ר' פאפיק נכח בעצמו בזמן שמעשה זה התרחש. הוא [=ר' שלמה] כבר סיים את קבלת הקהל כשבחור צעיר נכנס עם ילד בידו. הילד היה בוודאי בן 3-4 והוא בכה שהילד עדיין לא הולך. הוא הניח מטבע [קרונה] על השולחן. הרבי אמר לו: "אתם הייתם פה כבר אתמול ואני בירכתי אותך ברפואה שלמה." 

הרבי אמר לילד לעמוד על השולחן. הוא תפס בברך של הילד – והתחיל ללחוץ  ולהחזיק את הברך במשך 5 דקות בערך. 

לאחר מכן, הוא קרא לאיש הצעיר – להוריד את הילד על הרצפה – והילד, בו במקום החל ללכת. 

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק

הפוסט הרבי מאלסעק מרפא ילד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' משה חזר מהחתונה ר' שלום מבעלז שאל אותו: "מה ראית?" ענה לו ר' משה: "עם הקוויטל הוא עטף את האצבע האמצעית של ידו הימנית. ואת הכסף הוא הניח בכיס אפודתו". אמר הזקן מבעלז: "הוא עשה כך עם הקוויטל שלי בגלל שהוא רצה לברך את היהודים עם השם שלי, ואת הכסף הוא הכניס  לאותו כיס בו הוא מקיים את ל"ו הצדיקים." 

י.פ. 

הרב מביליץ  

הרב שטערן 

הפוסט ר' מוטלה מצ'רנוביל עוטף את אצבעו בקוויטל של ר' שלום מבעלז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

זמן מה לאחר מכן אחד מחסידי רוז'ין עבר דרך קרלין באמצע השבוע. הוא כתב קוויטל והתקבל אצל ר' אהרון. ר' אהרון שאל: "האם תחגוג גם את השבת כאן איתי?" ענה לו החסיד: "לא. אני נוסע לרבי שלי לשבת".

לאחר היפרדם, אמר לו ר' אהרון שימסור דרישת שלום ל[ר'] מרוז'ין ויאמר לו שהוא, ר' אהרון, הוא רבי גדול יותר מהרבי מרוז'ין. הברכה שלו שהרבי מרוז'ין יוכל להיות יהודי ישר ולפעול ישועות התקיימה, אבל הברכה של הרבי מרוז'ין עוד לא.

מספרים את המעשה הזה גם על הרבי מסדיגורה ור' אהרון מצ'רנוביל (הרבי מבויאן).

י.פ.

הירש לעדערמאן

חסיד בויאן

הפוסט האיחול ההדדי של הרבי מרוז'ין ור' אהרון מקרלין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

1. אנשי העיר אומרים שאני חכם – משום שהפסוק "לא לחכמים לחם" [קהלת ט, יא] כבר התקיים.
2. גם רשע – "לוה רשע ולא ישלם" [תהילים לז, כא] – מה שאני לוקח בהשאלה, איני יכול להשיב.
3. אני תם – משום שלא מאפשרים לי להיות 'מוּעַד' – לא מאפשרים לי ללוות יותר משתי פעמים.
4. ושאינו יודע לשאול, אני כבר לא יודע כיצד ללוות.

י.פ.

הירש לעדערמאן

הפוסט משוגע מגיע אל ר' דוד מטאלנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא היה אצל ר' מנדל'ה מרימנוב, אצל הרבי מלובלין ואצל הרבי מאפטא.

(קודם לכן הוא התגורר ביארצ'וב?)

הוא נפטר בר"ח ניסן תקצ"ט (1839) ונטמן בטומשוב.

הוא היה חתן של הרבי מזשקוב.

היו לו שני בנים

1. ר' יהושע'לה מטומשוב
2. ר' אברהם אביש (חסיד סדיגורה)

ר' יהושע'לה מטומשוב נפטר בי"ט תמוז תרס"ו (1906) בגיל 82.

היו לו שלושה ילדים ?

1. ר' יוסף אריה לייביש הבכור – קיבל את האדמו"רות בטומשוב.

הוא נפטר בר"ח אדר ב' תרע"ו

אשתו הראשונה של ר' יהושע'לה מטומשוב הייתה הבת של ר' הירש'לה מרמינוב.

אשתו השנייה (אמא של ר' יוסף אריה לייבוש) הייתה הנכדה של ר' יצחק מהמבורג.

אשתו של ר' יוסף אריה לייביש הייתה בתו של הרב מקורצינה – נכדה של הרבי מרופשיץ.  

י.פ.

הרבי מטומשוב

הרב מ. פרישערמאן

הפוסט ר' יוסף מטומשוב, מייסד שושלת יאריטשוב-טומשוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהביטש

הפוסט כמה נצרך הרבי מרוז'ין ליהודי רוסיה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' יוחנן הגיע לעיר, כל אנשי העיר באו לקבל את פניו. ברודסקי רצה שגם גיסו, שפיגל, יקבל את פני הרבי. שפיגל סירב להבין מדוע כזה כבוד מגיע לבשר ודם. להיפך – הוא כעס מאוד שעושים כזה 'צימעס' [עסק גדול] מ[סתם] יהודי. והוא אכן לא הלך [לקבל פניו].

במהלך השבוע הוא ראה שאין אף אחד אצל הרבי (הוא גר בדיוק מול המקום בו התאכסן הרבי). הוא החליט להיכנס אל הרבי להציג את טענותיו ולהתווכח עמו. 

וכך היה. הוא לא פגש אף אחד אצל הרבי והגבאי מייד נתן לו להיכנס. ר' יוחנן קיבל אותו ושפיגל החל להתווכח. "מדוע, רבי, מגיע לך כבוד כזה? מדוע כל כך הרבה יהודים צריכים לבוא אליך – לתת לך פדיונות, ולפחד ממך כל כך הרבה?"

ועל כל שאלה ר' יוחנן הניד בראשו ואמר לו: "אכן, אתה צודק – אכן כך – אבל אתה יודע למה? בגלל שאלוהים רוצה כך – ואם כך רוצה אלוהים, אז אני אומר לך שאתה אכן צריך לפחד ממני."  לאחר מכן שפיגל נהייה חסיד וסיפר בעצמו את הסיפור הזה לפ. לאנדוי.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' שפיגל המתנגד הליטאי נהייה לחסיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (המעשה הבא מסופר על ידי חסידי סדיגורה)

פעם אחת, הרבי מצאנז נתן לרבי מאפטא קוויטל, וכתבו בו שהוא מבקש [ברכה] לאהבת תורה.

שאל אותו הרבי מאפטא: 'מה עם יראת שמיים?' ענה לו ר' חיים: 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.' המשיך הרבי מאפטא ואמר: 'אולם צריך לרצות להגיע למדריגה הזו'. חשב ר' חיים: 'דרך התורה מגיעים ליראת שמים'

ענה לו הרבי מאפטא: "לא כך כתוב, [אלא:] 'כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת' (אבות ג, ט)"

ועוד אמר לו הרבי מאפטא: 'כששותים כוס ספיריט על קיבה ריקה נהיים שיכורים.'

ואכן, חסידי סדיגורה אומרים שבשנותיו המאוחרות [=לעת זקנה] ר' חיים אהב לשתות.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט אהבת התורה קודמת ליראה? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

טשארנע הייתה זקנה מאוד – היא אפילו תמכה ברבי הזקן [=הראשון] מקופישניץ בידיה. אביה של טשארנע היה גביר גדול וחסיד אפטא. הוא הביא את הרבי מאפטא ליאסי ושילם לו את כל ההוצאות. טשארנע הייתה בתו היחידה. 

פעם אחת, היא נהייתה חולה מאוד ואביה בא אל הרבי מאפטא לבקשה לרפואתה. הרבי מאפטא הבטיח לו שהשם יתברך יעזור. אולם, היא נהייתה עוד יותר חולה והגיעה לסף מוות. המשיכו לרוץ לרבי מאפטא לעזרה. הרבי מאפטא אמר שרק דבר אחד יכול לעזור: שעליהם לתת ל[קרן הצדקה על-שם] ר' מאיר בעל הנס הרבה רענדלאך כסף כסכום הגימטריה של שמה של טשארנע משום שצדקה תציל ממוות. הגביר לא רצה לתת כל כך הרבה כסף, אז אשתו משכנה שביס יהלומים יקר והניחה את הסכום בפני הרבי על השולחן. אולם זה לא עזר – וטשארנע נפטרה. היהודייה [=אמה] באה בצעקות אל הרבי מאפטא – "איך ייתכן! הבטחת לנו שצדקה תציל ממוות!" התרגז הרבי מאפטא וקרא: "על כבודי אני מוחל, אבל איני מרשה לעשות את התורה פלסתר [=לסלף את דברי התורה]!"

אז לקח הרבי מאפטא את הדברים שלו והלך לבית שבו שכבה טשארנע. הוא עשה הקפות ונעל עצמו בחדר עם טשארנע לבד. נו – מובן שבסוף טשארנע חזרה לחיים. 

באותה השנה נפטר הרבי מאפטא. לפני שיצאה נשמתו הוא אמר: "אני מבין. זה קורה [לי שאני נפטר] מכיוון שאסור לזעזע את העולם [=לשנות סדרי עולם] יותר מדי!"   

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הרבי מאפטא משנה סדרי עולם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' יעקב שמשון, הרבי מבאהאבאל – סבו של רבי פנחס לאנדוי, קבע שהמעשה הוא שקר וכזב.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הרבי משפיטובקה כותב פתק בשבת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' פנחס לאנדוי הראה שמבחינה היסטורית זה לא נכון. [שהרי] ר' פנחס [מקאריץ] נפטר בתק"ן והרבי משפיטיווקה הגיע לארץ ישראל בתקנ"ח. 

[הערת צד של הכותב:] (האם זה מדויק?)

אומרים גם שהרבי משפיטיווקה ור' חיים מקראסנה חשבו על נוסח המצבה [כנראה של ר' פנחס מקאריץ]. 

עוד סימן לכך [שזה לא נכון] הוא שמספרים את המעשה עם הקוויטל בשבת קודש [ראו סיפור 184 להלן], ואפילו אם הפרטים בנוגע לכתיבה בשבת הם שקריים, אז זה [=הסיפור] עדיין יכול להוות עדות לכך שהרבי משפיטיווקה ור' חיים מקראסנה היו נוכחים בזמן שר' פנחס היה על ערש דווי. 

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הרבי משפיטובקה מרגיש כשר' פנחס מקוריץ נפטר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא הגיע לסדיגורה אל הזקן [=הרבי הראשון] מסדיגורה. הוא נכנס אל הרבי מסדיגרה, ונתן לו קוויטל. על הקוויטל הוא לא כתב את שמו, אלא סתם 'נח בן שרה'. כשהציג [את בקשתו], הרבי מסדיגורה שאל אותו מספר פעמים: "האם זה שמך?" וכשר' נפתלי חיים הבין שהרבי מסדיגורה מזהה אותו הוא רץ החוצה מהבית ונעלם.

הרבי מסדיגורה חיפש אותו כי בעיניו הוא היה אדם חשוב. 

י.פ.

רב גליצאי

הפוסט הרבי מסדיגורה מזהה את ר' נפתלי חיים הורוויץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם היו משחקים ב"רבי וחסידים" ונתנו אחד לשני קוויטלים. כשגיטעל הקטנה נתנה קוויטל לר' ישראל'נו הוא קרא (הוא אז עדיין לא הצליח אפילו להגות את האות ג'): "אני רבי דדול [=גדול בהגייה משובשת של ילד] יותר מאבא שלי (הזקן מסדיגורה [=הרבי הראשון מסדיגורה])". זה הכעיס את גיטעלע והיא נתנה לו מכה– בתגובה, ישראל'נו דחף אותה והיא התחילה לדמם. היא רצה פנימה אל אביה זקן סדיגורה והתלוננה על ר' ישראל'נו. דוד ארטענבערג (הרבי מברדיטשב) גם היה שם בשעת המקרה הזה.

קרא הרבי מסדיגורה: "הוא אכן צודק – ככל שזהב יותר מזוכך הוא טוב יותר."

י.פ.

מתתיהו שפעקטאר (חסיד בויאן)

הפוסט גיטעלע וישראל'נו הולכים מכות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי  מצאנז

הפוסט מדוע חייו של הרבי מלובלין היו קצרים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אליעזר לא רצה לקרוא את הכתוב בקוויטל אולם הרבי מצאנז הורה לו לעשות זאת ובירכו שיהיה לו כח לפעול ישועות. 

י.פ.

הרבי מצאנז.

הפוסט הרבי מצאנז מברך את ר' אלטער שיפעל ישועות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בעזרת הקוויטל הזה החסיד היה מחבר עצמו אל הרבי. הוא היה מבקש בקוויטל שהרבי ישפיע עליו– שיהיה נחקק במצפונו – שירשה לו להפוך לחלק ממנו. 

י.פ. 

פנחס לאנדוי

הפוסט התקשרות אל הרבי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.