י.פ. 

פנחס לנדאו

הפוסט לבעור עם הלב ולא עם הפה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא קיצר את סעודה שלישית במעט, עשה הבדלה והקהל חיכה בקוצר רוח שהוא יכנס אל הבן שלו ששכב על ערש דווי. הוא לא מיהר – עישן את מקטרתו והחדר נהייה כל כך מלא בעשן שתחושת אימה נפלה על כולם. 

לאחר מכן, הוא נכנס לתוך החדר, היכן ש ר'       [שלמה]¹    שכב. הוא נעמד שם לכמה דקות – דומע,  ואמר: "אל תפחד – כשתגיע לעולם העליון, זכות החברים שלי והרביים הקדושים יגן בעדך – לא יחסר לך שום דבר."

י.פ. 

יעקב פלאנצגראבען 

(חסיד פלאנשעוו) 

הפוסט כשבנו של הרבי מצאנז היה על ערש דווי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שמעתי מכ"ק [=כבוד קדושת]… האדמו"ר… נבג"מ [=נשמתו בגנזי מרומים], זי"ע הכ"מ [=זכותו יגן עלינו הריני כפרת משכבו], ש'הצמח צדק' שלח את ר' אייזיק האמלער זצ"ל (שהיה גאון וצדיק מגדולי החסידים אצל האדמו"ר הזקן, אצל האדמו"ר האמצעי ואצל 'הצמח צדק') בשליחות לצדיק מרוז'ין. הוא הגיע אליו בערב שבת קודש, בזמן בו האדמו"ר מרוז'ין נהג תמיד לעשן מקטרת; בכל ערב שבת קודש לפני הדלקת-נרות, היה המשרת בא לחצרו לומר לו שזמן כניסת השבת הגיע ואז הוא היה מכבה את המקטרת. ר' אייזיק סיפר שבזמן שהמשרת בא לחדרו לומר לו ששבת קודש ממשמשת ובאה, הוא ראה שכבוד קדושתו ר' ישראל… נשאר במצב רוחני עליון והוא עצמו נשאר בתחתונים. והוסיף ר' אייזיק שמעולם הוא לא סבל בושה וחרפה כזו.

י.פ.

הועתק ממכתב של ר' שמריה גור אריה לאגודת האדמו"רים לעת המלוה מלכה לכבוד הרבי מרוז'ין בג' חשון תשי"א

הפוסט הרבי הקדוש מרוז'ין מעשן בערב שבת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.