חסידי זינקוב כעסו על כך אפילו שהכסף של ארץ ישראל שנאסף באוקראינה נשלח לסדיגורה ובויאן.  הרבי ממז'יבוז', ר' ישראל שלום יוסף העשל, שלח את הכסף לבויאן. אבל, הייתה לו פריווילגיה לצרף פתק עם רשימה של אנשים בארץ  ישראל, אליהם הכסף צריך להגיע.

הפוסט כשכולל וואהלין עבר לרבי מרוז'ין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בערב בזמן הטיש, הגישו אטריות – קערה מלאה. בתחילה, הרבי מאפטא אכל עם כף, אבל במהרה הוא לקח את הקערה בידיו והתחיל לאכול ישר מהקערה. חששו שאכילה זו תטריד את ר' ברוך. אבל לא! הוא רק אמר: "ראו כיצד איש אחד להוט לקורבנות!" ולאחר מכן, הוא כיבד אותו לומר תורה. 

בשבת בבוקר, ר' ברוך עוד הפעם כיבד את הרבי מאפטא לומר תורה. 

בסעודה שלישית, הרבי מאפטא לא רצה ללכת לטיש – הוא אמר: "אני  אמרתי תורה בערב שבת, ובשבת  בבוקר – אני חושש שהוא עוד הפעם יכבד אותי בכך." 

אז ר' ברוך הבטיח לו שהוא יאמר תורה אבל שהוא צריך לבוא. אז הוא בא.

במהלך סעודה שלישית, ר' ברוך החל לומר קטע מן הזוהר – אבל רק בלשון פשוטה – בלא שום הסבר. 

לאחר ברכת המזון, הלך הרבי מאפטא הביתה אל הפונדק – הוא אמר  למקורבו: "ר' ברוך ממש דכדך אותי עם התורה שלו." ור' ברוך אמר על הגוזמאות של הרבי מאפטא: "פיו הוא משקולת זהב." 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממעז'יבוז' 

הפוסט הפער בין ר' ברוך לר' מאפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

חסידי סדיגורה נהגו לצעוק בבית הכנסת שלהם בשמחת תורה את הפסוק 'אשריך ישראל' [דברים לג, כט] בניגוד אליהם, חסידי בויאן נהגו לצעוק בזמן קריאת התורה [פרשת וירא] 'כי ביצחק יקרא לך זרע' [בראשית כא, יב].

י.פ. 

חסיד בויאן 

הפוסט מחלוקת חסידים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הר' מרוזין יצא מהכלא בשושן פורים (הרבי מבויאן). יהודי אחד גילה שהרבי מרוז'ין יצא מהכלא, והשתוקק להיות הראשון שיקבל את פניו. הוא התעורר מוקדם מאוד בבוקר והלך למקווה. הוא לקח עמו בקבוק ברנדי ומשהו לטעום והמתין עד שהרבי מרוז'ין יצא. ואכן, יצא שהוא היה האדם הראשון  במקום. 

החסיד בירך את הרבי מרוז'ין לשלום, שתה עמו לחיים, ואחר כך אמר: "מי יתן ורבונו של עולם יסייע לכך שהייסורים שהרבי סבל  יהיו כפרתך עבור ההמשך, אבל, רבי – עליך לדאוג מכאן והלאה שלא לגנוב סוסים." [הערת צד:] (זו כנראה התייחסות לעובדה שהרבי מרוז'ין לא נכלא על לא דבר).  

ענה לו הרבי מרוז'ין: "לא גנבתי סוסים, אבל כן ישבתי בכלא בשביל סוסים."

י.פ.  

אליה נייגארטען 

(שמע מחסיד בויאן זקן שהכיר כבר את הזקן מסדיגורה) 

הפוסט החסיד הראשון שבירך את הרבי מרוז'ין על צאתו מהכלא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

פנחס לאנדוי 

הפוסט להכות אותם כדי שיהיו אדמו"רים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שאל אותו הבעש"ט: "מה? יושבים עם אושפיזין קדושים בסוכה ומדברים כך לשון הרע?" ר' חיים תהה כיצד ידע הבעש"ט את כל המעשה, הרי אף אחד לא ישב איתם בסוכה והוא ידע שהבן שלו עדיין ישן. שאל אותו: "מי  סיפר לך את זה?"

ענה לו הבעש"ט שמלאך אחד סיפר לו. שאל אותו עוד ר' חיים מצאנז: "הייתכן? מלאך רשאי לספר לשון הרע?" אמר לו הבעש"ט: "כן! כשעושים מעשים טובים, יוצרים מלאך טוב והוא עושה בוודאי רק טוב, ומלאך כזה לא יספר לשון הרע. אבל אם עושים מעשים רעים – נולד מלאך רע והוא אכן מסר לי לשון הרע."

י.פ. 

הרב תאומים

הפוסט מלאך רע יכול למסור לשון הרע הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

ירמיה כץ 

חסיד בויאן  

הפוסט האישה שמסרה את הרבי מרוז'ין לשלטונות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, לפני שהצו מהמושל התפרסם –  הרבי מרוז'ין, מיד לאחר שהשתחרר  מהכלא – התיישב אל השולחן. הוא קרא לגבאי להעמיד יין לפניו עבור מישהו והזכיר את שמו. הגבאי – שידע שהיהודי לא בחיים, ולכן לא קרא בקול בשמו. אז הרבי מרוז'ין אמר עוד הפעם – "נו, תעמיד את היין!" קרא הגבאי אל הרבי מרוז'ין "אבל מדוע? רבי, היהודי כבר אינו בין חיים." הרבי מרוז'ין ענה: "אתה חושב שאני לא יודע? אבל ראה כיצד חסיד אמיתי, אפילו בעולם הבא, מסכן את חייו עבור הרבי שלו" והוא סיפר את הסיפור הבא: 

כששמעו על הצו של המושל הכריזו שמי שיגלה לרבי מרוז'ין על הצו, יאבד את חלקו  בגן עדן. אחד החסידים קרא שזה שווה לו לאבד את חלקו בגן עדן, כל עוד הוא יציל את הרבי מרוז'ין. הוא בא אל הרבי מרוז'ין וסיפר לו על הסכנה שאיימה עליו. הרבי מרוז'ין ענה לו "למרות שבית דין של  מעלה פסקו כך – אני לא מסכים! אני לא מסכים שישלחו אותי לסיביר – אני לא רוצה מה שהם רוצים." 

הרבי מרוז'ין סיים את הסיפור באמרו "היהודי הזה היה הראשון לבוא אלי – לכן אני מעמיד יין עבורו"  

י.פ.

ירמי' כץ 

חסיד בויאן

הפוסט היהודי שגילה לרבי מרוז'ין על הצו נגדו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בתרצ"א (1931) לידא נשרפה. בית הכנסת של החסידים נשרף בלהבות ובית הכנסת היחיד שנשאר היה בית הכנסת של החייטים, אזהחסידים, אבוי, גם היו צריכים להתפלל שם.

בסוכות ירד לפני התיבה [כשליח ציבור] חסיד שהיה לו חיוב, ובקדיש הוא אמר: "ויצמח פורקניה." חייט מתנגד אחד, קפץ ממקומו בכעס גדול! "אפילו דם יישפך" הוא צעק, "אבל במקום קדוש לא יאמר שום 'ויצמח פורקניה'"

י.פ.

מ. איוונסקי

הפוסט המתח בין החסידים והמתנגדים בלידא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מאפטא ציין: "תפוח אדמה הוא חיי אדם, אבל ה'חיי אדם' הוא קטניות"

י.פ.

ר' מרדכי שלמה יוסף פרידמן

הרבי מסדיגורה

הפוסט ה'חיי אדם' הוא קטניות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא נסע בדרך ועבר דרך לידא – מקום עם הרבה משכילים.

אחד מן המשכילים שאל אותו – "מה איתך? – גם אתה רק בן-אדם, מדוע מגיע לך כל כך הרבה כבוד?"

קרא אליו ר' אהרון: "איש צעיר – ההבדל בינינו מתבטא בשלוש דרכים:

1) אתה מחפש נשים, ונשים מחפשות אותי

2) אתה נותן לנשים כסף, ונשים נותנות לי כסף

3) אתה מבטיח לנשים שלא יהיו להן ילדים ובסוף יש להן, אני מבטיח להן [שיהיו להן ילדים], ואכן יש להן."

אברהם פרלוב – נכד של הרבי מקוידנוב – נכד של ר' אהרון – לא האמין שר' אהרון אמר כזאת "בדיחה גסה" למרות שהוא ידע שהוא היה בדחן גדול.

י.פ.

מ. איוונסקי

הפוסט ר' אהרון מקוידנוב אומר "בדיחה גסה" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מסלאוויטא ענה: "לך אמור לרבי שלך שאני לא בעל הבית שלו, והוא לא רבי בכלל"  

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט כשר' מוטל מצ'רנוביל הגיע לסלאוויטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' אהרון נפטר הרבה חסידים רצו למנות את ר' נחמן לרב [במקומו]. אבל, ר' מאיר ור' מיכל היו בעלי השפעה מספקת כדי שהתוכנית לא תצא לפועל. הם דאגו שר' יוסף יהיה ממלא מקומו. 

י.פ.

מ. איוונסקי.

הפוסט המחליף של ר' אהרון מקוידנוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היום בו זיכו אותו היה כ"ז שבט. ליום הזה קראו 'ז"כ שבט' [=ז"כ מלשון זכאי] וחוגגים אותו בקוידנוב כיום חג.

איוונסקי

הפוסט היום בו זוכה ר' אהרון מקוידנוב מאשמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשסיפרו לו על הציונים הוא נאנח – "אוי, המשיח תכף מגיע. איך יודעים זאת? 

כשמובילים חתן וכלה לחופה – מי רץ לפניהם? – השקצים והנבלים – ככה זה גם עם הציונים."

י.פ.

מ. איוונסקי

הפוסט מה חשב ר' יוסף מקוידנוב על הציונים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט על מחלוקת הבעש"ט ור' חיים מצאנז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא [=ר' מאיר מפרמישלאן] ביקר את ר' מרדכי מקרמניץ, האחרון אמר לו כך: "אינך צריך לפחד מהרבי מקוסוב, הוא איש טוב ואין לו שום רצון לפגוע באף אחד. גם לא מהרבי מזידיטשוב – הוא עוד לא לובש את צווארון הזהב (כלומר, הוא עדיין צעיר ולא חשוב כל כך). אבל, מהשרף אתה צריך לחשוש! אולם אני אתן לך עצה: אצל הרבי מסטרליסק יש עוני גדול, שלח אליו מישהו עם מאכלים לשבת, ותוודא שאותו איש לא יגלה מי הוא זה ששלח אותו עם המאכלים. צריך להזהיר את היהודי הזה [=אותו השליח] שלא יאמר מאיפה הגיעה המתנה הזאת עד אחרי השבת.

אז ר' מאיר מפרמישלאן עשה כך. היהודי הגיע לרבי מסטרליסק עם כל מיני מאכלים ומעדני מלכים. הוא חילק גם הרבה [מאכלים] בחצר, והחסידים לא יכלו לזכור יום שבו היה להם כל כך טוב. הם נהגו ביהודי בכבוד, אבל הוא לא גילה להם מהיכן הוא או מי שלח אותו לשם עם כל המתנות.

לאחר השבת הוא גילה להם שהוא נשלח על ידי ר' מאיר מפרמישלאן. אז הרבי מסטרליסק קרא: "אם לר' מאיר'ל יש כזה כוח [=השפעה] שאני אכלתי אוכל ממנו כל השבת ולא חשתי מהיכן זה הגיע, אז אין לו צורך לחשוש שהמדרגות העליונות שלו יילקחו ממנו."

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט ר' מאיר מפרמישלאן חושש לאבד את מדרגותיו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הרבי מסאווראן במריבה עם הרבי מרוז'ין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט דיבורי הסבא משפולה על מעשי ר' נחמן מברסלב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הנועם אלימלך רוצה להיפרד מקהלי המתנגדים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

ירמיה כץ

הפוסט שינה של זוג בחדר אחד או בחדרים נפרדים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת הגיע נכדו של 'הנודע ביהודה' אל הרבי מרוז'ין ואמר לו שהוא רוצה להדפיס את ספר השו"ת של 'הנודע ביהודה' והזכיר בתוך כך שהוא רוצה להוציא את משחק המילים של פירוש הפסוק הנזכר לעיל ולשחזר את המקור: 'ופושעים יכשלו בו'.

ענה לו הרבי מרוז'ין: "עזוב את זה. סבא שלי הפך את הפושעים לחסידים ואתה רוצה לעשות מהחסידים פושעים?!" 

י.פ.

הפוסט הנודע ביהודה הופך את החסידים לפושעים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהיהודי מפרוהובישט הגיע למז'יבוז' והיה במלווה מלכה, ר' ברוך ראה אותו ושאל אותו: "מה שלום שלום'קע? (מספרים שכך ר' ברוך דיבר על ר' שלום ואף פעם לא קרא לו ר' שלום). חייבים לעצור אותו, הוא הולך על חרב חדה המונחת מעל תהום עמוקה."

כשהיהודי חזר לפרוהובישט הוא שוחח עם חברו, שסיפר לו שבדיוק באותו הרגע שר' ברוך דיבר על ר' שלום, ר' שלום החל לשיר "תשבי תצילנו מפי אריות"

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט ההבדל בין ר' ברוך ממז'יבוז' לר' שלום מפרוהובישט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הרב רוטנברג

הפוסט ר' מאיר מקונסטנטין נהייה חסיד של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

קרא ר' ברוך: "היכן כתוב משהו על כך שיהודי חייב לדעת ללמוד?!" וענה לעצמו: "אכן, זה כתוב במקום אחד: 'למדו היטב' – אבל רש"י אומר לימדו להיטיב."

י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט לר' ברוך אין כבוד לתורתו של רש"ז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט ר' ברוך לא מסכים לבעל התניא לנסוע לציון קבר הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בתו של מתנגד אחד בעיירה רחוקה ממז'יבוז' נהייתה חולה מאוד. הרופאים כבר וויתרו עליה – יהודים הציעו לו שכדאי לו ללכת אל הבעש"ט.

בלית ברירה, הוא קיבל את העצה ויצא לדרך. לא רחוק ממז'יבוז' החלו סערה איומה וסופת שלגים.

בקושי רב, הוא מצא מסתור אצל יהודי אחד באיזה כפר, שם היהודי ישב ולמד. 

הוא היה כמעט קפוא לגמרי והיהודי קיבל אותו בהכנסת אורחים מרשימה – נתן לו לאכול ולשתות ואף נתן לו בגדים יבשים. 

לאחר מכן, שאל אותו היהודי – שהיה גם מתנגד גדול – אבל גם תלמיד חכם גדול: "לאן נוסע יהודי במזג אוויר כזה?" ענה לו היהודי בעל הבת החולה: "אל הבעש"ט. להציל את ביתי החולה".

ברגע ששמע זאת בעל האכסניה הוא נהייה עצבני ונסער 

ורצה לזרוק אותו לסופה שבחוץ.

היהודי ביקש ממנו רחמים, ונאלץ להבטיח לו שהוא יחזור הביתה ולא ייסע אל הבעש"ט.

סיפרו את המקרה הזה לבעש"ט, והוא אמר: "היהודי בעל האכסנייה, היה אדם ישר וטוב מאוד [מענטש]. הוא במדרגת רב תנא הוא ופליג¹ [=. כלומר הבעש"ט החשיב את בעל האכסנייה כבר פלוגתא לגיטימי שיכול לחלוק עליו]."

י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט הנסיעה אל הבעש"ט שלא צלחה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:](אגב, הרב המתנגד היה הסבא רבא של ר' חיים ביק)  

אבל החסידים טענו בפני ה'דגל' שמכיוון שהוא צדיק גדול בעל מידות, הוא צריך לעשות את הצעד הראשון וללכת אל הרב.  הוא השתכנע. והחליטו ללכת אל הרב בשבת לקידוש. 

בדיוק כשה'דגל' דרך על מפתן ביתו של הרב, הוא שמע איך שהוא מכין את עצמו לעשות קידוש ואומר את הפסוק "אם תשיב… והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר" [(ישעיהו יח: יג)]

כשה'דגל' שמע זאת הוא החליט לא להיכנס אל הבית, ואמר: "רק הקשיבו, רק הקשיבו כיצד הוא בעצמו מודה שהרבנות שייכת לנו, ולא לו.

הוא הזכיר רק 'נחלת יעקב' – ומי הוא נחלת יעקב, אם לא הילדים של ר' ישראל בעש"ט?!"

י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט 'נחלת יעקב' אלו הם הילדים של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (בספר ר' ייב"י כתוב שראשי התיבות הן יעקב יוסף בן יהודה).

פעם אחת המגיד פגש את ר' לייב. הוא אמר שהוא צריך לשלוח אליו את הבן שלו ר' יעקב יוסף. ענה לו ר' לייב שהוא בן הזקונים שלו והבן היחיד של אשתו – לכן הוא לא רוצה להרשות לו ללכת ממנו. אמר המגיד אמר: "הוא עוד יהיה אצלי."

לאחר מכן, ר' ייב"י הסתכסך מאוד עם רבני המקום. הוא דרש כנגדם וקרא להם ירבעם בן נבט. הם רדפו אותו בכוח והוא היה חייב לברוח. בזמן ההוא, הוא הגיע אל המגיד. כך התקיימה נבואתו של המגיד. 

(אגב, ר' ייב"י כתב ספר__בשם?__ בנוגע לרבני המקום)

י.פ.

הרבי מקינוב 

(צאצא של ר' ייב"י)

הפוסט ר' ייב"י מגיע אל המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט מדוע המגיד והמלאך היו מסוכסכים? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' ברוך המשיך לדבר קשות על הרב, אמר לו הרב: "התפילין שאתה מניח פסולים!" וכשחקרו זאת, גילו שאכן התפילן פסולים ושחסרה [האות] י'. אז ר' ברוך התרגז מאוד ואמר: "משום שלקחת י'[=את האות יוד] ממני אני אקח י'[=ייד, כלומר יהודי] ממך." וכידוע נכדו של הרב יצא לשמד [=המיר דתו] (או שנהייה כופר בעיקר?)

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהבישט 

הפוסט ר' שניאור זלמן מליאדי נוסע לציון הקבר של הבעש"ט בלא רשות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' פנחס חשב שזה שהמגיד נהייה רב במקומו של הבעש"ט הוא הסגת גבול משום שמתלמידיו המובהקים של הבעש"ט הרבנות הייתה צריכה להישאר אצל התולדות.

זה לא שלרבי מקאריץ היו ספקות בנוגע למגיד, אולם הוא החזיק בדעה שהרבנות צריכה להישאר אצל התולדות. 

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט דעתו של ר' פנחס מקוריץ על ממשיכו של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' דוד לא רצה אפילו להחזיק את הספר בביתו – אז הוא זרק אותו, כי האמין שמי שכתב אותו הוא לץ.

זה נכון שהרבי משפיטקוב היה בפראג אצל הנודע ביהודה בעקבות איזה עניין שקשור ב'תולדות', אבל הדברים האחרים שכתובים בספר הם בדיה ושטות גמורה. 

י.פ.

יעקב טייטעלבוים שמע מהרב מבוצ'אץ'. 

יעקב טייטעלבוים גם היה תלמיד של הרב מבוצ'אץ'

הפוסט על הוויכוח בין הרבי משפטיבקה לבין הנודע ביהודה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, ר' אשר'ל* מסטולין עבר בכפר בדיוק כשהאישה בכתה. כשהוא כבר היה בדרכו לעזוב, העגונה התגברה [על בכייתה] ובלב מר סיפרה לו על צרותיה. הוא הקשיב לסיפורה בעודו עומד ליד הכרכרה. 

[כשסיימה] הוא זרק מבט לעבר גלגלי הכרכרה ואמר שיקראו לנגר שיתקן את הגלגל. כשהנגר הגיע הרבי התחיל לדבר איתו על אותו נגר שנעלם – עד שהוא צעק אליו: "תתוודה!"

[בסופו של דבר] הרבי שכנע אותו שיתוודה שבעקבות מחלוקת הוא הרג את האדם הנעדר וקבר אותו בחצרו.  

[הערת צד בגליון:] (לא ברור ב-100% שמדובר בר' אשר, אולם כן ברור שמדובר במישהו השייך לשושלת סטולין).

י.פ.

פסח לעלטשיק (חסיד סטולין)

הפוסט הרבי מסטולין חושף רוצח הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, היה וויכוח על מאמר אחד והחליטו ללכת אל המגיד ולשאול אותו למה הוא התכוון. 

בדרך-כלל, כשקרו דברים כאלו היו מבקשים מר' שלמה לוצקער, הגבאי של המגיד, שישאל את המגיד בשבילם בגלל שלאחרים לא הייתה רשות להיכנס אליו.

אולם, אותו האירוע היה מאוחר בלילה ור' שלמה לוצקער כבר הלך הביתה, אז החליטו שהתני"א יהיה זה שיכנס אל המגיד לברר. דפק התני"א על הדלת והמגיד קרא "מי זה?", ענה התני"א "אני!" שאל המגיד עוד הפעם והתני"א חזר על תשובתו "אני!"

לאחר מספר פעמים שכך ענו זה לזה, ענה התני"א בפעם האחרונה: "זלמיניו". (כך המגיד קרא לתני"א). כשהוא ענה 'זלמיניו', המגיד בעצמו פתח לו את הדלת והרשה לו להיכנס.

מנהג נוסף אצל המגיד היה שבפתאומיות הוא היה אומר לאחד מתלמידיו "עליך ללכת לשם" או למקום אחר, ונהג לתת הוראות להיכן ללכת. 

כשהתני"א היה בתוך החדר, אמר לו המגיד: "זלמיניו – מחר עליך לנסוע לכפר [הספציפי הזה] וללבוש בגדים פשוטים שלא יכירו אותך."

מובן מאליו שהתני"א ציית לדבריו של המגיד, והגיע אל הכפר בדיוק כשהם חיפשו עשירי למניין עבור חופה וקידושין. נגיד הכפר חיתן את אחד מילדיו והיה חסר לו מניין. צירפו את התני"א למניין ונוכחותו התקבלה בהערכה רבה. לאחר החופה, הזמינו אותו לסעודת מצווה והושיבו אותו בקצה השולחן.

השולחן היה ערוך בעושר גדול ו[האוכל] הוגש בכלי כסף יקרים.

לאחר המרק ניגש אליו המשרת ולחש לו בסוד "דוד יקר, חסרה כף, בבקשה השב אותה!" התני"א הנרגש, השיב בהחלטיות "זה לא אני!"

כך היה עשר פעמים – המשרת ביקש ממנו להחזיר את הכף והתני"א צעק "זה לא אני!"

הנגיד הבחין בהתרחשות ואמר "אבל היהודי מתעקש כל כך, שצריך לבדוק את המשרת בעצמו!" ואכן מצאו אצל המשרת את הגניבה. אז פייסו את התניא והוא חזר לביתו. 

המנהג היה שאלו שחוזרים מכזאת שליחות, צריכים לדווח עליה למגיד כשהם חוזרים. לכן, כשהתני"א הגיע הוא הלך מיד אל ביתו של המגיד, אך לפני שדפק על הדלת המגיד פתח אותה והושיט את ידו לשלום. "זלמיניו" הוא אמר "עכשיו אתה מבין כבר, שאחרי פעם אחת שאומרים "אני" חייב לעבור את הייסורים בלצעוק 10 פעמים "לא אני!"

ר' מרדכי שלום יוסף פרידמן – הרבי מסדיגורה

שמע בי"ט כסליו, בטיש של אביו, ר' אהרון.

הפוסט התני"א לומד לומר "לא אני!" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כתשובה, הוא סיפר לו ששמע את החסידים הזקנים מספרים שלרבי מלובלין הייתה מבוכה גדולה [חלישות הדעת] כשהוא ראה שמתחילים לנסוע אל התלמידים שלו. פעם הוא אמר על כך: "בגילנו המופלג, איננו מורגלים בכך שאנחנו צריכים לנסוע כדי ללמד את התלמידים שלנו."

מעבר לכך, הלשינו לרבי מלובלין על תלמידיו . המסירות [ההלשנות] הגיעו לרוב משני חסידי לובלין – כסיל ובערל – שנקראו כך בגלל שרבי גדול אמר עליהם "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין זאת (תהילים צב, ז)"

ר' דוד מלעלוב ניסה לענות לרבי מלובלין לאחר ההלשנה של שניים מחסידי לובלין, בערל וכסיל [=כסיל, יקותיאל. הם הלשינו על ר' מלעלוב לחוזה מלובין] אולם כשהוא ראה שזה לא הולך, הוא צעק: "אם כך אז דוד'ל חוזר הביתה ומוריד את המעיל!"

גם צדיקים אמרו עליהם שהם עמלו במשך 40 לתקן את כל הרהורי העבירה שהיו להם לפני שהיו יכולים לפעול שהרבי מלובלין יקבל את לשון הרע על תלמידיו.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט מדוע לרבי מלובלין הייתה הקפדה על ר' דוד מלעלוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט על מותם של החוזה מלובלין, היהודי הקדוש ור' דוד מלעלוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו ר' אלטער: "כנראה שהוא לא יכול היה לעשות זאת."

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט על המחלוקת של הרבי מלובלין ותלמידיו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא אכן חזר הביתה ולאחר מספר חודשים נפטר, ז' שבט הוא יום פטירתו.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' דוד מלעלוב לא מצליח לענות לרבי מלובלין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

במהלך דיון על דין תורה כזה, החלו התלמידים להתווכח בעוצמה. עיקר הדיון היה על קטע קשה מהרמב"ם לגביו היו חילוקי דעות וקולות המריבה הגיעו עד לב השמים.

[באותו הזמן] ר' זושע מאנאפולי עמד בצד והתפלל, אך הצעקות היו כל כך רמות שהוא לא יכל לכוון בתפילתו. הוא ביקש מהתלמידים מספר פעמים שיהיו בשקט מכיוון שהוא רוצה להתפלל, אולם לא היה להם אכפת. בפעם השלישית או הרביעית הוא שאל את התניא על מה מתווכחים, אך משום שלא העריכו את ר' זושא כלמדן גדול הם לא רצו לומר לו על מה מתנהל הוויכוח. אולם, לאחר מכן סיפר לו התניא שהתווכחו על פשט ברמב"ם קשה.

לאחר כמה דקות, ר' זושא ניגש לחבורה והסביר להם בפשיטות את הפשט ברמב"ם. וכך אכן היה.

שאלו אותו בפליאה כיצד הוא מצא את הפירוש, והוא ענה להם: "לא יכולתי להתפלל בגלל המהומה שהקמתם. אז זעקתי לריבונו של עולם שישלח אלי את הרמב"ם שיגלה לי את הפירוש הנכון של הפסקה ברמב"ם. שמע רבונו של עולםאת בקשתי, והרמב"ם אמר לי את הפירוש.

התניא סיפר את המעשה הזה כששאלו אותו מדוע במכתבים שהוא כותב לר' זושא מאנאפולי הוא נותן לו תארים כה חשובים – למשל 'קדוש' ו'שר תורה', כשכולם יודעים טוב מאוד שר' זושא הוא לא למדן גדול.

הוא ענה במעשה הזה וסיכם שאדם שיכול לצוות כך על השמים הוא ממילא בוודאי 'שר התורה'.

י.פ.

ר' דוד כהן

הפוסט ר' זושא שר התורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' שלמה קלוגער אסר את שחיטתו והרבי מסאווראן התיר אותה. פעם אחת, כשהרבי מסאווראן הגיע לברדיטשב הוא אכל מהשחיטה שלו. 

כשר' שלמה קלוגער שמע על כך הוא אמר: "מה שהרבי מסאווראן אכל הוא בוודאי כשר, אולם מה ששאר האנשים אוכלים משחיטתו של אותו שוחט, זה בוודאי טרף."

י.פ. 

הרבי מטולנא

הפוסט מחלוקת הרבי מסאווראן ור' שלמה קלוגער בעניין שחיטה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

והוא פירש את הפסוק "נצח ישראל לא ישקר" והסביר: "מהי המעלה של 'נצח ישראל' – שרבונו של עולם לא משקר? אלא הפשט הוא כך: היכן שמדובר בנצחנות, רק רבונו של עולם יכול שלא ליפול בשקר [=עיוות האמת] מכיוון שבשר ודם לא יכול להתגבר על הפניות שלו. ואני מפחד שבמחלוקת שניהלתי עם ר' שלמה קלוגער אחזתי במדת הנצחנות, ונכשלתי בעיוות האמת." 

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט על מחלוקת הרבי מסאווראן ור' שלמה קלוגער הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.