היהודי התחנן ואמר שהוא יעשה כל  דבר שבעולם כדי לראות אותם. ענה לו הרבי מאפטא שזה לא אפשרי אלא אם יקבל על עצמו למות תוך זמן קצר. היהודי הסכים לעסקת החליפין. 

הרבי מאפטא נופף במטפחתו והיהודי ראה את האושפיזין. תוך זמן קצר הוא אכן נפטר.  אומרים שמשום שהוא זכה לראות את האושפיזין וקיבל על עצמו כזה קורבן, הרבי מאפטא התחיל מאז לומר עליו קדיש לפני 'כגוונא'. 

י.פ. 

הרב ממונסטריץ'

הפוסט היהודי שרצה לראות את האושפיזין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהבעש"ט רק הגיע למז'יבוז' היו  בעיר הרבה מתנגדים, אבל למדנים גדולים. ראש למתנגדים היה יהודי אחד עשיר שהייתה לו בת אחת. הבת נהייתה חולה מאוד וכל מה שהרופאים ניסו לעשות, לא עזר. 

כמה נשים באו אל אשתו וייעצו לה שכדאי ללכת אל הבעש"ט – אולי הוא יוכל לעזור. הצליחה האישה לשכנע את בעלה שילך אל הבעש"ט , אבל משום שהתבייש מחברים שלו – שהיו מתנגדים, הוא הלך אל הבעש"ט באמצע הלילה.  

הוא סיפר לבעש"ט את המעשה על חולי בתו והבעש"ט לא אמר לו דבר, אלא רק שילך הביתה ושהוא – הבעש"ט, יבוא אליו למחרת.

היהודי היה נסער מאוד – מצד אחד הוא התבייש מחבורת המתנגדים, שהוא עצמו  עמד בראשה – אבל מצד שני, הוא פחד לומר לבעש"ט שלא יבוא אליו הביתה. 

למחרת בבוקר, הבעש"ט בא אליו הביתה והוא ניגש למיטת החולה ובירך את הבת: "אני מאחל לך רפואה שלמה מגן-עדן" והלך הביתה.  

מאחר והוא היה עשיר, לאותו יהודי היו תמיד שני שומרים  בלילה – בזמן שאחד ישן, השני היה ער וכל כמה שעות השומרים היו מתחלפים. בלילה שלאחר היום בו הבעש"ט היה  אצלם בבית – נפתחה הדלת באמצע הלילה (למרות שהדלת הייתה נעולה) ונכנס יהודי – שנראה כמו בעל עגלה. ביד אחת היה לו שוט ובאחרת פרח. היהודי ניגש אל החולה ואמר לה כך:  "הריחי את הפרח" היא צייתה ובעל העגלה הבטיח שלמחרת בלילה הוא יבוא שוב. 

היהודי [= כנראה הכוונה לאחד השומרים] פחד מאוד – הוא העיר את השומר השני וסיפר לו את המעשה, אבל הם מייד ראו שינוי לטובה אצל הנערה. למחרת, הם סיפרו לאבא על מה שקרה. אז, כבר לא היה אכפת לו מה מתנגדי העיר יאמרו, והוא מיד רץ אל הבעש"ט וסיפר לו את המעשה. 

אמר לו הבעש"ט: "כשהיהודי יבוא עוד הפעם היום בלילה, תאמרו לו שהוא צריך לבוא אלי."  

באותו הלילה קרה אותו הדבר; היהודי בא עוד הפעם, נתן לנערה להריח את הפרח וראו שינוי לטובה. אבי הנערה אמר ליהודי את מה הבעש"ט ביקש ממנו, והוא יצא.  

בבוקר, בא האבא אל הבעש"ט והבעש"ט אמר לו לשבת וסיפר לו מי הוא אותו יהודי: "אותו יהודי היה כל ימיו בעל עגלה – אולם, חוטא

בעש"ט (2)

חוטא גדול – שעשה את כל העברות שבעולם. פעם, הוא נסע ביער עם הכרכרה שלו כשהוא ראה יהודי אחד תלוי על עץ. הוא הסיע את הכרכרה אל מתחת לעץ, גזם אותו והיהודי נפל לתוך  הכרכרה על החציר. הוא נסע משם אל העיירה והצילו את היהודי והוא נשאר בחיים. 

כשהיהודי בעל העגלה נפטר והגיע אל בית-דין של מעלה באו מלאכי חבלה והראו שכל אחד מהם נברא מעבירה אחרת. אולם, לאחר מכן בא המלאך גבריאל בעצמו וסיפר את המעשה כיצד בעל העגלה הציל את היהודי ממוות בטוח. הוחלט להניח את העברות על צד אחד במאזניים ואת הכרכרה והסוס שאיתם הוא הציל את היהודי, על הצד השני של המאזניים – ויצא שהצדדים היו שווים. 

לא ידעו מה לעשות – לגיהנום  לא יכלו לשלוח אותו – הוא הרי הציל נפש אחת מישראל, ולגן עדן גם לא [יכלו לשלוח אותו] – אי אפשר סתם להתעלם מהעברות שלו. אז החליטו לעשות אותו שמש בגן עדן, וכשצריך לשלוח רפואה מגן עדן, שולחים את בעל  העגלה." 

סיים הבעש"ט את דבריו: "זה היה  היהודי שבא אל בתך."  

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

שמע מר' אלעזר זאהן ממז'יבוז'

הפוסט בעל העגלה החוטא שהפך לשמש בגן-עדן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לנגיד אמיד מדרזאשנה לא היו ילדים כלל, רחמנא ליצלן. הוא הלך אל הבעש"ט וביקש רחמים. אמר לו הבעש"ט: "אם תרצה שיהיה לך ילד, זה  אפשרי, אבל אתה חייב להסכים להיות עני. דון בכך עם אשתך לראות אם היא מסכימה לכך." 

אשתו הסכימה והוא חזר אל הבעש"ט. בירך אותו הבעש"ט – ואכן נולד לו בן זכר, ומייד נהייה עני. הבית שלו נשרף והעסק שלו הדרדר. הוא נהייה כזה קבצן שכשהילד גדל, הוא לא יכול היה לתת לו אפילו  חתיכת לכם. 

הוא בא אל הבעש"ט להתלונן. אז הבעש"ט אמר לו לצאת אל העולם – עד למקום בו לא שמעו על הבעש"ט. והוא ציית. ארז את רכושו היחיד – הטלית והתפילין, ויצא לדרך. 

הוא הלך מעיירה אחת לאחרת. הוא נהג להיכנס לבית הכנסת לשמוע על מה יהודים מדברים  ביניהם – וכששמע שמדברים על הבעש"ט הוא המשיך ללכת. 

פעם אחת הוא גילה עיירה, שבה כבר לא דיברו על הבעש"ט. הוא הבין שבקרוב מסעו יגיע לסופו. אולם, לא היה לו מה לעשות בכפר, אז הוא המשיך ללכת הלאה משם. בדרך מצאה אותו סופת כפור חזקה והיהודי, במאמץ גדול, הצליח למצוא את דרכו אל עיירה אחת. היה חשוך ורק בבית אחד הוא עדיין ראה אור. הוא הלך ונעמד מול הדלת, אבל מסתבר שלא שמעו את דפיקותיו, עד שבמקרה פתחו חלון לשפוך דלי מים. המים נפלו על היהודי הקפוא והוא צעק בכזה צער נוראי שפתחו את הדלת והכניסו אותו פנימה. מיד החליפו לו בגדים, נתנו לו לאכול ונתנו לו מיטה. 

בעל הבית היה יהודי עשיר [=גביר], וכשהיהודי ניסה ללכת לישון הגביר התיישב ללמוד. היהודי החל להיזכר שגם הוא  היה פעם גביר – וגם יכול היה לשבת בבית חם וללמוד דף גמרא במנוחה, ולבו התמלא צער ולא יכול היה להירדם. 

הוא ראה כיצד נכנסה אישה צעירה בבכי מר ומתמשך, ושמע כיצד היא מתווכחת עם  בעל הבית – מדוע הוא לא רואה רופאים טובים יותר. ובעל הבית ניסה לתרץ – "מה אני  יכול לעשות?! – אני עושה כל מה שרק אפשר." לאחר מכן היא הלכה משם. 

היהודי – שבכל מקרה כבר לא יכול היה לישון, לא שכב במנוחה. הוא נעמד ושאל את בעל הבית פרטים על מה שקרה. אך  בעל הבית לא רצה לענות – "מה זה עניינך?" אבל היהודי לא הניח לו – אז בעל הבית סיפר לו שאישה זו היא בתו שנשואה כבר כמה שנים –והיא בריאה לגמרי אלא שיש כאן רק צרה אחת. כשהיא צריכה לטבול והולכת למקווה – היא נהיית חולה וזמנה [המחזור שלה] מגיע עוד הפעם – וזה כבר כך כמה שנים ואף רופא לא יכול לעזור. 

אז היהודי סיפר לו על הבעש"ט והמליץ לו בחום לנסוע אליו. ולמרות שבעל הבית אף פעם לא שמע על הבעש"ט, הוא הסכים ולקח איתו את היהודי ונסע אל הבעש"ט. 

כשהם הגיעו אל הבעש"ט, אמר הבעש"ט אל הגביר: "לך הביתה, אבל קח איתך את היהודי הזה – ואני גם אגיע בהמשך."

לקח איתו הבעש"ט עשרה אנשים מחבורתו ונסע אל העיירה של הגביר.  הלך הבעשט למקווה עם חבורתו ולקח איתו חלף [סכין שחיטה], אבל לפני שהוא טבל בעצמו התלמידים שלו היו צריכים לדקלם בחזרתיות את ה'אלף-בית'. 

לאחר זאת, הוא הלך בעצמו לטבול והטביל יחד איתו את הסכין, וראו שהמים מיד התמלאו בדם. כשהבעש"ט יצא מהמקווה, הוא סיפר שבמקווה היו שדים שפגעו באישה, אבל עכשיו, הכל יהיה בסדר. 

כשהגביר בא להודות לו, שאל אותו הבעש"ט: "האם אתה זוכר – לפני שנה נפל בגורלך למצוא אנייה עם תבואה?" הוא ענה: "כן." "כמה כסף הרווחת מזה?" הוא ענה: "כך וכך." 

"נו, אם כך, תן ליהודי את הכסף הזה. כשהוא נהייה עני – קרה לו שאחת מאוניותיו נעלמה עם התבואה. זו הייתה האונייה שלך." והוא עשה כן ושניהם נושעו.  

ליהודי היה ילד והוא קיבל בחזרה חלק מהונו הקודם. ובעל הבית  – בתו נרפאה. 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממז'יבוז' 

הפוסט ילד תמורת מעמד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בערב בזמן הטיש, הגישו אטריות – קערה מלאה. בתחילה, הרבי מאפטא אכל עם כף, אבל במהרה הוא לקח את הקערה בידיו והתחיל לאכול ישר מהקערה. חששו שאכילה זו תטריד את ר' ברוך. אבל לא! הוא רק אמר: "ראו כיצד איש אחד להוט לקורבנות!" ולאחר מכן, הוא כיבד אותו לומר תורה. 

בשבת בבוקר, ר' ברוך עוד הפעם כיבד את הרבי מאפטא לומר תורה. 

בסעודה שלישית, הרבי מאפטא לא רצה ללכת לטיש – הוא אמר: "אני  אמרתי תורה בערב שבת, ובשבת  בבוקר – אני חושש שהוא עוד הפעם יכבד אותי בכך." 

אז ר' ברוך הבטיח לו שהוא יאמר תורה אבל שהוא צריך לבוא. אז הוא בא.

במהלך סעודה שלישית, ר' ברוך החל לומר קטע מן הזוהר – אבל רק בלשון פשוטה – בלא שום הסבר. 

לאחר ברכת המזון, הלך הרבי מאפטא הביתה אל הפונדק – הוא אמר  למקורבו: "ר' ברוך ממש דכדך אותי עם התורה שלו." ור' ברוך אמר על הגוזמאות של הרבי מאפטא: "פיו הוא משקולת זהב." 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממעז'יבוז' 

הפוסט הפער בין ר' ברוך לר' מאפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, כשר' הירש'לה בחן מה הוא עשה באותו היום, הוא הרגיש שבעניין שאלה אחת על נדה נעלם ממנו תוספות אחד – הוא קרא מהר לשמש שיאמר ליהודי שהפסק שלו שנפסק באותו יום הוא לא נכון. השמש מיהר ללכת אבל הוא חזר מיד עם בשורה שזה היה כבר מאוחר מדי. 

הצטער ר' הירש'לה מאוד והתחיל לעיין מה הביא אותו לכזה חטא. הוא הגיע למסקנה שזה משום שהבעש"ט 'עושה את מעשה התעתועים שלו' בטלוסט – מרחק של כמה מיל' מצ'ורטקוב, והוא – ר' הירש'לה מותיר אותו כך ולא רודף אחריו – לכן מגיע לו כזה עונש. 

אבל מכיוון שהוא לא רצה לדון מישהו שלא בפניו, ורצה להשתכנע בעצמו, הוא נסע לטלוסט לראות את דרכי הבעש"ט. כשהגיע ביום שישי הוא ראה כיצד הבעש"ט עוסק בשתי עגונות – שתיהן קוננו  ובכו ורצו לדעת היכן היו בעליהן. נכנס הבעש"ט לבית הכיסא, התפנה, שטף  את ידיו ולאחר מכן אמר לנשים שהן צריכות ללכת לכאן ולכאן – שם תמצאנה את בעליהן. אז ר' הירש'לה נהייה עוד יותר משוכנע שהוא חייב לרדוף את הבעש"ט – היתכן? – לכאלה מקומות הולך הבעש"ט בחיפוש אחר רוח הקודש!?  

כשהנשים עזבו, ניגש הבעש"ט לר' הירש'לה ובירך אותו לשלום. אמר לו: "אל תצטער – לא פסקת באופן רע, לא דילגת על התוספות. אתה רק טעית בפירוש – חשבת שלשיטת התוספות צריך לפסוק כך ולא – צריך דווקא לפסוק כך כמו שאתה  פסקת." והוא לקח את הגמרא ולמד איתו את הפשט האמיתי. 

אמר ר' הירש: "יש לנו קבלה [מרבותינו] שאותות  ומופתים אפשר גם לעשות מהצד האחר, אבל תורה היא מכל מקום אמת." 

[המשיך ר' הירש] "ומה שלימדת בתוספות היא תורת אמת – שלום עליך רבי ומורי!  אני מבין עכשיו שכל מה שאתה עושה, אתה עושה מצד הקדושה – רק דבר אחד אני לא מבין. מדוע היית צריך ללכת למקום כזה כדי לחפש ברוח הקודש היכן הגברים נמצאים?"

ענה לו הבעש"ט: "ידעתי שהגברים שלהן נמצאים במקומות נמוכים מאוד, ובזמן שאני עוסק בדברי תורה אני לא מתבונן בכאלה מקומות נמוכים. לעומת זאת, בבית הכסא אסור להרהר בדברי תורה ולכן, שם יכולתי לראות את המקומות המאוסים היכן שהם נמצאים כעת – חיפשתי אותם ושם מצאתי." 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים

הפוסט מה שמצא הבעש"ט במקומות הנמוכים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' מאיר אמר ליהודי להצטרף למלחמה והבטיח לו שיחזור בשלום. היהודי האריך ימים וחי 108 שנה.  

היהודי סיפר שבשנות חייו האחרונות של ר' מאיר, לא הסכימו לאף אחד לגשת אליו והוא קיבל רק יחידי סגולה וגם זאת רק דרך חור בדלת. היהודי זכר את היד הרזה שהוא הוציא דרך הקיר.  חסידים אמרו שהסיבה לכך שהוא לא הרשה לאף אחד להיכנס אליו פנימה היא משום שאם הוא היה מביט בפני יהודי, אז היה מתוודע לכל העבירות  שלו. 

י.פ. 

אלכסנדר ביסטריצקי 

הפוסט על ר' מאיר מפרמישלן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשנפרדו מהמגיד הוא אמר להם ללכת להיפרד מר' זושא מאנאפולי, שישב בבית המדרש [קלויז]. הוא ייעץ להם שכדאי להם לשאול אותו על הפשט של המשנה "חייב  אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה." הם הלכו לבית הכנסת וראו יהודי אחד לבוש בגדים קרועים-בלויים יושב אי-שם מאחורי הספסל. אמרו להם שאותו ברנש הוא ר' זושא. הם [ניגשו ו] אמרו לו שהמגיד אמר להם שהם צריכים לשאול אותו פשט על המשנה. 

הביט בהם ר' זושא ואמר להם: "אני לא מבין למה הוא התכוון. רק אדם שחש פעם רע יכול לתת [פירוש למשנה] כדי להבין את זה – אני מעולם לא חשתי ברע."   

י.פ. 

רב מביליץ 

הרב שטערן 

הפוסט ר' זושא מעולם לא חש ברע הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מקובל במשפחה של ר' פנחס לנדאו – ההיפך ממה שכתוב אצל ר' יצחק ורפל בספר החסידים בעמוד 13. שם אומר ורפל  שהסבא משפולי גדל שם. 

י.פ. 

פנחס לנדאו  

הפוסט הסבא משפולה מפחד מהאש של ר' פנחס מקוריץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, ר' חיים בער נסע ליריד עם סחורה רבה אבל הלך לו רע מאוד בעסקים והוא הפסיד הרבה כסף. אז הוא אמר: "ריבונו של עולם! אתה תופס (את הכסף שלי) אני גם רוצה לתפוס (מצוות)" 

קרה שפריץ אחד ירד מנכסיו ומכרו את כל רכושו. מכרו גם נברשת כסף יקרה של 72 נרות. ר' חיים בער קנה את הנברשת כמתנה עבור ברוך ממז'יבוז'. כשר' חיים בער הגיע למז'יבוז', ר' ברוך היה במקווה. אז ר' חיים בער נכנס לתוך הבית, זרק את הנברשת הישנה ותלה את נברשת הכסף החדשה, וקנה את הנרות הטובים ביותר והדליק אותם. 

כשר' ברוך חזר הביתה מהמקווה וראה את הנברשת החדשה הוא אמר: "זה בוודאי מעשה של ר' חיים בער." הוא קרא לו ואמר לו: "מאחר והארת את עיניי, מי יתן ורבונו של עולם גם יאיר את ימיך עם חתן שיאיר את העולם." 

י.פ. 

הרבי מקינוב 

הפוסט ר' חיים בער קונה נברשת לר' ברוך ממז'יבוז' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

את השיחה הוא פתח כך: כשמוכיחים יהודי, צריך ללכת עם כל האמת ואין לגשת לכך בהונאה, אלא במישרין, בכוח אבל עם כל האמת.

פעם אחת הצמח צדק היה בפריז. הוא נסע למלון יפה ולקח חדר יפה. בערב, הוא ירד לאולם נשפים גדול היכן שאכלו, רקדו, וזה היה מלא חיים.

התיישב הצמח צדק בשולחן היכן שיהודי אחד אכל ושתה יין נסך. קרא הצמח צדק אל היהודי "אתה יודע שאסור לשתות יין נסך?" היהודי התעלם והמשיך לשתות עוד. קרא אליו הצמח צדק עוד הפעם: "אתה יודע שיין נסך מטמא את הנפש?" ובמילים אלו הוא נעמד וחזר לחדרו – מותיר אחריו את היהודי. אולם, היהודי תהה במוחו, מי הוא היהודי הזה – עם כזאת הדרת פנים, יושב בפריז באולם נשפים ומוכיח אותו. הוא שאל עליו וגילה היכן היה החדר שלו, אז הוא עלה לבקרו ובילה שם אולי כמה שעות  – ויצא איש חדש. 

הרבי מליובאוויטש סיים את המעשה: "אני לא רוצה לספר מי היה אותו היהודי – מכיוון שנכדיו הם מחסידי ליובאוויטש הטובים ביותר."

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הצמח צדק מוכיח יהודי באולם נשפים בפריז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

זמן מה לאחר מכן אחד מחסידי רוז'ין עבר דרך קרלין באמצע השבוע. הוא כתב קוויטל והתקבל אצל ר' אהרון. ר' אהרון שאל: "האם תחגוג גם את השבת כאן איתי?" ענה לו החסיד: "לא. אני נוסע לרבי שלי לשבת".

לאחר היפרדם, אמר לו ר' אהרון שימסור דרישת שלום ל[ר'] מרוז'ין ויאמר לו שהוא, ר' אהרון, הוא רבי גדול יותר מהרבי מרוז'ין. הברכה שלו שהרבי מרוז'ין יוכל להיות יהודי ישר ולפעול ישועות התקיימה, אבל הברכה של הרבי מרוז'ין עוד לא.

מספרים את המעשה הזה גם על הרבי מסדיגורה ור' אהרון מצ'רנוביל (הרבי מבויאן).

י.פ.

הירש לעדערמאן

חסיד בויאן

הפוסט האיחול ההדדי של הרבי מרוז'ין ור' אהרון מקרלין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא הגיע, הבעש"ט שאל אותו: "האם אתה למדן?" ענה לו המגיד –"ככה אומרים."

הבעש"ט הוציא זהר והראה לו קטע וביקש ממנו שהוא יאמר פשט [=יסביר] – אמר לו המגיד פשט, אבל הבעש"ט לא היה מרוצה. "הפשט הוא לא כזה", הוא אמר. המשיך המגיד וניסה בדרך אחרת. "לא! לא כך לומדים את הזוהר. תעמוד ואני אלמד אותך את הפירוש."

המגיד נעמד, וכשהבעש"ט החל לומר את הפירוש על החלק בזהר ירדה אש לוהבת והמגיד הפך רועד מפחד.

הבעש"ט קרא: "הפשט הוא אכן כפי שאמרת, אבל הרוח והנשמה הן כפי שאני פירשתי – כך באים כל השמות של המלאכים לידי ביטוי – והאש מן השמיים שורפת".

כשהמגיד ראה זאת – לא הייתה לו יותר חרטה כל כך שהוא בא אל הבעש"ט ונשאר שם.

י.פ.

(חיים אהרן)

הרב גולד

(צאצא של המלאך) 

הפוסט המגיד והבעש"ט לומדים זוהר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

1. אנשי העיר אומרים שאני חכם – משום שהפסוק "לא לחכמים לחם" [קהלת ט, יא] כבר התקיים.
2. גם רשע – "לוה רשע ולא ישלם" [תהילים לז, כא] – מה שאני לוקח בהשאלה, איני יכול להשיב.
3. אני תם – משום שלא מאפשרים לי להיות 'מוּעַד' – לא מאפשרים לי ללוות יותר משתי פעמים.
4. ושאינו יודע לשאול, אני כבר לא יודע כיצד ללוות.

י.פ.

הירש לעדערמאן

הפוסט משוגע מגיע אל ר' דוד מטאלנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדרך כלל, כשחסידי טולנא נסעו לרבי שלהם הם לקחו אותו איתם מתוך רחמנות בתוך העגלה שלהם. פעם אחת, כשהחסידים נסעו – ר' חיים יידעל נהיה חולה ולא יכול היה לנסוע איתם, ונשאר מאחור.

הייתה לו עז אחת ממנה הוא התפרנס. הוא מכר את העז עבור הוצאות הדרך ונסע לטולנא לחג. ביום השני של הראש השנה לאחר הארוחה הוא יצא להליכה קצרה בגן. הוא ראה איך ר' דוד מטולנא מביט החוצה מהחלון. 

כשהבחין בו שאל אותו הרבי מטולנא: "חיים יידל מה אתה חושב?"

ענה לו ר' חיים יידעל: "אני חושב כיצד שמונה בנותיי תמצאנה חתנים טובים."

הרבי מטולנא הגיש אליו שזיף מבושל ואמר: "רבונו של עולם יעזור לך אי"ה."

ור' חיים יידעל זכה בשמונה חתנים – תלמידי חכמים למדנים. 

י.פ.

הירש לעדערמאן

הפוסט ר' חיים יידל נוסע לפגוש את הרבי מטאלנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהביטש

הפוסט כמה נצרך הרבי מרוז'ין ליהודי רוסיה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, נכנס האיש הצעיר אל הרבי משטפנשט וראה אותו עומד ליד התנור. כשהרבי משטפנשט הבחין בו – הוא קרא: "אנחנו סבורים שאש צריכה להיות בפנים. ככתוב: 'משמיעים ביראה יחד בקול' [מתוך ברכות ק"ש] – צריך שה'קול' לא יהיה גדול יותר {מקול} [מיראה] – הקולות שלך גדולים יותר מהיראה שלך."

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט שהקולות לא יהיו חזקים יותר מהיראה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' יוחנן הגיע לעיר, כל אנשי העיר באו לקבל את פניו. ברודסקי רצה שגם גיסו, שפיגל, יקבל את פני הרבי. שפיגל סירב להבין מדוע כזה כבוד מגיע לבשר ודם. להיפך – הוא כעס מאוד שעושים כזה 'צימעס' [עסק גדול] מ[סתם] יהודי. והוא אכן לא הלך [לקבל פניו].

במהלך השבוע הוא ראה שאין אף אחד אצל הרבי (הוא גר בדיוק מול המקום בו התאכסן הרבי). הוא החליט להיכנס אל הרבי להציג את טענותיו ולהתווכח עמו. 

וכך היה. הוא לא פגש אף אחד אצל הרבי והגבאי מייד נתן לו להיכנס. ר' יוחנן קיבל אותו ושפיגל החל להתווכח. "מדוע, רבי, מגיע לך כבוד כזה? מדוע כל כך הרבה יהודים צריכים לבוא אליך – לתת לך פדיונות, ולפחד ממך כל כך הרבה?"

ועל כל שאלה ר' יוחנן הניד בראשו ואמר לו: "אכן, אתה צודק – אכן כך – אבל אתה יודע למה? בגלל שאלוהים רוצה כך – ואם כך רוצה אלוהים, אז אני אומר לך שאתה אכן צריך לפחד ממני."  לאחר מכן שפיגל נהייה חסיד וסיפר בעצמו את הסיפור הזה לפ. לאנדוי.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' שפיגל המתנגד הליטאי נהייה לחסיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הנשים החלו לשכנע את האמא – שינסו ללכת אל הבעש"ט.

היא החלה להציק לבעלה עד שהוא הסכים והבטיח שילך אל הבעש"ט.

אך, מכיוון שהוא היה ראש המתנגדים הוא התבייש ללכת ביום, ובשקט, בלילה הוא הלך לבקר את הבעש"ט.

הבעש"ט הבטיח לו שבתו תקבל עזרה ושתבוא לה רפואה מגן-עדן.

בלילה, נשמעה דפיקה על הדלת ונכנס פנימה יהודי אחד לבוש כעגלון עם שוט בידו. אחד מן היהודים השומרים נעל את עצמו [במחבוא], והשני היה מפוחד מכדי לעשות משהו. העגלון ניגש אל החולה ונתן באפה משהו להריח ואמר: "אני מביא רפואה מגן-עדן, ומחר אבוא שוב."

בבוקר, הבחינו מיד שלנערה החולה פנים אחרות – היא נהייתה במצב טוב יותר.

מיד רצו אל הבעש"ט וסיפרו לו מה קרה.

אז הבעש"ט הורה שכשהיהודי בדמות העגלון יגיע עוד הפעם, ישלחו אותו אליו.

בלילה, הוא הגיע עוד הפעם ושוב נתן לה תרופה. אז שלחו אותו אל הבעש"ט.

שאל אותו הבעש"ט: "מי אתה?" הוא ענה: "אני מתתי לפני מאות שנים. הייתי עגלון ופעם אחד נסעתי ביער ושמעתי בכייה קורעת לב: 'אוי ווי,' צעקו – 'הצילו! הצילו!'." הוא ראה אדם תלוי גבוה מאוד על עץ שנשען על ענף רופף כדי למנוע ממשקל גופו לחנוק אותו. אולם, הענף החל להישבר והנה, הנה הוא תיכף יחנק.

העגלון ראה שאם הוא פשוט יחתוך את החבל, היהודי יפול ועלול לשבור את הראש. אז הוא חשב על דרך להעמיד את העגלה מתחת ליהודי כך שכשהוא יחתוך את החבל היהודי יפול אל תוך העגלה. וכך אכן היה והיהודי ניצל.

כשבעל העגלה נפטר והגיע למשפט [בשמיים] אז שקלו את המצוות והעברות שלו, ומצוות הצלת הנפשות שקלה יותר מכל העברות שלו יחדיו, ובזכותה הוא נכנס לגן עדן ביחד עם יהודים בעלי מדרגה גבוהה מאוד. הוא, העגלון, לא הרגיש בנוח לצד הלמדנים והצדיקים הגדולים – הוא בסך הכל עגלון פשוט.

ריחמו עליו והפכו אותו לשליח לדבר מצווה. וכשצריך "רפואה משמים" שולחים אותו. 

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט העגלון המת שמביא רפואה מגן עדן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הגביר לא הניח לו. הוא בא אל ר' פנחס מקוריץ "לעתור". כשהוא הגיע אל ביתו של ר' פנחס היה פסח ור' פנחס היה בבית המדרש. הוא ראה עוני נוראי – לא היה שום דבר של פסח – לא מצות, יין או משהו לאכול. הרבנית בכתה שלרבי אין חוש לעולם הזה – הוא מרוויח אבל לא מרגיש כלל שצריך לקנות דברים עבור פסח. 

הגביר מיד קנה כל מה שצריך עבור פסח – כל טוב; מאכלים, כלים וקפוטה ממשי. הוא אפילו הורה לצבוע את הבית בלבן. 

כשר' פנחס הגיע הביתה הוא אפילו לא הבחין במלבושים החדשים, ולא שאל מאיפה הכלים החדשים ומהיכן הגיעו כל הדברים הטובים. הוא קיבל כל זאת באהבה.

בהתלהבות הוא עשה קידוש וממש נשרף [מקדושה והתלהבות] כשערך את הסדר, עד אמצע הסדר הוא אפילו לא

שאל מאיפה הכל בא, ואפילו לא הביט באורח – הגביר. 

באמצע הסדר הוא ראה את האורח ונתן לו שלום. ואז הרבנית סיפרה לו מה הגביר עשה בעבורם ומהי בקשתו. 

הוא הבטיח לו: "אני נשבע שיהיה לך ילד." צדיקים אומרים שלא שמעו את ר' פנחס נשבע מעולם.  

בסופו של דבר, היהודי חזר הביתה ובסוף השנה נולד לו ילד. 

כשהסבא משפולי שמע שהילד נולד הוא קרא: "תראו שבגיל 13 אותו בן זכר כבר 'ישלם' לר' פנחס 'כגמולו' [=כלומר שר' פנחס ייענש על כך שהוא נשבע לגביר שיהיה לו ילד ועל ידי זה הוא ביטל את שבועתו של הסבא משפולי]".

ואכן כך היה. בגיל 13 הבן זכר יצא לשמד [=המיר דתו] והלשין על בניו של ר' פנחס לממשלה שהם גיירו גוי אחד, אז כלאו אותם וסגרו את בית הדפוס שלהם.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' פנחס מקוריץ מפר את שבועתו של הסבא משפולי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן שה'תולדות' התגורר בשאריגראד, היה נהוג שמיד כשראו את הרבי הולך לבית הכנסת, הפסיקו כל בעלי הבתים לדבר לאלתר והלכו כולם בעקבותיו לבית הכנסת. כולם צייתו כי ידעו שהוא קפדן גדול בנוגע לכבודו.

פעם אחת, הבעש"ט הגיע לשאריגראד, נעמד באמצע רחבת השוק לפני זמן מנחה-וערבית, ומשך אליו הרבה אנשים והתחיל לספר מעשיות. המעשיות היו ארוכות. ה'תולדות' עבר ליד המקום אבל אף אחד לא הלך בעקבותיו – עד כדי כך הם היו שקועים בהקשבה לסיפורי הבעש"ט.

ה'תולדות' ראה שאף אחד לא נמצא בבית הכנסת. הוא התרגז מאוד וזימן אליו את הבעש"ט ושאל אותו בכעס: "כיצד מעז יהודי לעכב מניין וכך לבטל תפילה בזמנה?"

ענה לו הבעש"ט: "ואיפה הכנסת האורחים? אני אספר לך מעשה קצר." לאחר מכן הוא סיפר לו עוד מעשה אחד ולאחר המעשה השלישי קרא ה'תולדות': "שלום עליך רבי ומורי!" והתחיל להיות חסיד שלו.

    לאחר מכן, הוא סיפר שבמעשיות הבעש"ט ממש רמז על כל חייו מיום הולדתו ועד היום הזה.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט כיצד נהייה ה'תולדות' חסיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרב רייטער, הרב מפראהבישט

הפוסט הסבא משפולי היה אצל ר' שלום מפראהבישט פעמיים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

טשארנע הייתה זקנה מאוד – היא אפילו תמכה ברבי הזקן [=הראשון] מקופישניץ בידיה. אביה של טשארנע היה גביר גדול וחסיד אפטא. הוא הביא את הרבי מאפטא ליאסי ושילם לו את כל ההוצאות. טשארנע הייתה בתו היחידה. 

פעם אחת, היא נהייתה חולה מאוד ואביה בא אל הרבי מאפטא לבקשה לרפואתה. הרבי מאפטא הבטיח לו שהשם יתברך יעזור. אולם, היא נהייתה עוד יותר חולה והגיעה לסף מוות. המשיכו לרוץ לרבי מאפטא לעזרה. הרבי מאפטא אמר שרק דבר אחד יכול לעזור: שעליהם לתת ל[קרן הצדקה על-שם] ר' מאיר בעל הנס הרבה רענדלאך כסף כסכום הגימטריה של שמה של טשארנע משום שצדקה תציל ממוות. הגביר לא רצה לתת כל כך הרבה כסף, אז אשתו משכנה שביס יהלומים יקר והניחה את הסכום בפני הרבי על השולחן. אולם זה לא עזר – וטשארנע נפטרה. היהודייה [=אמה] באה בצעקות אל הרבי מאפטא – "איך ייתכן! הבטחת לנו שצדקה תציל ממוות!" התרגז הרבי מאפטא וקרא: "על כבודי אני מוחל, אבל איני מרשה לעשות את התורה פלסתר [=לסלף את דברי התורה]!"

אז לקח הרבי מאפטא את הדברים שלו והלך לבית שבו שכבה טשארנע. הוא עשה הקפות ונעל עצמו בחדר עם טשארנע לבד. נו – מובן שבסוף טשארנע חזרה לחיים. 

באותה השנה נפטר הרבי מאפטא. לפני שיצאה נשמתו הוא אמר: "אני מבין. זה קורה [לי שאני נפטר] מכיוון שאסור לזעזע את העולם [=לשנות סדרי עולם] יותר מדי!"   

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הרבי מאפטא משנה סדרי עולם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא הגיע לסדיגורה אל הזקן [=הרבי הראשון] מסדיגורה. הוא נכנס אל הרבי מסדיגרה, ונתן לו קוויטל. על הקוויטל הוא לא כתב את שמו, אלא סתם 'נח בן שרה'. כשהציג [את בקשתו], הרבי מסדיגורה שאל אותו מספר פעמים: "האם זה שמך?" וכשר' נפתלי חיים הבין שהרבי מסדיגורה מזהה אותו הוא רץ החוצה מהבית ונעלם.

הרבי מסדיגורה חיפש אותו כי בעיניו הוא היה אדם חשוב. 

י.פ.

רב גליצאי

הפוסט הרבי מסדיגורה מזהה את ר' נפתלי חיים הורוויץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא סיפר לרבי שהוא בא בעניין שהטריד את מנוחתו. בגלל שהוא עצמו נולד נוצרי הוא נסע קודם כל למטרופוליס [לחפש תשובה לעניין שהטריד אותו], אבל בגלל שלא הצליח לקבל תשובה מספקת הוא בא אליו, לראש הדת היהודית – הרבי מבוהוש. 

אך לפני שהוא מספר על הבעיה שלו, הוא יציג את עצמו. הוא קצין בכיר בצבע – דוקטור לפילוסופיה, דוקטור לכימיה, דוקטור להנדסה, דוקטור למשפטים, עיתונאי, ובעל חשיבה ביקורתית. מכיוון שהוא עורך דין אז במסגרת תפקידו הצבאי הוא אחראי לדאוג שהחיילים ישבעו לנאמנות למדינה בפניו, מכיוון שהוא פטריוט. אבל בו-בזמן הוא גם בעל חשיבה ביקורתית אז הוא רוצה לדעת אם נוסח השבועה של החיילים נכון או לא.

הרבי הורה לו למנות את התארים שלו עוד הפעם, וכך עשה.

שאל אותו הרבי מבוהוש: "מהם גווני השיער השונים שיש לאנשים?"

ענה הקצין: "חום, שחור, בלונדיני, אפור"

"ואצל עופות?"

הקצין השיב ומנה כל מיני צבעים כמעט את כל גווני הקשת.

שאל אותו הרבי: "מדוע לאנשים יש רק את הצבעים הללו ולעופות יש כל כך הרבה?"

לא ידע הקצין מה לענות.

שאל אותו הרבי עוד הפעם "אולי אתה יכול לענות מתוך לימודי הכימיה שלך?" "לא" אמר לו הקצין. מנה לפניו הרבי את כל התחומים שהביאו לו את התואר דוקטור, אבל הקצין לא ידע לענות.

קרא אליו הרבי מבוהוש: "האם אתה יודע מדוע העופות כל כך צבעוניים? בגלל שכך אלוהים הורה. זו הוכחה שיש אלוהים לעולם. לכן, אין צורך לדאוג. החיילים נשבעים לאלוהים, לא לך."

כשהקצין שמע זאת, הוא נפל לרגלי הרבי ונישק את רגליו. אז הוא הסתובב כלפי הקהל  וזעק בפניהם: "אתם צריכים להיות גאים בו, גאים שלדת שלכם יש כזה מנהיג. אני מאחל לכם דבר אחד – שכל אחד ואחד מכם יהיה בריא ותזכו לכל טוב!"

י.פ.

אייזק בראנשטיין (ישראל) היה נוכח בזמן המעשה.

הפוסט קולונל צבאי משבח את ר' ישראל מבוהוש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

למרות שהמשפחה אף פעם לא נסעה לאדמו"רים, הנערה התעקשה שהיא לא תגלה לאף אחד מה שבלבה, אלא רק לרבי.

כשהיא נכנסה אל הרבי מבוהוש, הוא אמר לה: "את יכולה לספר לי הכל." אז היא סיפרה את המעשה הבא:

לפני שהיא התחתנה עם בעלה הנוכחי, היא הייתה כבר נשואה, אבל מכיוון שהחתן נעלם היא התחתנה עם בעלה הנוכחי שהוא אדם טוב וירא אלוהים ואדם. אולם, בזמן החתונה בעלה הקודם בא אליה בחלום ומאז היא חולה. 

אמר הרבי: "נו, הוא (החתן הראשון) אכן צודק." מרוב פחד ההורים והנערה התעלפו.

כשהם התעשתו, הסביר להם הרבי: "יש מנהג בישראל שהחתן בא אל הכלה – מכיוון שלא גזרת את שיערך, הוא לא יכול היה לדעת שאת נשואה אני מבטיח לך שאם תגזרי את שערך אז החתן הקודם כבר לא יבוא אליך בחלום."

היא נשבעה לעשות זאת ותכף ומיד גזרה שערה ובלילה היא כבר לא ראתה את החתן הקודם בחלומה.

לאחר מכן, הרבי מבוהוש קרא אליו את בעלה. הזוג התיישב בבוהוש למשך שבעה חודשים שלאחריהם היא ילדה ילד.

י.פ.

אייזיק בראנשטיין (שמע מאביו)

הפוסט גזירת שיער לנשים אחרי החתונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

יהודי פשוט אחד הגיע אל הרבי מאפטא כדי להתייעץ איתו האם להיות חוכר אצל פריץ. אמר לו הרבי מאפטא 6 עניינים שעליו לכתוב בחוזה. 

כשהיהודי יצא מהרבי מאפטא, הרבי מסאווראן רץ אחריו ושאל אותו בנוגע לדברים שאמר לו הרבי מאפטא. הוא הבין חמישה "אופנים", אבל לא את ה"אופן" השישי. (הרבי מסאווראן בוודאי חשב שהרבי מאפטא התכוון לשישה אופנים בעבודת השם). היהודי לא הבין את הרבי מסאווראן מכיוון שהוא לא ידע מה ההבדל בין 'סעיפים' ל'אופנים'.

כשר' נחום בער סיים את המעשה, אמר לו הזקן מסדיגורה: "אני מבין שקורה שאדם גדול מדבר בצורה אחת ומתכוון למשהו אחר, אבל איני יכול להבין שאדם מדבר ושני אנשים מבינים אותו אחרת זה מזה."   

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט למה התכוון הרבי מאפטא? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

תמורת דרשתו של הרבי מסטולין אנשי העיר תרמו הרבה כסף, אבל המגיד לא הצליח כל כך. לאחר מכן, המגיד ור' אשר נפגשו והמגיד שאל "עזור לי להבין, אתה בקושי דיברת ובכל זאת תרמו כסף, ואני שדרשתי הייתה ארוכה, בקושי קיבלתי מטבע אחד?!"

ענה לו הרבי מסטולין: "הבט וראה! אני שונא בצע – כשאני מדבר אני גורם לאנשים לחוש את אותה השנאה, ומשום כך הם נותנים לי אותו. אתה ממשיך לחשוב על הכסף כשאתה מדבר וזה בא לידי ביטוי בדרשות שלך אז יוצא שהם מזדהים עם אהבת הכסף ולכן לא רוצים לתת אותו."

י.פ.

פסח לעלטשיק (חסיד סטולין)

הפוסט ' אשר מסטולין מרוויח משום שהוא שונא כסף הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אליעזר לא רצה לקרוא את הכתוב בקוויטל אולם הרבי מצאנז הורה לו לעשות זאת ובירכו שיהיה לו כח לפעול ישועות. 

י.פ.

הרבי מצאנז.

הפוסט הרבי מצאנז מברך את ר' אלטער שיפעל ישועות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא נכנס לקבל את פני הרבי מברדיצ'ב הוא שאל אותו מה הוא כתב באותן שיחות חולין.

ענה לו הרבי מברדיצ'ב: "במשך כל הזמן שהייתי אצל המגיד ניסיתי לכתוב ולתעד כל מה שהמגיד אמר. אולם, הצלחתי להבין רק חצי מהדברים – את החצי השני לא יכולתי להשיג – לא הבנתי."

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט שיחות החולין של המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו הרבי מברדיצ'ב: "למדתי להכיר שיש בורא שמים וארץ."

צחק עליו חמיו, "היית צריך לעמול בשביל ללמוד את זה?! – אפילו משרתת בחצר יודעת שיש בורא לעולם"

אמר לו הרבי מברדיצ'ב: "יש הבדל. היא יודעת שיש – אני רואה שיש!"  

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט לדעת לעומת לראות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אמר לו ר' מאיר: "אוי, אתה טיפש!" ואכן כך היה – הוא לא גדל להיות חכם.

י.פ.

ר' נחום בער המבורגר

חסיד בויאן

הפוסט המגיד מברודי לא רוצה לקבל קוויטלך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כך הוא עשה. הוא פגש את ר' זושא בבית הכנסת וביקש ממנו עצה כמו שהורה לו המגיד. ענה לו ר' זושא: "יהודי יקר שלי, אני חושש שאיני יכול לעזור לך כלל. אף פעם לא היה לי רע – למרות שתמיד הייתי עני ואביון, אני תמיד שמח בגלל שזה מה שריבונו של עולם רוצה.

אתה חייב ללכת למישהו שרע לו – הוא יזדהה עם התחושות שלך ויוכל לעזור לך."

י.פ.

נחום בער המבורגר

חסיד בויאן

הפוסט ר' זושא לא יכול לתת עצה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, בערב ראש השנה, יהודי מאזור סדיגורה בא אליו בבכי גדול ונתן לו קוויטל. 

במה העניין? 

אותו יהודי הגיע לחגוג [את ראש השנה] אצל הרבי מסדיגורה אך פתאום הרבי ציווה עליו לנסוע הביתה – כבר לפני ראש השנה. אותו יהודי שאל את ר' נחום בער'נו מה עליו לעשות – ותהה אולי הוא [ר' נחום בער'נו] יוכל לפעול אצל הרבי לשכנע אותו שירשה לו להישאר שם לחג.

הביט ר' נחום בער בתוך הקוויטל ואמר לחסיד: "אני לא רואה שום דבר [חריג] בקווטיל, אבל אם הרבי הקדוש ציווה עליך לנסוע הביתה – עליך לציית."

נסע החסיד הביתה וגילה שהבן שלו חלה קשות באופן פתאומי וכמה שעות לפני שהוא הגיע הוא נפטר.

לאחר מכן, כשהמעשה נודע לנחום בער הוא התכעס ואמר: "אם [המצב הגיע] עד כדי כך שלא יכולתי לראות [לחוש] את הדבר הזה – אני כבר לא אקבל יותר אף קוויטל"

י.פ.

נחום בער המבורגר 

(חסיד בויאן)

הפוסט ר' נחום בער'נו לא רואה דבר בקוויטל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בעזרת הקוויטל הזה החסיד היה מחבר עצמו אל הרבי. הוא היה מבקש בקוויטל שהרבי ישפיע עליו– שיהיה נחקק במצפונו – שירשה לו להפוך לחלק ממנו. 

י.פ. 

פנחס לאנדוי

הפוסט התקשרות אל הרבי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ענה להם:

"אם יהודי היה מושלם – בלא חסרונות, אז בוודאי שלא היו לו אף צרות. כשיש למישהו צרות זה סימן שהוא חטא. על כן, הוא צריך לבוא אל הרבי ולומר לו את כל האמת. אך משום שהוא מתבייש הוא כותב בקוויטל את הצרות שלו – ובין כה וכה יודעים שהוא חטא."

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט משמעות הקוויטל לפי הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[ר' מוטל'ה ענה:] "יהודים מאמינים ברביים וחושבים שאנחנו מתפללים, לומדים ועושים מעשים טובים. אבל, כשהם מתוודעים לכך שאנחנו לא עושים כל זאת – עליהם להוכיח אותנו– אלא שהם ביישנים, אז הם כותבים קוויטלעך [פתקאות] וכך מזכירים לנו – ברמז שאנחנו חייבם לקיים את חובתנו להתפלל, ללמוד ולעשות מעשים טובים."

י.פ.

פנחס לאנדוי.

הפוסט חשיבות הקוויטל לפי מוטל'ה מצלטופול הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (ר' פנחס אמר על הבעש"ט: "לא קיבלתי מרות (מלשון מורה)").

לר' פנחס היה קושי ב'מורה נבוכים.' כששמע שהבעש"ט נמצא בקרבת מקום, הוא החליט לנסוע אליו כדי ללמוד ממנו את פירוש העניין במורה נבוכים.

כשר' פנחס היה בדרכו, התיישב הבעש"ט עם החבורה שלו ושוחח איתם. לפתע פתאום, הוא קרא בקול "תכף יהיה לנו אורח מכובד – ר' פנחס." והחל לדבר איתם רק על עניינים נשגבים.

בדיוק כשר' פנחס נכנס בדלת, אמר הבעש"ט "כתוב 'בידו מחקרי ארץ' וקשה שאם הכל בידו – בידי הקב"ה – מדוע צריך להרהר ולחקור? – כשהכל בהשגחה אין צורך בשום 'מחקרי ארץ'. מנגד, אם בכל זאת 'חוקרים ארץ' יכול חס וחלילה להסתפק אם הכל באמת בידו.

אלא, הפשט [=ההסבר] הוא כך: 'בידו' – הכוונה שרק ברשות האלוהים פלוני רשאי להיות 'חוקר ארץ'. ר' פנחס רשאי, אבל אתם, תלמידי, לא רשאים" 

ולאחר מכן, הסביר הבעש"ט את הפשט במורה נבוכים. 

[הערת צד:] (אכן קראו לר' פנחס חוקר אלוקים).

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט הבעש"ט פותר לר' פנחס מקוריץ קושי במורה נבוכים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ביקש מבעל העגלה המקומי שירשה לו לנסוע עם הסוס והעגלה שלו. אמר העגלון: "מילא להשאיר את אשתי והילדים בלי פרנסה – אני בעצמי סומך על ניסים, אבל הסוסים לא מבינים חכמות  – הם חייבים לאכול. מה יהיה עליהם?" הרבי הציע שהוא ימכור את אחד מסוסיו, וכך יוכל לספק אוכל למשפחתו בזמן שהוא רחוק מהבית, ו[אוכל] לסוס הנותר במהלך המסע. וכך עשו, והרב ובעל העגלה יצאו לדרך.

מכיוון שהם נסעו רק עם סוס אחד, הם לא יכלו לשלוט בעגלה כל כך טוב. כשהגיעו לבית מרזח באמצע הדרך הם רצו לעצור, אך לפני שיכלו לרתום את הסוס, הכרכרה נכנסה בחלון המסבאה ושברה את השמשה. 

יצא הפריץ החוצה בכעס גדול וצעק: "מי שבר לי את השמשה ככה?!" העגלון הצביע בבעתה על הרב. הפריץ נתן מבט בהדרת פניו של הרב – בצורתו הקדושה – והתמלא פליאה. הוא הזמין אותו לתוך ביתו ונתן לו כבוד רב. לאחר מכן, הוא נתן לו גם סוס כדי שיוכל להגיע למעזריטש במהירות.

כשהרב והעגלון המשיכו הלאה בדרכם – שאל הרב את העגלון: "אני לא מבין אותך! היה לך אמון בי – לעזוב ולנסוע רחוק מהמשפחה בלי לתהות כיצד הם יחיו – וכשהגענו לפריץ הצבעת עלי?!"

ענה העגלון: "דווקא בגלל זה, רבי. בגלל שהייתה לי אמונה בך הצבעתי עליך. אם אתה כזה רבי קדוש, כמו שאני חשבתי, אז הפריץ לא יוכל להזיק לך – ואם אתה לא, אז מגיעה לך המכה!"

אנשים אומרים שתמיד כשהרב היה בעת צרה הוא חזר על המעשה הזה וסיים אותו במוסר השכל: שאם לא, אז אכן מגיעה לו המכה! 

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט העגלון ור' שניאור זלמן מליאדי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הגיע אל הרבי מרופשיץ רק כשהיה כבר מאוחר. לפני כן הוא שוטט בעיר – כשבכל מקום היה חושך – מלבד בית אחד שהיה מואר בפנים.

זה היה הבית של הרבי מרופשיץ, אבל היהודי לא ידע זאת.

הרבי מרופשיץ ישב שם. היהודי לא הכיר אותו. והרבי מרופשיץ שלא התיימר לתפוס מעצמו כחשוב שאל אותו: "מה מביא יהודי לכאן כל כך מאוחר?" הוא ענה שהוא בא אל הרב. "לשם מה?" שאל אותו הרב – הוא ענה שבא כי שמע שכשאדם בא אל הרב וחושב על עצמו שהוא אדם בעל מדרגה גבוהה, אז הרב מנפץ לו את המחשבה הזאת. "רוצה יהודי לראות זאת ולהגיע בעצמו לכזאת מדרגה שהרבי הקדוש מרופשיץ יעשה זאת גם לו".

קרא הרבי מרופשיץ: "רק הבט – אני יהודי שזקנו כבר ארוך ואפור מאוד והייתי רוצה לגלות שאני [שווה] משהו וכך לשבור את הגדלות שלי.

אתה, אדם צעיר, כבר בטוח שאתה [שווה] משהו ורוצה לנסוע אל רב שיבטל אותך?!"

י.פ.

דוד כהן

הפוסט ניפוץ מדרגת הגדלות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אחד מהם הציץ על היהודי בלילה וראה כיצד הוא מזייף את חתימת הפריץ. המפקח ראה בכך הזדמנות פז. עכשיו הוא יוכל לנקום ביהודי – הוא רץ אל הפריץ וסיפר לו על העוולות של היהודי. הפריץ קרא ליהודי אליו ואיים עליו שאם הוא לא ישיב את הכסף שהונה, הוא יהרוג אותו.

היהודי מיהר אל ר' פנחס מקוריץ וספר לו את כל המעשה. כשהרבי מקוריץ שמע את המעשה הוא הסב פניו ממנו אל החלון וענה ברוגז: "כיצד יכול יהודי לחלל שם שמים – ולרמות גוי?!"

היהודי טען שהוא לא אשם – ושמדובר בהשגחה פרטית. מה הכוונה השגחה פרטית? שהמפקח הגיע בדיוק כשהוא חתם וזייף את חתימת הפריץ. היהודי אז הוסיף מאמר אחד מהבעש"ט שאמר שכשיהודי הולך בחוץ ומוצא קש זו השגחה פרטית והוא צריך להשתמש בו כדי לנקות את המקטרת שלו.

הרבי מקוריץ ענה לו: "ואתה אכן מאמין באמת

שזו השגחה פרטית?" ענה היהודי: "כן!" "נו", אמר הרבי מקוריץ – "אז אתה מאמין אמיתי – סע הביתה והכל יסתדר לך בשלום."

וכך אכן היה. המפקח הביע חרטה על הבלגאן שגרם ואף ביקש מהיהודי מחילה. גם הפריץ שכח מכל האיומים שלו והיהודי נשאר לעבוד כחוכר ופונדקאי שלו.

י.פ.

ר' דוד כהן.

הפוסט זיופים והשגחה פרטית הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא נהג לומר שלרבי מרוז'ין הייתה צורה משונה – כשהביטו בו נהגו ממש לחוש פחד. היה לו זקן קטן.

הדודה פייגענו (בתו הבכורה של הזקן [=הרבי הראשון] מסדיגורה), שגם הכירה את הרבי מרוז'ין, נהגה לומר שר' ישראל מטשורטקוב דומה לרבי מרוז'ין – רק שלרבי מטשורטקוב היה זקן גדול יותר.

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט צורה משונה לרבי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא קבע שצריך ללכת לפי התור.  

י.פ.

יוסף וואהרמאן

חסיד הוסיאטין

הפוסט שלטון הגבאים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, ר' יידעל מלמד מצפת (האבא של ר' אייזיק בראנשטיין) היה חולה וחיילע ריפאה אותו. כשהוא הרגיש טוב יותר, הוא שאל אותה אם המעשה הבא, שסיפרו על אביה, הוא אמת או לא.

פעם אחת, ר' מאיר בא לסדיגורה אל הרבי מרוז'ין. הגבאים לא הודיעו על בואו וגרמו לו לחכות. הרבי מרוז'ין הרגיש בכך, ובמהרה הרשה לו להיכנס אל חדרו, שם הם בילו מספר שעות ביחד.

כשיצא החוצה, ר' מאיר אמר: "מאיר לא צריך את הרבי מרוז'ין. הוא גדול כמו הרבי מרוז'ין! אולם, באתי לראות ספר תורה, שמרגע שעזב את רחם אמו, אין בו אף פגם."

חיילע אמרה שהיא בעצמה שמעה את ר' מאיר מספר את הסיפור הזה שלוש פעמים.  

י.פ.

אייזיק בראנשטיין

(ישראל)

הפוסט הרבי מרוז'ין ספר תורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.