י.פ. 

אלעזר זאהן ממז'יבוז'

הפוסט הבעש"ט טובל את ראשו בעצמו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לנגיד אמיד מדרזאשנה לא היו ילדים כלל, רחמנא ליצלן. הוא הלך אל הבעש"ט וביקש רחמים. אמר לו הבעש"ט: "אם תרצה שיהיה לך ילד, זה  אפשרי, אבל אתה חייב להסכים להיות עני. דון בכך עם אשתך לראות אם היא מסכימה לכך." 

אשתו הסכימה והוא חזר אל הבעש"ט. בירך אותו הבעש"ט – ואכן נולד לו בן זכר, ומייד נהייה עני. הבית שלו נשרף והעסק שלו הדרדר. הוא נהייה כזה קבצן שכשהילד גדל, הוא לא יכול היה לתת לו אפילו  חתיכת לכם. 

הוא בא אל הבעש"ט להתלונן. אז הבעש"ט אמר לו לצאת אל העולם – עד למקום בו לא שמעו על הבעש"ט. והוא ציית. ארז את רכושו היחיד – הטלית והתפילין, ויצא לדרך. 

הוא הלך מעיירה אחת לאחרת. הוא נהג להיכנס לבית הכנסת לשמוע על מה יהודים מדברים  ביניהם – וכששמע שמדברים על הבעש"ט הוא המשיך ללכת. 

פעם אחת הוא גילה עיירה, שבה כבר לא דיברו על הבעש"ט. הוא הבין שבקרוב מסעו יגיע לסופו. אולם, לא היה לו מה לעשות בכפר, אז הוא המשיך ללכת הלאה משם. בדרך מצאה אותו סופת כפור חזקה והיהודי, במאמץ גדול, הצליח למצוא את דרכו אל עיירה אחת. היה חשוך ורק בבית אחד הוא עדיין ראה אור. הוא הלך ונעמד מול הדלת, אבל מסתבר שלא שמעו את דפיקותיו, עד שבמקרה פתחו חלון לשפוך דלי מים. המים נפלו על היהודי הקפוא והוא צעק בכזה צער נוראי שפתחו את הדלת והכניסו אותו פנימה. מיד החליפו לו בגדים, נתנו לו לאכול ונתנו לו מיטה. 

בעל הבית היה יהודי עשיר [=גביר], וכשהיהודי ניסה ללכת לישון הגביר התיישב ללמוד. היהודי החל להיזכר שגם הוא  היה פעם גביר – וגם יכול היה לשבת בבית חם וללמוד דף גמרא במנוחה, ולבו התמלא צער ולא יכול היה להירדם. 

הוא ראה כיצד נכנסה אישה צעירה בבכי מר ומתמשך, ושמע כיצד היא מתווכחת עם  בעל הבית – מדוע הוא לא רואה רופאים טובים יותר. ובעל הבית ניסה לתרץ – "מה אני  יכול לעשות?! – אני עושה כל מה שרק אפשר." לאחר מכן היא הלכה משם. 

היהודי – שבכל מקרה כבר לא יכול היה לישון, לא שכב במנוחה. הוא נעמד ושאל את בעל הבית פרטים על מה שקרה. אך  בעל הבית לא רצה לענות – "מה זה עניינך?" אבל היהודי לא הניח לו – אז בעל הבית סיפר לו שאישה זו היא בתו שנשואה כבר כמה שנים –והיא בריאה לגמרי אלא שיש כאן רק צרה אחת. כשהיא צריכה לטבול והולכת למקווה – היא נהיית חולה וזמנה [המחזור שלה] מגיע עוד הפעם – וזה כבר כך כמה שנים ואף רופא לא יכול לעזור. 

אז היהודי סיפר לו על הבעש"ט והמליץ לו בחום לנסוע אליו. ולמרות שבעל הבית אף פעם לא שמע על הבעש"ט, הוא הסכים ולקח איתו את היהודי ונסע אל הבעש"ט. 

כשהם הגיעו אל הבעש"ט, אמר הבעש"ט אל הגביר: "לך הביתה, אבל קח איתך את היהודי הזה – ואני גם אגיע בהמשך."

לקח איתו הבעש"ט עשרה אנשים מחבורתו ונסע אל העיירה של הגביר.  הלך הבעשט למקווה עם חבורתו ולקח איתו חלף [סכין שחיטה], אבל לפני שהוא טבל בעצמו התלמידים שלו היו צריכים לדקלם בחזרתיות את ה'אלף-בית'. 

לאחר זאת, הוא הלך בעצמו לטבול והטביל יחד איתו את הסכין, וראו שהמים מיד התמלאו בדם. כשהבעש"ט יצא מהמקווה, הוא סיפר שבמקווה היו שדים שפגעו באישה, אבל עכשיו, הכל יהיה בסדר. 

כשהגביר בא להודות לו, שאל אותו הבעש"ט: "האם אתה זוכר – לפני שנה נפל בגורלך למצוא אנייה עם תבואה?" הוא ענה: "כן." "כמה כסף הרווחת מזה?" הוא ענה: "כך וכך." 

"נו, אם כך, תן ליהודי את הכסף הזה. כשהוא נהייה עני – קרה לו שאחת מאוניותיו נעלמה עם התבואה. זו הייתה האונייה שלך." והוא עשה כן ושניהם נושעו.  

ליהודי היה ילד והוא קיבל בחזרה חלק מהונו הקודם. ובעל הבית  – בתו נרפאה. 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממז'יבוז' 

הפוסט ילד תמורת מעמד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היהודי ציית ובא לבית המשפט כשהוא רועד, והראה את המסמך לפקיד הראשון שישב. הפקיד שלח אותו לפקיד שני והשני שלח אותו לאחד אחר. אף אחד לא ידע מה לעשות איתו עד שהוא הגיע אל הפקיד הבכיר – הוא עיין בכל הספרים שלו, וכשלא מצא את שמו אמר לו ללכת הביתה.  

לאחר מכן, הוא בא אל הרבי מקופישניץ וסיפר את המעשה, אז הרבי מקופישניץ אמר: "אני בלבלתי לכולם את הראש." 

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק

הפוסט הרבי מקופישניץ עוזר ליהודי בבית המשפט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדרך חזרה, כשעבר דרך כפר אחד הוא שמע בכייה. לאחר ששאל, הוא גילה שאלמנה אחת עם מספר יתומים היו פשוט מתים מרעב. הוא אפילו לא חשב לרגע, ולקח את החיטה הקשה להשגה ומיד הכין מאכלים עבור המשפחה.

במקום החיטה היפה הוא קנה חיטה רגילה – לא שמורה, ונסע הביתה. וכמובן הוא לא סיפר שזו לא [חיטה] שמורה. 

במהלך הסדר, מיד לאחר שהמגיד אכל כזית מצה, הוא קרא לר' זושא. ר' זושא פחד מאוד. הוא  הבין שהמגיד בטוח מרגיש שזו לא [מצה] שמורה כלל. כשר' זושא ניגש – אמר לו המגיד: "יש אור גדול מהמצה. מה הסיבה לכך?" אז, ר' זושא העז לספר את המעשה. 

י.פ. 

הרב מביליץ 

הרב שטערן         

הפוסט החיטה של ר' זושא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הגיע לבעלז לשבת. לאחר ערבית כשהוא נכנס אל הרבי מבעלז, ר' שלום אמר לו לשכב על הספה ולתפוס תנומה מכיוון שהוא לא סיים ויהיה עוד זמן לפני הקידוש. ר' יצחק ציית לו – הוא תפס תנומה קלה ואחר כך עשו קידוש וערכו שבת שמחה. 

לאחר השבת, ר' שלום אמר לו לנסוע ליאסי. אמנם לר' יצחק לא היה אפילו גרוש, אבל הרבי מבעלז נתן לו סכום כסף. אלא שהכסף הספיק בקושי להוצאות עבור בעל-עגלה. בעל העגלה הסיע אותו עד יאסי אל רחוב היהודים ושם הוריד אותו.  

בעומדו שם ניגש אליו יהודי אחד – אדם זר ופרוע, ובירכו "שלום עליכם ר' יצחק!" והזמין אותו לביתו. הוא נתן לו כל טוב ואף הזמינו להישאר לשבת. כל השבת הוא תהה כיצד מכיר אותו היהודי – ייתכן שהוא ראה אותו אצל חמיו בסטרליסק? לאחר השבת הוא שאל אותו "מהיכן  אתה בעצם מכיר אותי?" סיפר לו היהודי את  המעשה הבא:

– ליהודי הייתה בת משוגעת והוא הוביל את ר' יצחק פנימה אל חדר אחד שבו היא ישבה. – עד לפני כמה  [הערת צד:] (ראה ספר דובר שלום עמ' 58 סעיף קכ"ה, שם מופיע סיפור דומה) ימים הייתה לה לפחות יראה מאביה. אבל ביום שישי לפני שבוע, כשר' יצחק הגיע לבעלז היא התרגזה מאוד, סטרה לאביה, וסגרה את עצמה בחדרה. 

האבא הצטער על כך מאוד – ובערב שישי הוא אפילו לא יכול היה לעשות קידוש. עד כדי כך היה שרוי בצער. הוא נשכב ונרדם. בחלום בא אליו אביו אז הוא בכה הרבה בפניו. אביו, שהיה תלמיד של החוזה [מלובלין] הבטיח לו שהוא יבקש בעבורו רחמנות על בתו בהיכל של החוזה. אבל החוזה לא רצה. הוא טען שאינו יכול לעזור בכלל כי הוא נפטר מן העולם לפני הרבה זמן, אבל הציע שילכו לתלמידו – הרבי מסטרליסק והבטיח "אני גם אלך אתכם." כשהגיעו להיכל של הרבי מסטרעליסק גם הוא אמר אותו הדבר, וצוה ללכת אל הרבי מבעלז שהיה תלמיד שלו. 

הלכו שניהם אל הרבי מבעלז כדי לפעול ישועה עבור הבת המשוגעת. הרבי מבעלז אמר שהוא מוכן, אבל הוסיף "אני כתמורה אני רוצה בת בעבור בת – לבת שלך רפואה ולבת אחרת חתונה." בחלומו שאל היהודי שאל "כיצד אני אכיר [את האיש]?" אז הרבי מבעלז הראה לו את ר' יצחק חתנו של הרבי מסטרליסק מנמנם על הספה וכשהוא בא ליאסי הוא  זיהה אותו. 

לאחר מכן, שניהם נסעו אל הרבי מבעלז – הבת נרפאה והיהודי נשא את  בתו של ר' יצחק. 

י.פ. 

אלכסנדר ביסטריצקי

הפוסט הרבי מבעלז מסדר רפואה כתמורה לחתונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, לפני שהצו מהמושל התפרסם –  הרבי מרוז'ין, מיד לאחר שהשתחרר  מהכלא – התיישב אל השולחן. הוא קרא לגבאי להעמיד יין לפניו עבור מישהו והזכיר את שמו. הגבאי – שידע שהיהודי לא בחיים, ולכן לא קרא בקול בשמו. אז הרבי מרוז'ין אמר עוד הפעם – "נו, תעמיד את היין!" קרא הגבאי אל הרבי מרוז'ין "אבל מדוע? רבי, היהודי כבר אינו בין חיים." הרבי מרוז'ין ענה: "אתה חושב שאני לא יודע? אבל ראה כיצד חסיד אמיתי, אפילו בעולם הבא, מסכן את חייו עבור הרבי שלו" והוא סיפר את הסיפור הבא: 

כששמעו על הצו של המושל הכריזו שמי שיגלה לרבי מרוז'ין על הצו, יאבד את חלקו  בגן עדן. אחד החסידים קרא שזה שווה לו לאבד את חלקו בגן עדן, כל עוד הוא יציל את הרבי מרוז'ין. הוא בא אל הרבי מרוז'ין וסיפר לו על הסכנה שאיימה עליו. הרבי מרוז'ין ענה לו "למרות שבית דין של  מעלה פסקו כך – אני לא מסכים! אני לא מסכים שישלחו אותי לסיביר – אני לא רוצה מה שהם רוצים." 

הרבי מרוז'ין סיים את הסיפור באמרו "היהודי הזה היה הראשון לבוא אלי – לכן אני מעמיד יין עבורו"  

י.פ.

ירמי' כץ 

חסיד בויאן

הפוסט היהודי שגילה לרבי מרוז'ין על הצו נגדו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

טומשוב הייתה ליד הגבול שבין אוסטריה לרוסיה – שם התייצבו קוזאקים. אחד מהקצינים הבכירים השתוקק ללכת למקווה עם אשתו לעשות שם אמבטיה. –[כך ש]הקהל והנשים לא יכלו ללכת למקווה.

מספרים זאת על ר' יוסף, שמייד אחר כך בנו של הקצין נפגע מאבן ונהרג אז הקצין לקח את כל הפלוגה שלו ורצה להיכנס לטומשוב לעשות פוגרום בגלל המוות של בנו הצעיר. בעת שהקצין נכנס לחדרו של ר' יוסף מטומשוב – ר' יוסף לקח את ארבע הציציות של הטלית בידו והקוזאק נשאר עומד כמו אבן – הוא לא היה יכול לזוז.

עוד מספרים שלאחר מכן, בזמן המלחמה שהייתה אחר כך – הקצין חזר מהקרב וגם הוא נהרג מ[פגיעת] אבן.

י.פ.

הרבי מטומשוב

רבי מ. פרישערמאן

הפוסט ר' יוסף מטומשוב מתמודד עם פלוגה שלמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת התעורר ר' יוסף בבוקר והבחין שהציצית של הטלית הייתה חסרה והוא הבין שעכברים עשו זאת. הוא התרגז ואמר שאם העכברים לא יערכו משפט ביניהם אז הוא יחרים אותם מן העולם.  מיד ראו שהעכברים התאספו יחד וקרעו [לגזרים] עכבר אחד בתוכם.

י.פ.

הרבי מטומשוב,

הרב מ. פרישערמאן

הפוסט ר' יוסף מטומשוב והעכברים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהביטש

הפוסט כמה נצרך הרבי מרוז'ין ליהודי רוסיה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם הסכימו ביניהם שמי שיספר מעשה או מאמר מהבעש"ט שאף אחד מהם לא שמע, אז בו הם יבחרו כממשיך. 

רק המגיד יכול היה לספר מעשה שאף אחד אחר לא ראה או שמע [על הבעש"ט]. הוא סיפר שהוא בעצמו ראה שכשהבעש"ט לקח כף מלאה באוכל לתוך פיו, עמוד של אש שרף את המאכל לפני שהגיע לפה שלו.

י.פ.

ירמיה כץ 

(חסיד בויאן)

הפוסט אכילתו של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לאחר מכן, הוא ניצל ביחד עם תלמידו ר' הירש סופר. הבעש"ט ביקש מר' הירש: "אתה סופר – מנה לי את האותיות." וכשהוא החל למנות את האותיות חזר זכרונו של הבעש"ט והוא החל להיזכר בהכל כמו קודם לכן.

אנשים אומרים שאם הבעש"ט היה פוגש את ה'אור החיים' בארץ ישראל משיח היה מגיע.

י.פ.

הפוסט כיצד ניצל הבעש"ט בדרכו לארץ ישראל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

זה היה לפני סוכות ובעיר לא היה אף אתרוג. הלך הבעש"ט אל פרנס העיר ואמר לו שהוא רוצה לנסוע לעיר גדולה יותר ושהוא – הבעש"ט – יכסה חצי מהוצאות הנסיעה.

אבל גם בעיר ההיא לא היה ניתן למצוא אף אתרוג. אז הבעש"ט חזר בייסורים גדולים.

באמצע הלילה – בערב סוכות – דפק על החלון פרש, והעיר את החייט: "נימטו (רוסית) ישראלקי נמצא כאן?"

כשהחייט אמר 'כן', הפרש שם בידו אתרוג ונעלם.

אנשים אומרים שזה היה אליהו הנביא שהביא את האתרוג.

י.פ.

הרבי מבויאן

212 East Broadway

הפוסט פרש רוסי או אליהו הנביא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הנשים החלו לשכנע את האמא – שינסו ללכת אל הבעש"ט.

היא החלה להציק לבעלה עד שהוא הסכים והבטיח שילך אל הבעש"ט.

אך, מכיוון שהוא היה ראש המתנגדים הוא התבייש ללכת ביום, ובשקט, בלילה הוא הלך לבקר את הבעש"ט.

הבעש"ט הבטיח לו שבתו תקבל עזרה ושתבוא לה רפואה מגן-עדן.

בלילה, נשמעה דפיקה על הדלת ונכנס פנימה יהודי אחד לבוש כעגלון עם שוט בידו. אחד מן היהודים השומרים נעל את עצמו [במחבוא], והשני היה מפוחד מכדי לעשות משהו. העגלון ניגש אל החולה ונתן באפה משהו להריח ואמר: "אני מביא רפואה מגן-עדן, ומחר אבוא שוב."

בבוקר, הבחינו מיד שלנערה החולה פנים אחרות – היא נהייתה במצב טוב יותר.

מיד רצו אל הבעש"ט וסיפרו לו מה קרה.

אז הבעש"ט הורה שכשהיהודי בדמות העגלון יגיע עוד הפעם, ישלחו אותו אליו.

בלילה, הוא הגיע עוד הפעם ושוב נתן לה תרופה. אז שלחו אותו אל הבעש"ט.

שאל אותו הבעש"ט: "מי אתה?" הוא ענה: "אני מתתי לפני מאות שנים. הייתי עגלון ופעם אחד נסעתי ביער ושמעתי בכייה קורעת לב: 'אוי ווי,' צעקו – 'הצילו! הצילו!'." הוא ראה אדם תלוי גבוה מאוד על עץ שנשען על ענף רופף כדי למנוע ממשקל גופו לחנוק אותו. אולם, הענף החל להישבר והנה, הנה הוא תיכף יחנק.

העגלון ראה שאם הוא פשוט יחתוך את החבל, היהודי יפול ועלול לשבור את הראש. אז הוא חשב על דרך להעמיד את העגלה מתחת ליהודי כך שכשהוא יחתוך את החבל היהודי יפול אל תוך העגלה. וכך אכן היה והיהודי ניצל.

כשבעל העגלה נפטר והגיע למשפט [בשמיים] אז שקלו את המצוות והעברות שלו, ומצוות הצלת הנפשות שקלה יותר מכל העברות שלו יחדיו, ובזכותה הוא נכנס לגן עדן ביחד עם יהודים בעלי מדרגה גבוהה מאוד. הוא, העגלון, לא הרגיש בנוח לצד הלמדנים והצדיקים הגדולים – הוא בסך הכל עגלון פשוט.

ריחמו עליו והפכו אותו לשליח לדבר מצווה. וכשצריך "רפואה משמים" שולחים אותו. 

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט העגלון המת שמביא רפואה מגן עדן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן שהם ישבו בסוכה, ר' יצחק מאיר ראה שעל הסכך של הסוכה, היה חרות שם הויה. הרבי מאפטא אמר שזה סימן שניתן רק לצדיק הדור.

כשהחוזה נפטר, הרבי מאפטא ור' יצחק מאיר ישבו שוב בסוכה ושם הויה הופיע על הסכך.

אז הרבי מאפטא אמר: "ביקשנו מרבונו של עולם שהוא יעניק לנו את זה."

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט שם הוויה מופיע על הסכך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

המושל גם עמד שם והשגיח שהוראתו יצאה לפועל.

פתאום, נחרד המושל מפחד. בא אליו במחשבה יהודי אחד עם זקן גדול ופאות והוא לא הצליח להוציאו ממחשבתו. 

נפל עליו פחד גדול. הוא תיאר את הפנים של היהודי ואמרו לו שהוא ר' פנחס, הסבא של היהודים שמכים שם. מיד הוא הורה להם להפסיק את המכות.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' פנחס מקוריץ מציל את נכדיו ממכות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

?

הפוסט ראש העיר מז'יבוז' מת מיתה משונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לרבי מאפטא היה אח שנהרג על ידי גוים. זה היה ביום שישי כשהביאו את המת אל הרבי מאפטא אל בית המדרש, והניחו אותו בעזרת הנשים. בערב שבת, כשהרבי מאפטא עשה קידוש שבת, הנפטר נעמד מלוא קומתו ולאחר הקידוש נשכב שוב.

כשסיפרו את המעשה הזה לרבי הזקן [=הראשון] מסדיגורה הוא שאל: "זה יהיה מעניין לדעת מה בדיוק קרה. צריך לשאול את החסידים הזקנים אם המת נשכב בחזרה, או שהוא נפל." שאלו את הרבי מסדיגורה: "למאי נפקא מינה?" [= מה מה זה משנה?]  הוא ענה: "לי זה משנה מאוד."

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט מת נעמד מלוא קומתו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא היה בן 55 הוא התחיל לסבול מסרטן ר"ל [=רחמנא לצלן] וכבר ויתרו עליו. הוא היה רק עור ועצמות. בפסח, הילדים שלו התכנסו –הם צפו שזה [=מותו] יקרה בקרוב! 

הם שכרו שומר אחד מהחברה קדישא כי ראו שאלו שעותיו האחרונות. באמצע הלילה התעורר השומר ואמר לבנו של היהודי החולה: "חלמתי שהזקן [=הרבי הראשון] מבלאזשאוו בא אלי בחלום והורה לי לתת לחולה משקה מכוסו של אליהו." בתחילה לא רצה הבן לשמוע על כך שכן – איך נותנים לאדם חולה כל כך לשתות יין?! אבל אחר כך הוא שקל זאת שוב; מה זה משנה, כך או כך וויתרו כבר על האבא – אז הוא נתן את רשותו.  

נתנו ליהודי לשתות מהכוס של אליהו והוא נרפא מיד. הוא כעת בן שמונים וחי בניו-יורק. (גם היהודי וגם השומר היו חסידי בלאזשאוו)

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הרבי מבלאז'וב מופיע בחלומו של אחד מהחברה קדישא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן ש'הבאר מים חיים' – רב בצ'רנוביץ – היה בן 33, הוא היה חולה מאוד. קראו לחברה קדישא וכבר הדליקו נרות. לפתע פתאום, הוא התעורר וביקש שיביאו לו מיום לשטוף את ידיו, ואז הוא סיפר את המעשה הבא:

בבית דין של מעלה כבר דנו אותו למיתה. אבל ה'הבאר מים חיים' היסס לעזוב את העולם הזה. אמנם בבית הדין של מעלה ישב ר' מיכל מזלאטשוב, רבו של ה'הבאר מים חיים', אבל הוא אמר שאינו יכול לעשות דבר בעבורו. "אולם" [הוא הוסיף] "אני אראה לך את הדרך אל הבעל שם טוב."    

כשהוא [='הבאר מים חיים'] הגיע אל הבעש"ט לבקש ממנו רחמים, שאל אותו הבעש"ט: "מה הקשר שלך אלי?" אז הבאר מים חיים סיפר לבעש"ט שר' מיכל נהג לשבת בסעודה שלישית עד מאוחר בלילה מרוב דבקות והתבוננות עמוקה. פעם אחת, הוא היה בכזו דבקות והתבוננות, שהוא נשאר לשבת עד שעלה הבוקר. פתאום, ר' מיכל התעשת וכשהבחין שכבר בוקר, הוא קרא לקהל: "בואו נברך." אבל אז הזכיר 'הבאר מים חיים' לר' מיכל שהוא לא עשה כמנהגו תמידולא אמר תורה מהבעש"ט בזמן הסעודה שלישית. ר' מיכל הבין שהוא צודק אז הוא אמר דרשה קצרה מהבעש"ט.

ה'הבאר מים חיים' חזר לבעש"ט [ואמר]: "משום שגרמתי לר' מיכל לחזור על תורה אחת ממך כבר יש לי קשר אליך ולכן בעבור זאת תעשה טובה בעבורי. אמר לו הבעש"ט: "כבר נגזרה הגזרה, אבל כופף ראשך ואני אברך אותך ואולי ברכתי תעזור." בו ברגע שהבעש"ט בירך אותו הוא התעורר ואמר: "אני מוכן לצאת מהמיטה ברגע אחד, אבל בגלל עין הרע אשאר במטה עוד מעט."

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט 'הבאר מים חיים' ניצל ממוות בזכות דרשה אחת של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

טשארנע הייתה זקנה מאוד – היא אפילו תמכה ברבי הזקן [=הראשון] מקופישניץ בידיה. אביה של טשארנע היה גביר גדול וחסיד אפטא. הוא הביא את הרבי מאפטא ליאסי ושילם לו את כל ההוצאות. טשארנע הייתה בתו היחידה. 

פעם אחת, היא נהייתה חולה מאוד ואביה בא אל הרבי מאפטא לבקשה לרפואתה. הרבי מאפטא הבטיח לו שהשם יתברך יעזור. אולם, היא נהייתה עוד יותר חולה והגיעה לסף מוות. המשיכו לרוץ לרבי מאפטא לעזרה. הרבי מאפטא אמר שרק דבר אחד יכול לעזור: שעליהם לתת ל[קרן הצדקה על-שם] ר' מאיר בעל הנס הרבה רענדלאך כסף כסכום הגימטריה של שמה של טשארנע משום שצדקה תציל ממוות. הגביר לא רצה לתת כל כך הרבה כסף, אז אשתו משכנה שביס יהלומים יקר והניחה את הסכום בפני הרבי על השולחן. אולם זה לא עזר – וטשארנע נפטרה. היהודייה [=אמה] באה בצעקות אל הרבי מאפטא – "איך ייתכן! הבטחת לנו שצדקה תציל ממוות!" התרגז הרבי מאפטא וקרא: "על כבודי אני מוחל, אבל איני מרשה לעשות את התורה פלסתר [=לסלף את דברי התורה]!"

אז לקח הרבי מאפטא את הדברים שלו והלך לבית שבו שכבה טשארנע. הוא עשה הקפות ונעל עצמו בחדר עם טשארנע לבד. נו – מובן שבסוף טשארנע חזרה לחיים. 

באותה השנה נפטר הרבי מאפטא. לפני שיצאה נשמתו הוא אמר: "אני מבין. זה קורה [לי שאני נפטר] מכיוון שאסור לזעזע את העולם [=לשנות סדרי עולם] יותר מדי!"   

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הרבי מאפטא משנה סדרי עולם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

יהודי אחד עמד על סף בית הכנסת כשחציו בחוץ. בדיוק בחצי הגוף שהיה מחוץ לבית הכנסת, פגעה אבן.

המעשה מסופר על ידי חסידים זקנים מארץ ישראל.

י.פ.

דויד פישמאן.

הפוסט מופת בזמן רעידת האדמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

עד מהרה, פשתה פריחה בידו של ר' דוד והוא לא הורשה להיכנס אל הרבי למשך זמן מה עד שיכול היה לבקש סליחה.

י.פ. 

יעקב טייטלבוים 

הפוסט קפדנותו של הזקן מהוסיאטין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.