מופתים מאת ר' יצחק, הרבי מאלעסק. 

ר' פאפיק מספר שלאמא שלו לא היו ילדים במשך 10שנים מחתונתה. אביו של ר' פאפיק נסע אל הרבי מאלעסק והוא בירך אותו. ומיד לאחר מכן היא ילדה בת. 

                      __________                                                       __________

לאביו של ר' פאפיק הייתה בת לחתן – ערכו את השידוך והבטיחו נדוניה של 200 רייניש, אבל הפרנסה נהייתה קשה והאבא לא יכול היה לשלם את 200 הרייניש של הנדוניה. 

הוא נסע אל ר' יצחק מאלעסק וסיפר לו את המעשה ועוד סיפר שאפילו אם יאפה עוד לחם בתנור נוסף, הוא עדיין ירוויח רק 32 קרוייצער, כלומר – אין לו  שום סיכוי לאסוף את 200 הרייניש הנדרשים. 

הרבי לא אמר לו דבר מלבד "אני מאחל לך  הצלחה" – וזה היה כל המפגש –  אולם, כשהוא נסע הביתה,  ההצלחה של ר' יצחק הייתה כה גדולה שבתוך מספר חודשים היו לו 200 רייניש לנדוניה – יכלו להלביש את כל המשפחה ואחרי החתונה עוד נשארו לו  300 רייניש עודפים בכיסים.   

                      __________                                                         __________

חמיו של ר' פאפיק היה מעורב במקרה שנידון בבית המשפט עם גוי אחד, אז הוא נסע לר' יצחק מאלעסק. במהלך השיחה ביקש החם מהרבי מאלעסק: "אנא, רבי, התפלל שהגוי ימות מיתה משונה –  ותחסך לי ההליכה למשפט." אבל הרבי רק ענה: "אני מאחל לך הצלחה." 

החותן נסע הביתה. במשפט החותן זוכה והשתחרר, אבל לאחר מכן הגוי נהייה חברו הכי טוב במסחר. הוא עשה איתו עסקים גדולים, והחותן הרוויח איתו הרבה.

__________                                                                        __________

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

הפוסט מופתים של ר' יצחק, הרבי מאלסעק הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לנגיד אמיד מדרזאשנה לא היו ילדים כלל, רחמנא ליצלן. הוא הלך אל הבעש"ט וביקש רחמים. אמר לו הבעש"ט: "אם תרצה שיהיה לך ילד, זה  אפשרי, אבל אתה חייב להסכים להיות עני. דון בכך עם אשתך לראות אם היא מסכימה לכך." 

אשתו הסכימה והוא חזר אל הבעש"ט. בירך אותו הבעש"ט – ואכן נולד לו בן זכר, ומייד נהייה עני. הבית שלו נשרף והעסק שלו הדרדר. הוא נהייה כזה קבצן שכשהילד גדל, הוא לא יכול היה לתת לו אפילו  חתיכת לכם. 

הוא בא אל הבעש"ט להתלונן. אז הבעש"ט אמר לו לצאת אל העולם – עד למקום בו לא שמעו על הבעש"ט. והוא ציית. ארז את רכושו היחיד – הטלית והתפילין, ויצא לדרך. 

הוא הלך מעיירה אחת לאחרת. הוא נהג להיכנס לבית הכנסת לשמוע על מה יהודים מדברים  ביניהם – וכששמע שמדברים על הבעש"ט הוא המשיך ללכת. 

פעם אחת הוא גילה עיירה, שבה כבר לא דיברו על הבעש"ט. הוא הבין שבקרוב מסעו יגיע לסופו. אולם, לא היה לו מה לעשות בכפר, אז הוא המשיך ללכת הלאה משם. בדרך מצאה אותו סופת כפור חזקה והיהודי, במאמץ גדול, הצליח למצוא את דרכו אל עיירה אחת. היה חשוך ורק בבית אחד הוא עדיין ראה אור. הוא הלך ונעמד מול הדלת, אבל מסתבר שלא שמעו את דפיקותיו, עד שבמקרה פתחו חלון לשפוך דלי מים. המים נפלו על היהודי הקפוא והוא צעק בכזה צער נוראי שפתחו את הדלת והכניסו אותו פנימה. מיד החליפו לו בגדים, נתנו לו לאכול ונתנו לו מיטה. 

בעל הבית היה יהודי עשיר [=גביר], וכשהיהודי ניסה ללכת לישון הגביר התיישב ללמוד. היהודי החל להיזכר שגם הוא  היה פעם גביר – וגם יכול היה לשבת בבית חם וללמוד דף גמרא במנוחה, ולבו התמלא צער ולא יכול היה להירדם. 

הוא ראה כיצד נכנסה אישה צעירה בבכי מר ומתמשך, ושמע כיצד היא מתווכחת עם  בעל הבית – מדוע הוא לא רואה רופאים טובים יותר. ובעל הבית ניסה לתרץ – "מה אני  יכול לעשות?! – אני עושה כל מה שרק אפשר." לאחר מכן היא הלכה משם. 

היהודי – שבכל מקרה כבר לא יכול היה לישון, לא שכב במנוחה. הוא נעמד ושאל את בעל הבית פרטים על מה שקרה. אך  בעל הבית לא רצה לענות – "מה זה עניינך?" אבל היהודי לא הניח לו – אז בעל הבית סיפר לו שאישה זו היא בתו שנשואה כבר כמה שנים –והיא בריאה לגמרי אלא שיש כאן רק צרה אחת. כשהיא צריכה לטבול והולכת למקווה – היא נהיית חולה וזמנה [המחזור שלה] מגיע עוד הפעם – וזה כבר כך כמה שנים ואף רופא לא יכול לעזור. 

אז היהודי סיפר לו על הבעש"ט והמליץ לו בחום לנסוע אליו. ולמרות שבעל הבית אף פעם לא שמע על הבעש"ט, הוא הסכים ולקח איתו את היהודי ונסע אל הבעש"ט. 

כשהם הגיעו אל הבעש"ט, אמר הבעש"ט אל הגביר: "לך הביתה, אבל קח איתך את היהודי הזה – ואני גם אגיע בהמשך."

לקח איתו הבעש"ט עשרה אנשים מחבורתו ונסע אל העיירה של הגביר.  הלך הבעשט למקווה עם חבורתו ולקח איתו חלף [סכין שחיטה], אבל לפני שהוא טבל בעצמו התלמידים שלו היו צריכים לדקלם בחזרתיות את ה'אלף-בית'. 

לאחר זאת, הוא הלך בעצמו לטבול והטביל יחד איתו את הסכין, וראו שהמים מיד התמלאו בדם. כשהבעש"ט יצא מהמקווה, הוא סיפר שבמקווה היו שדים שפגעו באישה, אבל עכשיו, הכל יהיה בסדר. 

כשהגביר בא להודות לו, שאל אותו הבעש"ט: "האם אתה זוכר – לפני שנה נפל בגורלך למצוא אנייה עם תבואה?" הוא ענה: "כן." "כמה כסף הרווחת מזה?" הוא ענה: "כך וכך." 

"נו, אם כך, תן ליהודי את הכסף הזה. כשהוא נהייה עני – קרה לו שאחת מאוניותיו נעלמה עם התבואה. זו הייתה האונייה שלך." והוא עשה כן ושניהם נושעו.  

ליהודי היה ילד והוא קיבל בחזרה חלק מהונו הקודם. ובעל הבית  – בתו נרפאה. 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממז'יבוז' 

הפוסט ילד תמורת מעמד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הולך ר' זושע ונדחק לאיזו פינה והתחיל לומר לעצמו: "זושא, זושא עשה תשובה, עשה תשובה!" 

זה הותיר רושם על המוזג – הוא נותן מכה אחת למישהו ואותו מישהו מבקש תשובה – מאוד מוזר – הוא חשב הותמלא בפחד. הלך המוזג לר' זושא וביקש ממנו: "רבי, סלח לי. אני רוצה  להתוודות לפניך. אני כבר כמה שנים לא התפללתי מנחה." 

עונה לו ר' זושא:"על כך עדיין לא מגיעה מכה" (כלומר, המוזג לא חטא ונפל, כך שהוא יכול להרשות לעצמו לתת לר' זושא מכה). 

מתחיל המוזג לחשב עוד עבירות – הוא לא אכל כשר, גם שבת הוא לא שמר, ור' זושא תמיד עונה – "על כך עדיין לא מגיעה לזושא מכה." 

בסופו של דבר התוודה המוזגשיש לו בן ממזר מגויה. "אוי" – אמר אז [ר' זושא], "על כך כבר מגיעה לזושא מכה" (כלומר – יהודי שעשה כזאת עברה הוא כבר מסוגל לתת כזאת מכה) ככתוב במסכת חגיגה – איזהו מעוות שאינו יכול להתקן? [קהלת א: טו] זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר. (חגיגה ט,א) לכך תשובה עוזרת רק אם הממזר נפטר מהעולם. זו היא העצה [=הפתרון] היחידה."   

שאל ר' זושא: "מה עושה הממזר?" ענה המוזג שהוא עובד ביער וחוטב עצים. התפלל ר' זושא ומייד באה ידיעה שהממזר נמצא מת מתחת עץ שנפל עליו. אז, המוזג אכן יכול היה לעשות תשובה.    

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט המוזג שעשה תשובה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

קרה שבבית הדין של מעלה דנו יהודי אחד, שלדאבוננו היו לו מעט זכויות. נזכרו שהוא פעם פרנס אלמנה אחת והציל את חייה. אז הציבו את האלמנה על כף המאזניים והיא גברה על כל העברות שלו. 

טען הקטגור: "זה קרה פעם אחת עם יהודי שגנב כסף, ובמקרה שלו אמדו את העברה רק בפרוטות שהוא גנב – צריך היה גם אצלו לשקול את האיש ממנו הוא לקח את הכסף."

ענה המלאך מיכאל: "לך אחר ההיגיון! בוודאי במקרה של האלמנה העיקר אינו הפרוטות שהוא נתן לה, אלא שהוא התכוון להציל את החיים שלה – לכן לוקחים את כל האלמנה שהוא הציל ומניחים אותה על כף המאזניים. במקרה של היהודי הגנב – הוא  לא התכוון לחיים של היהודי – רק לכסף שלו ולכן שוקלים רק את הפרוטות."  

צדיקי הדור אמרו שהרבי מברדיטשב אמנם סיפר זאת על המלאך מיכאל אבל  הוא בעצמו הגה את הפתרון הזה. 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט בעבור אלמנה אחת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשנפרדו מהמגיד הוא אמר להם ללכת להיפרד מר' זושא מאנאפולי, שישב בבית המדרש [קלויז]. הוא ייעץ להם שכדאי להם לשאול אותו על הפשט של המשנה "חייב  אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה." הם הלכו לבית הכנסת וראו יהודי אחד לבוש בגדים קרועים-בלויים יושב אי-שם מאחורי הספסל. אמרו להם שאותו ברנש הוא ר' זושא. הם [ניגשו ו] אמרו לו שהמגיד אמר להם שהם צריכים לשאול אותו פשט על המשנה. 

הביט בהם ר' זושא ואמר להם: "אני לא מבין למה הוא התכוון. רק אדם שחש פעם רע יכול לתת [פירוש למשנה] כדי להבין את זה – אני מעולם לא חשתי ברע."   

י.פ. 

רב מביליץ 

הרב שטערן 

הפוסט ר' זושא מעולם לא חש ברע הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הגיע לבעלז לשבת. לאחר ערבית כשהוא נכנס אל הרבי מבעלז, ר' שלום אמר לו לשכב על הספה ולתפוס תנומה מכיוון שהוא לא סיים ויהיה עוד זמן לפני הקידוש. ר' יצחק ציית לו – הוא תפס תנומה קלה ואחר כך עשו קידוש וערכו שבת שמחה. 

לאחר השבת, ר' שלום אמר לו לנסוע ליאסי. אמנם לר' יצחק לא היה אפילו גרוש, אבל הרבי מבעלז נתן לו סכום כסף. אלא שהכסף הספיק בקושי להוצאות עבור בעל-עגלה. בעל העגלה הסיע אותו עד יאסי אל רחוב היהודים ושם הוריד אותו.  

בעומדו שם ניגש אליו יהודי אחד – אדם זר ופרוע, ובירכו "שלום עליכם ר' יצחק!" והזמין אותו לביתו. הוא נתן לו כל טוב ואף הזמינו להישאר לשבת. כל השבת הוא תהה כיצד מכיר אותו היהודי – ייתכן שהוא ראה אותו אצל חמיו בסטרליסק? לאחר השבת הוא שאל אותו "מהיכן  אתה בעצם מכיר אותי?" סיפר לו היהודי את  המעשה הבא:

– ליהודי הייתה בת משוגעת והוא הוביל את ר' יצחק פנימה אל חדר אחד שבו היא ישבה. – עד לפני כמה  [הערת צד:] (ראה ספר דובר שלום עמ' 58 סעיף קכ"ה, שם מופיע סיפור דומה) ימים הייתה לה לפחות יראה מאביה. אבל ביום שישי לפני שבוע, כשר' יצחק הגיע לבעלז היא התרגזה מאוד, סטרה לאביה, וסגרה את עצמה בחדרה. 

האבא הצטער על כך מאוד – ובערב שישי הוא אפילו לא יכול היה לעשות קידוש. עד כדי כך היה שרוי בצער. הוא נשכב ונרדם. בחלום בא אליו אביו אז הוא בכה הרבה בפניו. אביו, שהיה תלמיד של החוזה [מלובלין] הבטיח לו שהוא יבקש בעבורו רחמנות על בתו בהיכל של החוזה. אבל החוזה לא רצה. הוא טען שאינו יכול לעזור בכלל כי הוא נפטר מן העולם לפני הרבה זמן, אבל הציע שילכו לתלמידו – הרבי מסטרליסק והבטיח "אני גם אלך אתכם." כשהגיעו להיכל של הרבי מסטרעליסק גם הוא אמר אותו הדבר, וצוה ללכת אל הרבי מבעלז שהיה תלמיד שלו. 

הלכו שניהם אל הרבי מבעלז כדי לפעול ישועה עבור הבת המשוגעת. הרבי מבעלז אמר שהוא מוכן, אבל הוסיף "אני כתמורה אני רוצה בת בעבור בת – לבת שלך רפואה ולבת אחרת חתונה." בחלומו שאל היהודי שאל "כיצד אני אכיר [את האיש]?" אז הרבי מבעלז הראה לו את ר' יצחק חתנו של הרבי מסטרליסק מנמנם על הספה וכשהוא בא ליאסי הוא  זיהה אותו. 

לאחר מכן, שניהם נסעו אל הרבי מבעלז – הבת נרפאה והיהודי נשא את  בתו של ר' יצחק. 

י.פ. 

אלכסנדר ביסטריצקי

הפוסט הרבי מבעלז מסדר רפואה כתמורה לחתונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו ר' גדליה: "אם היו מפרשים כמוך, אז היה בהכרח כתוב 'עניות מעבירה מדעת קונו', אבל מכיוון שכתוב 'על דעת קונו' – אני מפרש כך: 'מעבירה על דעת קונו' שהעוני מעלה את דעת קונו." 

י.פ. 

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' גדליה מליניץ מתפלל לעוני הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שאלו החסידים את הרבי מרוז'ין מדוע הוא צוחק, אבל הוא שתק. אמר ר' שלום: "שושקיני! (כך  ר' שלום נהג לקרוא לר' ישראל מרוז'ין) מה זה, יהודים שואלים אותך ואתה לא עונה?!"   אז הרבי מרוז'ין סיפר את המעשה הבא: 

פעם אחת היה יהודי אחד, איש עני מאוד. כשהגיע פסח, למגינת הלב לא היה לו שום דבר עבור החג. אמרה לו אשתו, שהוא צריך לקחת את גביע הכסף  שיש לו לקידוש ולמשכן אותו אצל גוי. הוא הלך אל גוי למשכן את הגביע וקיבל  שלושה רובלים בתמורה. הוא הלך ונכנס עם שלושת הרובלים אל העיר לקניות עבור פסח. בדרך היה הרבה  שלג והוא התייסר על כל מטר של הדרך. על השביל הוא פגש גוי אחד עם פגר של סוס. קרא לו הגוי ושאל אותו אם הוא רוצה לקנות את העור של  הסוס, והציע גם להפשיט את העור בעבורו. השלג נהייה גרוע יותר והוא בוודאי היה קופא אילולי מרכבה גדולה עברה שם ולקחה אותו ואת העור, שהיה כבד מאוד ומלא בקרח. 

כשהגיע אל תוך העיר הוא מכר את העור בעבור שישה רובלים. אז הוא קנה מיני מאכלים עבור פסח ועוד לקח עמו את שלושת הרובלים שנותרו לו כרווח. כשהגיע הביתה אשתו הייתה מלאת שמחה, וכשהוא סיפר לה שיש לו עוד שלושה רובלים כרווח, היא הציעה לו להחליפם בעבור הכוס שהוא משכן אצל הגוי, כך שיוכל לעשות קידוש ב'סדר'. והוא הקשיב לה ואכן עשה זאת. 

כשהיהודי נפטר והגיע לעולם הבא התברר שלא הייתה לו שום זכות, שהוא מעולם בחייו לא קיים שום מצווה. עמדו להוביל אותו לתוך הגיהנום, כשרץ מליץ יושר אחד הגיע וסיפר את המעשה עם כוס הקידוש הממושכנת. אבל  כשהניחו אותו [=את המעשה] במאזניים, עדיין כל העברות שלו שקלו יותר. אז אמר המליץ יושר – "נו, זרקו את העור [של הסוס] על המאזניים" – וכשהניחו את העור המים הקפואים נשפכו החוצה ונפלו על האדמה. 

זה מה שהרגיש הרבי מרוז'ין על הכובע שלו ולכן צחק. 

י.פ. 

ירמיה כץ

הפוסט בזכות עור של סוס הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, ר' חיים בער נסע ליריד עם סחורה רבה אבל הלך לו רע מאוד בעסקים והוא הפסיד הרבה כסף. אז הוא אמר: "ריבונו של עולם! אתה תופס (את הכסף שלי) אני גם רוצה לתפוס (מצוות)" 

קרה שפריץ אחד ירד מנכסיו ומכרו את כל רכושו. מכרו גם נברשת כסף יקרה של 72 נרות. ר' חיים בער קנה את הנברשת כמתנה עבור ברוך ממז'יבוז'. כשר' חיים בער הגיע למז'יבוז', ר' ברוך היה במקווה. אז ר' חיים בער נכנס לתוך הבית, זרק את הנברשת הישנה ותלה את נברשת הכסף החדשה, וקנה את הנרות הטובים ביותר והדליק אותם. 

כשר' ברוך חזר הביתה מהמקווה וראה את הנברשת החדשה הוא אמר: "זה בוודאי מעשה של ר' חיים בער." הוא קרא לו ואמר לו: "מאחר והארת את עיניי, מי יתן ורבונו של עולם גם יאיר את ימיך עם חתן שיאיר את העולם." 

י.פ. 

הרבי מקינוב 

הפוסט ר' חיים בער קונה נברשת לר' ברוך ממז'יבוז' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדרך כלל, כשחסידי טולנא נסעו לרבי שלהם הם לקחו אותו איתם מתוך רחמנות בתוך העגלה שלהם. פעם אחת, כשהחסידים נסעו – ר' חיים יידעל נהיה חולה ולא יכול היה לנסוע איתם, ונשאר מאחור.

הייתה לו עז אחת ממנה הוא התפרנס. הוא מכר את העז עבור הוצאות הדרך ונסע לטולנא לחג. ביום השני של הראש השנה לאחר הארוחה הוא יצא להליכה קצרה בגן. הוא ראה איך ר' דוד מטולנא מביט החוצה מהחלון. 

כשהבחין בו שאל אותו הרבי מטולנא: "חיים יידל מה אתה חושב?"

ענה לו ר' חיים יידעל: "אני חושב כיצד שמונה בנותיי תמצאנה חתנים טובים."

הרבי מטולנא הגיש אליו שזיף מבושל ואמר: "רבונו של עולם יעזור לך אי"ה."

ור' חיים יידעל זכה בשמונה חתנים – תלמידי חכמים למדנים. 

י.פ.

הירש לעדערמאן

הפוסט ר' חיים יידל נוסע לפגוש את הרבי מטאלנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהרבי מאפטא הגיע למז'יבוז' היו [שם] הרבה מתנגדים. הוא אמר: "אני בעל ייחוס גדול משלכם – יש לי יותר זהב מלכם – ואני גם למדן גדול יותר מכם." 

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט האם הרבי מאפטא חי בעוני או ברווחה? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

גם ה'חידושי הרי"ם' היה אביון גדול ואשתו הרבנית שאלה אותו – "ראה, השכן שלך לא מפסיק להיאנח וממך לא שומעים אפילו מילה שלילית אחת." 

ענה לה ה'חידושי הרי"ם': "לי יש כזה ראש טוב שבאנחה אחת אני משתווה לשכן שלי שנאנח כל היום."

י.פ.

הרב הרשברג

משיקאגו 

הפוסט אנחתו של החידושי הרי"ם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ענה: "ממש כפי שבברית לא אומרים תחנון מכיוון שזה חסרון כיס – מוציאים חתיכה אחת – ככה גם כשאני מגיע לעיר זה גם חסרון כיס – לאף אחד אין כסף".

י.פ.

מ. איוונסקי

הפוסט חסרון כיס כשרב מגיע לעיר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא [=ר' מאיר מפרמישלאן] ביקר את ר' מרדכי מקרמניץ, האחרון אמר לו כך: "אינך צריך לפחד מהרבי מקוסוב, הוא איש טוב ואין לו שום רצון לפגוע באף אחד. גם לא מהרבי מזידיטשוב – הוא עוד לא לובש את צווארון הזהב (כלומר, הוא עדיין צעיר ולא חשוב כל כך). אבל, מהשרף אתה צריך לחשוש! אולם אני אתן לך עצה: אצל הרבי מסטרליסק יש עוני גדול, שלח אליו מישהו עם מאכלים לשבת, ותוודא שאותו איש לא יגלה מי הוא זה ששלח אותו עם המאכלים. צריך להזהיר את היהודי הזה [=אותו השליח] שלא יאמר מאיפה הגיעה המתנה הזאת עד אחרי השבת.

אז ר' מאיר מפרמישלאן עשה כך. היהודי הגיע לרבי מסטרליסק עם כל מיני מאכלים ומעדני מלכים. הוא חילק גם הרבה [מאכלים] בחצר, והחסידים לא יכלו לזכור יום שבו היה להם כל כך טוב. הם נהגו ביהודי בכבוד, אבל הוא לא גילה להם מהיכן הוא או מי שלח אותו לשם עם כל המתנות.

לאחר השבת הוא גילה להם שהוא נשלח על ידי ר' מאיר מפרמישלאן. אז הרבי מסטרליסק קרא: "אם לר' מאיר'ל יש כזה כוח [=השפעה] שאני אכלתי אוכל ממנו כל השבת ולא חשתי מהיכן זה הגיע, אז אין לו צורך לחשוש שהמדרגות העליונות שלו יילקחו ממנו."

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט ר' מאיר מפרמישלאן חושש לאבד את מדרגותיו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

למחרת, הוא נהייה מאוד משולהב במהלך התפילה (אצל החסידים מסטרליסק התפללו בהתלהבות) ולפני ברכת 'ברוך שאמר' הוא הסתובב אל חסידיו ואמר: "האם אתם אכן רוצים יותר כסף?" והם ענו לו פה אחד: "חלילה – לא! אנחנו מאושרים ושמחים בחלקנו"   

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט חסידי סטרליסק שמחים בחלקם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט הדגל מחנה אפרים פותח את עיני אנשי סטינוב למתן צדקה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ערכה של טבעת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהמלאך התקבל [למגיד] בפסטאוו, שילמו לו 10 זהובים לשבוע והוא חי בעוני גדול. כל היום הוא ישב ביחידות והתפלל ולמד. במהלך היום הוא כיסה את פניו בטלית וכשלא הייתה לו טלית, פניו היו מכוסות בווילון. הוא לא נהג כמגיד כלל – ולא דיבר מילה עם איש, אלא [פשוט] ישב בחדרו. פעם ביום שלחו לו לחדרו פנימה יונה לאכול וזה הספיק לו.

הקהל ובעלי-הבתים החלו לכעוס – לא הייתה לעיר שום תועלת ממנו כמגיד. פעם אחת הגבאי העז ונכנס אל המלאך, אל תוך ביתו, וסיפר לו על טענות הקהל. "נו, מה הם רוצים?" שאל המלאך. הגבאי ענה שבשבוע הבא יש ברית ורצוי שהמלאך יופיע, אז הוא הבטיח [שיופיע].

כשהופיע המלאך ביום הברית נפל פחד על הקהל, ורוב האנשים התעלפו מחולשה ובקושי נשאר מניין לברית. המלאך נתן לילד את השם לייב. מספרים שלייב היה גיבור באופן יוצא-דופן וחזק כעשרה אריות.

י.פ.

ירמיה כץ

הפוסט המלאך נוהג בדידות ומטיל אימה על הקהל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[בשוליים:] (דר' השל אומר שזה לא נכון)

הוא הלך לבית הכנסת וביקש שיאספו יחד משהו עבור שבת [בשבילו]. ואכן כך עשו.

כשר' מנדל הגיע לתפילת פרנסה בתפילתו הוא הבין שאם הוא תלוי באנשים, מה שווה תפילתו. אז הוא ביקש מאלוהים שיעשה שאנשים ישכחו שנתנו לו משהו עבור שבת. 

י.פ.

דוד טווערסקי

הפוסט ר' מיכל מזלטשוב מתמודד עם עוני הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

זה היה לפני סוכות ובעיר לא היה אף אתרוג. הלך הבעש"ט אל פרנס העיר ואמר לו שהוא רוצה לנסוע לעיר גדולה יותר ושהוא – הבעש"ט – יכסה חצי מהוצאות הנסיעה.

אבל גם בעיר ההיא לא היה ניתן למצוא אף אתרוג. אז הבעש"ט חזר בייסורים גדולים.

באמצע הלילה – בערב סוכות – דפק על החלון פרש, והעיר את החייט: "נימטו (רוסית) ישראלקי נמצא כאן?"

כשהחייט אמר 'כן', הפרש שם בידו אתרוג ונעלם.

אנשים אומרים שזה היה אליהו הנביא שהביא את האתרוג.

י.פ.

הרבי מבויאן

212 East Broadway

הפוסט פרש רוסי או אליהו הנביא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא היה יתום בן 12, הוא נסע לעיר אחרת ולמד שם בבית כנסת קטן. החבר איתו למד היה בחור גבוה ונאה וכולם התרשמו ממנו. 

פעם אחת, הגיע יהודי אל העיר לחפש חתן [עבור בתו] וכצפוי הוא בחר באותו חבר של החפץ חיים ולקח אותו עמו לוורשה.

לאחר מכן, אלמן אחד כתב לחפץ חיים שהוא שמע שאמו היא אלמנה והוא רצה להינשא לה – אבל בתנאי אחד – שהוא, החפץ חיים, יתחתן עם בתו. מה לא יעשה אדם עבור אמו? אז הוא הסכים, נסע הביתה, והם כתבו תנאים כפולים [לשתי החתונות].

החפץ חיים חזר כמו שנסע, עם אותה קפוטה ממורטת ומגפיים קרועים – בגלל שהמחותן, מסכן, היה קבצן גדול – עני ואביון.

אחרי חצי שנה החבר שלו מוורשה חזר גם הוא, אך מגונדר עם קפוטת משי חדשה ומגפיים בוהקים. אולם, הדבר המרכזי שהוא התגאה בו, היה שעון הזהב הכבד שלו. החפץ חיים הודה ששעון הזהב הרשים אותו מאוד – למרות שהיה רק ילד. 

החבר שכנע אותו: "אתה גם צריך לטעון שזה מגיע לך. המחותן [שלך] כבר יהיה חייב להיכנע. אני אתן לך עצה! סע אל חמיך לשבת ואמור את המילים: 'או שתתן לי שעון זהב או שאין שידוך'"

החפץ חיים הרשה לעצמו להשתכנע. היו לו מספר מטבעות – אז הוא שכר עגלה ויצא לדרך, אל ראדין.

במהלך נסיעתו הוא פגש על הדרך מרכבה נהדרת שהייתה שייכת לגביר גדול. 

קרה שבדיוק כשהם נפגשו היה כל כך הרבה בוץ שהמרכבה החליקה והגביר נפל לתוך הבוץ – ושעון הזהב הכבד שלו נפל החוצה מכיסו אל תוך הבוץ.

החפץ חיים קרא – "אז עשיתי באמת חשבון נפש – אם שעון זהב, כזה שאני נוסע בשבילו, גם יכול ליפול לתוך הבוץ – מה אני צריך אותו?! – מה זה מועיל לי?"

י.פ.

אברהם פערלאוו 

בעצמו שמע מהחפץ חיים

הפוסט הפעם הראשונה שבה החפץ חיים ערך חשבון נפש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לרוע מזלה מכיוון שלא היה לה ממה לחיות, היא כיבסה בגדים של אחרים כדי להתקיים.

באותו הזמן היה בטבריה ר' מנדל מוויטבסק. כשהוא שמע את המעשה הזה על אלמנתו של המלאך הוא נחרד ממש והלך לבקרה כדי לברר אם המעשה אכן אמיתי. הוא פגש אותה בעבודה. שאל אותה: "את באמת חייבת לכבס?" הוא חשב שהיא צריכה לכבס את בגדיה שלה מכיוון שהייתה ענייה מכדי לשכור גויה.

אבל היא ענתה: "לא רבי! זאת לא הכביסה שלי – אלא כבסים של אחרים"

[בעט כחול בכתב ידו של השל:] {[לכבס] את הבגדים שלה היה נחשב לביזיון, [לכבס את הבגדים של אחרים] בשביל פרנסה זה משהו שונה?}

י.פ.

הרב גאלד

הפוסט הרבנית פריידע, אשת המלאך, מכבסת בגדים של אחרים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הגביר לא הניח לו. הוא בא אל ר' פנחס מקוריץ "לעתור". כשהוא הגיע אל ביתו של ר' פנחס היה פסח ור' פנחס היה בבית המדרש. הוא ראה עוני נוראי – לא היה שום דבר של פסח – לא מצות, יין או משהו לאכול. הרבנית בכתה שלרבי אין חוש לעולם הזה – הוא מרוויח אבל לא מרגיש כלל שצריך לקנות דברים עבור פסח. 

הגביר מיד קנה כל מה שצריך עבור פסח – כל טוב; מאכלים, כלים וקפוטה ממשי. הוא אפילו הורה לצבוע את הבית בלבן. 

כשר' פנחס הגיע הביתה הוא אפילו לא הבחין במלבושים החדשים, ולא שאל מאיפה הכלים החדשים ומהיכן הגיעו כל הדברים הטובים. הוא קיבל כל זאת באהבה.

בהתלהבות הוא עשה קידוש וממש נשרף [מקדושה והתלהבות] כשערך את הסדר, עד אמצע הסדר הוא אפילו לא

שאל מאיפה הכל בא, ואפילו לא הביט באורח – הגביר. 

באמצע הסדר הוא ראה את האורח ונתן לו שלום. ואז הרבנית סיפרה לו מה הגביר עשה בעבורם ומהי בקשתו. 

הוא הבטיח לו: "אני נשבע שיהיה לך ילד." צדיקים אומרים שלא שמעו את ר' פנחס נשבע מעולם.  

בסופו של דבר, היהודי חזר הביתה ובסוף השנה נולד לו ילד. 

כשהסבא משפולי שמע שהילד נולד הוא קרא: "תראו שבגיל 13 אותו בן זכר כבר 'ישלם' לר' פנחס 'כגמולו' [=כלומר שר' פנחס ייענש על כך שהוא נשבע לגביר שיהיה לו ילד ועל ידי זה הוא ביטל את שבועתו של הסבא משפולי]".

ואכן כך היה. בגיל 13 הבן זכר יצא לשמד [=המיר דתו] והלשין על בניו של ר' פנחס לממשלה שהם גיירו גוי אחד, אז כלאו אותם וסגרו את בית הדפוס שלהם.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' פנחס מקוריץ מפר את שבועתו של הסבא משפולי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בתו היחידה, יענטע, אמרה לר' ייב"י שהוא צריך להכין משהו עבור סעודת פורים, אבל הוא לא עשה שום דבר, אלא הלך ונכנס לבית הכנסת שמח ומלא בביטחון.

הגיע ונכנס לתוך הבית אדם עני אחד וביקש להצטרף לסעודת פורים. יענטע התחילה לבכות – שאין לה כלום לפורים, אפילו לא לעצמה, קל וחומר בשביל לתת לאורח. הוציא הקבצן זהוב אחד ואמר: "הנה, קחי את הזהוב וקני כל טוב עבור פורים." שמחה יענטע מעומק ליבה וקנתה אוכל, שתייה, דגים, בשר, ויין וכולי.

כשר' ייב"י חזר מבית הכנסת הם אכלו את הסעודה ור' ייב"י נהייה שמח מאוד. הוא שר ורקד עם האיש העני. כשהעני כבר הלך הביתה אמר ר' ייב"י: "את יודעת מי זה היה? זה מרדכי היהודי מהמגילה שבא אלינו לשמחנו."

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט מרדכי היהודי הגיע לשמחנו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' פנחס עזב את קאריץ הם נסעו אחריו והמשיכו לזעוק: 'עד מתי! אנחנו כבר בשנות הזקנה –כבר הגיע הזמן שנתברך בילדים.' אבל ר' פנחס דבק בעמדתו – 'לא טוב לכם שיהיו לכם ילדים'.

הגביר התייאש והתחיל לתת נדבות גדולות – יותר מהיכולת שלו. 

ר' ייב"י עסק רבות בפדיון שבויים. כשהוא שמע שהגביר נותן כאלה צדקות גדולות הוא החליט לבקר אותו ולבקש נדבה גדולה. הוא היה צריך סכום גדול והיו חסרים לו 300 רענדלעך.

ר' ייב"י בא אל העיר החדשה היכן שהגביר התגורר. בדיוק אז הגביר ישן והמשת שלא הכיר את ר' ייב"י לא הרשה לו להיכנס. הוא האמין שהיהודי הוא סתם איש ולכן רצה לפטור אותו ברובל או שניים, כי הגביר הורה לו שליהודי קבצן צריך לתת סכום בין רובל אחד לחמישה,

אבל, ר' ייב"י דווקא רצה לראות את הגביר. המשרת רצה לתת לו 5 רובל ולפטור אותו בזה – אבל ר' ייב"י לא רצה. אז המשרת התחיל להתרגז וכיבד את ר' ייב"י בסטירה. ר' ייב"י ספג את הביזיון והלך בחזרה אל העיר העתיקה. 

מיד ביום למחרת הגביר נהייה חולה מאוד ולרופאים לא היה פתרון. המשרת נזכר שהוא הכה יהודי אחד וכשהוא התחיל לתאר את היהודי הבינו שזה בוודאי היה ר' ייב"י. מהר רצו לפייס אותו. כשר' ייב"י מחל לו הגביר מיד התרפא. כאות תודה הגביר שלח אליו את כל ה-300 רענדלעך שהוא היה צריך בשביל פדיון שבויים.

ר' ייב"י שמח מאוד שהגיעה אליו כזאת נדבה עצומה ושאל את הגביר אם יש לו בקשה כלשהי. הוא סיפר לו שהוא מחוסר בנים. ר' ייב"י אמר שאי"ה בתוך שנה יהיה לו בן זכר. הוא רק ביקש שיודיעו לו כשהאישה תכרע ללדת.

עבר הזמן – האישה התעברה וכשהתחילו לה חבלי הלידה הם שכחו להודיע לר' ייב"י, אולי משום שהוא לא נהג באדמו"רות.   

היא נהייתה מאוד חולה וחבלי הלידה נמשכו 2-3 ימים והיא כמעט נפטרה.

אז הם נזכרו בר' ייב"י ומהר רצו אליו לבקש רחמים. הוא אמר: מזל טוב, ילד נולד!

כשהאישה התאוששה היא סיפרה שהיא הייתה בעולם האמת ופגשה את ר' פנחס מקאריץ וביקשה ממנו רחמים. הוא אמר לה: 'אני אמרתי לכם שזה לא טוב שיהיו לכם ילדים'. 

היא הבחינה בר' ייב"י – והוא אמר לה: 'מה את עושה כאן?! – החוצה!' ונתן לה את נשמתה בחזרה.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ילדים בתמורה לתרומה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

  כשר' ייב"י בא אל המגיד הוא אמר שהוא לא מפחד, והוא נכנס אל תוך החדר ובירכו לשלום. 

הוא הציג עצמו בפני המגיד כאדם עני שמקיים את תיקון חצות; לפני חצות הוא הולך למקווה. פעם אחת היה כל כך קר שהמקווה קפא. הוא לקח גרזן ורצה לשבור את הקרח בשביל לטבול.

אז הגיע הס"מ וניסה להניא אותו מלטבול. "בקור כזה" – הוא אמר – "אדם יכול לאבד עצמו לדעת" [=להתאבד]. אולם, ר' ייב"י לא ציית – הוא ניצח את הס"מ וקפץ אל תוך המקווה. 

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ר' ייב"י מנצח את הסטרא אחרא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא נסע לצ'רנוביל והרשים את אנשי העיר מאוד. נתנו לו קפוטה [=מעיל ארוך] ואדרת [מעיל עליון נוסף] והבטיחו לו 2 רובלים בשבוע [אם ישאר שם בתפקיד]. כשר' נחום חזר לפראהבישט הוא ביקש מאנשי העיר שירשו לו לקבל את המשרה החדשה [שהוצעה לו] בצ'רנוביל ובעלי הבתים הסכימו.  הוא ביקש מהם גם שיחשבו על ילדיו.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' נחום מקבל משרה חדשה בצ'רנוביל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ליד מז'יבוז' היו בורות חֵמָר עמוקים מהם הכינו לבנים. פעם אחת, ר' יצחק מאיר שאל את הברנש ההוא – "מה תעשה אם תיפול פנימה לבור כזה עמוק?" ענה היהודי – "מה הכוונה? אני אלך לאשתי טשארנע ואקח את הסולם ואטפס החוצה." 

חסידים תהו מדוע ר' יצחק מאיר בילה כל כך הרבה זמן עם בוּר כזה. ענה להם ר' יצחק מאיר: "אומרים, שכשמלך המשיח יבוא המלכים יביאו לו מתנות. בואו נבין זאת! אילו מתנות הם יביאו? זהב או כסף? מה צריך מלך המשיח? מה חשוב בעיני המלך המשיח? יהודי! – אבל איזה יהודי יחכה עד שיביאו אותו [בפני מלך המשיח]? בוודאי כל יהודי ירוץ בקוצר רוח ברגע שהוא ישמע על ביאת המשיח. ומי ישאר? רק ברנש כזה! וכתוב שהמשיח ישמח מהמתנה. נו – אז אם המלך המשיח ייהנה מכזה יהודי – [כנראה ש]כדאי להחליף איתו כמה מילים."

י.פ.

אלעזר זאהן.

הפוסט מדוע ר' יצחק מאיר מבלה עם בור ועם הארץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים שמע מאביו

הפוסט על סבל ורווחה בעולם הזה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אותו חסיד מסכן היה קבצן גדול ולא היה לו שום כלי פורצלן לכבד את הרב האורח, אז אשתו שאלה משכתנה כלי פורצלן – צלחת וסיר.

ערכו שולחן עלוב בחוץ ליד המים וכיבדו את הרבי בפירות וקפה.  

בזמן הסעודה נפלה הצלחת מידו של הרבי ונשברה. בעלת הביית התעצבנה אולם רחשה כבוד לרבי אז נמנעה מלומר לו "אוי הצלחת נשברה!"

לאחר מכן היא ראתה כיצד הרבי לוקח את הקערה וזורק אותה למים, ונראה היה שהוא עשה זאת במודע.

היא פחדה לומר משהו לרבי, אולם, חשבה האישה לעצמה, איזה תירוץ תתן לשכנה?

לאחר מכן, התגלה שהרבי מסטולין עשה זאת בכוונה להכעיס את האישה, באופן שבסופו של דבר יהווה רפואה עבורה. 

הרוגז השפיע [לחיוב] על הדם שלה שמנע ממנה להביא ילדים.

י.פ.

אברהם הכהן

 חסיד סטולין 

הפוסט מדוע הכעיס ר' אשר מסטולין אישה ענייה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"לקיסר גדול אחד הייתה בת יחידה והוא ערך לה חתונה, עם סעודות גדולות ומפוארות ואף לעניים עשו סעודות מיוחדות. אחרי שכבר סיימו את הסעודות הגיע אדם עני אחד שביקש שיתנו לו משהו לאכול מכיון שהוא עמד למות מרעב. אולם באותו הזמן בת הקיסר נהייתה חולה מאוד אז באופן טבעי אף אחד לא הסתכל עליו [=על העני] למרות שהוא צעק שהוא רוצה לראות את הקיסר בגלל שהוא מת מרעב."

סיכם ר' מיכל מזלאטשוב: "אני יודע טוב מאוד שהשכינה נמצאת בגלות ושהיא דואבת על עמה ישראל – אז איך אני יכול להיות עצוב על עצמי ולבוא בזמן כזה להטריד אותה בשטויות שלי – שאני צריך פרנסה?"

י.פ.

נחום בער המבורגר

(חסיד בויאן)

הפוסט ר' מיכל מזלטשוב לא רוצה להטריד את השכינה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כך הוא עשה. הוא פגש את ר' זושא בבית הכנסת וביקש ממנו עצה כמו שהורה לו המגיד. ענה לו ר' זושא: "יהודי יקר שלי, אני חושש שאיני יכול לעזור לך כלל. אף פעם לא היה לי רע – למרות שתמיד הייתי עני ואביון, אני תמיד שמח בגלל שזה מה שריבונו של עולם רוצה.

אתה חייב ללכת למישהו שרע לו – הוא יזדהה עם התחושות שלך ויוכל לעזור לך."

י.פ.

נחום בער המבורגר

חסיד בויאן

הפוסט ר' זושא לא יכול לתת עצה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא נסע לצ'רנוביל ומצא חן בעיני בעלי הבתים המקומיים. כשהם ראו את לבושו, הם הבטיחו לו שאם הוא יתקבל למשרה בצ'רנוביל, אז הם יתפרו לו מעיל ואדרת חדשים.

כשהוא חזר לפרוהוביטש בעלי הבתים שם הודו שאין להם הכסף בשביל הוצאות כאלה ושאם הוא יהיה מאושר בצ'רנוביל, הם יניחו לו [ללכת לשם]. 

כך הוא הפך להיות הרב בצ'רנוביל – ולפני שהוא העתיק את מושבו לצ'רנוביל הוא דרש שיתנו את מקומו לחתנו, ר' אברהם אשר.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' נחום עובר מפרוהוביטש לצ'רנוביל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא בא אל ר' רפאל בעשעווער – שהיה עני ואביון מאוד – בשבת.

כשחילקו את החלה, ר' פיני הרגיש שהיא לא הייתה טובה.

הוא שאל: "כיצד מגיעים לכך שהחלה כזאת גרועה".

ענה לו ר' רפאל: "אומרים שחלה טובה כמו האורחים."

השיב ר' פיני: "נו – בשבוע שעבר הייתי אצל הרבי מסאווראן – החלה הייתה מצוינת – וגם שם הייתי אורח"

ענה לו ר' רפאל: "ניתן להניח מכאן מה יהודי יכול לעשות לעצמו בשמונה ימים."

בערב הגישו קוגעל – שהיה טוב מאוד. שאל ר' פיני – "אומרים שהקוגל טוב כמו האורחים – אני לא מבין, אני האורח היחיד"

קרא ר' רפאל – "נו – אפשר להניח מכאן כמה תשובה יכולה לעזור"

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט האוכל כמו האורחים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אישה באה אל הבעש"ט לבקש נדבה, אוחזת ילד בידה. הבעש"ט ביקש ממנה שתמכור לו את הילד, שיישאר בנו (של הבעש"ט). היא סירבה מכיוון שהילד הוא פרנסתה – כשהיא נראית עם ילד בזרועותיה, מרחמים עליה.

הבעש"ט הציע לה חדר אצלו בבית ולבוש כדי לשכנע אותה להשאיר את הילד אצלו. היא הסכימה, אבל אמרה שבתמורה היא תשטוף את הרצפה. – "לא", ענה הבעש"ט – "אני רוצה שתישאר את ובנך אצלי רק כאורחי כבוד".

הבעש"ט גידל את הילד שהצליח מאד בלימוד – החזיקו ממנו כעילוי וכינו אותו 'בן הבעש"ט'. כולם באו לבר המצווה של הילד. גבירים ורבנים רבו בעבורו, והציגו לבעש"ט את השידוכים הטובים והמשובחים ביותר – אבל הבעש"ט אמר שכרגע הוא לא מחפש שידוך עבור הילד.

כשהאורחים נסעו, קרא הבעש"ט ל ר' וולף קיציס והורה לו לנסוע לכפר, בו חי מלמד אחד לו חמש בנות מאוסות מאוד, ולארגן שידוך עם הבת הבכורה. בנוסף, הוא הורה לו להתחייב בנדוניה, בבגדי החתונה עבור החתן, עבור הכלה ואף עבור כל המשפחה.

ר' וואלף קיציס הגיע אל המלמד עם השליחות שלו –

המלמד החל לבכות – "לא די שאני קבצן עם 5 נערות שעלי לחתן, אלא שאתה בא הנה לעשות ממני צחוק?!". אבל, כשר' וולף שכנע אותו שהוא היה רציני – הוא הסכים – [וכשהבין] שהבעש"ט היה מחויב באמת – הוא ענה – "בוודאי גם אני מחויב!" – ומיד סגרו על השידוך בתקיעת כף. אבל כשר' וואלף ראה את הכלה חשכו עיניו – היא הייתה זקנה-מאוסה. הוא נהייה כל כך חסר מנוחה – שמיד שכח לקבוע זמן לחתונה.

כשחזר אל הבעש"ט, שאל אותו הבעש"ט אם הוא קבע זמן לחתונה. ר' וואלף קיציס החל לבכות ולספר כמה חוסר מזל וקושי כרוכים בשידוך – אבל הבעש"ט אמר לו לחזור ולקבוע זמן לחתונה – ר' וואלף ציית.

קהל רב ומכובד הגיע לחתונה. הבעש"ט לבדו הלך לקבל את פני הכלה והמחותנים והשמחה הייתה גדולה לאין שיעור. אולם, כשהקהל ראה את הכלה, בכייה גדולה החלה עם עצבות רבה. שלוש פעמים הוא הורה לקהל לשמח את החתן והכלה אבל הקהל לא ציית. הבעש"ט בעצמו קרא "אני יודע שאתם עצובים מאוד, אבל שמעו את המעשה שאני רוצה לספר לכם על היחוס של החתן והכלה."

"פעם אחת היה מלך אחד – צורר יהודים גדול, שלא הרשה לאף יהודי לחיות בארצו. למלך הזה היה בן יחיד. פעם אחת, בן המלך יצא אל היער כדי לצוד והבחין בבקתה קטנה בין העצים, משם

זרח אור גדול. הוא שחרר את מלוויו ונכנס אל הבקתה. כשהלך והתקרב הוא שמע נגינה כה מתוקה, כמוה לא שמע מימיו. כשפתח את הדלת הוא ראה חייל יושב אל הגמרא ושר לעצמו ניגוד (זה היה ל"וניק).

ביקש ממנו בן המלך שילמדו את הניגון. החייל סירב מכיוון שהוא גוי. אם הוא רוצה ללמוד, הוא חייב להימול [=להתגייר]. בן המלך הסכים לקחת שמונה ימי חופש מאביו ולהימול. לאחר מכן, הוא התיישב ללמוד והלך מחיל אל חיל.

לאחר 6 חודשים, הל"וניק עצר, ובן המלך אמר שהוא לא יכול להמשיך ללמוד אתו בגלל שהוא חי עם גויה. אז הוא אמר לו שהוא יפרוש מאשתו שהייתה בת מלך ושאביה היה צורר יהודים. אשתו הרגישה זאת, ולא הניחה לו עד שהוא סיפר לה את הסוד וגם היא התגיירה.

בינתיים, הוא הצליח בלימודיו עד שהחייל ראה שאין לו אף תורה נוספת ללמדו – הוא שלח אותו עם מכתב אל הרבי שלו. שם, הוא התפתח עוד יותר – עד שהוא נהייה אדם גדול בישראל.

לאחר זמן, הרבי גם עצר אותו ואמר לו שהוא לא יכול להמשיך עוד בגלל שהוא נולד גוי.

מה, אם כן, ניתן לעשות? – הוא צריך להסתלק מהעולם

ולהיברא מחדש.  הוא הסכים לכך, אבל התנה זאת בהבטחה מהרבי שלו שלא יגרום לו ליפול בגלגול החדש לידיים כאלו שיהרסו את כל מה שהוא כבר השיג בזמן הזה. אז הרבי אמר לו שההישגים שלו לא יהרסו.

כשהוא נפרד מאשתו, היא לא רצתה דבר, מלבד להסתלק מהעולם כמוהו – אבל, הוא נדרש להבטיח לה בתקיעת כף – שבגלגול החדש שלו הוא יישא אותה שוב."

סיים הבעש"ט: "נו, יהודים, אתם רוצים עכשיו להפר את ההבטחה שהם קבעו בעצמם – זה הוא בן המלך וזו היא בת המלך –שמחו את החתן והכלה!"

(מעשה ששמע מהרבי מבוהוש)

הפוסט הבעש"ט מאמץ ילד או חתונת הנסיך והנסיכה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.