פעם אחת ר' יצחק מהמבורג היה באותה עיירה בה התיישב הבעש"ט. זה היה ביום הראשון של סוכות וירד גשם כל-כך חזק, שלא יכלו לקיים מצוות סוכה.

אמרו לו שבסוכה של הבעש"ט לא יורד גשם ושחסידים שרים ורוקדים ומקיימים מצוות סוכה בהידור. 

אז הוא ניגש [לשם] וזה אכן היה כך – שיכלו לשבת [בסוכה]. ר' יצחק מהמבורג עשה קידוש וקיים אכילת כזית בסוכה – והחסידים נהנו – רקדו ושרו. 

כשהוא סיים לאכול, הוא מייד עזב. החסידים שאלו אותו: "מדוע אתה בורח כך?" הוא ענה: "במושב לצים לא אשב."  

הרבי מברודי סיים את דבריו: "ראו מה זה מתנגד – הוא ראה כזה מופת ואחר כך הרשה לעצמו לומר כזה דבר" 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים  

הפוסט מופת בסוכה של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היהודי התחנן ואמר שהוא יעשה כל  דבר שבעולם כדי לראות אותם. ענה לו הרבי מאפטא שזה לא אפשרי אלא אם יקבל על עצמו למות תוך זמן קצר. היהודי הסכים לעסקת החליפין. 

הרבי מאפטא נופף במטפחתו והיהודי ראה את האושפיזין. תוך זמן קצר הוא אכן נפטר.  אומרים שמשום שהוא זכה לראות את האושפיזין וקיבל על עצמו כזה קורבן, הרבי מאפטא התחיל מאז לומר עליו קדיש לפני 'כגוונא'. 

י.פ. 

הרב ממונסטריץ'

הפוסט היהודי שרצה לראות את האושפיזין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהבעש"ט רק הגיע למז'יבוז' היו  בעיר הרבה מתנגדים, אבל למדנים גדולים. ראש למתנגדים היה יהודי אחד עשיר שהייתה לו בת אחת. הבת נהייתה חולה מאוד וכל מה שהרופאים ניסו לעשות, לא עזר. 

כמה נשים באו אל אשתו וייעצו לה שכדאי ללכת אל הבעש"ט – אולי הוא יוכל לעזור. הצליחה האישה לשכנע את בעלה שילך אל הבעש"ט , אבל משום שהתבייש מחברים שלו – שהיו מתנגדים, הוא הלך אל הבעש"ט באמצע הלילה.  

הוא סיפר לבעש"ט את המעשה על חולי בתו והבעש"ט לא אמר לו דבר, אלא רק שילך הביתה ושהוא – הבעש"ט, יבוא אליו למחרת.

היהודי היה נסער מאוד – מצד אחד הוא התבייש מחבורת המתנגדים, שהוא עצמו  עמד בראשה – אבל מצד שני, הוא פחד לומר לבעש"ט שלא יבוא אליו הביתה. 

למחרת בבוקר, הבעש"ט בא אליו הביתה והוא ניגש למיטת החולה ובירך את הבת: "אני מאחל לך רפואה שלמה מגן-עדן" והלך הביתה.  

מאחר והוא היה עשיר, לאותו יהודי היו תמיד שני שומרים  בלילה – בזמן שאחד ישן, השני היה ער וכל כמה שעות השומרים היו מתחלפים. בלילה שלאחר היום בו הבעש"ט היה  אצלם בבית – נפתחה הדלת באמצע הלילה (למרות שהדלת הייתה נעולה) ונכנס יהודי – שנראה כמו בעל עגלה. ביד אחת היה לו שוט ובאחרת פרח. היהודי ניגש אל החולה ואמר לה כך:  "הריחי את הפרח" היא צייתה ובעל העגלה הבטיח שלמחרת בלילה הוא יבוא שוב. 

היהודי [= כנראה הכוונה לאחד השומרים] פחד מאוד – הוא העיר את השומר השני וסיפר לו את המעשה, אבל הם מייד ראו שינוי לטובה אצל הנערה. למחרת, הם סיפרו לאבא על מה שקרה. אז, כבר לא היה אכפת לו מה מתנגדי העיר יאמרו, והוא מיד רץ אל הבעש"ט וסיפר לו את המעשה. 

אמר לו הבעש"ט: "כשהיהודי יבוא עוד הפעם היום בלילה, תאמרו לו שהוא צריך לבוא אלי."  

באותו הלילה קרה אותו הדבר; היהודי בא עוד הפעם, נתן לנערה להריח את הפרח וראו שינוי לטובה. אבי הנערה אמר ליהודי את מה הבעש"ט ביקש ממנו, והוא יצא.  

בבוקר, בא האבא אל הבעש"ט והבעש"ט אמר לו לשבת וסיפר לו מי הוא אותו יהודי: "אותו יהודי היה כל ימיו בעל עגלה – אולם, חוטא

בעש"ט (2)

חוטא גדול – שעשה את כל העברות שבעולם. פעם, הוא נסע ביער עם הכרכרה שלו כשהוא ראה יהודי אחד תלוי על עץ. הוא הסיע את הכרכרה אל מתחת לעץ, גזם אותו והיהודי נפל לתוך  הכרכרה על החציר. הוא נסע משם אל העיירה והצילו את היהודי והוא נשאר בחיים. 

כשהיהודי בעל העגלה נפטר והגיע אל בית-דין של מעלה באו מלאכי חבלה והראו שכל אחד מהם נברא מעבירה אחרת. אולם, לאחר מכן בא המלאך גבריאל בעצמו וסיפר את המעשה כיצד בעל העגלה הציל את היהודי ממוות בטוח. הוחלט להניח את העברות על צד אחד במאזניים ואת הכרכרה והסוס שאיתם הוא הציל את היהודי, על הצד השני של המאזניים – ויצא שהצדדים היו שווים. 

לא ידעו מה לעשות – לגיהנום  לא יכלו לשלוח אותו – הוא הרי הציל נפש אחת מישראל, ולגן עדן גם לא [יכלו לשלוח אותו] – אי אפשר סתם להתעלם מהעברות שלו. אז החליטו לעשות אותו שמש בגן עדן, וכשצריך לשלוח רפואה מגן עדן, שולחים את בעל  העגלה." 

סיים הבעש"ט את דבריו: "זה היה  היהודי שבא אל בתך."  

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

שמע מר' אלעזר זאהן ממז'יבוז'

הפוסט בעל העגלה החוטא שהפך לשמש בגן-עדן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מופתים מאת ר' יצחק, הרבי מאלעסק. 

ר' פאפיק מספר שלאמא שלו לא היו ילדים במשך 10שנים מחתונתה. אביו של ר' פאפיק נסע אל הרבי מאלעסק והוא בירך אותו. ומיד לאחר מכן היא ילדה בת. 

                      __________                                                       __________

לאביו של ר' פאפיק הייתה בת לחתן – ערכו את השידוך והבטיחו נדוניה של 200 רייניש, אבל הפרנסה נהייתה קשה והאבא לא יכול היה לשלם את 200 הרייניש של הנדוניה. 

הוא נסע אל ר' יצחק מאלעסק וסיפר לו את המעשה ועוד סיפר שאפילו אם יאפה עוד לחם בתנור נוסף, הוא עדיין ירוויח רק 32 קרוייצער, כלומר – אין לו  שום סיכוי לאסוף את 200 הרייניש הנדרשים. 

הרבי לא אמר לו דבר מלבד "אני מאחל לך  הצלחה" – וזה היה כל המפגש –  אולם, כשהוא נסע הביתה,  ההצלחה של ר' יצחק הייתה כה גדולה שבתוך מספר חודשים היו לו 200 רייניש לנדוניה – יכלו להלביש את כל המשפחה ואחרי החתונה עוד נשארו לו  300 רייניש עודפים בכיסים.   

                      __________                                                         __________

חמיו של ר' פאפיק היה מעורב במקרה שנידון בבית המשפט עם גוי אחד, אז הוא נסע לר' יצחק מאלעסק. במהלך השיחה ביקש החם מהרבי מאלעסק: "אנא, רבי, התפלל שהגוי ימות מיתה משונה –  ותחסך לי ההליכה למשפט." אבל הרבי רק ענה: "אני מאחל לך הצלחה." 

החותן נסע הביתה. במשפט החותן זוכה והשתחרר, אבל לאחר מכן הגוי נהייה חברו הכי טוב במסחר. הוא עשה איתו עסקים גדולים, והחותן הרוויח איתו הרבה.

__________                                                                        __________

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

הפוסט מופתים של ר' יצחק, הרבי מאלסעק הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

אלעזר זאהן ממז'יבוז'

הפוסט הבעש"ט טובל את ראשו בעצמו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לנגיד אמיד מדרזאשנה לא היו ילדים כלל, רחמנא ליצלן. הוא הלך אל הבעש"ט וביקש רחמים. אמר לו הבעש"ט: "אם תרצה שיהיה לך ילד, זה  אפשרי, אבל אתה חייב להסכים להיות עני. דון בכך עם אשתך לראות אם היא מסכימה לכך." 

אשתו הסכימה והוא חזר אל הבעש"ט. בירך אותו הבעש"ט – ואכן נולד לו בן זכר, ומייד נהייה עני. הבית שלו נשרף והעסק שלו הדרדר. הוא נהייה כזה קבצן שכשהילד גדל, הוא לא יכול היה לתת לו אפילו  חתיכת לכם. 

הוא בא אל הבעש"ט להתלונן. אז הבעש"ט אמר לו לצאת אל העולם – עד למקום בו לא שמעו על הבעש"ט. והוא ציית. ארז את רכושו היחיד – הטלית והתפילין, ויצא לדרך. 

הוא הלך מעיירה אחת לאחרת. הוא נהג להיכנס לבית הכנסת לשמוע על מה יהודים מדברים  ביניהם – וכששמע שמדברים על הבעש"ט הוא המשיך ללכת. 

פעם אחת הוא גילה עיירה, שבה כבר לא דיברו על הבעש"ט. הוא הבין שבקרוב מסעו יגיע לסופו. אולם, לא היה לו מה לעשות בכפר, אז הוא המשיך ללכת הלאה משם. בדרך מצאה אותו סופת כפור חזקה והיהודי, במאמץ גדול, הצליח למצוא את דרכו אל עיירה אחת. היה חשוך ורק בבית אחד הוא עדיין ראה אור. הוא הלך ונעמד מול הדלת, אבל מסתבר שלא שמעו את דפיקותיו, עד שבמקרה פתחו חלון לשפוך דלי מים. המים נפלו על היהודי הקפוא והוא צעק בכזה צער נוראי שפתחו את הדלת והכניסו אותו פנימה. מיד החליפו לו בגדים, נתנו לו לאכול ונתנו לו מיטה. 

בעל הבית היה יהודי עשיר [=גביר], וכשהיהודי ניסה ללכת לישון הגביר התיישב ללמוד. היהודי החל להיזכר שגם הוא  היה פעם גביר – וגם יכול היה לשבת בבית חם וללמוד דף גמרא במנוחה, ולבו התמלא צער ולא יכול היה להירדם. 

הוא ראה כיצד נכנסה אישה צעירה בבכי מר ומתמשך, ושמע כיצד היא מתווכחת עם  בעל הבית – מדוע הוא לא רואה רופאים טובים יותר. ובעל הבית ניסה לתרץ – "מה אני  יכול לעשות?! – אני עושה כל מה שרק אפשר." לאחר מכן היא הלכה משם. 

היהודי – שבכל מקרה כבר לא יכול היה לישון, לא שכב במנוחה. הוא נעמד ושאל את בעל הבית פרטים על מה שקרה. אך  בעל הבית לא רצה לענות – "מה זה עניינך?" אבל היהודי לא הניח לו – אז בעל הבית סיפר לו שאישה זו היא בתו שנשואה כבר כמה שנים –והיא בריאה לגמרי אלא שיש כאן רק צרה אחת. כשהיא צריכה לטבול והולכת למקווה – היא נהיית חולה וזמנה [המחזור שלה] מגיע עוד הפעם – וזה כבר כך כמה שנים ואף רופא לא יכול לעזור. 

אז היהודי סיפר לו על הבעש"ט והמליץ לו בחום לנסוע אליו. ולמרות שבעל הבית אף פעם לא שמע על הבעש"ט, הוא הסכים ולקח איתו את היהודי ונסע אל הבעש"ט. 

כשהם הגיעו אל הבעש"ט, אמר הבעש"ט אל הגביר: "לך הביתה, אבל קח איתך את היהודי הזה – ואני גם אגיע בהמשך."

לקח איתו הבעש"ט עשרה אנשים מחבורתו ונסע אל העיירה של הגביר.  הלך הבעשט למקווה עם חבורתו ולקח איתו חלף [סכין שחיטה], אבל לפני שהוא טבל בעצמו התלמידים שלו היו צריכים לדקלם בחזרתיות את ה'אלף-בית'. 

לאחר זאת, הוא הלך בעצמו לטבול והטביל יחד איתו את הסכין, וראו שהמים מיד התמלאו בדם. כשהבעש"ט יצא מהמקווה, הוא סיפר שבמקווה היו שדים שפגעו באישה, אבל עכשיו, הכל יהיה בסדר. 

כשהגביר בא להודות לו, שאל אותו הבעש"ט: "האם אתה זוכר – לפני שנה נפל בגורלך למצוא אנייה עם תבואה?" הוא ענה: "כן." "כמה כסף הרווחת מזה?" הוא ענה: "כך וכך." 

"נו, אם כך, תן ליהודי את הכסף הזה. כשהוא נהייה עני – קרה לו שאחת מאוניותיו נעלמה עם התבואה. זו הייתה האונייה שלך." והוא עשה כן ושניהם נושעו.  

ליהודי היה ילד והוא קיבל בחזרה חלק מהונו הקודם. ובעל הבית  – בתו נרפאה. 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממז'יבוז' 

הפוסט ילד תמורת מעמד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היהודי ציית ובא לבית המשפט כשהוא רועד, והראה את המסמך לפקיד הראשון שישב. הפקיד שלח אותו לפקיד שני והשני שלח אותו לאחד אחר. אף אחד לא ידע מה לעשות איתו עד שהוא הגיע אל הפקיד הבכיר – הוא עיין בכל הספרים שלו, וכשלא מצא את שמו אמר לו ללכת הביתה.  

לאחר מכן, הוא בא אל הרבי מקופישניץ וסיפר את המעשה, אז הרבי מקופישניץ אמר: "אני בלבלתי לכולם את הראש." 

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק

הפוסט הרבי מקופישניץ עוזר ליהודי בבית המשפט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדרך חזרה, כשעבר דרך כפר אחד הוא שמע בכייה. לאחר ששאל, הוא גילה שאלמנה אחת עם מספר יתומים היו פשוט מתים מרעב. הוא אפילו לא חשב לרגע, ולקח את החיטה הקשה להשגה ומיד הכין מאכלים עבור המשפחה.

במקום החיטה היפה הוא קנה חיטה רגילה – לא שמורה, ונסע הביתה. וכמובן הוא לא סיפר שזו לא [חיטה] שמורה. 

במהלך הסדר, מיד לאחר שהמגיד אכל כזית מצה, הוא קרא לר' זושא. ר' זושא פחד מאוד. הוא  הבין שהמגיד בטוח מרגיש שזו לא [מצה] שמורה כלל. כשר' זושא ניגש – אמר לו המגיד: "יש אור גדול מהמצה. מה הסיבה לכך?" אז, ר' זושא העז לספר את המעשה. 

י.פ. 

הרב מביליץ 

הרב שטערן         

הפוסט החיטה של ר' זושא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הגיע לבעלז לשבת. לאחר ערבית כשהוא נכנס אל הרבי מבעלז, ר' שלום אמר לו לשכב על הספה ולתפוס תנומה מכיוון שהוא לא סיים ויהיה עוד זמן לפני הקידוש. ר' יצחק ציית לו – הוא תפס תנומה קלה ואחר כך עשו קידוש וערכו שבת שמחה. 

לאחר השבת, ר' שלום אמר לו לנסוע ליאסי. אמנם לר' יצחק לא היה אפילו גרוש, אבל הרבי מבעלז נתן לו סכום כסף. אלא שהכסף הספיק בקושי להוצאות עבור בעל-עגלה. בעל העגלה הסיע אותו עד יאסי אל רחוב היהודים ושם הוריד אותו.  

בעומדו שם ניגש אליו יהודי אחד – אדם זר ופרוע, ובירכו "שלום עליכם ר' יצחק!" והזמין אותו לביתו. הוא נתן לו כל טוב ואף הזמינו להישאר לשבת. כל השבת הוא תהה כיצד מכיר אותו היהודי – ייתכן שהוא ראה אותו אצל חמיו בסטרליסק? לאחר השבת הוא שאל אותו "מהיכן  אתה בעצם מכיר אותי?" סיפר לו היהודי את  המעשה הבא:

– ליהודי הייתה בת משוגעת והוא הוביל את ר' יצחק פנימה אל חדר אחד שבו היא ישבה. – עד לפני כמה  [הערת צד:] (ראה ספר דובר שלום עמ' 58 סעיף קכ"ה, שם מופיע סיפור דומה) ימים הייתה לה לפחות יראה מאביה. אבל ביום שישי לפני שבוע, כשר' יצחק הגיע לבעלז היא התרגזה מאוד, סטרה לאביה, וסגרה את עצמה בחדרה. 

האבא הצטער על כך מאוד – ובערב שישי הוא אפילו לא יכול היה לעשות קידוש. עד כדי כך היה שרוי בצער. הוא נשכב ונרדם. בחלום בא אליו אביו אז הוא בכה הרבה בפניו. אביו, שהיה תלמיד של החוזה [מלובלין] הבטיח לו שהוא יבקש בעבורו רחמנות על בתו בהיכל של החוזה. אבל החוזה לא רצה. הוא טען שאינו יכול לעזור בכלל כי הוא נפטר מן העולם לפני הרבה זמן, אבל הציע שילכו לתלמידו – הרבי מסטרליסק והבטיח "אני גם אלך אתכם." כשהגיעו להיכל של הרבי מסטרעליסק גם הוא אמר אותו הדבר, וצוה ללכת אל הרבי מבעלז שהיה תלמיד שלו. 

הלכו שניהם אל הרבי מבעלז כדי לפעול ישועה עבור הבת המשוגעת. הרבי מבעלז אמר שהוא מוכן, אבל הוסיף "אני כתמורה אני רוצה בת בעבור בת – לבת שלך רפואה ולבת אחרת חתונה." בחלומו שאל היהודי שאל "כיצד אני אכיר [את האיש]?" אז הרבי מבעלז הראה לו את ר' יצחק חתנו של הרבי מסטרליסק מנמנם על הספה וכשהוא בא ליאסי הוא  זיהה אותו. 

לאחר מכן, שניהם נסעו אל הרבי מבעלז – הבת נרפאה והיהודי נשא את  בתו של ר' יצחק. 

י.פ. 

אלכסנדר ביסטריצקי

הפוסט הרבי מבעלז מסדר רפואה כתמורה לחתונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, לפני שהצו מהמושל התפרסם –  הרבי מרוז'ין, מיד לאחר שהשתחרר  מהכלא – התיישב אל השולחן. הוא קרא לגבאי להעמיד יין לפניו עבור מישהו והזכיר את שמו. הגבאי – שידע שהיהודי לא בחיים, ולכן לא קרא בקול בשמו. אז הרבי מרוז'ין אמר עוד הפעם – "נו, תעמיד את היין!" קרא הגבאי אל הרבי מרוז'ין "אבל מדוע? רבי, היהודי כבר אינו בין חיים." הרבי מרוז'ין ענה: "אתה חושב שאני לא יודע? אבל ראה כיצד חסיד אמיתי, אפילו בעולם הבא, מסכן את חייו עבור הרבי שלו" והוא סיפר את הסיפור הבא: 

כששמעו על הצו של המושל הכריזו שמי שיגלה לרבי מרוז'ין על הצו, יאבד את חלקו  בגן עדן. אחד החסידים קרא שזה שווה לו לאבד את חלקו בגן עדן, כל עוד הוא יציל את הרבי מרוז'ין. הוא בא אל הרבי מרוז'ין וסיפר לו על הסכנה שאיימה עליו. הרבי מרוז'ין ענה לו "למרות שבית דין של  מעלה פסקו כך – אני לא מסכים! אני לא מסכים שישלחו אותי לסיביר – אני לא רוצה מה שהם רוצים." 

הרבי מרוז'ין סיים את הסיפור באמרו "היהודי הזה היה הראשון לבוא אלי – לכן אני מעמיד יין עבורו"  

י.פ.

ירמי' כץ 

חסיד בויאן

הפוסט היהודי שגילה לרבי מרוז'ין על הצו נגדו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

טומשוב הייתה ליד הגבול שבין אוסטריה לרוסיה – שם התייצבו קוזאקים. אחד מהקצינים הבכירים השתוקק ללכת למקווה עם אשתו לעשות שם אמבטיה. –[כך ש]הקהל והנשים לא יכלו ללכת למקווה.

מספרים זאת על ר' יוסף, שמייד אחר כך בנו של הקצין נפגע מאבן ונהרג אז הקצין לקח את כל הפלוגה שלו ורצה להיכנס לטומשוב לעשות פוגרום בגלל המוות של בנו הצעיר. בעת שהקצין נכנס לחדרו של ר' יוסף מטומשוב – ר' יוסף לקח את ארבע הציציות של הטלית בידו והקוזאק נשאר עומד כמו אבן – הוא לא היה יכול לזוז.

עוד מספרים שלאחר מכן, בזמן המלחמה שהייתה אחר כך – הקצין חזר מהקרב וגם הוא נהרג מ[פגיעת] אבן.

י.פ.

הרבי מטומשוב

רבי מ. פרישערמאן

הפוסט ר' יוסף מטומשוב מתמודד עם פלוגה שלמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת התעורר ר' יוסף בבוקר והבחין שהציצית של הטלית הייתה חסרה והוא הבין שעכברים עשו זאת. הוא התרגז ואמר שאם העכברים לא יערכו משפט ביניהם אז הוא יחרים אותם מן העולם.  מיד ראו שהעכברים התאספו יחד וקרעו [לגזרים] עכבר אחד בתוכם.

י.פ.

הרבי מטומשוב,

הרב מ. פרישערמאן

הפוסט ר' יוסף מטומשוב והעכברים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהביטש

הפוסט כמה נצרך הרבי מרוז'ין ליהודי רוסיה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אצל ר' אהרון היו תמיד הרבה אורחים, ולכן היו הוצאות גדולות. מאחר והפרנסה הייתה מועטת, [אנשים] נגררו לחובות גדולים. נושה אחד נעשה כל כך מתוסכל שלא שילמו לו את החובות שהוא צעק על הרבי – "אם לא תתן לי שום כסף אני אתלוש לך את הזקן!" ר' אהרון כעס מאוד וענה: "מי שרוצה לתלוש את הזקן שלי, שיער הזקן שלו עצמו ינשור." וכך היה.

י.פ.

מ. איוונסקי

מקוידנוב 

סופר ידוע (צוקונפט)

הפוסט שיער זקנו של הנושה נושר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היום בו זיכו אותו היה כ"ז שבט. ליום הזה קראו 'ז"כ שבט' [=ז"כ מלשון זכאי] וחוגגים אותו בקוידנוב כיום חג.

איוונסקי

הפוסט היום בו זוכה ר' אהרון מקוידנוב מאשמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשרבונו של עולם רצה להחריב את בית המקדש בא סמאל [השטן] ולא רצה לאפשר לו לעשות זאת, כי היה נראה לו שלא יצא לו שום דבר מכך – הרי כך או כך יאשימו וישפטו אותו על חורבן בית המקדש. אבל רבונו של עולם עשה כרצונו ובית המשפט נחרב.

לבית המקדש נשאר רק שם אחד; שם קדוש בלתי-נתפס; שם שרבונו של עולם אמר עליו שלעולם אף בן-אדם או יצור אחר לא ידע עליו אלא רק צדיק הדור ידע שהוא קיים. לאחר החורבן, הידיעה שיש שם כזה נמסרה מצדיק אחד לשני [וכן הלאה], אבל אף אחד לא יכול היה לגלות אותו. ידיעת השם הועברה [בסופו של דבר] לבעש"ט – וממנו למגיד. 

ר' שלום מפרובישט רצה מאוד לגלות את הסוד של השם אז הוא החל להתחבר עם הבעל-דבר [=השטן] ונעשה כמו מחותן שלו – עד שהוא גילה לו את סוד השם, ואז ר' שלום השתמש בשם הקדוש לעשות מופתים. בשמים רדפו [את השטן] בעוצמה בגלל שגילה את הסוד. אולם, סמאל לא זכר אפילו למי הוא גילה את הסוד – בכזו ערמומיות רימה אותו ר' שלום! אז החל סמאל להטיל גורלות. ראשית, הוא חילק את העולם לחלקים, חלק חלק עד שהגיע לרוסיה. בהמשך הגיע עד פרובישט, ואחר-כך לרחוב בו התגורר ר' שלום – ובסופו של דבר הגיע עד ר' שלום בעצמו. כשסמאל התעמת איתו על כך שרימה אותו, ענה לו ר' שלום: "אני לא ירא ממך ואם אתה רוצה לפגוע בנשמות ילדי – דע שהעיירות שלהם יגנו עליהם, ובנוגע לגופם – לשם כך יש מעיינות חמים." אף על פי כן, ר' שלום נפטר בשנה זו.

הרבי משטפנשט סיפר את הסיפור הזה, התיישב בכורסה והלך אל המעיינות. הוא נפטר באותה השנה.

י.פ.

מאטעס העלרער 

חסיד בויאן 

הפוסט ר' שלום מרמה את השטן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ר' אהרון מקליוואן לומד עם תנאים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' מוט'לה  [הערת צד:] (יחיאל מיכל?) מזלוצ'וב, הבן של ר' יצחק מדרוהוביץ' – עמד בראש חצר משלו ולא היה מתלמידי המגיד. פעם אחת הוא היה במעזריטש אבל לא כחסיד. הרבי מנסכיז', שהיה אחד מאנשיו של ר' מוט'לה, התלווה אליו [למעזריטש]. הרבי היה צריך את ר' מוט'לה אבל לא יכול היה למצוא אותו. הוא פגש את ר' שלמה לוצקער ושאל אותו: "איפה הרבי שלי?" ר' שלמה חשב שהוא מתכוון למגיד כי המשמעות של סתם "רבי" אצלו היא המגיד אז הוא לקח אותו אל המגיד. כשר' מוט'לה שמע על כך זה הטריד אותו מאוד והוא צעק על ר' שלמה: "אתה כבר לא תהיה רבי!"

[באותו הזמן] בחדרו המיוחד, המגיד הרגיש ברוח הקודש שר' מוט'לה גוזר גזירה. הוא קרא לר' שלמה ואמר לו: "שמע, היית ראוי להיות רבי של שישים אלף חסידים אבל ר' מוט'לה ביטל זאת. אני מבטיח לך שיהיה לך תלמיד אחד שיהיה שקול כנגד ששים אלף [חסידים]." זה היה ר' שלום מבעלז.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט תלמיד אחד ששקול כנגד שישים אלף חסידים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם הסכימו ביניהם שמי שיספר מעשה או מאמר מהבעש"ט שאף אחד מהם לא שמע, אז בו הם יבחרו כממשיך. 

רק המגיד יכול היה לספר מעשה שאף אחד אחר לא ראה או שמע [על הבעש"ט]. הוא סיפר שהוא בעצמו ראה שכשהבעש"ט לקח כף מלאה באוכל לתוך פיו, עמוד של אש שרף את המאכל לפני שהגיע לפה שלו.

י.פ.

ירמיה כץ 

(חסיד בויאן)

הפוסט אכילתו של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לאחר מכן, הוא ניצל ביחד עם תלמידו ר' הירש סופר. הבעש"ט ביקש מר' הירש: "אתה סופר – מנה לי את האותיות." וכשהוא החל למנות את האותיות חזר זכרונו של הבעש"ט והוא החל להיזכר בהכל כמו קודם לכן.

אנשים אומרים שאם הבעש"ט היה פוגש את ה'אור החיים' בארץ ישראל משיח היה מגיע.

י.פ.

הפוסט כיצד ניצל הבעש"ט בדרכו לארץ ישראל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת הבעש"ט נסע דרך כפר אחד, וגוי אחד זרק עליו אבן. הגוי החל לשקוע באדמה וככל שניסו להצילו, כך הוא שקע יותר. 

רצו גויים אחרים אחרי הבעש"ט וביקשו ממנו שירחם על הגוי ויצילו. הוא אמר שאם הנער יבטיח שהוא לא יעשה זאת שוב, אז הוא יזכה לישועה. ואכן כך היה.

לאחר מכן אמר הבעש"ט: "אנשים לא הרגישו בכלל שזה היה מופת."

י.פ.

 הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט התגלות הבעש"ט – גרסה שנייה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא נסע איתו בקפיצת הדרך. פתאום, נעמד הגוי באמצע היער וצעק על הבעש"ט שהוא רוצה להרוג אותו. הבעש"ט הניח שהגוי צוחק והתחיל לצחוק. "לא!" צעק הגוי "אני הולך להרוג אותך מיד!" חשב הבעש"ט: מאיפה שואב הגוי כזה כוח? [מכך ש]הרגיש ברוח הקודש שהוא עומד על המקום בו קין הרג את הבל. המקום ההוא, ביחד עם נפש הרוצח שהייתה לגוי, התלכדו יחדיו כך שהגוי הציג רצחנות ואומץ יוצאי דופן.

ביקש ממנו הבעש"ט: "נו, אז עשה עבורי רק דבר אחד – אני רק רוצה להתרחץ לפני מותי." והוא פסע מספר צעדים אחורנית. הוא אך התרחק ממקום הסכנה וגבורתו של הגוי נעלמה והוא נפל לרגליו וביקש מחילה.

י.פ.

הרבי מצאנז

הרב רוטנברג

הפוסט הבעש"ט מכניע את אלכסיי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

זה היה לפני סוכות ובעיר לא היה אף אתרוג. הלך הבעש"ט אל פרנס העיר ואמר לו שהוא רוצה לנסוע לעיר גדולה יותר ושהוא – הבעש"ט – יכסה חצי מהוצאות הנסיעה.

אבל גם בעיר ההיא לא היה ניתן למצוא אף אתרוג. אז הבעש"ט חזר בייסורים גדולים.

באמצע הלילה – בערב סוכות – דפק על החלון פרש, והעיר את החייט: "נימטו (רוסית) ישראלקי נמצא כאן?"

כשהחייט אמר 'כן', הפרש שם בידו אתרוג ונעלם.

אנשים אומרים שזה היה אליהו הנביא שהביא את האתרוג.

י.פ.

הרבי מבויאן

212 East Broadway

הפוסט פרש רוסי או אליהו הנביא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הנשים החלו לשכנע את האמא – שינסו ללכת אל הבעש"ט.

היא החלה להציק לבעלה עד שהוא הסכים והבטיח שילך אל הבעש"ט.

אך, מכיוון שהוא היה ראש המתנגדים הוא התבייש ללכת ביום, ובשקט, בלילה הוא הלך לבקר את הבעש"ט.

הבעש"ט הבטיח לו שבתו תקבל עזרה ושתבוא לה רפואה מגן-עדן.

בלילה, נשמעה דפיקה על הדלת ונכנס פנימה יהודי אחד לבוש כעגלון עם שוט בידו. אחד מן היהודים השומרים נעל את עצמו [במחבוא], והשני היה מפוחד מכדי לעשות משהו. העגלון ניגש אל החולה ונתן באפה משהו להריח ואמר: "אני מביא רפואה מגן-עדן, ומחר אבוא שוב."

בבוקר, הבחינו מיד שלנערה החולה פנים אחרות – היא נהייתה במצב טוב יותר.

מיד רצו אל הבעש"ט וסיפרו לו מה קרה.

אז הבעש"ט הורה שכשהיהודי בדמות העגלון יגיע עוד הפעם, ישלחו אותו אליו.

בלילה, הוא הגיע עוד הפעם ושוב נתן לה תרופה. אז שלחו אותו אל הבעש"ט.

שאל אותו הבעש"ט: "מי אתה?" הוא ענה: "אני מתתי לפני מאות שנים. הייתי עגלון ופעם אחד נסעתי ביער ושמעתי בכייה קורעת לב: 'אוי ווי,' צעקו – 'הצילו! הצילו!'." הוא ראה אדם תלוי גבוה מאוד על עץ שנשען על ענף רופף כדי למנוע ממשקל גופו לחנוק אותו. אולם, הענף החל להישבר והנה, הנה הוא תיכף יחנק.

העגלון ראה שאם הוא פשוט יחתוך את החבל, היהודי יפול ועלול לשבור את הראש. אז הוא חשב על דרך להעמיד את העגלה מתחת ליהודי כך שכשהוא יחתוך את החבל היהודי יפול אל תוך העגלה. וכך אכן היה והיהודי ניצל.

כשבעל העגלה נפטר והגיע למשפט [בשמיים] אז שקלו את המצוות והעברות שלו, ומצוות הצלת הנפשות שקלה יותר מכל העברות שלו יחדיו, ובזכותה הוא נכנס לגן עדן ביחד עם יהודים בעלי מדרגה גבוהה מאוד. הוא, העגלון, לא הרגיש בנוח לצד הלמדנים והצדיקים הגדולים – הוא בסך הכל עגלון פשוט.

ריחמו עליו והפכו אותו לשליח לדבר מצווה. וכשצריך "רפואה משמים" שולחים אותו. 

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט העגלון המת שמביא רפואה מגן עדן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן שהם ישבו בסוכה, ר' יצחק מאיר ראה שעל הסכך של הסוכה, היה חרות שם הויה. הרבי מאפטא אמר שזה סימן שניתן רק לצדיק הדור.

כשהחוזה נפטר, הרבי מאפטא ור' יצחק מאיר ישבו שוב בסוכה ושם הויה הופיע על הסכך.

אז הרבי מאפטא אמר: "ביקשנו מרבונו של עולם שהוא יעניק לנו את זה."

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט שם הוויה מופיע על הסכך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

רש"י אומר שכשאליעזר בא להסתכל ברבקה, אז "הוא ראה שעלו המים לקראתה." [(רשי על בראשית כ"ד: י"ז)]

שאל הרבי מקאצק: "אם אלעזר ראה כזה מופת ברבקה מדוע הוא היה צריך לחקור עוד לגביה?"

ענה הרבי מקאצק: "לא מביאים הוכחה ממופת, צריך לראות גם מידה טובה. לכן, הוא שאל 'הגמיאיני נא מעט מים' [(בראשית כ"ד: י"ז)]."

י.פ.

אברהם פערלאוו

הפוסט לא מביאים הוכחה ממופת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מליאובה ראה את היהודי כשהוא היה בן 103 ולאחר מכן הוא חי עוד 17 שנים.

י.פ.

הרבי מליאובה

הפוסט ברכתו של הסבא משפולי התקיימה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

המושל גם עמד שם והשגיח שהוראתו יצאה לפועל.

פתאום, נחרד המושל מפחד. בא אליו במחשבה יהודי אחד עם זקן גדול ופאות והוא לא הצליח להוציאו ממחשבתו. 

נפל עליו פחד גדול. הוא תיאר את הפנים של היהודי ואמרו לו שהוא ר' פנחס, הסבא של היהודים שמכים שם. מיד הוא הורה להם להפסיק את המכות.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' פנחס מקוריץ מציל את נכדיו ממכות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' פנחס עזב את קאריץ הם נסעו אחריו והמשיכו לזעוק: 'עד מתי! אנחנו כבר בשנות הזקנה –כבר הגיע הזמן שנתברך בילדים.' אבל ר' פנחס דבק בעמדתו – 'לא טוב לכם שיהיו לכם ילדים'.

הגביר התייאש והתחיל לתת נדבות גדולות – יותר מהיכולת שלו. 

ר' ייב"י עסק רבות בפדיון שבויים. כשהוא שמע שהגביר נותן כאלה צדקות גדולות הוא החליט לבקר אותו ולבקש נדבה גדולה. הוא היה צריך סכום גדול והיו חסרים לו 300 רענדלעך.

ר' ייב"י בא אל העיר החדשה היכן שהגביר התגורר. בדיוק אז הגביר ישן והמשת שלא הכיר את ר' ייב"י לא הרשה לו להיכנס. הוא האמין שהיהודי הוא סתם איש ולכן רצה לפטור אותו ברובל או שניים, כי הגביר הורה לו שליהודי קבצן צריך לתת סכום בין רובל אחד לחמישה,

אבל, ר' ייב"י דווקא רצה לראות את הגביר. המשרת רצה לתת לו 5 רובל ולפטור אותו בזה – אבל ר' ייב"י לא רצה. אז המשרת התחיל להתרגז וכיבד את ר' ייב"י בסטירה. ר' ייב"י ספג את הביזיון והלך בחזרה אל העיר העתיקה. 

מיד ביום למחרת הגביר נהייה חולה מאוד ולרופאים לא היה פתרון. המשרת נזכר שהוא הכה יהודי אחד וכשהוא התחיל לתאר את היהודי הבינו שזה בוודאי היה ר' ייב"י. מהר רצו לפייס אותו. כשר' ייב"י מחל לו הגביר מיד התרפא. כאות תודה הגביר שלח אליו את כל ה-300 רענדלעך שהוא היה צריך בשביל פדיון שבויים.

ר' ייב"י שמח מאוד שהגיעה אליו כזאת נדבה עצומה ושאל את הגביר אם יש לו בקשה כלשהי. הוא סיפר לו שהוא מחוסר בנים. ר' ייב"י אמר שאי"ה בתוך שנה יהיה לו בן זכר. הוא רק ביקש שיודיעו לו כשהאישה תכרע ללדת.

עבר הזמן – האישה התעברה וכשהתחילו לה חבלי הלידה הם שכחו להודיע לר' ייב"י, אולי משום שהוא לא נהג באדמו"רות.   

היא נהייתה מאוד חולה וחבלי הלידה נמשכו 2-3 ימים והיא כמעט נפטרה.

אז הם נזכרו בר' ייב"י ומהר רצו אליו לבקש רחמים. הוא אמר: מזל טוב, ילד נולד!

כשהאישה התאוששה היא סיפרה שהיא הייתה בעולם האמת ופגשה את ר' פנחס מקאריץ וביקשה ממנו רחמים. הוא אמר לה: 'אני אמרתי לכם שזה לא טוב שיהיו לכם ילדים'. 

היא הבחינה בר' ייב"י – והוא אמר לה: 'מה את עושה כאן?! – החוצה!' ונתן לה את נשמתה בחזרה.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ילדים בתמורה לתרומה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

?

הפוסט ראש העיר מז'יבוז' מת מיתה משונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לרבי מאפטא היה אח שנהרג על ידי גוים. זה היה ביום שישי כשהביאו את המת אל הרבי מאפטא אל בית המדרש, והניחו אותו בעזרת הנשים. בערב שבת, כשהרבי מאפטא עשה קידוש שבת, הנפטר נעמד מלוא קומתו ולאחר הקידוש נשכב שוב.

כשסיפרו את המעשה הזה לרבי הזקן [=הראשון] מסדיגורה הוא שאל: "זה יהיה מעניין לדעת מה בדיוק קרה. צריך לשאול את החסידים הזקנים אם המת נשכב בחזרה, או שהוא נפל." שאלו את הרבי מסדיגורה: "למאי נפקא מינה?" [= מה מה זה משנה?]  הוא ענה: "לי זה משנה מאוד."

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט מת נעמד מלוא קומתו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא היה בן 55 הוא התחיל לסבול מסרטן ר"ל [=רחמנא לצלן] וכבר ויתרו עליו. הוא היה רק עור ועצמות. בפסח, הילדים שלו התכנסו –הם צפו שזה [=מותו] יקרה בקרוב! 

הם שכרו שומר אחד מהחברה קדישא כי ראו שאלו שעותיו האחרונות. באמצע הלילה התעורר השומר ואמר לבנו של היהודי החולה: "חלמתי שהזקן [=הרבי הראשון] מבלאזשאוו בא אלי בחלום והורה לי לתת לחולה משקה מכוסו של אליהו." בתחילה לא רצה הבן לשמוע על כך שכן – איך נותנים לאדם חולה כל כך לשתות יין?! אבל אחר כך הוא שקל זאת שוב; מה זה משנה, כך או כך וויתרו כבר על האבא – אז הוא נתן את רשותו.  

נתנו ליהודי לשתות מהכוס של אליהו והוא נרפא מיד. הוא כעת בן שמונים וחי בניו-יורק. (גם היהודי וגם השומר היו חסידי בלאזשאוו)

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הרבי מבלאז'וב מופיע בחלומו של אחד מהחברה קדישא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן ש'הבאר מים חיים' – רב בצ'רנוביץ – היה בן 33, הוא היה חולה מאוד. קראו לחברה קדישא וכבר הדליקו נרות. לפתע פתאום, הוא התעורר וביקש שיביאו לו מיום לשטוף את ידיו, ואז הוא סיפר את המעשה הבא:

בבית דין של מעלה כבר דנו אותו למיתה. אבל ה'הבאר מים חיים' היסס לעזוב את העולם הזה. אמנם בבית הדין של מעלה ישב ר' מיכל מזלאטשוב, רבו של ה'הבאר מים חיים', אבל הוא אמר שאינו יכול לעשות דבר בעבורו. "אולם" [הוא הוסיף] "אני אראה לך את הדרך אל הבעל שם טוב."    

כשהוא [='הבאר מים חיים'] הגיע אל הבעש"ט לבקש ממנו רחמים, שאל אותו הבעש"ט: "מה הקשר שלך אלי?" אז הבאר מים חיים סיפר לבעש"ט שר' מיכל נהג לשבת בסעודה שלישית עד מאוחר בלילה מרוב דבקות והתבוננות עמוקה. פעם אחת, הוא היה בכזו דבקות והתבוננות, שהוא נשאר לשבת עד שעלה הבוקר. פתאום, ר' מיכל התעשת וכשהבחין שכבר בוקר, הוא קרא לקהל: "בואו נברך." אבל אז הזכיר 'הבאר מים חיים' לר' מיכל שהוא לא עשה כמנהגו תמידולא אמר תורה מהבעש"ט בזמן הסעודה שלישית. ר' מיכל הבין שהוא צודק אז הוא אמר דרשה קצרה מהבעש"ט.

ה'הבאר מים חיים' חזר לבעש"ט [ואמר]: "משום שגרמתי לר' מיכל לחזור על תורה אחת ממך כבר יש לי קשר אליך ולכן בעבור זאת תעשה טובה בעבורי. אמר לו הבעש"ט: "כבר נגזרה הגזרה, אבל כופף ראשך ואני אברך אותך ואולי ברכתי תעזור." בו ברגע שהבעש"ט בירך אותו הוא התעורר ואמר: "אני מוכן לצאת מהמיטה ברגע אחד, אבל בגלל עין הרע אשאר במטה עוד מעט."

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט 'הבאר מים חיים' ניצל ממוות בזכות דרשה אחת של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

טשארנע הייתה זקנה מאוד – היא אפילו תמכה ברבי הזקן [=הראשון] מקופישניץ בידיה. אביה של טשארנע היה גביר גדול וחסיד אפטא. הוא הביא את הרבי מאפטא ליאסי ושילם לו את כל ההוצאות. טשארנע הייתה בתו היחידה. 

פעם אחת, היא נהייתה חולה מאוד ואביה בא אל הרבי מאפטא לבקשה לרפואתה. הרבי מאפטא הבטיח לו שהשם יתברך יעזור. אולם, היא נהייתה עוד יותר חולה והגיעה לסף מוות. המשיכו לרוץ לרבי מאפטא לעזרה. הרבי מאפטא אמר שרק דבר אחד יכול לעזור: שעליהם לתת ל[קרן הצדקה על-שם] ר' מאיר בעל הנס הרבה רענדלאך כסף כסכום הגימטריה של שמה של טשארנע משום שצדקה תציל ממוות. הגביר לא רצה לתת כל כך הרבה כסף, אז אשתו משכנה שביס יהלומים יקר והניחה את הסכום בפני הרבי על השולחן. אולם זה לא עזר – וטשארנע נפטרה. היהודייה [=אמה] באה בצעקות אל הרבי מאפטא – "איך ייתכן! הבטחת לנו שצדקה תציל ממוות!" התרגז הרבי מאפטא וקרא: "על כבודי אני מוחל, אבל איני מרשה לעשות את התורה פלסתר [=לסלף את דברי התורה]!"

אז לקח הרבי מאפטא את הדברים שלו והלך לבית שבו שכבה טשארנע. הוא עשה הקפות ונעל עצמו בחדר עם טשארנע לבד. נו – מובן שבסוף טשארנע חזרה לחיים. 

באותה השנה נפטר הרבי מאפטא. לפני שיצאה נשמתו הוא אמר: "אני מבין. זה קורה [לי שאני נפטר] מכיוון שאסור לזעזע את העולם [=לשנות סדרי עולם] יותר מדי!"   

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הרבי מאפטא משנה סדרי עולם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

יהודי אחד עמד על סף בית הכנסת כשחציו בחוץ. בדיוק בחצי הגוף שהיה מחוץ לבית הכנסת, פגעה אבן.

המעשה מסופר על ידי חסידים זקנים מארץ ישראל.

י.פ.

דויד פישמאן.

הפוסט מופת בזמן רעידת האדמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' ברוך המשיך לדבר קשות על הרב, אמר לו הרב: "התפילין שאתה מניח פסולים!" וכשחקרו זאת, גילו שאכן התפילן פסולים ושחסרה [האות] י'. אז ר' ברוך התרגז מאוד ואמר: "משום שלקחת י'[=את האות יוד] ממני אני אקח י'[=ייד, כלומר יהודי] ממך." וכידוע נכדו של הרב יצא לשמד [=המיר דתו] (או שנהייה כופר בעיקר?)

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהבישט 

הפוסט ר' שניאור זלמן מליאדי נוסע לציון הקבר של הבעש"ט בלא רשות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' מאשקע גילה שהרבי מאפטא יודע שהוא לא נוסע יותר לאפטא, אלא לרוז'ין, וחשש שחוסר הכבוד [שהוא מראה לר' מאפטא] עלולה לפגוע ברבי מרוז'ין. 

משום כך הוא רצה לשכנע את הרבי מרוז'ין שיסע לאפטא לבקש את סליחתו על כך שהוא לוקח ממנו אדם כזה נעלה, אבל היה נבוך לדבר עם הרבי מרוז'ין בעניין זה ישירות. לכן, הוא נסע אל אמו של הרבי מרוז'ין והיא בעצמה הלכה אל הרבי מרוז'ין לשכנע אותו. בתחילה הרבי מרוז'ין לא רצה לנסוע אבל כשאמו ציוותה עליו משום כיבוד אם הוא הסכים ונסע לאפטא ומאשקע נסע איתו.

כשהגיעו לאפטא הרבי מרוז'ין ניגש אל הרבי מאפטא ורצה לבקש את סליחתו, אבל הרבי מאפטא לא הסכים: "אתה גדול בהיכל הזה, ואני בהיכל הזה (הוא פירט מספר היכלות) אתה לא צריך לבקש סליחה ממני. אבל למאשקע אני לא סולח – הוא לא יזכה לראות את סוף השנה."

הרבי מרוז'ין חזר עם הפמליה שלו ועם מאשקע לרוז'ין ובדרך הם התאכסנו בפונדק אחד. לאחר שהתפללו מנחה ושתו לחיים, הרבי מרוז'ין הורה להביא אליו קרש טהרה² והורה לר' מאשקע לשכב עליו ולמתוח את גופו. הם כיסו אותו ואז הרבי מרוז'ין עשה הקפות [סביבו] ולאחר מכן הלך הביתה. ר' מאשקע נותר בחיים.

לאחר כשנתיים נערכה חתונה באפטא, בשבילה נסע הרבי מרוז'ין לאפטא ועמו נסע גם ר' מאשקע. כשראו את ר' מאשקע באפטא היה רעש גדול – כיצד זה יתכן?  הרי הרבי מאפטא אמר שהוא לא יחיה עד סוף השנה?! אז הרבי מאפטא ציין: "איני יודע כיצד יכול היה הרבי מרוז'ין לעבוד עלי כך."

י.פ.

אייזיק בראנשטיין 

הפוסט הרבי מרוז'ין עושה מופת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

עד מהרה, פשתה פריחה בידו של ר' דוד והוא לא הורשה להיכנס אל הרבי למשך זמן מה עד שיכול היה לבקש סליחה.

י.פ. 

יעקב טייטלבוים 

הפוסט קפדנותו של הזקן מהוסיאטין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת בליל יום כיפור היא שמעה נשמה אחת דופקת על החלון ומוחאת כפיים ומבקשת: "רבי תן לי תיקון!"

היא התחלחלה מפחד. הרבי מהוסיאטין הבטיח לנשמה שלא יוכלו להטריד אותה יותר, והורה לאשתו שלא תספר לאף אחד על כך, כי שמירת הסוד היא סגולה לאריכות ימים.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים (שמע את הסיפור מאביו)

הפוסט הרבי מהוסיאטין מבטיח לנשמה שלא תוטרד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

 "אתם רואים? – הביטו החוצה – במרחק של אלפי מיילים – נעשה דבר זה – וזה קורה עם זה ועם ההוא."

והוא אפילו נטע בתלמידיו את הכוח לראות.

ולאחר כמה שבועות, אכן נודע להם שהדברים התרחשו בדיוק כפי שהרבי מלובלין תיאר שכך יקרה.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הרבי מלובלין רואה למרחק הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

 בירך אותו הרבי מרדושיץ שהפריץ לא יוכל להרע לו לעולם, אולם הצרות נמשכו והיהודי הגיע אליו שוב ושוב להתלונן על הפריץ שלו – הוא פשוט כבר לא יכל לסבול את זה יותר.  

בפעם האחרונה שהגיע אליו, לקח הרבי מרודשיץ מקל בידו, פתח את החלון כיוון את המקל החוצה כאילו הוא רוצה לירות בעזרת המקל וצעק – "פוי (קול כמו ירייה) איוואן!"

בהמשך התגלה שבדיוק בדקה בה הרבי כיוון במקלו, אותו הפריץ אכן נורה ונהרג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הרבי מרדושיץ יורה בפריץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בסופו של דבר הוא הצליח לגרום לכך שהמגפה תתקיים על תרנגולים מסורסים."

וכך אכן היה – באותה השנה מתו הרבה תרנגולים מסורסים.    

י.פ.

נחום בער המבורגר.

(חסיד בויאן)

הפוסט ר' מאיר מפרמישלן מונע מגפה ביהודים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

חסידים מספרים שפעם אחת הוא עבר ליד בית ושמע איש אחד שר בקול מוסיקלי מופלא.

אז הוא צעק: "רבונו של עולם! מה אתה צריך שיחללו את שמך בכזה קול – תן לי את הכוח הזה בשביל שאוכל לברך אותך".

מאז הוא התחיל לקבל קול נעים והכופר ההוא איבד את קולו.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' ישעיה מדינוב זוכה בקול נעים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אחד מהם הציץ על היהודי בלילה וראה כיצד הוא מזייף את חתימת הפריץ. המפקח ראה בכך הזדמנות פז. עכשיו הוא יוכל לנקום ביהודי – הוא רץ אל הפריץ וסיפר לו על העוולות של היהודי. הפריץ קרא ליהודי אליו ואיים עליו שאם הוא לא ישיב את הכסף שהונה, הוא יהרוג אותו.

היהודי מיהר אל ר' פנחס מקוריץ וספר לו את כל המעשה. כשהרבי מקוריץ שמע את המעשה הוא הסב פניו ממנו אל החלון וענה ברוגז: "כיצד יכול יהודי לחלל שם שמים – ולרמות גוי?!"

היהודי טען שהוא לא אשם – ושמדובר בהשגחה פרטית. מה הכוונה השגחה פרטית? שהמפקח הגיע בדיוק כשהוא חתם וזייף את חתימת הפריץ. היהודי אז הוסיף מאמר אחד מהבעש"ט שאמר שכשיהודי הולך בחוץ ומוצא קש זו השגחה פרטית והוא צריך להשתמש בו כדי לנקות את המקטרת שלו.

הרבי מקוריץ ענה לו: "ואתה אכן מאמין באמת שזו השגחה פרטית?" ענה היהודי: "כן!" "נו", אמר הרבי מקוריץ – "אז אתה מאמין אמיתי – סע הביתה והכל יסתדר לך בשלום."

וכך אכן היה. המפקח הביע חרטה על הבלגאן שגרם ואף ביקש מהיהודי מחילה. גם הפריץ שכח מכל האיומים שלו והיהודי נשאר לעבוד כחוכר ופונדקאי שלו.

י.פ.

ר' דוד כהן.

הפוסט זיופים והשגחה פרטית הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.