פעם אחת ר' יצחק מהמבורג היה באותה עיירה בה התיישב הבעש"ט. זה היה ביום הראשון של סוכות וירד גשם כל-כך חזק, שלא יכלו לקיים מצוות סוכה.

אמרו לו שבסוכה של הבעש"ט לא יורד גשם ושחסידים שרים ורוקדים ומקיימים מצוות סוכה בהידור. 

אז הוא ניגש [לשם] וזה אכן היה כך – שיכלו לשבת [בסוכה]. ר' יצחק מהמבורג עשה קידוש וקיים אכילת כזית בסוכה – והחסידים נהנו – רקדו ושרו. 

כשהוא סיים לאכול, הוא מייד עזב. החסידים שאלו אותו: "מדוע אתה בורח כך?" הוא ענה: "במושב לצים לא אשב."  

הרבי מברודי סיים את דבריו: "ראו מה זה מתנגד – הוא ראה כזה מופת ואחר כך הרשה לעצמו לומר כזה דבר" 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים  

הפוסט מופת בסוכה של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היהודי התחנן ואמר שהוא יעשה כל  דבר שבעולם כדי לראות אותם. ענה לו הרבי מאפטא שזה לא אפשרי אלא אם יקבל על עצמו למות תוך זמן קצר. היהודי הסכים לעסקת החליפין. 

הרבי מאפטא נופף במטפחתו והיהודי ראה את האושפיזין. תוך זמן קצר הוא אכן נפטר.  אומרים שמשום שהוא זכה לראות את האושפיזין וקיבל על עצמו כזה קורבן, הרבי מאפטא התחיל מאז לומר עליו קדיש לפני 'כגוונא'. 

י.פ. 

הרב ממונסטריץ'

הפוסט היהודי שרצה לראות את האושפיזין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהבעש"ט רק הגיע למז'יבוז' היו  בעיר הרבה מתנגדים, אבל למדנים גדולים. ראש למתנגדים היה יהודי אחד עשיר שהייתה לו בת אחת. הבת נהייתה חולה מאוד וכל מה שהרופאים ניסו לעשות, לא עזר. 

כמה נשים באו אל אשתו וייעצו לה שכדאי ללכת אל הבעש"ט – אולי הוא יוכל לעזור. הצליחה האישה לשכנע את בעלה שילך אל הבעש"ט , אבל משום שהתבייש מחברים שלו – שהיו מתנגדים, הוא הלך אל הבעש"ט באמצע הלילה.  

הוא סיפר לבעש"ט את המעשה על חולי בתו והבעש"ט לא אמר לו דבר, אלא רק שילך הביתה ושהוא – הבעש"ט, יבוא אליו למחרת.

היהודי היה נסער מאוד – מצד אחד הוא התבייש מחבורת המתנגדים, שהוא עצמו  עמד בראשה – אבל מצד שני, הוא פחד לומר לבעש"ט שלא יבוא אליו הביתה. 

למחרת בבוקר, הבעש"ט בא אליו הביתה והוא ניגש למיטת החולה ובירך את הבת: "אני מאחל לך רפואה שלמה מגן-עדן" והלך הביתה.  

מאחר והוא היה עשיר, לאותו יהודי היו תמיד שני שומרים  בלילה – בזמן שאחד ישן, השני היה ער וכל כמה שעות השומרים היו מתחלפים. בלילה שלאחר היום בו הבעש"ט היה  אצלם בבית – נפתחה הדלת באמצע הלילה (למרות שהדלת הייתה נעולה) ונכנס יהודי – שנראה כמו בעל עגלה. ביד אחת היה לו שוט ובאחרת פרח. היהודי ניגש אל החולה ואמר לה כך:  "הריחי את הפרח" היא צייתה ובעל העגלה הבטיח שלמחרת בלילה הוא יבוא שוב. 

היהודי [= כנראה הכוונה לאחד השומרים] פחד מאוד – הוא העיר את השומר השני וסיפר לו את המעשה, אבל הם מייד ראו שינוי לטובה אצל הנערה. למחרת, הם סיפרו לאבא על מה שקרה. אז, כבר לא היה אכפת לו מה מתנגדי העיר יאמרו, והוא מיד רץ אל הבעש"ט וסיפר לו את המעשה. 

אמר לו הבעש"ט: "כשהיהודי יבוא עוד הפעם היום בלילה, תאמרו לו שהוא צריך לבוא אלי."  

באותו הלילה קרה אותו הדבר; היהודי בא עוד הפעם, נתן לנערה להריח את הפרח וראו שינוי לטובה. אבי הנערה אמר ליהודי את מה הבעש"ט ביקש ממנו, והוא יצא.  

בבוקר, בא האבא אל הבעש"ט והבעש"ט אמר לו לשבת וסיפר לו מי הוא אותו יהודי: "אותו יהודי היה כל ימיו בעל עגלה – אולם, חוטא

בעש"ט (2)

חוטא גדול – שעשה את כל העברות שבעולם. פעם, הוא נסע ביער עם הכרכרה שלו כשהוא ראה יהודי אחד תלוי על עץ. הוא הסיע את הכרכרה אל מתחת לעץ, גזם אותו והיהודי נפל לתוך  הכרכרה על החציר. הוא נסע משם אל העיירה והצילו את היהודי והוא נשאר בחיים. 

כשהיהודי בעל העגלה נפטר והגיע אל בית-דין של מעלה באו מלאכי חבלה והראו שכל אחד מהם נברא מעבירה אחרת. אולם, לאחר מכן בא המלאך גבריאל בעצמו וסיפר את המעשה כיצד בעל העגלה הציל את היהודי ממוות בטוח. הוחלט להניח את העברות על צד אחד במאזניים ואת הכרכרה והסוס שאיתם הוא הציל את היהודי, על הצד השני של המאזניים – ויצא שהצדדים היו שווים. 

לא ידעו מה לעשות – לגיהנום  לא יכלו לשלוח אותו – הוא הרי הציל נפש אחת מישראל, ולגן עדן גם לא [יכלו לשלוח אותו] – אי אפשר סתם להתעלם מהעברות שלו. אז החליטו לעשות אותו שמש בגן עדן, וכשצריך לשלוח רפואה מגן עדן, שולחים את בעל  העגלה." 

סיים הבעש"ט את דבריו: "זה היה  היהודי שבא אל בתך."  

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

שמע מר' אלעזר זאהן ממז'יבוז'

הפוסט בעל העגלה החוטא שהפך לשמש בגן-עדן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מופתים מאת ר' יצחק, הרבי מאלעסק. 

ר' פאפיק מספר שלאמא שלו לא היו ילדים במשך 10שנים מחתונתה. אביו של ר' פאפיק נסע אל הרבי מאלעסק והוא בירך אותו. ומיד לאחר מכן היא ילדה בת. 

                      __________                                                       __________

לאביו של ר' פאפיק הייתה בת לחתן – ערכו את השידוך והבטיחו נדוניה של 200 רייניש, אבל הפרנסה נהייתה קשה והאבא לא יכול היה לשלם את 200 הרייניש של הנדוניה. 

הוא נסע אל ר' יצחק מאלעסק וסיפר לו את המעשה ועוד סיפר שאפילו אם יאפה עוד לחם בתנור נוסף, הוא עדיין ירוויח רק 32 קרוייצער, כלומר – אין לו  שום סיכוי לאסוף את 200 הרייניש הנדרשים. 

הרבי לא אמר לו דבר מלבד "אני מאחל לך  הצלחה" – וזה היה כל המפגש –  אולם, כשהוא נסע הביתה,  ההצלחה של ר' יצחק הייתה כה גדולה שבתוך מספר חודשים היו לו 200 רייניש לנדוניה – יכלו להלביש את כל המשפחה ואחרי החתונה עוד נשארו לו  300 רייניש עודפים בכיסים.   

                      __________                                                         __________

חמיו של ר' פאפיק היה מעורב במקרה שנידון בבית המשפט עם גוי אחד, אז הוא נסע לר' יצחק מאלעסק. במהלך השיחה ביקש החם מהרבי מאלעסק: "אנא, רבי, התפלל שהגוי ימות מיתה משונה –  ותחסך לי ההליכה למשפט." אבל הרבי רק ענה: "אני מאחל לך הצלחה." 

החותן נסע הביתה. במשפט החותן זוכה והשתחרר, אבל לאחר מכן הגוי נהייה חברו הכי טוב במסחר. הוא עשה איתו עסקים גדולים, והחותן הרוויח איתו הרבה.

__________                                                                        __________

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

הפוסט מופתים של ר' יצחק, הרבי מאלסעק הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היום בו זיכו אותו היה כ"ז שבט. ליום הזה קראו 'ז"כ שבט' [=ז"כ מלשון זכאי] וחוגגים אותו בקוידנוב כיום חג.

איוונסקי

הפוסט היום בו זוכה ר' אהרון מקוידנוב מאשמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשרבונו של עולם רצה להחריב את בית המקדש בא סמאל [השטן] ולא רצה לאפשר לו לעשות זאת, כי היה נראה לו שלא יצא לו שום דבר מכך – הרי כך או כך יאשימו וישפטו אותו על חורבן בית המקדש. אבל רבונו של עולם עשה כרצונו ובית המשפט נחרב.

לבית המקדש נשאר רק שם אחד; שם קדוש בלתי-נתפס; שם שרבונו של עולם אמר עליו שלעולם אף בן-אדם או יצור אחר לא ידע עליו אלא רק צדיק הדור ידע שהוא קיים. לאחר החורבן, הידיעה שיש שם כזה נמסרה מצדיק אחד לשני [וכן הלאה], אבל אף אחד לא יכול היה לגלות אותו. ידיעת השם הועברה [בסופו של דבר] לבעש"ט – וממנו למגיד. 

ר' שלום מפרובישט רצה מאוד לגלות את הסוד של השם אז הוא החל להתחבר עם הבעל-דבר [=השטן] ונעשה כמו מחותן שלו – עד שהוא גילה לו את סוד השם, ואז ר' שלום השתמש בשם הקדוש לעשות מופתים. בשמים רדפו [את השטן] בעוצמה בגלל שגילה את הסוד. אולם, סמאל לא זכר אפילו למי הוא גילה את הסוד – בכזו ערמומיות רימה אותו ר' שלום! אז החל סמאל להטיל גורלות. ראשית, הוא חילק את העולם לחלקים, חלק חלק עד שהגיע לרוסיה. בהמשך הגיע עד פרובישט, ואחר-כך לרחוב בו התגורר ר' שלום – ובסופו של דבר הגיע עד ר' שלום בעצמו. כשסמאל התעמת איתו על כך שרימה אותו, ענה לו ר' שלום: "אני לא ירא ממך ואם אתה רוצה לפגוע בנשמות ילדי – דע שהעיירות שלהם יגנו עליהם, ובנוגע לגופם – לשם כך יש מעיינות חמים." אף על פי כן, ר' שלום נפטר בשנה זו.

הרבי משטפנשט סיפר את הסיפור הזה, התיישב בכורסה והלך אל המעיינות. הוא נפטר באותה השנה.

י.פ.

מאטעס העלרער 

חסיד בויאן 

הפוסט ר' שלום מרמה את השטן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' מוט'לה  [הערת צד:] (יחיאל מיכל?) מזלוצ'וב, הבן של ר' יצחק מדרוהוביץ' – עמד בראש חצר משלו ולא היה מתלמידי המגיד. פעם אחת הוא היה במעזריטש אבל לא כחסיד. הרבי מנסכיז', שהיה אחד מאנשיו של ר' מוט'לה, התלווה אליו [למעזריטש]. הרבי היה צריך את ר' מוט'לה אבל לא יכול היה למצוא אותו. הוא פגש את ר' שלמה לוצקער ושאל אותו: "איפה הרבי שלי?" ר' שלמה חשב שהוא מתכוון למגיד כי המשמעות של סתם "רבי" אצלו היא המגיד אז הוא לקח אותו אל המגיד. כשר' מוט'לה שמע על כך זה הטריד אותו מאוד והוא צעק על ר' שלמה: "אתה כבר לא תהיה רבי!"

[באותו הזמן] בחדרו המיוחד, המגיד הרגיש ברוח הקודש שר' מוט'לה גוזר גזירה. הוא קרא לר' שלמה ואמר לו: "שמע, היית ראוי להיות רבי של שישים אלף חסידים אבל ר' מוט'לה ביטל זאת. אני מבטיח לך שיהיה לך תלמיד אחד שיהיה שקול כנגד ששים אלף [חסידים]." זה היה ר' שלום מבעלז.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט תלמיד אחד ששקול כנגד שישים אלף חסידים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת הבעש"ט נסע דרך כפר אחד, וגוי אחד זרק עליו אבן. הגוי החל לשקוע באדמה וככל שניסו להצילו, כך הוא שקע יותר. 

רצו גויים אחרים אחרי הבעש"ט וביקשו ממנו שירחם על הגוי ויצילו. הוא אמר שאם הנער יבטיח שהוא לא יעשה זאת שוב, אז הוא יזכה לישועה. ואכן כך היה.

לאחר מכן אמר הבעש"ט: "אנשים לא הרגישו בכלל שזה היה מופת."

י.פ.

 הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט התגלות הבעש"ט – גרסה שנייה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא נסע איתו בקפיצת הדרך. פתאום, נעמד הגוי באמצע היער וצעק על הבעש"ט שהוא רוצה להרוג אותו. הבעש"ט הניח שהגוי צוחק והתחיל לצחוק. "לא!" צעק הגוי "אני הולך להרוג אותך מיד!" חשב הבעש"ט: מאיפה שואב הגוי כזה כוח? [מכך ש]הרגיש ברוח הקודש שהוא עומד על המקום בו קין הרג את הבל. המקום ההוא, ביחד עם נפש הרוצח שהייתה לגוי, התלכדו יחדיו כך שהגוי הציג רצחנות ואומץ יוצאי דופן.

ביקש ממנו הבעש"ט: "נו, אז עשה עבורי רק דבר אחד – אני רק רוצה להתרחץ לפני מותי." והוא פסע מספר צעדים אחורנית. הוא אך התרחק ממקום הסכנה וגבורתו של הגוי נעלמה והוא נפל לרגליו וביקש מחילה.

י.פ.

הרבי מצאנז

הרב רוטנברג

הפוסט הבעש"ט מכניע את אלכסיי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

רש"י אומר שכשאליעזר בא להסתכל ברבקה, אז "הוא ראה שעלו המים לקראתה." [(רשי על בראשית כ"ד: י"ז)]

שאל הרבי מקאצק: "אם אלעזר ראה כזה מופת ברבקה מדוע הוא היה צריך לחקור עוד לגביה?"

ענה הרבי מקאצק: "לא מביאים הוכחה ממופת, צריך לראות גם מידה טובה. לכן, הוא שאל 'הגמיאיני נא מעט מים' [(בראשית כ"ד: י"ז)]."

י.פ.

אברהם פערלאוו

הפוסט לא מביאים הוכחה ממופת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מליאובה ראה את היהודי כשהוא היה בן 103 ולאחר מכן הוא חי עוד 17 שנים.

י.פ.

הרבי מליאובה

הפוסט ברכתו של הסבא משפולי התקיימה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' פנחס עזב את קאריץ הם נסעו אחריו והמשיכו לזעוק: 'עד מתי! אנחנו כבר בשנות הזקנה –כבר הגיע הזמן שנתברך בילדים.' אבל ר' פנחס דבק בעמדתו – 'לא טוב לכם שיהיו לכם ילדים'.

הגביר התייאש והתחיל לתת נדבות גדולות – יותר מהיכולת שלו. 

ר' ייב"י עסק רבות בפדיון שבויים. כשהוא שמע שהגביר נותן כאלה צדקות גדולות הוא החליט לבקר אותו ולבקש נדבה גדולה. הוא היה צריך סכום גדול והיו חסרים לו 300 רענדלעך.

ר' ייב"י בא אל העיר החדשה היכן שהגביר התגורר. בדיוק אז הגביר ישן והמשת שלא הכיר את ר' ייב"י לא הרשה לו להיכנס. הוא האמין שהיהודי הוא סתם איש ולכן רצה לפטור אותו ברובל או שניים, כי הגביר הורה לו שליהודי קבצן צריך לתת סכום בין רובל אחד לחמישה,

אבל, ר' ייב"י דווקא רצה לראות את הגביר. המשרת רצה לתת לו 5 רובל ולפטור אותו בזה – אבל ר' ייב"י לא רצה. אז המשרת התחיל להתרגז וכיבד את ר' ייב"י בסטירה. ר' ייב"י ספג את הביזיון והלך בחזרה אל העיר העתיקה. 

מיד ביום למחרת הגביר נהייה חולה מאוד ולרופאים לא היה פתרון. המשרת נזכר שהוא הכה יהודי אחד וכשהוא התחיל לתאר את היהודי הבינו שזה בוודאי היה ר' ייב"י. מהר רצו לפייס אותו. כשר' ייב"י מחל לו הגביר מיד התרפא. כאות תודה הגביר שלח אליו את כל ה-300 רענדלעך שהוא היה צריך בשביל פדיון שבויים.

ר' ייב"י שמח מאוד שהגיעה אליו כזאת נדבה עצומה ושאל את הגביר אם יש לו בקשה כלשהי. הוא סיפר לו שהוא מחוסר בנים. ר' ייב"י אמר שאי"ה בתוך שנה יהיה לו בן זכר. הוא רק ביקש שיודיעו לו כשהאישה תכרע ללדת.

עבר הזמן – האישה התעברה וכשהתחילו לה חבלי הלידה הם שכחו להודיע לר' ייב"י, אולי משום שהוא לא נהג באדמו"רות.   

היא נהייתה מאוד חולה וחבלי הלידה נמשכו 2-3 ימים והיא כמעט נפטרה.

אז הם נזכרו בר' ייב"י ומהר רצו אליו לבקש רחמים. הוא אמר: מזל טוב, ילד נולד!

כשהאישה התאוששה היא סיפרה שהיא הייתה בעולם האמת ופגשה את ר' פנחס מקאריץ וביקשה ממנו רחמים. הוא אמר לה: 'אני אמרתי לכם שזה לא טוב שיהיו לכם ילדים'. 

היא הבחינה בר' ייב"י – והוא אמר לה: 'מה את עושה כאן?! – החוצה!' ונתן לה את נשמתה בחזרה.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ילדים בתמורה לתרומה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' ברוך המשיך לדבר קשות על הרב, אמר לו הרב: "התפילין שאתה מניח פסולים!" וכשחקרו זאת, גילו שאכן התפילן פסולים ושחסרה [האות] י'. אז ר' ברוך התרגז מאוד ואמר: "משום שלקחת י'[=את האות יוד] ממני אני אקח י'[=ייד, כלומר יהודי] ממך." וכידוע נכדו של הרב יצא לשמד [=המיר דתו] (או שנהייה כופר בעיקר?)

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהבישט 

הפוסט ר' שניאור זלמן מליאדי נוסע לציון הקבר של הבעש"ט בלא רשות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' מאשקע גילה שהרבי מאפטא יודע שהוא לא נוסע יותר לאפטא, אלא לרוז'ין, וחשש שחוסר הכבוד [שהוא מראה לר' מאפטא] עלולה לפגוע ברבי מרוז'ין. 

משום כך הוא רצה לשכנע את הרבי מרוז'ין שיסע לאפטא לבקש את סליחתו על כך שהוא לוקח ממנו אדם כזה נעלה, אבל היה נבוך לדבר עם הרבי מרוז'ין בעניין זה ישירות. לכן, הוא נסע אל אמו של הרבי מרוז'ין והיא בעצמה הלכה אל הרבי מרוז'ין לשכנע אותו. בתחילה הרבי מרוז'ין לא רצה לנסוע אבל כשאמו ציוותה עליו משום כיבוד אם הוא הסכים ונסע לאפטא ומאשקע נסע איתו.

כשהגיעו לאפטא הרבי מרוז'ין ניגש אל הרבי מאפטא ורצה לבקש את סליחתו, אבל הרבי מאפטא לא הסכים: "אתה גדול בהיכל הזה, ואני בהיכל הזה (הוא פירט מספר היכלות) אתה לא צריך לבקש סליחה ממני. אבל למאשקע אני לא סולח – הוא לא יזכה לראות את סוף השנה."

הרבי מרוז'ין חזר עם הפמליה שלו ועם מאשקע לרוז'ין ובדרך הם התאכסנו בפונדק אחד. לאחר שהתפללו מנחה ושתו לחיים, הרבי מרוז'ין הורה להביא אליו קרש טהרה והורה לר' מאשקע לשכב עליו ולמתוח את גופו. הם כיסו אותו ואז הרבי מרוז'ין עשה הקפות [סביבו] ולאחר מכן הלך הביתה. ר' מאשקע נותר בחיים.

לאחר כשנתיים נערכה חתונה באפטא, בשבילה נסע הרבי מרוז'ין לאפטא ועמו נסע גם ר' מאשקע. כשראו את ר' מאשקע באפטא היה רעש גדול – כיצד זה יתכן?  הרי הרבי מאפטא אמר שהוא לא יחיה עד סוף השנה?! אז הרבי מאפטא ציין: "איני יודע כיצד יכול היה הרבי מרוז'ין לעבוד עלי כך."

י.פ.

אייזיק בראנשטיין 

הפוסט הרבי מרוז'ין עושה מופת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת בליל יום כיפור היא שמעה נשמה אחת דופקת על החלון ומוחאת כפיים ומבקשת: "רבי תן לי תיקון!"

היא התחלחלה מפחד. הרבי מהוסיאטין הבטיח לנשמה שלא יוכלו להטריד אותה יותר, והורה לאשתו שלא תספר לאף אחד על כך, כי שמירת הסוד היא סגולה לאריכות ימים.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים (שמע את הסיפור מאביו)

הפוסט הרבי מהוסיאטין מבטיח לנשמה שלא תוטרד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

 "אתם רואים? – הביטו החוצה – במרחק של אלפי מיילים – נעשה דבר זה – וזה קורה עם זה ועם ההוא."

והוא אפילו נטע בתלמידיו את הכוח לראות.

ולאחר כמה שבועות, אכן נודע להם שהדברים התרחשו בדיוק כפי שהרבי מלובלין תיאר שכך יקרה.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הרבי מלובלין רואה למרחק הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

 בירך אותו הרבי מרדושיץ שהפריץ לא יוכל להרע לו לעולם, אולם הצרות נמשכו והיהודי הגיע אליו שוב ושוב להתלונן על הפריץ שלו – הוא פשוט כבר לא יכל לסבול את זה יותר.  

בפעם האחרונה שהגיע אליו, לקח הרבי מרודשיץ מקל בידו, פתח את החלון כיוון את המקל החוצה כאילו הוא רוצה לירות בעזרת המקל וצעק – "פוי (קול כמו ירייה) איוואן!"

בהמשך התגלה שבדיוק בדקה בה הרבי כיוון במקלו, אותו הפריץ אכן נורה ונהרג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הרבי מרדושיץ יורה בפריץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בסופו של דבר הוא הצליח לגרום לכך שהמגפה תתקיים על תרנגולים מסורסים."

וכך אכן היה – באותה השנה מתו הרבה תרנגולים מסורסים.    

י.פ.

נחום בער המבורגר.

(חסיד בויאן)

הפוסט ר' מאיר מפרמישלן מונע מגפה ביהודים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

חסידים מספרים שפעם אחת הוא עבר ליד בית ושמע איש אחד שר בקול מוסיקלי מופלא.

אז הוא צעק: "רבונו של עולם! מה אתה צריך שיחללו את שמך בכזה קול – תן לי את הכוח הזה בשביל שאוכל לברך אותך".

מאז הוא התחיל לקבל קול נעים והכופר ההוא איבד את קולו.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' ישעיה מדינוב זוכה בקול נעים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אחד מהם הציץ על היהודי בלילה וראה כיצד הוא מזייף את חתימת הפריץ. המפקח ראה בכך הזדמנות פז. עכשיו הוא יוכל לנקום ביהודי – הוא רץ אל הפריץ וסיפר לו על העוולות של היהודי. הפריץ קרא ליהודי אליו ואיים עליו שאם הוא לא ישיב את הכסף שהונה, הוא יהרוג אותו.

היהודי מיהר אל ר' פנחס מקוריץ וספר לו את כל המעשה. כשהרבי מקוריץ שמע את המעשה הוא הסב פניו ממנו אל החלון וענה ברוגז: "כיצד יכול יהודי לחלל שם שמים – ולרמות גוי?!"

היהודי טען שהוא לא אשם – ושמדובר בהשגחה פרטית. מה הכוונה השגחה פרטית? שהמפקח הגיע בדיוק כשהוא חתם וזייף את חתימת הפריץ. היהודי אז הוסיף מאמר אחד מהבעש"ט שאמר שכשיהודי הולך בחוץ ומוצא קש זו השגחה פרטית והוא צריך להשתמש בו כדי לנקות את המקטרת שלו.

הרבי מקוריץ ענה לו: "ואתה אכן מאמין באמת

שזו השגחה פרטית?" ענה היהודי: "כן!" "נו", אמר הרבי מקוריץ – "אז אתה מאמין אמיתי – סע הביתה והכל יסתדר לך בשלום."

וכך אכן היה. המפקח הביע חרטה על הבלגאן שגרם ואף ביקש מהיהודי מחילה. גם הפריץ שכח מכל האיומים שלו והיהודי נשאר לעבוד כחוכר ופונדקאי שלו.

י.פ.

ר' דוד כהן.

הפוסט זיופים והשגחה פרטית הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.