כשהוא הגיע אל הרבי מרוז'ין, שאל אותו הרבי מרוז'ין: "האם נכון הדבר שעושים בוורשה כביש מרוצף?" ענה לו ה'חידושי הרי"ם': "כן!" שאל הרבי מרוז'ין: "עובדים על הכביש עם גויים או  עם יהודים?" ענה ה'רי"ם': "עם יהודים!" אמר הרבי מרוז'ין: "כביש יכול להיבנות רק  על ידי יהודים. 'וארח צדיקים כאור נגה.' (משלי ד', י"ח)" והוא חזר על הפסוק כמה פעמים. 

כשהרי"ם נפרד ממנו ועזב הוא הניח מגבת רטובה סביב ראשו ואמר לרבנים הפולניים הגדולים שנסעו איתו: "אתם בוודאי לא מבינים, אבל הוא שינן איתי חצי מ'פרי עץ החיים'." 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט הרבי מרוז'ין שואל על בניית כבישים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לנגיד אמיד מדרזאשנה לא היו ילדים כלל, רחמנא ליצלן. הוא הלך אל הבעש"ט וביקש רחמים. אמר לו הבעש"ט: "אם תרצה שיהיה לך ילד, זה  אפשרי, אבל אתה חייב להסכים להיות עני. דון בכך עם אשתך לראות אם היא מסכימה לכך." 

אשתו הסכימה והוא חזר אל הבעש"ט. בירך אותו הבעש"ט – ואכן נולד לו בן זכר, ומייד נהייה עני. הבית שלו נשרף והעסק שלו הדרדר. הוא נהייה כזה קבצן שכשהילד גדל, הוא לא יכול היה לתת לו אפילו  חתיכת לכם. 

הוא בא אל הבעש"ט להתלונן. אז הבעש"ט אמר לו לצאת אל העולם – עד למקום בו לא שמעו על הבעש"ט. והוא ציית. ארז את רכושו היחיד – הטלית והתפילין, ויצא לדרך. 

הוא הלך מעיירה אחת לאחרת. הוא נהג להיכנס לבית הכנסת לשמוע על מה יהודים מדברים  ביניהם – וכששמע שמדברים על הבעש"ט הוא המשיך ללכת. 

פעם אחת הוא גילה עיירה, שבה כבר לא דיברו על הבעש"ט. הוא הבין שבקרוב מסעו יגיע לסופו. אולם, לא היה לו מה לעשות בכפר, אז הוא המשיך ללכת הלאה משם. בדרך מצאה אותו סופת כפור חזקה והיהודי, במאמץ גדול, הצליח למצוא את דרכו אל עיירה אחת. היה חשוך ורק בבית אחד הוא עדיין ראה אור. הוא הלך ונעמד מול הדלת, אבל מסתבר שלא שמעו את דפיקותיו, עד שבמקרה פתחו חלון לשפוך דלי מים. המים נפלו על היהודי הקפוא והוא צעק בכזה צער נוראי שפתחו את הדלת והכניסו אותו פנימה. מיד החליפו לו בגדים, נתנו לו לאכול ונתנו לו מיטה. 

בעל הבית היה יהודי עשיר [=גביר], וכשהיהודי ניסה ללכת לישון הגביר התיישב ללמוד. היהודי החל להיזכר שגם הוא  היה פעם גביר – וגם יכול היה לשבת בבית חם וללמוד דף גמרא במנוחה, ולבו התמלא צער ולא יכול היה להירדם. 

הוא ראה כיצד נכנסה אישה צעירה בבכי מר ומתמשך, ושמע כיצד היא מתווכחת עם  בעל הבית – מדוע הוא לא רואה רופאים טובים יותר. ובעל הבית ניסה לתרץ – "מה אני  יכול לעשות?! – אני עושה כל מה שרק אפשר." לאחר מכן היא הלכה משם. 

היהודי – שבכל מקרה כבר לא יכול היה לישון, לא שכב במנוחה. הוא נעמד ושאל את בעל הבית פרטים על מה שקרה. אך  בעל הבית לא רצה לענות – "מה זה עניינך?" אבל היהודי לא הניח לו – אז בעל הבית סיפר לו שאישה זו היא בתו שנשואה כבר כמה שנים –והיא בריאה לגמרי אלא שיש כאן רק צרה אחת. כשהיא צריכה לטבול והולכת למקווה – היא נהיית חולה וזמנה [המחזור שלה] מגיע עוד הפעם – וזה כבר כך כמה שנים ואף רופא לא יכול לעזור. 

אז היהודי סיפר לו על הבעש"ט והמליץ לו בחום לנסוע אליו. ולמרות שבעל הבית אף פעם לא שמע על הבעש"ט, הוא הסכים ולקח איתו את היהודי ונסע אל הבעש"ט. 

כשהם הגיעו אל הבעש"ט, אמר הבעש"ט אל הגביר: "לך הביתה, אבל קח איתך את היהודי הזה – ואני גם אגיע בהמשך."

לקח איתו הבעש"ט עשרה אנשים מחבורתו ונסע אל העיירה של הגביר.  הלך הבעשט למקווה עם חבורתו ולקח איתו חלף [סכין שחיטה], אבל לפני שהוא טבל בעצמו התלמידים שלו היו צריכים לדקלם בחזרתיות את ה'אלף-בית'. 

לאחר זאת, הוא הלך בעצמו לטבול והטביל יחד איתו את הסכין, וראו שהמים מיד התמלאו בדם. כשהבעש"ט יצא מהמקווה, הוא סיפר שבמקווה היו שדים שפגעו באישה, אבל עכשיו, הכל יהיה בסדר. 

כשהגביר בא להודות לו, שאל אותו הבעש"ט: "האם אתה זוכר – לפני שנה נפל בגורלך למצוא אנייה עם תבואה?" הוא ענה: "כן." "כמה כסף הרווחת מזה?" הוא ענה: "כך וכך." 

"נו, אם כך, תן ליהודי את הכסף הזה. כשהוא נהייה עני – קרה לו שאחת מאוניותיו נעלמה עם התבואה. זו הייתה האונייה שלך." והוא עשה כן ושניהם נושעו.  

ליהודי היה ילד והוא קיבל בחזרה חלק מהונו הקודם. ובעל הבית  – בתו נרפאה. 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממז'יבוז' 

הפוסט ילד תמורת מעמד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' משה חזר מהחתונה ר' שלום מבעלז שאל אותו: "מה ראית?" ענה לו ר' משה: "עם הקוויטל הוא עטף את האצבע האמצעית של ידו הימנית. ואת הכסף הוא הניח בכיס אפודתו". אמר הזקן מבעלז: "הוא עשה כך עם הקוויטל שלי בגלל שהוא רצה לברך את היהודים עם השם שלי, ואת הכסף הוא הכניס  לאותו כיס בו הוא מקיים את ל"ו הצדיקים." 

י.פ. 

הרב מביליץ  

הרב שטערן 

הפוסט ר' מוטלה מצ'רנוביל עוטף את אצבעו בקוויטל של ר' שלום מבעלז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

רב מביליץ 

הרב שטערן 

הפוסט בתו המלומדת של הרב היא גם נקבה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' ליפע היה חתנו של ר' פלק כהן. 

י.פ. 

פנחס לנדאו 

הפוסט טוב ללמוד מלנסוע לצדיק הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מקובל במשפחה של ר' פנחס לנדאו – ההיפך ממה שכתוב אצל ר' יצחק ורפל בספר החסידים בעמוד 13. שם אומר ורפל  שהסבא משפולי גדל שם. 

י.פ. 

פנחס לנדאו  

הפוסט הסבא משפולה מפחד מהאש של ר' פנחס מקוריץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, ר' חיים בער נסע ליריד עם סחורה רבה אבל הלך לו רע מאוד בעסקים והוא הפסיד הרבה כסף. אז הוא אמר: "ריבונו של עולם! אתה תופס (את הכסף שלי) אני גם רוצה לתפוס (מצוות)" 

קרה שפריץ אחד ירד מנכסיו ומכרו את כל רכושו. מכרו גם נברשת כסף יקרה של 72 נרות. ר' חיים בער קנה את הנברשת כמתנה עבור ברוך ממז'יבוז'. כשר' חיים בער הגיע למז'יבוז', ר' ברוך היה במקווה. אז ר' חיים בער נכנס לתוך הבית, זרק את הנברשת הישנה ותלה את נברשת הכסף החדשה, וקנה את הנרות הטובים ביותר והדליק אותם. 

כשר' ברוך חזר הביתה מהמקווה וראה את הנברשת החדשה הוא אמר: "זה בוודאי מעשה של ר' חיים בער." הוא קרא לו ואמר לו: "מאחר והארת את עיניי, מי יתן ורבונו של עולם גם יאיר את ימיך עם חתן שיאיר את העולם." 

י.פ. 

הרבי מקינוב 

הפוסט ר' חיים בער קונה נברשת לר' ברוך ממז'יבוז' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הם שוחחו על כך שיש אחד "בער'לה" מגיד במעזריטש שהוא ידוע כלמדן והרבה יהודים נוסעים אליו. הם החליטו לנסוע אליו ולבחון אותו כדי לראות אם הוא [אכן] למדן. 

כשהרב הגיע אל המגיד, המגיד בא אל הדלת בעצמו ובירך אותו לשלום, והורה לו לשבת. הרב בחן אותו על תוספות ידוע במסכת ביצה שיש בה שש קושיות ושישה תירוצים.

בדיוק אז נכנס המלאך, שהיה אז בן חמש. המגיד שאל את הרב – "מדוע אתה צריך לבחון אותי, עומד כאן ר' אברהמ'לה – תבחן אותו!" ואכן, המלאך ענה על שש הקושיות. {המגיד} [הרב] לא ידע מה לומר מרוב פליאה. 

"אל תתפלא, רב" – אמר לו המגיד. "אצלנו, כשאנחנו לא יודעים משהו – באים אביי ורבא בעצמם ואומרים לנו כיצד לומר". 

י.פ.

הירש לעדערמאן

חסיד בויאן

הפוסט הרב בוחן את המגיד ממעזריטש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדרך כלל, כשחסידי טולנא נסעו לרבי שלהם הם לקחו אותו איתם מתוך רחמנות בתוך העגלה שלהם. פעם אחת, כשהחסידים נסעו – ר' חיים יידעל נהיה חולה ולא יכול היה לנסוע איתם, ונשאר מאחור.

הייתה לו עז אחת ממנה הוא התפרנס. הוא מכר את העז עבור הוצאות הדרך ונסע לטולנא לחג. ביום השני של הראש השנה לאחר הארוחה הוא יצא להליכה קצרה בגן. הוא ראה איך ר' דוד מטולנא מביט החוצה מהחלון. 

כשהבחין בו שאל אותו הרבי מטולנא: "חיים יידל מה אתה חושב?"

ענה לו ר' חיים יידעל: "אני חושב כיצד שמונה בנותיי תמצאנה חתנים טובים."

הרבי מטולנא הגיש אליו שזיף מבושל ואמר: "רבונו של עולם יעזור לך אי"ה."

ור' חיים יידעל זכה בשמונה חתנים – תלמידי חכמים למדנים. 

י.פ.

הירש לעדערמאן

הפוסט ר' חיים יידל נוסע לפגוש את הרבי מטאלנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בעל הבית נתן לגאון מיטה. הגאון הבחין בספרים על קורות הגג ומצא מספר ספרי קבלה. הוא החל לדפדף בגיליונות במהירות. בעל הבית תהה רבות: האם מדפדפים בספר קבלה כמו ב[ספר] תהילים? לאחר מכן, הוא שוב בא לחדרו וראה שהגאון לא מדפדף יותר אלא מעיין היטב בתוכן. בעל הבית הבחין שמדובר בדיון קבלי מאוד קשה, אז הוא הציע את הפרשנות שלו לפסקה. הגאון התרשם מכך שחסיד פשוט יכול לומר פשט כזה [וחשב] – כיצד זה יהיה כשהוא ישאב מהבאר בעצמו. הוא ציפה בקוצר רוח ליום המחרת שיעשה את הדרך אל מעזריטש. 

אולם, במהרה הגיעו חסידים שחזרו ממעזריטש – מלאי שמחה ומלאי חיים. הגאון עשה מאמץ להקשיב למה שהם אמרו (הוא כמובן היה מחופש) – הוא רצה לשמוע מאמר – דרשה טובה. אבל, כל שהוא שמע היה כיצד החסידים ערכו סעודה אחת אחרי השנייה – כמה שהיה להם לשתות 'לחיים', ושהם אכלו, שרו ורקדו. הגאון איבד את רצונו לנסוע אל המגיד – כה מאוכזב הוא היה מהחסידים, אז הוא נסע חזרה לווילנה. 

אנשים אומרים שהבעל דבר [=השטן] עשה זאת ושאם זה לא היה קורה ככה, והמגיד והגאון היו נפגשים, זה היה מביא את המשיח.

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט נסיעתו של הגאון מווילנה אל המגיד ממעזריטש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרב [שניאור זלמן מליאדי] היה תלמיד של ר' מיכל מזלאטשוב. כשר' מיכל נסע הוא לקח איתו את תלמידיו ועמם הלך [גם] הרב. כשר' מיכל היה אצל המגיד הוא הנהיג ששניהם יוכלו להוביל טישים נפרדים במהלך הסעודה השלישית [של שבת]. בזמן שהרב מזלאטשוב אמר תורה נהג המגיד לשתוק, אבל כשהמגיד התחיל לדרוש, ר' מיכל לא הביט בו כלל ועסק בשלו. 

זה היה מאוד קשה לרב והוא לא הבין –ר' מיכל נוסע אל המגיד ואז לא נוהג בדרך ארץ כלל[?!] אצל המגיד היה מקורב אחד, חכם גדול, שהיה לפני כן [תלמיד] אצל הגאון מווילנה ונהייה חסיד. הרב שאל בעצתו של החסיד הזה, מה עליו לעשות. אמר לו אותו מקורב: "אני אראה לך איך המגיד נוהג בחצות [ביחס לתיקון]." הוא הראה לו בחצות, איך, למרות שהוא צולע וצריך 

קביים, המגיד זורק אותם ורץ כאש לוהבת. הרב התפעל מזה מאוד. אז המגיד פתח את הדלת ואמר לרב: "בענייני תורה ר' מיכל גדול יותר, אבל בעניין תיקון נפשות אני ניצב גבוה ממנו" אז הרב נשאר חסיד של המגיד, שכן גם הוא הרגיש שתיקון נפשות זה נעלה וחשוב יותר.  

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט תיקון נפשות חשוב מלימוד תורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת חסידי רוסיה באו אל המגיד והתלוננו שבגלל המרחק הרב קשה להם לבוא [אליו] באופן תדיר יותר, אבל בו בזמן גם קשה להם לשהות תקופה ארוכה בלי הנהגת הרבי. אז המגיד פשט פריט מלבושו, [הוריד את] החגורה, [הוסיף את] המקל שלו ונתן אותם לזקן החבורה ואמר לו: "קח את החפצים אל וויטבסק. שם תמצא איש צעיר בשם מנדל'ה ותתן לו את כל הדברים הללו."

כשהגיעו לוויטבסק הם התחילו לברר על אותו ר' מנד'לה. ענו להם: "יש כאן הרבה מנדל'ים. את מי מהם אתם צריכים?" כך, עד שפגשו אישה יהודייה אחת והיא ענתה להם: "גם לחתני קוראים מנדל'ה, יכול להיות שזה הוא". כשהם פגשו אותו בבית ונתנו לו את כל הדברים [של המגיד] הוא מיד לבש את הבגד וחגר את החגורה ובו ברגע פניו השתנו לחלוטין והם לא הכירו אותו בכלל ופחד גדול נפל עליהם.

הזקן מהוסיטאן ז"ל סיים [את דבריו]: "אתה רואה בני, לפני רגע ככה – וכעת אחר לחלוטין. אני מברך אותך שתהייה אור ואש עבור הדור שלך כמו שר' מנדל'ה מוויביסטק היה בשביל [הדור] שלו." 

י.פ.

הפוסט מה אמר הרבי מהוסיאטין לבנו כשהחל להניח תפילין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדרכו הופיעו מכשולים רבים בזה אחר זה והוא לראשונה הגיע לפאסטוב בערב תשעה באב. הוא רץ מהר לביתו של המלאך, אבל המלאך כבר היה בבית הכנסת. הוא ראה שהמלאך ישב במהלך כל תשעה באב כש"ראשו בין ברכיו".

אחרי תשעה באב הוא נסע הביתה כי ר' יצחק הורה לו לפגוש את המלאך רק בימים הנוראים.

כשחזר הוא אמר לאביו, ר' יצחק, שהוא רוצה לחקות את המלאך – לא לאכול ולא לשתות, ורק לעסוק בעבודת ה' כל היום. 

והוא החל ללכת בדרכו של המלאך.

כשהגיע יום כיפור, ר' מיכל’ע התנמנם בבית הכנסת בלילה. הוא חלם שהוא בעולמות העליונים. ברקיע אחד הוא ראה מלאכים אנשים יושבים על כסאות יקרים ואוכלים מכל טוב. אמרו לו שזה בשביל אלו שלא נהנו מהעולם [התחתון].

הוא המשיך והגיע לרקיע אחר – שם הוא ראה אנשים יושבים ליד שולחנות עמוסים במאכלים יפים אבל המאכלים רק נשמעו להם.

אמרו לו שהמאכלים היו עבור אלו שיחקו [? שרוצים לחקות?] אחרים.

בדיוק אז, ר' יצחק העיר אותו ואמר לו "עוד רגע קט ושרפת את עצמך, תפסיק להתנהג כך!"

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט ר' מיכל'ע נפגש עם המלאך בימים הנוראים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא הגיע, בשישי בערב, ר' ברוך, שידע שהרבי מאפטא אוהב לאכול הרבה, נתן לו כמות גדולה [של אוכל] – והרבי מאפטא, אכל ישר מהקערה, כפי שהיה נוהג לעשות. 

חשבו שזה יטריד את ר' ברוך. אבל הוא אמר שהוא ראה כיצד מקריבים קורבנות [=בהתייחס לאכילתו של הרבי מאפטא].

כשהרבי מאפטא התחיל לספר גוזמאות, ר' ברוך קרא: "זה ממש זהב [שיוצא] ישר מפיך." 

בשישי בערב ובשבת בבוקר, כיבדו את הרבי מאפטא לומר תורה. אולם, בסעודה שלישית הוא כבר לא רצה [לומר]. [אז] ר' ברוך אמר פשט קטן מהזוהר.

כשהוא [=הרבי מאפטא] יצא מהסעודה הוא אמר למשרת שלו: "מהר, הכן לי את המשכב [=המיטה], אני רוצה לנוח. הוא שבר את כל כולי עם התורה שלו."

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט הרבי מאפטא ור' ברוך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אחד מהם סיפר שבזמן שהוא היה בן 18, הרבי מאפטא היה בברדיטשב והלך לבקר את אשתו של הרבי מברדיטשב. כשהוא חצה את סף הבית הוא קרא: "זוהי אדמת קודש כי הרבי מברדיטשב הלך פה!" הוא הוריד את נעליו לפני שנכנס פנימה.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט האדמה שהלך עליה הרבי מברדיטשב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בתו של מתנגד אחד בעיירה רחוקה ממז'יבוז' נהייתה חולה מאוד. הרופאים כבר וויתרו עליה – יהודים הציעו לו שכדאי לו ללכת אל הבעש"ט.

בלית ברירה, הוא קיבל את העצה ויצא לדרך. לא רחוק ממז'יבוז' החלו סערה איומה וסופת שלגים.

בקושי רב, הוא מצא מסתור אצל יהודי אחד באיזה כפר, שם היהודי ישב ולמד. 

הוא היה כמעט קפוא לגמרי והיהודי קיבל אותו בהכנסת אורחים מרשימה – נתן לו לאכול ולשתות ואף נתן לו בגדים יבשים. 

לאחר מכן, שאל אותו היהודי – שהיה גם מתנגד גדול – אבל גם תלמיד חכם גדול: "לאן נוסע יהודי במזג אוויר כזה?" ענה לו היהודי בעל הבת החולה: "אל הבעש"ט. להציל את ביתי החולה".

ברגע ששמע זאת בעל האכסניה הוא נהייה עצבני ונסער 

ורצה לזרוק אותו לסופה שבחוץ.

היהודי ביקש ממנו רחמים, ונאלץ להבטיח לו שהוא יחזור הביתה ולא ייסע אל הבעש"ט.

סיפרו את המקרה הזה לבעש"ט, והוא אמר: "היהודי בעל האכסנייה, היה אדם ישר וטוב מאוד [מענטש]. הוא במדרגת רב תנא הוא ופליג² [=. כלומר הבעש"ט החשיב את בעל האכסנייה כבר פלוגתא לגיטימי שיכול לחלוק עליו]."

י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט הנסיעה אל הבעש"ט שלא צלחה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אליעזר וואלף נהייה מקובל גדול ונהייה רבי בבעטשעטשו (ליד בייטאשאן ברומניה), ומפורסם בכל רומניה.

ר' מאיר מפרמישלן אמר לחסידים שהיו באים אליו מהאזור של ר' אליעזר וואלף: "למה אתם צריכים לבוא אלי כשיש לכם כזה צדיק ומקובל אצלכם?!" וגירשם.

י.פ.

הרב גאלד

הפוסט ין ר' מנדל מקוסוב לר' אליעזר וואלף הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הבעש"ט רתם את עגלתו באופן פתאומי ונסע למקום כלשהו ביחד עם אותו בחור. הם התאכסנו בפונדק אחד. לבעש"ט נתנו חדר, אבל הבחור היה חייב לישון באכסנייה [=בחדר הכללי]. לפני שהוא שכב לישון הוא התחיל לשיר ניגון, מאוד יפה. היה שם גוי אחד שהניגון הרשים אותו כל כך שהוא ביקש מהחוכר ש[יורה ל] בחור לשיר והוא יקנה יי"ש לכולם.

החוכר ביקש שהבחור ישיר. אבל הוא רצה לבקש רשות מהבעש"ט והבעש"ט נתן לו את הרשות לשיר. 

הגוי התפעל מהשירה – הוא שאל [את הבחור] מה שמו, והוא אמר שקוראים לו מאשקע. הגוי שתה ורקד כל הלילה ומשה'לה שר בשבילו. 

לאחר מכן, הבעש"ט הורה לחזור הביתה ולקח עמו את הבחור. 

[בסופו של דבר] משה נסע חזרה אל אביו. הוא גדל ונהייה סוחר גדול. 

פעם אחת, כשהיה בנסיעה, תפסו אותו גזלנים ורצו להרגו. הוא ביקש שיביאו אותו

אל ראש הגזלנים. כשהביאו אותו לפני ראש הגזלנים, הוא מיד הכירו והחזיר לו את הכסף שהגזלנים גנבו ממנו ואפילו נתן לו מתנה ושלח אותו לדרכו. 

אנשים אומרים שהבעש"ט ראה זאת בנבואה ולכן הוא מיד נסע עם הבחור אל האכסניה.   

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט בן הגביר שידע לשיר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' ברוך המשיך לדבר קשות על הרב, אמר לו הרב: "התפילין שאתה מניח פסולים!" וכשחקרו זאת, גילו שאכן התפילן פסולים ושחסרה [האות] י'. אז ר' ברוך התרגז מאוד ואמר: "משום שלקחת י'[=את האות יוד] ממני אני אקח י'[=ייד, כלומר יהודי] ממך." וכידוע נכדו של הרב יצא לשמד [=המיר דתו] (או שנהייה כופר בעיקר?)

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהבישט 

הפוסט ר' שניאור זלמן מליאדי נוסע לציון הקבר של הבעש"ט בלא רשות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא היה צריך להגיע למז'יבוז' אבל הנסיעה התארכה.

בסוף כשהוא הגיע לשם, שאל אותו ר' ברוך מדוע לקח לו כל כך הרבה זמן להגיע. ענה לו הרבי מצ'רנוביל שבדרכו קרה לו משהו יוצא דופן; בדרכו הוא פגש נשמה מעולמות אחרים (שלא מעלמא הדין) שלא הרשתה לו להמשיך לנסוע עד שהוא יבטיח לתת לה תיקון. שאל אותו [=את הנשמה] ר' נחום איזה חטא הוא עשה שבעבורו הוא מבקש תיקון? ענה לו שהוא חי באותה העיר עם ר' נחום ושהוא רדף אותו בעוצמה. ענה לו ר' נחום שאם זה החטא אז הוא מוחל לו. אולם, הנשמה המשיכה לספר שפעם אחת הוא זרק אבן על ר' נחום. גם על כך ר' נחום מחל לו. אך הנשמה המשיכה עוד לתאר חטאים נוספים ור' נחום מחל לו על כולם.

לאחר מכן, אמרה הנשמה, שפעם אחת הוא שכנע קוזאק שיתרועע עם בתו של ר' נחום. סיכם ר' נחום: "על החטא ההוא לא אמחל. השלכתי אותו אל שאול תחתיות אלפי פעמים."

על כך ענה ר' ברוך: "אומרים עלי שאני רבי כעסן, ועליך שאתה רבי טוב. נשמה של יהודי מתגוללת כל כך הרבה זמן ברפש, היתכן שיש [לך] לב לתת לה לסבול עוד כל כך הרבה זמן?"

מיד, לבש ר' ברוך את המעיל שלו, והוא ור' נחום יצאו החוצה ביחד. הם התעכבו [בחוץ] מעט זמן, וכשחזרו אמרו שהעניקו לנשמה תיקון מתאים. 

את המעשה הזה סיפר הזקן [=הרבי הראשון] מהוסיאטין בחנוכה לאחר הדלקת נרות. 

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט האם לכל נשמה מגיע תיקון? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הלך החסיד אל אותו הרב לדבר איתו בענייני תורה והרב ראה שהיהודי [החסיד] היה למדן גדול. אולם כשהוא שמע שיהודי זה גם נוסע לסטולין, הוא מיד החל לתלוש את שערותיו: "הסבר לי, מה תשיג מכך? זה ביטול תורה" ענה לו החסיד: "ההליכה אל הרבי היא כמו עלייה לרגל – לומדים [תורה] בדרך לשם ואצל הרבי לומדים מידות טובות ומוסר"

אולם אותו הרב לא התרצה.

אמר לו החסיד "אני יודע קצת לקרוא מחשבות, אם תתן לי רשות, אנסה לקרוא את מחשבותיו." הסכים לכך הרב. 

אז אמר החסיד: "אכן כן! אתה חושב עכשיו על הפסוק 'שויתי ה' לנגדי תמיד'!" הרב הודה שהוא בכלל עוד לא התחיל לחשוב על הנושא הזה. על כך ענה החסיד: "נו, עבור זה בדיוק, אני הולך אל הרבי שלי – הרבי מסטולין. אני יודע שהוא כן חושב על 'שויתי ה' לנגדי תמיד' בכל רגע "

י.פ.

פסח לעלטשיק (חסיד סטולין)

הפוסט חסיד סטולין מסביר למתנגד למה הוא נוסע אל הרבי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

1. ר' יצחק מנסכיז
2. ר' יוסף – הרבי מאוסטילה
3. ר' לעלבעלע, הרבי מקאוול.

פעם אחת, חסיד נסכיז בא אל ר' חיים מצאנז, שאל אותו ר' חיים בפרוטרוט כיצד נוהג ר' יצחק מנסכיז – מהי דרך החסידות שלו וההתנהגות שלו. סיפר לו [אותו חסיד] כל מיני דברים, אך ר' חיים לא התפעל מכך, אפילו כשאותו חסיד פירט לפניו את כל סדר יומו [של הר' מנסכיז].

כשהחסיד כבר סיים לפרט, הוא לפתע נזכר: "כן, שכחתי להזכיר, שבכל יום לפני התפילה, אפילו בערב פסח וביום כיפור, ר' יצחק לוקח שעון [מפרק] ומתקן אותו מחדש." נראה היה, שר' חיים ראה בכך דרך יוצאת דופן לעבודת השם והוא התפעל מכך מאוד. הוא מיד הורה למשה יהושע, מקורבו, לרתום את העגלה ולהכין אותה לנסיעה לנסכיז.

אולם, מסיבה זו או אחרת, הוא לא יכול היה לנסוע. ודוקא בדיוק כשהיה מוכן לנסיעה הגיעו החדשות שר' יצחק נפטר.  

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' חיים מצאנז מתפעל מר' יצחק מנסכיז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בקוצק ובוורקא היה אסור לדבר על יום השנה ולנסוע לציון הקבר ומסיבה זו לא העריכו את חסידי ברסלב – "החסידים המתים" שאין להם רבי חי, אבל היו נוסעים לציון של הרבי המת.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט תחילת מנהגי הילולות ונסיעות לקבר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט צדיקים זזים בקברם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

עכשיו, שאני מתגורר בטולנא, חסידים 'מתים' עוברים כאן בדרכם לאומן."

ר' דוד מטולנא היה רודף את חסידי ברסלב בכוח. בטולנא היו נחשבים ספרי ר' נחמן לטריפה כמו ספר לא כשר.

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט החסידים המתים של ברסלב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.