בעל הבית נתן לגאון מיטה. הגאון הבחין בספרים על קורות הגג ומצא מספר ספרי קבלה. הוא החל לדפדף בגיליונות במהירות. בעל הבית תהה רבות: האם מדפדפים בספר קבלה כמו ב[ספר] תהילים? לאחר מכן, הוא שוב בא לחדרו וראה שהגאון לא מדפדף יותר אלא מעיין היטב בתוכן. בעל הבית הבחין שמדובר בדיון קבלי מאוד קשה, אז הוא הציע את הפרשנות שלו לפסקה. הגאון התרשם מכך שחסיד פשוט יכול לומר פשט כזה [וחשב] – כיצד זה יהיה כשהוא ישאב מהבאר בעצמו. הוא ציפה בקוצר רוח ליום המחרת שיעשה את הדרך אל מעזריטש. 

אולם, במהרה הגיעו חסידים שחזרו ממעזריטש – מלאי שמחה ומלאי חיים. הגאון עשה מאמץ להקשיב למה שהם אמרו (הוא כמובן היה מחופש) – הוא רצה לשמוע מאמר – דרשה טובה. אבל, כל שהוא שמע היה כיצד החסידים ערכו סעודה אחת אחרי השנייה – כמה שהיה להם לשתות 'לחיים', ושהם אכלו, שרו ורקדו. הגאון איבד את רצונו לנסוע אל המגיד – כה מאוכזב הוא היה מהחסידים, אז הוא נסע חזרה לווילנה. 

אנשים אומרים שהבעל דבר [=השטן] עשה זאת ושאם זה לא היה קורה ככה, והמגיד והגאון היו נפגשים, זה היה מביא את המשיח.

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט נסיעתו של הגאון מווילנה אל המגיד ממעזריטש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשרבונו של עולם רצה להחריב את בית המקדש בא סמאל [השטן] ולא רצה לאפשר לו לעשות זאת, כי היה נראה לו שלא יצא לו שום דבר מכך – הרי כך או כך יאשימו וישפטו אותו על חורבן בית המקדש. אבל רבונו של עולם עשה כרצונו ובית המשפט נחרב.

לבית המקדש נשאר רק שם אחד; שם קדוש בלתי-נתפס; שם שרבונו של עולם אמר עליו שלעולם אף בן-אדם או יצור אחר לא ידע עליו אלא רק צדיק הדור ידע שהוא קיים. לאחר החורבן, הידיעה שיש שם כזה נמסרה מצדיק אחד לשני [וכן הלאה], אבל אף אחד לא יכול היה לגלות אותו. ידיעת השם הועברה [בסופו של דבר] לבעש"ט – וממנו למגיד. 

ר' שלום מפרובישט רצה מאוד לגלות את הסוד של השם אז הוא החל להתחבר עם הבעל-דבר [=השטן] ונעשה כמו מחותן שלו – עד שהוא גילה לו את סוד השם, ואז ר' שלום השתמש בשם הקדוש לעשות מופתים. בשמים רדפו [את השטן] בעוצמה בגלל שגילה את הסוד. אולם, סמאל לא זכר אפילו למי הוא גילה את הסוד – בכזו ערמומיות רימה אותו ר' שלום! אז החל סמאל להטיל גורלות. ראשית, הוא חילק את העולם לחלקים, חלק חלק עד שהגיע לרוסיה. בהמשך הגיע עד פרובישט, ואחר-כך לרחוב בו התגורר ר' שלום – ובסופו של דבר הגיע עד ר' שלום בעצמו. כשסמאל התעמת איתו על כך שרימה אותו, ענה לו ר' שלום: "אני לא ירא ממך ואם אתה רוצה לפגוע בנשמות ילדי – דע שהעיירות שלהם יגנו עליהם, ובנוגע לגופם – לשם כך יש מעיינות חמים." אף על פי כן, ר' שלום נפטר בשנה זו.

הרבי משטפנשט סיפר את הסיפור הזה, התיישב בכורסה והלך אל המעיינות. הוא נפטר באותה השנה.

י.פ.

מאטעס העלרער 

חסיד בויאן 

הפוסט ר' שלום מרמה את השטן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שישים שנה לאחר מכן נולד לר' מרוז'ין ז"ל בן. אמר הרבי מרוז'ין: "הייתי רוצה לתת לך את השם 'ישראל' על שם הבעש"ט הקדוש, אבל משום שאני כבר נקרא ישראל, אתן לך את השם יעקב – שהרי יעקב זה גם ישראל." היה זה ר' אברהם יעקב הרבי הזקן [=הראשון] מסדיגורא.

י.פ.

ירמיה כץ 

(חסיד בויאן)

הפוסט בקשתו של הבעש"ט מסמאל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הורה להרחיק אותו מהקיר ושאל: "מה השעה?" אמרו לו שרבע ל- 12.

פתאום, הוא החל לצחוק. פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, ואמר לקהל שעמד סביבו: "החלה מהומה בשמים. המלאכים רצים מסביב [וקוראים] – 'הכינו קבלת פנים לר' שלום!' אז הס"מ ניגש ושאל 'למי הם מכינים עצמם באופן כזה?' אז הם זרקו אותו החוצה. הס"מ שאל בפעם השנייה, וזלזלו בו שוב – 'מה הכוונה, אינך יודע מי הוא ר' שלום?' אז הוא נזכר: 'זה שלומ'קע? הו! איך הוא רימה אותי! אוי, אני פשוט לא ידעתי מה הוא היה'.

זה גרם לצחוק בשמים." ר' שלום הוסיף: "מכיוון שהפמליה של מעלה צוחקת, צוחק גם אני."

לאחר מכן, בדיוק בשעה 12 הוא הסתובב אל הקיר ונפטר.

אשתו הרבנית חוה'לה הייתה מוטרדת ועצובה מאוד לאחר הסתלקותו, אולם ר' אברהם, בנו הבכור, הרגיע אותה ובזמן שהם נכנסו לסוכה הוא אמר לה: "צריך לשמוח עם האורח – לרבונו של עולם יש אורח חשוב ליום טוב."

באותו היום נפטר גם יהודי פשוט אחד. ובזמן שהרבי מרוז'ין, ר' ישראל, היה באמצע אמירת קדיש הוא פתאום הפסיק וברח. [בגליון:] (בו בזמן הוא היה בן אחת עשרה, הוא נולד בתקנ"ז ור' שלום נפטר בתקס"ח.) 

ר' אברהם מפרוהובישט ניגש אליו לאחר מכן ושאל אותו: "מדוע ברחת באמצע הקדיש?" ר' ישראל'נו ענה לו: שנשמתו של היהודי באה אליו ואמרה לו: "נשמתו של אביך אינה זקוקה לקדיש – אבל נשמתי כן. תן לבני לומר קדיש"

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט.

הפוסט פטירתו של ר' שלום מפרוהובישט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אליעזר, אביו של הבעש"ט היה מפורסם כמכניס אורחים גדול.

בזמן שאשתו של ר' אליעזר הייתה בהריון, היה רעש גדול בשמים על כך שנשמה כה גבוהה עומדת להיוולד. לס"מ היה אינטרס אישי למנוע זאת. בתחילה, הוא רצה להבין מדוע לר' אליעזר מגיעה כזאת זכות גדולה. הצדיקים הגדולים בשמים אמרו לו: "מכיוון שהוא מכניס אורחים גדול." הס"מ טען שזה לא נכון – וכי צריך לנסותו.

אז אליהו הנביא התחפש לאדם עני ובא עם תרמילו באמצע השבת אל ר' אליעזר ונכנס לתוך ביתו. 

ר' אליעזר הראה לו כבוד גדול – הוא נתן לו מיטה ומאכלי שבת.

כשהגיע מוצאי שבת ואליהו הנביא ביקש להיפרד, ר' אליעזר לחש באוזנו – כך שאף אחד לא שמע – "יהודי יקר, אל תעשה זאת שוב – אל תסע בשבת עם תרמיל."

כך, כשראו כמה גדולה מצוות הכנסת אורחים אצל ר' אליעזר, שאירח אפילו מחלל שבת – אז אף אחד בשמים לא יכול היה לקטרג, והילד נולד לר' אליעזר. זה היה ר' ישראל בעש"ט.

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט כיצד נולד הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

  כשר' ייב"י בא אל המגיד הוא אמר שהוא לא מפחד, והוא נכנס אל תוך החדר ובירכו לשלום. 

הוא הציג עצמו בפני המגיד כאדם עני שמקיים את תיקון חצות; לפני חצות הוא הולך למקווה. פעם אחת היה כל כך קר שהמקווה קפא. הוא לקח גרזן ורצה לשבור את הקרח בשביל לטבול.

אז הגיע הס"מ וניסה להניא אותו מלטבול. "בקור כזה" – הוא אמר – "אדם יכול לאבד עצמו לדעת" [=להתאבד]. אולם, ר' ייב"י לא ציית – הוא ניצח את הס"מ וקפץ אל תוך המקווה. 

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ר' ייב"י מנצח את הסטרא אחרא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"כשריבונו של עולם רצה להחריב את בית המקדש, אף אחד מן המלאכים לא רצה לקחת על עצמו עבודה כזאת. וכשהגיע אל הס"מ, גם הוא לא רצה – הוא טען שלעתיד לבוא יידונו אותו על כך.

אז רבונו של עולם אמר לו שהוא ייתן לו שם סודי שאף אחד בעולם לא יכיר ועד שהשם לא יתגלה, הגאולה לא תוכל לבוא. רק הצדיק שבכל דור ידע על קיומו של השם, אבל הם לא ידעו את סוד השם, למרות שהם יעמלו בכל כוחותיהם לגלותו.

הידיעה על השם עוברת בירושה מצדיק לצדיק. הר"י הקדוש העביר זאת לבעש"ט, הבעש"ט למגיד – המגיד למלאך והמלאך לר' שלום מפרוהובישט." 

הרבי משטפענעשט המשיך לספר: "מה עשה הסבא (ר' שלום)? – הוא החליט שהוא צריך להתחבר עם הס"מ. הוא הכין 'שפראנקעס' [לבושים מודרניים] ואמר לס"מ שהיותו רבי הוא רק משחק – ובאמת הוא מהחברה' שלו [ובכך] הוא מטעה את ההמון מאוד. פעם ר' שלום שאל אותו – 'אבל מה

בסופו של דבר יהיה איתנו – בסופו של דבר ישפטו אותנו [?]'. ענה לו הס"מ שהוא לא צריך לפחד. יש בידיו תעודת ביטוח – השם שאף אחד לא יכול לגלות.

  הס"מ ור' שלום היו קרובים זה לזה עד שהס"מ חש שמישהו בשמים עובד עליו. הוא מייד חשד שזה היה ר' שלום. אבל הוא ראה מיד איך ר' שלום הולך לשוק וקונה ביצים ועוף מגויה אחת, מתמקח איתה ואז מעביר לה כסף – הוא מיד הפסיק לחשוד.

בסופו של דבר, הוא נתן לו את השם. כשעשה זאת, הס"מ ראה שהשמים זוהרים באור הגאולה ורצה להבין מהיכן זה מגיע ומהי הסיבה.

הוא חילק את העולם לשמונה חלקים והסיק שרוסיה היא המקור. הוא המשיך וחילק את רוסיה לשמונה חלקים המשיך לצמצם זאת אל הפלך של פרוהובישט. 

הפלך חולק עוד וכך שוב ושוב – עד שהוא הגיע אל פרוהובישט, אל הרחוב בו התגורר ר' שלום, ועד לר' שלום בעצמו – ורצה לנקום בו. אולם ר' שלום לא פחד ממנו – וענה לו: 'אני לא מפחד ממך כלל – הנשמות של הילדים שלי יהיו גדולות יותר ממך – ואת הגופים שלהם הפקרתי [=הקרבתי] זה מכבר עד ביאת הגואל. ואם הגופים שלהם לא יוכלו לשאת זאת, הם ייסעו אל מעיינות המרפא.' "

י.פ.

מתתיהו ספעקטאר

חסיד בויאן

[הערה: השווה נוסח המעשה בכרם ישראל וכנסת ישראל = דרכי שלום, עמ' צא-צד]

הפוסט סוד הגאולה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.