מופתים מאת ר' יצחק, הרבי מאלעסק. 

ר' פאפיק מספר שלאמא שלו לא היו ילדים במשך 10שנים מחתונתה. אביו של ר' פאפיק נסע אל הרבי מאלעסק והוא בירך אותו. ומיד לאחר מכן היא ילדה בת. 

                      __________                                                       __________

לאביו של ר' פאפיק הייתה בת לחתן – ערכו את השידוך והבטיחו נדוניה של 200 רייניש, אבל הפרנסה נהייתה קשה והאבא לא יכול היה לשלם את 200 הרייניש של הנדוניה. 

הוא נסע אל ר' יצחק מאלעסק וסיפר לו את המעשה ועוד סיפר שאפילו אם יאפה עוד לחם בתנור נוסף, הוא עדיין ירוויח רק 32 קרוייצער, כלומר – אין לו  שום סיכוי לאסוף את 200 הרייניש הנדרשים. 

הרבי לא אמר לו דבר מלבד "אני מאחל לך  הצלחה" – וזה היה כל המפגש –  אולם, כשהוא נסע הביתה,  ההצלחה של ר' יצחק הייתה כה גדולה שבתוך מספר חודשים היו לו 200 רייניש לנדוניה – יכלו להלביש את כל המשפחה ואחרי החתונה עוד נשארו לו  300 רייניש עודפים בכיסים.   

                      __________                                                         __________

חמיו של ר' פאפיק היה מעורב במקרה שנידון בבית המשפט עם גוי אחד, אז הוא נסע לר' יצחק מאלעסק. במהלך השיחה ביקש החם מהרבי מאלעסק: "אנא, רבי, התפלל שהגוי ימות מיתה משונה –  ותחסך לי ההליכה למשפט." אבל הרבי רק ענה: "אני מאחל לך הצלחה." 

החותן נסע הביתה. במשפט החותן זוכה והשתחרר, אבל לאחר מכן הגוי נהייה חברו הכי טוב במסחר. הוא עשה איתו עסקים גדולים, והחותן הרוויח איתו הרבה.

__________                                                                        __________

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

הפוסט מופתים של ר' יצחק, הרבי מאלסעק הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לנגיד אמיד מדרזאשנה לא היו ילדים כלל, רחמנא ליצלן. הוא הלך אל הבעש"ט וביקש רחמים. אמר לו הבעש"ט: "אם תרצה שיהיה לך ילד, זה  אפשרי, אבל אתה חייב להסכים להיות עני. דון בכך עם אשתך לראות אם היא מסכימה לכך." 

אשתו הסכימה והוא חזר אל הבעש"ט. בירך אותו הבעש"ט – ואכן נולד לו בן זכר, ומייד נהייה עני. הבית שלו נשרף והעסק שלו הדרדר. הוא נהייה כזה קבצן שכשהילד גדל, הוא לא יכול היה לתת לו אפילו  חתיכת לכם. 

הוא בא אל הבעש"ט להתלונן. אז הבעש"ט אמר לו לצאת אל העולם – עד למקום בו לא שמעו על הבעש"ט. והוא ציית. ארז את רכושו היחיד – הטלית והתפילין, ויצא לדרך. 

הוא הלך מעיירה אחת לאחרת. הוא נהג להיכנס לבית הכנסת לשמוע על מה יהודים מדברים  ביניהם – וכששמע שמדברים על הבעש"ט הוא המשיך ללכת. 

פעם אחת הוא גילה עיירה, שבה כבר לא דיברו על הבעש"ט. הוא הבין שבקרוב מסעו יגיע לסופו. אולם, לא היה לו מה לעשות בכפר, אז הוא המשיך ללכת הלאה משם. בדרך מצאה אותו סופת כפור חזקה והיהודי, במאמץ גדול, הצליח למצוא את דרכו אל עיירה אחת. היה חשוך ורק בבית אחד הוא עדיין ראה אור. הוא הלך ונעמד מול הדלת, אבל מסתבר שלא שמעו את דפיקותיו, עד שבמקרה פתחו חלון לשפוך דלי מים. המים נפלו על היהודי הקפוא והוא צעק בכזה צער נוראי שפתחו את הדלת והכניסו אותו פנימה. מיד החליפו לו בגדים, נתנו לו לאכול ונתנו לו מיטה. 

בעל הבית היה יהודי עשיר [=גביר], וכשהיהודי ניסה ללכת לישון הגביר התיישב ללמוד. היהודי החל להיזכר שגם הוא  היה פעם גביר – וגם יכול היה לשבת בבית חם וללמוד דף גמרא במנוחה, ולבו התמלא צער ולא יכול היה להירדם. 

הוא ראה כיצד נכנסה אישה צעירה בבכי מר ומתמשך, ושמע כיצד היא מתווכחת עם  בעל הבית – מדוע הוא לא רואה רופאים טובים יותר. ובעל הבית ניסה לתרץ – "מה אני  יכול לעשות?! – אני עושה כל מה שרק אפשר." לאחר מכן היא הלכה משם. 

היהודי – שבכל מקרה כבר לא יכול היה לישון, לא שכב במנוחה. הוא נעמד ושאל את בעל הבית פרטים על מה שקרה. אך  בעל הבית לא רצה לענות – "מה זה עניינך?" אבל היהודי לא הניח לו – אז בעל הבית סיפר לו שאישה זו היא בתו שנשואה כבר כמה שנים –והיא בריאה לגמרי אלא שיש כאן רק צרה אחת. כשהיא צריכה לטבול והולכת למקווה – היא נהיית חולה וזמנה [המחזור שלה] מגיע עוד הפעם – וזה כבר כך כמה שנים ואף רופא לא יכול לעזור. 

אז היהודי סיפר לו על הבעש"ט והמליץ לו בחום לנסוע אליו. ולמרות שבעל הבית אף פעם לא שמע על הבעש"ט, הוא הסכים ולקח איתו את היהודי ונסע אל הבעש"ט. 

כשהם הגיעו אל הבעש"ט, אמר הבעש"ט אל הגביר: "לך הביתה, אבל קח איתך את היהודי הזה – ואני גם אגיע בהמשך."

לקח איתו הבעש"ט עשרה אנשים מחבורתו ונסע אל העיירה של הגביר.  הלך הבעשט למקווה עם חבורתו ולקח איתו חלף [סכין שחיטה], אבל לפני שהוא טבל בעצמו התלמידים שלו היו צריכים לדקלם בחזרתיות את ה'אלף-בית'. 

לאחר זאת, הוא הלך בעצמו לטבול והטביל יחד איתו את הסכין, וראו שהמים מיד התמלאו בדם. כשהבעש"ט יצא מהמקווה, הוא סיפר שבמקווה היו שדים שפגעו באישה, אבל עכשיו, הכל יהיה בסדר. 

כשהגביר בא להודות לו, שאל אותו הבעש"ט: "האם אתה זוכר – לפני שנה נפל בגורלך למצוא אנייה עם תבואה?" הוא ענה: "כן." "כמה כסף הרווחת מזה?" הוא ענה: "כך וכך." 

"נו, אם כך, תן ליהודי את הכסף הזה. כשהוא נהייה עני – קרה לו שאחת מאוניותיו נעלמה עם התבואה. זו הייתה האונייה שלך." והוא עשה כן ושניהם נושעו.  

ליהודי היה ילד והוא קיבל בחזרה חלק מהונו הקודם. ובעל הבית  – בתו נרפאה. 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממז'יבוז' 

הפוסט ילד תמורת מעמד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדרך כלל, כשחסידי טולנא נסעו לרבי שלהם הם לקחו אותו איתם מתוך רחמנות בתוך העגלה שלהם. פעם אחת, כשהחסידים נסעו – ר' חיים יידעל נהיה חולה ולא יכול היה לנסוע איתם, ונשאר מאחור.

הייתה לו עז אחת ממנה הוא התפרנס. הוא מכר את העז עבור הוצאות הדרך ונסע לטולנא לחג. ביום השני של הראש השנה לאחר הארוחה הוא יצא להליכה קצרה בגן. הוא ראה איך ר' דוד מטולנא מביט החוצה מהחלון. 

כשהבחין בו שאל אותו הרבי מטולנא: "חיים יידל מה אתה חושב?"

ענה לו ר' חיים יידעל: "אני חושב כיצד שמונה בנותיי תמצאנה חתנים טובים."

הרבי מטולנא הגיש אליו שזיף מבושל ואמר: "רבונו של עולם יעזור לך אי"ה."

ור' חיים יידעל זכה בשמונה חתנים – תלמידי חכמים למדנים. 

י.פ.

הירש לעדערמאן

הפוסט ר' חיים יידל נוסע לפגוש את הרבי מטאלנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא הגיע לברודי וכשראה את ר' אפרים זלמן הוא מיד החל לשוחח איתו בלימוד, וזה נמשך שעות. לאחר מכן, שאלו אותו ר' אפרים זלמן: "מה מביא אותך לבראד?" ר' חיים סיפר לו על הסכסוך שיש לאשתו עם החברה. ר' אפרים זלמן אמר לו שהוא כבר כמה שנים לא היה בחנות אבל "עבורך אני אלך ואפתור את הסכסוך. כך או כך אני מאמין לך." והוא הלך לחנות והורה לשלם לאישה את 80 הזהובים. 

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט אשת ר' חיים מצאנז עושה עסקים עם ר' אפרים זלמן מרגליות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא לקח את בנו של ר' חיים הכהן רפפורט מלמברג לחתנו. הוא נקרא ר' בירוש. 

ר' בירוש ראה שמכל הרבנים שבאים אל חמו – הוא הראה הכי הרבה כבוד לבעש"ט. פעם אחת הוא שאל אותו על הסיבה לכך.הוא ענה לו שהוא מסתובב בעולם ו"גוזר" (צדיק גוזר וה' מקיים).

פעם אחת הבעש"ט ראה את ר' בירוש – הוא אמר עליו שיש לו 'צלם אלקים'.

לאחר מכן ר' בירוש נהייה רב במז'יבוז'. משפחת ביק הם צאציו.

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט מדוע ר' מאיר עמדין מראה כבוד לבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

ר' אלעזר זאהן

הפוסט כמה קיבל הבעש"ט עבור ביקורו בקאנסטאנטין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לרוע מזלה מכיוון שלא היה לה ממה לחיות, היא כיבסה בגדים של אחרים כדי להתקיים.

באותו הזמן היה בטבריה ר' מנדל מוויטבסק. כשהוא שמע את המעשה הזה על אלמנתו של המלאך הוא נחרד ממש והלך לבקרה כדי לברר אם המעשה אכן אמיתי. הוא פגש אותה בעבודה. שאל אותה: "את באמת חייבת לכבס?" הוא חשב שהיא צריכה לכבס את בגדיה שלה מכיוון שהייתה ענייה מכדי לשכור גויה.

אבל היא ענתה: "לא רבי! זאת לא הכביסה שלי – אלא כבסים של אחרים"

[בעט כחול בכתב ידו של השל:] {[לכבס] את הבגדים שלה היה נחשב לביזיון, [לכבס את הבגדים של אחרים] בשביל פרנסה זה משהו שונה?}

י.פ.

הרב גאלד

הפוסט הרבנית פריידע, אשת המלאך, מכבסת בגדים של אחרים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לר' פייוועל היה עסק של בדים. כשהם נפגשו ר' פייוועל מדד שמלה לגויה זקנה (סבתא). זה נראה מוזר לחוזה והוא החל לצחוק. גם הרבי מנסכיז' [התפלא] ושאל מי היא הסבתא. הסתבר שהיה להם אז גילוי אליהו. 

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט אליהו מתגלה בגויה זקנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לאחר מכן, כשה'תולדות' נכנס אל הבעש"ט הוא סיפר לו מה שקרה לו. אמר לו הבעש"ט: "בקש מהבחור הצעיר שיצטרף אלינו." כשהוא הלך לחפשו הוא לא מצא אף אחד. ציין הבעש"ט: "זה בוודאי היה אליהו הנביא – לכן הוא לא רצה לומר לך מאיפה הוא הגיע עד שאמרת לו את הדרשה שלך."

י.פ.

אייזיק בראנשטיין

הפוסט התולדות פוגש את אליהו הנביא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא נסע לצ'רנוביל והרשים את אנשי העיר מאוד. נתנו לו קפוטה [=מעיל ארוך] ואדרת [מעיל עליון נוסף] והבטיחו לו 2 רובלים בשבוע [אם ישאר שם בתפקיד]. כשר' נחום חזר לפראהבישט הוא ביקש מאנשי העיר שירשו לו לקבל את המשרה החדשה [שהוצעה לו] בצ'רנוביל ובעלי הבתים הסכימו.  הוא ביקש מהם גם שיחשבו על ילדיו.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' נחום מקבל משרה חדשה בצ'רנוביל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן הדלקת נרות חנוכה הרבי מבויאן ביקש שיספרו לו מעשה על הרבי מברדיטשב שעוד לא נדפס – משהו חדש שעדיין לא שמעו. מספר יהודים ניסו לספר מעשיות, אבל עוד כשהתחילו לספר הרבי מבויאן רמז להם להפסיק בידו – או משום שהוא כבר שמע את המעשה או משום שהוא כבר נדפס. בסופו של דבר, יהודי אחד סיפר את המעשה הנפלא הבא על הרבי מברדיטשב:  

הרבי מברדיטשב נהג לעשות הכנות רבות לפני הדלקת נרות חנוכה. חנוכה אחד, קרה שכשהכל כבר היה מוכן [להדלקה] והקהל כבר המתין בקוצר רוח, הרבי הסתובב לקהל וקרא לחוכר אחד צעיר מגושם מאוד ושאל אותו: "איך הולך לפריץ שלך?" ענה החוכר: "טוב מאוד – הלוואי שכל היהודים יהיו במצב כזה". לאחר מכן הרבי מברדיטשב תשאל אותו על הפרטים המדויקים הנוגעים לעושרו של הפריץ – כמה שדות יש לו, כמה נכסים, כמה עבדים ומשרתים וכולי. הקהל התפלא על כך מאוד, אולם החוכר ענה לרבי בלשונו הגסה, בלי שום התחכמויות, שלפריץ יש כל טוב ולא חסר לו דבר!

בסופו של דבר, שאל אותו הרבי מברדיטשב: "אמור לי חוכר, האם אתה אכן מאמין שאצל הפריץ שלך הכל כל כך טוב?" ענה לו החוכר, עכשיו כבר קצת בקוצר רוח: "בוודאי, בוודאי – [הלוואי] גם עלינו כל זה." 

המשיך הרבי מברדיטשב ושאל אותו: "אכן – הולך לו כל כך טוב, אבל האם הוא מדליק נרות חנוכה?" צחק החוכר: "מה הכוונה מדליק נרות חנוכה – הוא גוי?! ומה הקשר של זה לכך שהולך לו טוב?"

"נו, אם כך," קרא הרבי מברדיטשב, "לנו הולך טוב, שכן אנו יכולים להדליק נרות חנוכה. טוב לנו, שאנו יכולים לומר ברוך אתה…" ובכך החל להדליק נרות חנוכה.

י.פ.

הרב חיים ביק

הרב ממז'יבוז'

הפוסט האם פריץ מדליק נרות חנוכה? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היהודים שנסעו עם ר' מאטעלע פרסמו את הסיפור על השוחט. וכשהסיפור נשמע בעיר גדולה באותו אזור בו ר' מאטעלע שיבח את השוחט, הם מינו אותו להיות השוחט שלהם. 

לא הרבה זמן אחר-כך, התרחש מעשה נתעב מאוד עם אותו שוחט, ובעלי הבתים רצו לנסוע ר' מאטעלע לשאול מה לעשות איתו. משום שלא יכלו להגיע לר' מאטעלע, הם פגשו את ר' דוד'ל מטולנא [במקומו] וסיפרו לו את המעשה. אמר ר' דוד'ל: "גם אני הייתי עם ר' מאטעלע בעיירה היכן שהוא שיבח את השוחט. לומר בכנות, אני לא התרשמתי מהשוחט אבל לא יכולתי להתנגד לו." 

[ואמנם] לאחר מכן, ר' מאטעלע אכן ענה לטענות של בעלי הבתים. [הוא הסביר להם:] "לשוחט היו ילדים לדאוג להם ואמנם הוא לא הרשים אותי, אבל בעיירה קטנה הסכנה של יצר הרע לא כל כך גדולה, ולכן חששתי למנוע ממנו פרנסה. שיבחתי אותו מאוד כדי שיגיע לעיר גדולה, שהזכות של העיר הגדולה כבר תתמוך בה ותחשוף את צבעיו האמיתיים." 

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט טבעו של השוחט מתגלה בעיר הגדולה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מאפטא המשיך: "אכן, היה לי צער גדול. כל ימי נזהרתי שלא לשמוע דברים בטלים – אז איך קורה שאוזניי שומעות כזאת ליצנות?! כנראה נכשלתי כליל! הייתה לי אז עוגמת נפש גדולה. אולם, לאחר מכן, נרגעתי כי הבנתי שיתכן ויום אחד האנקדוטה הזאת תהייה שימושית לעבודת הבורא. [והנה], עכשיו זה שימושי – ואני פוסק כמו הבדחן: הפריץ צריך לברוח ואתה צריך להישאר חוכר." היהודי הלך הביתה למרות שלא יכול היה להאמין להבטחות אלו של הרבי. 

באותו הזמן, פרצה מהפכה אצל הפולנים. ומכיוון שהרבה מהפריצים היו גם פולנים, המשטרה הופולנית כלאה הרבה מהם. גם הפריץ ההוא היה פולני והוא פחד שיאסרו גם אותו. לכן, הוא קרא ליהודי ואמר לו: "אני חייב לברוח מיד ומכיוון שאני מחשיב אותך איש נאמן אני ממנה אותך למנהל. קח 50% מהרווחים שלי ואת שאר ה50% שלח אלי לפריז." וכך אכן היה – הפריץ ברח והיהודי נשאר. 

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט מופע ליצנות משמש את הרבי מאפטא לפסיקה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת לאחר מכן, כשאמר תורה הוא חזר מספר פעמים על המילים "הסבא, המאור עיניים, אמר, הסבא המאור עיניים אמר…" 

ואחר כך אמר: "העיקר הוא שהמחשבה, הדיבור והמעשה יהיו עבור השם יתברך, עבורו בלבד – בלתי להשם לבדו"

י.פ.

גדליה שווארץ

הפוסט המחשבה, הדיבור והמעשה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

יהודי פשוט אחד הגיע אל הרבי מאפטא כדי להתייעץ איתו האם להיות חוכר אצל פריץ. אמר לו הרבי מאפטא 6 עניינים שעליו לכתוב בחוזה. 

כשהיהודי יצא מהרבי מאפטא, הרבי מסאווראן רץ אחריו ושאל אותו בנוגע לדברים שאמר לו הרבי מאפטא. הוא הבין חמישה "אופנים", אבל לא את ה"אופן" השישי. (הרבי מסאווראן בוודאי חשב שהרבי מאפטא התכוון לשישה אופנים בעבודת השם). היהודי לא הבין את הרבי מסאווראן מכיוון שהוא לא ידע מה ההבדל בין 'סעיפים' ל'אופנים'.

כשר' נחום בער סיים את המעשה, אמר לו הזקן מסדיגורה: "אני מבין שקורה שאדם גדול מדבר בצורה אחת ומתכוון למשהו אחר, אבל איני יכול להבין שאדם מדבר ושני אנשים מבינים אותו אחרת זה מזה."   

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט למה התכוון הרבי מאפטא? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהרבי מרוז'ין היה בסקולה  [סקאלה פודילסקה] התגורר שם מחבר הספר "שו"ת בית שלמה" – גאון עולם.

בערב שבת, ממש לפני הדלקת נרות, הרבי מרוז'ין התקין את מקטרתו בטבק, ולפתע קרא ל'בית שלמה' אליו מיד. הוא חיפש באופן דחוף פסיקה בשאלה האם אונס ממון הוא אכן אונס או לא. 

ה'בית שלמה' מיד דפדף בגמרא אל מסכת כתובות יח עמ' ב אל המשנה: "העדים שאמרו כתב ידנו הוא זה." ומתוך הרשב"א על הסוגיה הוא הצליח לפסוק שאונס ממון הוא אכן אונס.

כשהרבי מרוז'ין שמע זאת הוא השליך את המקטרת בדיוק כשהגיע הזמן להדליק נרות.

אחר כך סיפר הרבי מרוז'ין את המעשה הבא:

היו היה יהודי, שניהל מזקקה ליי"ש. כדי להתפרנס מכך ולא לשלם מס הוא התקין צינור שהטה את היי"ש לצד [כך שחלקו לא נספר] באופן שפטר אותו ממס. 

כשהוא הגיע לבית הדין בעולם הבא – טען היהודי שהוא אף פעם לא חילל שבת בחייו, מלבד פעם אחת. פעם, הגיע גובה המיסים לאסוף את המס בדיוק בשבת. חשש היהודי שאם יגלו את הצינור הוא יהפוך לאביון ודל, ולכן היה חייב להשליך את הצינור ובכך לחלל את השבת. טען היהודי בפני בית הדין שהיה זה אונס ממון ולכן הוא פטור. החליטו למעלה שהרבי מרוז'ין יבקש מפוסק הדור לפסוק אם היה זה אונס ממון או לא.

לכן, ביקש הרבי מרוז'ין שהבית שלמה יכריע את הדין למרות שזה כבר היה מאוחר מאוד וממש לפני הדלקת נרות שבת.

י.פ.

יעקב טייטלבוים 

(הוא בעצמו שמע את המעשה מהרב מטורנא)

(יעקב טייטלבוים היה תלמיד של הרב מטורנא)

הפוסט הרבי מרוז'ין מבקש מה'בית שלמה' להכריע בנוגע לאונס ממון הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, ר' אשר'ל* מסטולין עבר בכפר בדיוק כשהאישה בכתה. כשהוא כבר היה בדרכו לעזוב, העגונה התגברה [על בכייתה] ובלב מר סיפרה לו על צרותיה. הוא הקשיב לסיפורה בעודו עומד ליד הכרכרה. 

[כשסיימה] הוא זרק מבט לעבר גלגלי הכרכרה ואמר שיקראו לנגר שיתקן את הגלגל. כשהנגר הגיע הרבי התחיל לדבר איתו על אותו נגר שנעלם – עד שהוא צעק אליו: "תתוודה!"

[בסופו של דבר] הרבי שכנע אותו שיתוודה שבעקבות מחלוקת הוא הרג את האדם הנעדר וקבר אותו בחצרו.  

[הערת צד בגליון:] (לא ברור ב-100% שמדובר בר' אשר, אולם כן ברור שמדובר במישהו השייך לשושלת סטולין).

י.פ.

פסח לעלטשיק (חסיד סטולין)

הפוסט הרבי מסטולין חושף רוצח הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

תמורת דרשתו של הרבי מסטולין אנשי העיר תרמו הרבה כסף, אבל המגיד לא הצליח כל כך. לאחר מכן, המגיד ור' אשר נפגשו והמגיד שאל "עזור לי להבין, אתה בקושי דיברת ובכל זאת תרמו כסף, ואני שדרשתי הייתה ארוכה, בקושי קיבלתי מטבע אחד?!"

ענה לו הרבי מסטולין: "הבט וראה! אני שונא בצע – כשאני מדבר אני גורם לאנשים לחוש את אותה השנאה, ומשום כך הם נותנים לי אותו. אתה ממשיך לחשוב על הכסף כשאתה מדבר וזה בא לידי ביטוי בדרשות שלך אז יוצא שהם מזדהים עם אהבת הכסף ולכן לא רוצים לתת אותו."

י.פ.

פסח לעלטשיק (חסיד סטולין)

הפוסט ' אשר מסטולין מרוויח משום שהוא שונא כסף הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

 בירך אותו הרבי מרדושיץ שהפריץ לא יוכל להרע לו לעולם, אולם הצרות נמשכו והיהודי הגיע אליו שוב ושוב להתלונן על הפריץ שלו – הוא פשוט כבר לא יכל לסבול את זה יותר.  

בפעם האחרונה שהגיע אליו, לקח הרבי מרודשיץ מקל בידו, פתח את החלון כיוון את המקל החוצה כאילו הוא רוצה לירות בעזרת המקל וצעק – "פוי (קול כמו ירייה) איוואן!"

בהמשך התגלה שבדיוק בדקה בה הרבי כיוון במקלו, אותו הפריץ אכן נורה ונהרג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הרבי מרדושיץ יורה בפריץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בסופו של דבר הוא הצליח לגרום לכך שהמגפה תתקיים על תרנגולים מסורסים."

וכך אכן היה – באותה השנה מתו הרבה תרנגולים מסורסים.    

י.פ.

נחום בער המבורגר.

(חסיד בויאן)

הפוסט ר' מאיר מפרמישלן מונע מגפה ביהודים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (? ? ראה ספר חסידות ליצחק וורפל)

בנו, ר' נחום, היה בן יחיד. היו לו שתי אחיות. אומרים שהן התחתנו בפולין או בליטא, אולם לא יודעים עליהן יותר מזה.

לר' נחום היו שני בנים – ר' מרדכי ור' משה. ר' משה לא היה כלל רבי, ולא נהג באדמ"ורות. 

הר' קוק הוא צאצא שלו.

י.פ.

הרבי מטולנא

[הערה: ראה להלן, עמ' 69 – אחד מחתני ר"נ היה ר' אברהם אשר ב"ר הירש קארשאווער]

הפוסט ר' משה יהושוע אביו של ר' נחום מצ'רנוביל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אחד מהם הציץ על היהודי בלילה וראה כיצד הוא מזייף את חתימת הפריץ. המפקח ראה בכך הזדמנות פז. עכשיו הוא יוכל לנקום ביהודי – הוא רץ אל הפריץ וסיפר לו על העוולות של היהודי. הפריץ קרא ליהודי אליו ואיים עליו שאם הוא לא ישיב את הכסף שהונה, הוא יהרוג אותו.

היהודי מיהר אל ר' פנחס מקוריץ וספר לו את כל המעשה. כשהרבי מקוריץ שמע את המעשה הוא הסב פניו ממנו אל החלון וענה ברוגז: "כיצד יכול יהודי לחלל שם שמים – ולרמות גוי?!"

היהודי טען שהוא לא אשם – ושמדובר בהשגחה פרטית. מה הכוונה השגחה פרטית? שהמפקח הגיע בדיוק כשהוא חתם וזייף את חתימת הפריץ. היהודי אז הוסיף מאמר אחד מהבעש"ט שאמר שכשיהודי הולך בחוץ ומוצא קש זו השגחה פרטית והוא צריך להשתמש בו כדי לנקות את המקטרת שלו.

הרבי מקוריץ ענה לו: "ואתה אכן מאמין באמת

שזו השגחה פרטית?" ענה היהודי: "כן!" "נו", אמר הרבי מקוריץ – "אז אתה מאמין אמיתי – סע הביתה והכל יסתדר לך בשלום."

וכך אכן היה. המפקח הביע חרטה על הבלגאן שגרם ואף ביקש מהיהודי מחילה. גם הפריץ שכח מכל האיומים שלו והיהודי נשאר לעבוד כחוכר ופונדקאי שלו.

י.פ.

ר' דוד כהן.

הפוסט זיופים והשגחה פרטית הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.