בעיירה אחת חי פריץ אחד רשע מרושע. הוא נהג לעשות מה שהוא רוצה ואף אחד לא העז להתעמת איתו. הוא נהג, למשל, לעמוד ליד המקווה וכשהנשים יצאו מהטבילה, הוא העז לחטוף אותן עבור דרכיו הרעות. 

פעם אחת, הוא חטף כך אישה צעירה ליד המקווה והכריח אותה לבוא אליו לטירה. לפתע, קראו לו – אז הוא הפשיט את האישה לגמרי כך שלא יכלה לברוח ונעל אותה בחדר. האישה הייתה המומה, היא הבחינה שהייתה שם מרפסת, שנשארה פתוחה, וממנה אפשר לקפוץ. היא הייתה מוכנה לעשות את הקפיצה הגדולה, אבל היא הייתה ערומה, אז היא לקחה שמיכה, התעטפה בה, קפצה למטה ובעזרת השם, הצליחה לברוח. היא באה לבעלה וסיפרה לו את המעשה. אבל הוא לא האמין לה למרות שהיא נשבעה שהפריץ אפילו לא נגע בה. הוא אמר לה שהוא לא רוצה לגור איתה יותר – אבל מרוב כעס, הוא החליט לברוח. בעיר היכן שהוא גר היה נמל והוא רצה לעלות על אוניה ולנסוע רחוק רחוק משם. 

כשהמתין לאוניה, הוא ראה את הפריץ רץ כמו משוגע – מכה את עצמו בראשו. היהודי הכיר אותו ושאל אותו מה קרה. הפריץ סיפר לו את המעשה. ואמר שלא אכפת לו שהאישה ברחה, למרות שהוא אפילו לא נגע בה – אלא, שבתוך השמיכה שהיא לקחה היה תפור כל הונו. 

היהודי התמלא שמחה – במיוחד כששמע שאשתו דיברה אמת. הוא חזר אליה, פייס אותה וכשהם פרמו את השמיכה הם אכן מצאו אוצר רב [מילולית: ממון רב כשהיה לקרח]. 

בדיוק כשהרבי ממז'יבוז' סיים את המעשה, הגיעו עם הבשורה שנולד בן זכר. 

י.פ.

אברהם ליפע פאפיק

הפוסט סיפורי מעשיות כסגולה ללידה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, כשר' הירש'לה בחן מה הוא עשה באותו היום, הוא הרגיש שבעניין שאלה אחת על נדה נעלם ממנו תוספות אחד – הוא קרא מהר לשמש שיאמר ליהודי שהפסק שלו שנפסק באותו יום הוא לא נכון. השמש מיהר ללכת אבל הוא חזר מיד עם בשורה שזה היה כבר מאוחר מדי. 

הצטער ר' הירש'לה מאוד והתחיל לעיין מה הביא אותו לכזה חטא. הוא הגיע למסקנה שזה משום שהבעש"ט 'עושה את מעשה התעתועים שלו' בטלוסט – מרחק של כמה מיל' מצ'ורטקוב, והוא – ר' הירש'לה מותיר אותו כך ולא רודף אחריו – לכן מגיע לו כזה עונש. 

אבל מכיוון שהוא לא רצה לדון מישהו שלא בפניו, ורצה להשתכנע בעצמו, הוא נסע לטלוסט לראות את דרכי הבעש"ט. כשהגיע ביום שישי הוא ראה כיצד הבעש"ט עוסק בשתי עגונות – שתיהן קוננו  ובכו ורצו לדעת היכן היו בעליהן. נכנס הבעש"ט לבית הכיסא, התפנה, שטף  את ידיו ולאחר מכן אמר לנשים שהן צריכות ללכת לכאן ולכאן – שם תמצאנה את בעליהן. אז ר' הירש'לה נהייה עוד יותר משוכנע שהוא חייב לרדוף את הבעש"ט – היתכן? – לכאלה מקומות הולך הבעש"ט בחיפוש אחר רוח הקודש!?  

כשהנשים עזבו, ניגש הבעש"ט לר' הירש'לה ובירך אותו לשלום. אמר לו: "אל תצטער – לא פסקת באופן רע, לא דילגת על התוספות. אתה רק טעית בפירוש – חשבת שלשיטת התוספות צריך לפסוק כך ולא – צריך דווקא לפסוק כך כמו שאתה  פסקת." והוא לקח את הגמרא ולמד איתו את הפשט האמיתי. 

אמר ר' הירש: "יש לנו קבלה [מרבותינו] שאותות  ומופתים אפשר גם לעשות מהצד האחר, אבל תורה היא מכל מקום אמת." 

[המשיך ר' הירש] "ומה שלימדת בתוספות היא תורת אמת – שלום עליך רבי ומורי!  אני מבין עכשיו שכל מה שאתה עושה, אתה עושה מצד הקדושה – רק דבר אחד אני לא מבין. מדוע היית צריך ללכת למקום כזה כדי לחפש ברוח הקודש היכן הגברים נמצאים?"

ענה לו הבעש"ט: "ידעתי שהגברים שלהן נמצאים במקומות נמוכים מאוד, ובזמן שאני עוסק בדברי תורה אני לא מתבונן בכאלה מקומות נמוכים. לעומת זאת, בבית הכסא אסור להרהר בדברי תורה ולכן, שם יכולתי לראות את המקומות המאוסים היכן שהם נמצאים כעת – חיפשתי אותם ושם מצאתי." 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים

הפוסט מה שמצא הבעש"ט במקומות הנמוכים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הולך ר' זושע ונדחק לאיזו פינה והתחיל לומר לעצמו: "זושא, זושא עשה תשובה, עשה תשובה!" 

זה הותיר רושם על המוזג – הוא נותן מכה אחת למישהו ואותו מישהו מבקש תשובה – מאוד מוזר – הוא חשב הותמלא בפחד. הלך המוזג לר' זושא וביקש ממנו: "רבי, סלח לי. אני רוצה  להתוודות לפניך. אני כבר כמה שנים לא התפללתי מנחה." 

עונה לו ר' זושא:"על כך עדיין לא מגיעה מכה" (כלומר, המוזג לא חטא ונפל, כך שהוא יכול להרשות לעצמו לתת לר' זושא מכה). 

מתחיל המוזג לחשב עוד עבירות – הוא לא אכל כשר, גם שבת הוא לא שמר, ור' זושא תמיד עונה – "על כך עדיין לא מגיעה לזושא מכה." 

בסופו של דבר התוודה המוזגשיש לו בן ממזר מגויה. "אוי" – אמר אז [ר' זושא], "על כך כבר מגיעה לזושא מכה" (כלומר – יהודי שעשה כזאת עברה הוא כבר מסוגל לתת כזאת מכה) ככתוב במסכת חגיגה – איזהו מעוות שאינו יכול להתקן? [קהלת א: טו] זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר. (חגיגה ט,א) לכך תשובה עוזרת רק אם הממזר נפטר מהעולם. זו היא העצה [=הפתרון] היחידה."   

שאל ר' זושא: "מה עושה הממזר?" ענה המוזג שהוא עובד ביער וחוטב עצים. התפלל ר' זושא ומייד באה ידיעה שהממזר נמצא מת מתחת עץ שנפל עליו. אז, המוזג אכן יכול היה לעשות תשובה.    

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט המוזג שעשה תשובה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

רב מביליץ 

הרב שטערן 

הפוסט בתו המלומדת של הרב היא גם נקבה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

ירמיה כץ

הפוסט שינה של זוג בחדר אחד או בחדרים נפרדים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אל ר' ייב"י הגיעו אנשים מיאמפיל וביקשו ממנו שימליץ להם על מגיד. הוא המליץ להם ר' מיכל’ע מזלאטשוב. הם קיבלו אותו [כמגיד], אבל קבעו שאסור לו לעשות מניין משלו. 

בהמשך הוא כן עשה מניין משלו ובעלי הבתים באו בטענות אל ר' ייב"י.

ר' ייב"י ביקש שיקראו לו ור' מיכל’ע אמר לו שהוא יכול להתפלל רק עם נוטרי ברית [=אנשים השומרים על טוהר מיניות]. ר' ייב"י חזר עם ר' מיכל’ע ליאמפיל ובא לבית הכנסת. 

לחזן בית הכנסת היה ר"ל קרי. אמר ר' ייב"י לר' מיכל’ע: 'אני רואה רק עד ה[טבילה ב]מקווה – אתה רואה אפילו אחרי ה[טבילה ב]מקווה'

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ר' מיכל'ע מתפלל רק עם נוטרי הברית הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.