני ראש השנה. אותו יהודי שאל את ר' נחום בער'נו מה עליו לעשות – ותהה אולי הוא [ר' נחום בער'נו] יוכל לפעול אצל הרבי לשכנע אותו שירשה לו להישאר שם לחג.

הביט ר' נחום בער בתוך הקוויטל ואמר לחסיד: "אני לא רואה שום דבר [חריג] בקווטיל, אבל אם הרבי הקדוש ציווה עליך לנסוע הביתה – עליך לציית."

נסע החסיד הביתה וגילה שהבן שלו חלה קשות באופן פתאומי וכמה שעות לפני שהוא הגיע הוא נפטר.

לאחר מכן, כשהמעשה נודע לנחום בער הוא התכעס ואמר: "אם [המצב הגיע] עד כדי כך שלא יכולתי לראות [לחוש] את הדבר הזה – אני כבר לא אקבל יותר אף קוויטל"

י.פ.

נחום בער המבורגר 

(חסיד בויאן)

הפוסט ר' נחום בער'נו לא רואה דבר בקוויטל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמנו, ווינה היתה עיר מאוד חופשית – מרכז האסימילציה וההשכלה.

אמר הרבי מסדיגורה: "בווינה זה טוב לעשות קידוש. מהו הקידוש? – עדות על בריאת שמים וארץ ('ויכולו השמים והארץ') – ומתי אומרים עדות כזאת? כשיש הכחשה וכפירה. כאן בווינה יש כל כך הרבה כפירה והכחשה שבוודאי צריך לומר עדות".

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט עדות למול הכפירה בווינה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט אמירתו של המגיד על מעיינות מרפא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי אמר לו לעמוד ליד החלון, הוא מישש את חתיכת הבשר ואמר לו: "זו לא פיסטולה – אלא יבלת. אני אתן לך מכתב לרופא העור שלי – טויסיג, ביאסי [רומניה], שינתח אותך".

היהודי נסע ליאסי אל ד"ר טויסיג. הרופא הסתכל עליו ואמר "הרבי הוא בוודאי רב גדול – אבל אני רופא – הדיאגנוזה היא פיסטולה ויש סכנה שהעין תתבקע".

נסע היהודי עוד הפעם אל בוהוש, והרבי אמר לו שהרופא עשה טעות – ולכן שיסע עוד הפעם.

הגיע היהודי אל הרופא – אמר לו הרופא "אם יש לך כל-כך הרבה ביטחון ברבי – תחתום על כתב ויתור לפני הניתוח, להצהיר שאתה מבין ולוקח אחריות מלאה על עצמך". 

שלח היהודי טלגרמה אל בוהוש וקיבל מיד תשובה שיעשה את הניתוח ושהוא רשאי לחתום על כתב הויתור.

במהלך הניתוח קרא 

הרופא: "הרבי הוא רופא – לא אני – העין בריאה לחלוטין – והניתוח היה הצלחה מלאה".

היהודי שסיפר את הסיפור ראה את הגביר – בשתי עיניים בריאות.

י.פ.

אייזיק בראנשטיין

(שמע מאביו)

הפוסט בין הרופא לרבי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, ר' יידעל מלמד מצפת (האבא של ר' אייזיק בראנשטיין) היה חולה וחיילע ריפאה אותו. כשהוא הרגיש טוב יותר, הוא שאל אותה אם המעשה הבא, שסיפרו על אביה, הוא אמת או לא.

פעם אחת, ר' מאיר בא לסדיגורה אל הרבי מרוז'ין. הגבאים לא הודיעו על בואו וגרמו לו לחכות. הרבי מרוז'ין הרגיש בכך, ובמהרה הרשה לו להיכנס אל חדרו, שם הם בילו מספר שעות ביחד.

כשיצא החוצה, ר' מאיר אמר: "מאיר לא צריך את הרבי מרוז'ין. הוא גדול כמו הרבי מרוז'ין! אולם, באתי לראות ספר תורה, שמרגע שעזב את רחם אמו, אין בו אף פגם."

חיילע אמרה שהיא בעצמה שמעה את ר' מאיר מספר את הסיפור הזה שלוש פעמים.  

י.פ.

אייזיק בראנשטיין

(ישראל)

הפוסט הרבי מרוז'ין ספר תורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"כשריבונו של עולם רצה להחריב את בית המקדש, אף אחד מן המלאכים לא רצה לקחת על עצמו עבודה כזאת. וכשהגיע אל הס"מ, גם הוא לא רצה – הוא טען שלעתיד לבוא יידונו אותו על כך.

אז רבונו של עולם אמר לו שהוא ייתן לו שם סודי שאף אחד בעולם לא יכיר ועד שהשם לא יתגלה, הגאולה לא תוכל לבוא. רק הצדיק שבכל דור ידע על קיומו של השם, אבל הם לא ידעו את סוד השם, למרות שהם יעמלו בכל כוחותיהם לגלותו.

הידיעה על השם עוברת בירושה מצדיק לצדיק. הר"י הקדוש העביר זאת לבעש"ט, הבעש"ט למגיד – המגיד למלאך והמלאך לר' שלום מפרוהובישט." 

הרבי משטפענעשט המשיך לספר: "מה עשה הסבא (ר' שלום)? – הוא החליט שהוא צריך להתחבר עם הס"מ. הוא הכין 'שפראנקעס' [לבושים מודרניים] ואמר לס"מ שהיותו רבי הוא רק משחק – ובאמת הוא מהחברה' שלו [ובכך] הוא מטעה את ההמון מאוד. פעם ר' שלום שאל אותו – 'אבל מה

בסופו של דבר יהיה איתנו – בסופו של דבר ישפטו אותנו [?]'. ענה לו הס"מ שהוא לא צריך לפחד. יש בידיו תעודת ביטוח – השם שאף אחד לא יכול לגלות.

  הס"מ ור' שלום היו קרובים זה לזה עד שהס"מ חש שמישהו בשמים עובד עליו. הוא מייד חשד שזה היה ר' שלום. אבל הוא ראה מיד איך ר' שלום הולך לשוק וקונה ביצים ועוף מגויה אחת, מתמקח איתה ואז מעביר לה כסף – הוא מיד הפסיק לחשוד.

בסופו של דבר, הוא נתן לו את השם. כשעשה זאת, הס"מ ראה שהשמים זוהרים באור הגאולה ורצה להבין מהיכן זה מגיע ומהי הסיבה.

הוא חילק את העולם לשמונה חלקים והסיק שרוסיה היא המקור. הוא המשיך וחילק את רוסיה לשמונה חלקים המשיך לצמצם זאת אל הפלך של פרוהובישט. 

הפלך חולק עוד וכך שוב ושוב – עד שהוא הגיע אל פרוהובישט, אל הרחוב בו התגורר ר' שלום, ועד לר' שלום בעצמו – ורצה לנקום בו. אולם ר' שלום לא פחד ממנו – וענה לו: 'אני לא מפחד ממך כלל – הנשמות של הילדים שלי יהיו גדולות יותר ממך – ואת הגופים שלהם הפקרתי [=הקרבתי] זה מכבר עד ביאת הגואל. ואם הגופים שלהם לא יוכלו לשאת זאת, הם ייסעו אל מעיינות המרפא.' "

י.פ.

מתתיהו ספעקטאר

חסיד בויאן

[הערה: השווה נוסח המעשה בכרם ישראל וכנסת ישראל = דרכי שלום, עמ' צא-צד]

הפוסט סוד הגאולה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.