פעם אחת ר' יצחק מהמבורג היה באותה עיירה בה התיישב הבעש"ט. זה היה ביום הראשון של סוכות וירד גשם כל-כך חזק, שלא יכלו לקיים מצוות סוכה.

אמרו לו שבסוכה של הבעש"ט לא יורד גשם ושחסידים שרים ורוקדים ומקיימים מצוות סוכה בהידור. 

אז הוא ניגש [לשם] וזה אכן היה כך – שיכלו לשבת [בסוכה]. ר' יצחק מהמבורג עשה קידוש וקיים אכילת כזית בסוכה – והחסידים נהנו – רקדו ושרו. 

כשהוא סיים לאכול, הוא מייד עזב. החסידים שאלו אותו: "מדוע אתה בורח כך?" הוא ענה: "במושב לצים לא אשב."  

הרבי מברודי סיים את דבריו: "ראו מה זה מתנגד – הוא ראה כזה מופת ואחר כך הרשה לעצמו לומר כזה דבר" 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים  

הפוסט מופת בסוכה של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

אלכסנדער ביסטריצקי

הפוסט ר' מוטלה מקרמניץ מבטיח לנכדתו שתשא מלך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שאלו החסידים את הרבי מרוז'ין מדוע הוא צוחק, אבל הוא שתק. אמר ר' שלום: "שושקיני! (כך  ר' שלום נהג לקרוא לר' ישראל מרוז'ין) מה זה, יהודים שואלים אותך ואתה לא עונה?!"   אז הרבי מרוז'ין סיפר את המעשה הבא: 

פעם אחת היה יהודי אחד, איש עני מאוד. כשהגיע פסח, למגינת הלב לא היה לו שום דבר עבור החג. אמרה לו אשתו, שהוא צריך לקחת את גביע הכסף  שיש לו לקידוש ולמשכן אותו אצל גוי. הוא הלך אל גוי למשכן את הגביע וקיבל  שלושה רובלים בתמורה. הוא הלך ונכנס עם שלושת הרובלים אל העיר לקניות עבור פסח. בדרך היה הרבה  שלג והוא התייסר על כל מטר של הדרך. על השביל הוא פגש גוי אחד עם פגר של סוס. קרא לו הגוי ושאל אותו אם הוא רוצה לקנות את העור של  הסוס, והציע גם להפשיט את העור בעבורו. השלג נהייה גרוע יותר והוא בוודאי היה קופא אילולי מרכבה גדולה עברה שם ולקחה אותו ואת העור, שהיה כבד מאוד ומלא בקרח. 

כשהגיע אל תוך העיר הוא מכר את העור בעבור שישה רובלים. אז הוא קנה מיני מאכלים עבור פסח ועוד לקח עמו את שלושת הרובלים שנותרו לו כרווח. כשהגיע הביתה אשתו הייתה מלאת שמחה, וכשהוא סיפר לה שיש לו עוד שלושה רובלים כרווח, היא הציעה לו להחליפם בעבור הכוס שהוא משכן אצל הגוי, כך שיוכל לעשות קידוש ב'סדר'. והוא הקשיב לה ואכן עשה זאת. 

כשהיהודי נפטר והגיע לעולם הבא התברר שלא הייתה לו שום זכות, שהוא מעולם בחייו לא קיים שום מצווה. עמדו להוביל אותו לתוך הגיהנום, כשרץ מליץ יושר אחד הגיע וסיפר את המעשה עם כוס הקידוש הממושכנת. אבל  כשהניחו אותו [=את המעשה] במאזניים, עדיין כל העברות שלו שקלו יותר. אז אמר המליץ יושר – "נו, זרקו את העור [של הסוס] על המאזניים" – וכשהניחו את העור המים הקפואים נשפכו החוצה ונפלו על האדמה. 

זה מה שהרגיש הרבי מרוז'ין על הכובע שלו ולכן צחק. 

י.פ. 

ירמיה כץ

הפוסט בזכות עור של סוס הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא נסע בדרך ועבר דרך לידא – מקום עם הרבה משכילים.

אחד מן המשכילים שאל אותו – "מה איתך? – גם אתה רק בן-אדם, מדוע מגיע לך כל כך הרבה כבוד?"

קרא אליו ר' אהרון: "איש צעיר – ההבדל בינינו מתבטא בשלוש דרכים:

1) אתה מחפש נשים, ונשים מחפשות אותי

2) אתה נותן לנשים כסף, ונשים נותנות לי כסף

3) אתה מבטיח לנשים שלא יהיו להן ילדים ובסוף יש להן, אני מבטיח להן [שיהיו להן ילדים], ואכן יש להן."

אברהם פרלוב – נכד של הרבי מקוידנוב – נכד של ר' אהרון – לא האמין שר' אהרון אמר כזאת "בדיחה גסה" למרות שהוא ידע שהוא היה בדחן גדול.

י.פ.

מ. איוונסקי

הפוסט ר' אהרון מקוידנוב אומר "בדיחה גסה" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשסיפרו לו על הציונים הוא נאנח – "אוי, המשיח תכף מגיע. איך יודעים זאת? 

כשמובילים חתן וכלה לחופה – מי רץ לפניהם? – השקצים והנבלים – ככה זה גם עם הציונים."

י.פ.

מ. איוונסקי

הפוסט מה חשב ר' יוסף מקוידנוב על הציונים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' בנצי'ל הרשה לעצמו מעט הומור וענה: "הרי כתוב, שחירש, שוטה וקטן שתורמים תרומה, תרומתם אינה תרומה. חסידים הם הרי שוטים, [אז] ממילא התרומה שלהם אינה קדושה – וכך גם הרבנים שלהם".

י.פ.

ר' משה כהן.

הפוסט ר' בנצי'ל מגחך על חסידים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הסכים ולקח איתו את ר' אברהם שלמה. במהלך הנסיעה, ר' אברהם שלמה לא פסק מלגחך על האדמו"רות. 

בלילה, נעצרו יחד באותה התחנה ועמדו להתפלל.

משום שר' אברהם שלמה האריך מאוד בתפילת שמונה עשרה, הרבי מרוז'ין נתן לו כזאת דחיפה שהוא מיד פסק ועקר רגליו [כנהוג בסיום התפילה].

לאחר מכן הוא שאל אותו שלוש שאלות:

1. מדוע הוא עקר רגליו?
2. מדוע הוא האריך בתפילתו?
3. והוא שאל אותו גם על פשט הפסוק: 'הסובל ומעלים עין מסוררים' [– הכיצד?] הרי אם הוא סובל, הוא לא מעלים עין.

ענה לו ר' אברהם שלמה על שלוש השאלות:

1. כתוב: 'אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב – פוסק' ועל זה נאמר: "הוי זהיר בגחלתן של תלמידי חכמים […]שנשיכתן נשיכת עקרב'"² לכן עקרתי רגלי כשדחפת אותי.
2. אתה אכן חייל מנוסה, ויכול להתפלל מהר – אני לא. אני הולך לאיטי. לוקח לי הרבה זמן להטעין את אבק השריפה ולכן זה לוקח יותר זמן.
3. 'מעלים עין מסוררים' – זה היחס של הקדוש ברוך הוא אלי. 'הסובל' – הוא עושה בעבורך לפי שכתוב 'הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטל'

י.פ. 

רבי גאלד

נכד של המלאך

הפוסט הרבי מרוז'ין ור' אברהם שלמה מקבלים יחס שונה מהקב"ה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לר' פייוועל היה עסק של בדים. כשהם נפגשו ר' פייוועל מדד שמלה לגויה זקנה (סבתא). זה נראה מוזר לחוזה והוא החל לצחוק. גם הרבי מנסכיז' [התפלא] ושאל מי היא הסבתא. הסתבר שהיה להם אז גילוי אליהו. 

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט אליהו מתגלה בגויה זקנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

(1.)

כשר' חיים מצאנז שכב על ערש דווי הוא קרא לכל התלמידים שלו, בראשם ר' זינדעל, סבו של הרבי מבעלז. הוא בירך את ר' זינדעל: "עוד תזכה שיהיה לך בן כמוני". ר' זינדעל היה מופתע. "רבי – בזקנותי?" באותו הרגע, בתו הרבנית רבקה הענא צעקה – "אבא, אני מקבלת את ברכתך עלי".

(2.)

מכיוון שר' חיים מצאנז היה גאון גדול וצדיק, הבעש"ט התאמץ מאוד לעשותו אחד מתלמידיו. הוא ראה ברוח הקודש שאם הוא יעשה ממנו חסיד, המשיח יבוא. הוא הגיע לברודי עם עשרה תלמידים נבחרים לפגוש את ר' חיים. הוא מצא אותו מתקשה בפסקה מעץ חיים. ר' חיים הראה לו את הקושי. הבעש"ט אמר לו: "אתה לומד את החיצוניות – צריך לעיין בפנימיות". והסביר לו את כוונת האר"י הקדוש "וממלא כל הבית אורה" מכיוון שר' חיים ראה זאת הוא צעק: "יחי אדוני ומורי ורבי!"

והוא נהייה חסיד שלו [=של הבעש"ט]. לאחר מכן הוא הוביל אותו עם החבורה שלו מחוץ לבית. 

הבעש"ט תהה על המעשה הגדול שהוא עשה כאן – שהפך כזה צדיק גדול וגאון לתלמיד שלו; הוא ירא שמא מתוך כך יגיע לגדלוּת [=גאווה] ושחס ושלום הוא וכל תלמידיו יאבדו, אז הוא חיפש עצה כיצד להפוך את ר' חיים בחזרה למתנגד.

בשוק היו סוסים. הבעש"ט הלך אל הסוסים וליטף והכה אותם. כשר' חיים זצ"ל ראה זאת הוא קרא: "אני לא מבין – זה לא בשבילי". ופסק מלהיות חסיד.

(3.) 

עוד סיפר הר' מבעלז שהבעש"ט היה מגיע לברודי לעיתים קרובות ושעדיין, אפילו בימינו, קיים בברודי מרתף היין בו הבעש"ט תמיד שתה מי-דבש עם התלמידים שלו. כמו כן, תמיד כשהבעש"ט היה מגיע לשם הוא היה עושה מעשה כלשהו כדי לשמח את ר' חיים. הוא ידע שר' חיים נהנה אם הוא מוצא משהו בגינו אפשר לצחוק על הבעש"ט. לכן, הבעש"ט תמיד עשה משהו כזה, שר' חיים יוכל לצחוק עליו.     

הפוסט רצף סיפורים הקשורים לר' חיים מצאנז – ב' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מאוחר יותר ר' שלום שאל אותו מדוע הוא הכה את ר' ברוך. אז הרבי מרוז'ין ענה [שהכה אותו]:

1. בפעם הראשונה, "כדי שהוא לא יהיה יותר גבוה ממנו [=ממני]" 
2. בפעם השנייה "בגלל שרציתי להשתוות לו"
3. "בפעם השלישי רציתי שהוא יעמוד במקום נמוך ממנו [=ממני]" 

[בתגובה לכך] ציין ר' שלום "ולכן עצרתי [אותך] בפעם השלישית – משום כבודו של הבעש"ט, שהרי הוא [ר' ברוך] נכד של הבעש"ט."

י.פ.

הרב רייטער, הרב מפראהבישט.

הפוסט הרבי מרוז'ין מכה את ר' ברוך על הראש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

ר' יצחק מאיר העשל

הרבי ממעז'יבוז'

הפוסט קלפים הם כמו אנשים מזוייפים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

אייזיק בראנשטיין

הפוסט ללמוד מידות ממשחק דמקה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מאפטא המשיך: "אכן, היה לי צער גדול. כל ימי נזהרתי שלא לשמוע דברים בטלים – אז איך קורה שאוזניי שומעות כזאת ליצנות?! כנראה נכשלתי כליל! הייתה לי אז עוגמת נפש גדולה. אולם, לאחר מכן, נרגעתי כי הבנתי שיתכן ויום אחד האנקדוטה הזאת תהייה שימושית לעבודת הבורא. [והנה], עכשיו זה שימושי – ואני פוסק כמו הבדחן: הפריץ צריך לברוח ואתה צריך להישאר חוכר." היהודי הלך הביתה למרות שלא יכול היה להאמין להבטחות אלו של הרבי. 

באותו הזמן, פרצה מהפכה אצל הפולנים. ומכיוון שהרבה מהפריצים היו גם פולנים, המשטרה הופולנית כלאה הרבה מהם. גם הפריץ ההוא היה פולני והוא פחד שיאסרו גם אותו. לכן, הוא קרא ליהודי ואמר לו: "אני חייב לברוח מיד ומכיוון שאני מחשיב אותך איש נאמן אני ממנה אותך למנהל. קח 50% מהרווחים שלי ואת שאר ה50% שלח אלי לפריז." וכך אכן היה – הפריץ ברח והיהודי נשאר. 

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט מופע ליצנות משמש את הרבי מאפטא לפסיקה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' דוד לא רצה אפילו להחזיק את הספר בביתו – אז הוא זרק אותו, כי האמין שמי שכתב אותו הוא לץ.

זה נכון שהרבי משפיטקוב היה בפראג אצל הנודע ביהודה בעקבות איזה עניין שקשור ב'תולדות', אבל הדברים האחרים שכתובים בספר הם בדיה ושטות גמורה. 

י.פ.

יעקב טייטעלבוים שמע מהרב מבוצ'אץ'. 

יעקב טייטעלבוים גם היה תלמיד של הרב מבוצ'אץ'

הפוסט על הוויכוח בין הרבי משפטיבקה לבין הנודע ביהודה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם היו משחקים ב"רבי וחסידים" ונתנו אחד לשני קוויטלים. כשגיטעל הקטנה נתנה קוויטל לר' ישראל'נו הוא קרא (הוא אז עדיין לא הצליח אפילו להגות את האות ג'): "אני רבי דדול [=גדול בהגייה משובשת של ילד] יותר מאבא שלי (הזקן מסדיגורה [=הרבי הראשון מסדיגורה])". זה הכעיס את גיטעלע והיא נתנה לו מכה– בתגובה, ישראל'נו דחף אותה והיא התחילה לדמם. היא רצה פנימה אל אביה זקן סדיגורה והתלוננה על ר' ישראל'נו. דוד ארטענבערג (הרבי מברדיטשב) גם היה שם בשעת המקרה הזה.

קרא הרבי מסדיגורה: "הוא אכן צודק – ככל שזהב יותר מזוכך הוא טוב יותר."

י.פ.

מתתיהו שפעקטאר (חסיד בויאן)

הפוסט גיטעלע וישראל'נו הולכים מכות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם התיישבו יחד [עם המגיד] לזמן מה ולאחר מכן יצא המגיד. על שולחנו של המגיד הייתה מונחת קופסא [=פושקע] שלו והילד החל לשחק בה.

כשהמגיד חזר הוא הבחין שהקופסא לא הייתה מונחת באותו המקום.

הוא קרא: "כשצדיק מניח משהו בצד הוא בונה עולמות – אבל כשמזיזים את הדבר ממקומו אז חס וחלילה הורסים עולמות"

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט הבן של ר' מיכל'ע פוגש את המגיד – חלק ב' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"כשריבונו של עולם רצה להחריב את בית המקדש, אף אחד מן המלאכים לא רצה לקחת על עצמו עבודה כזאת. וכשהגיע אל הס"מ, גם הוא לא רצה – הוא טען שלעתיד לבוא יידונו אותו על כך.

אז רבונו של עולם אמר לו שהוא ייתן לו שם סודי שאף אחד בעולם לא יכיר ועד שהשם לא יתגלה, הגאולה לא תוכל לבוא. רק הצדיק שבכל דור ידע על קיומו של השם, אבל הם לא ידעו את סוד השם, למרות שהם יעמלו בכל כוחותיהם לגלותו.

הידיעה על השם עוברת בירושה מצדיק לצדיק. הר"י הקדוש העביר זאת לבעש"ט, הבעש"ט למגיד – המגיד למלאך והמלאך לר' שלום מפרוהובישט." 

הרבי משטפענעשט המשיך לספר: "מה עשה הסבא (ר' שלום)? – הוא החליט שהוא צריך להתחבר עם הס"מ. הוא הכין 'שפראנקעס' [לבושים מודרניים] ואמר לס"מ שהיותו רבי הוא רק משחק – ובאמת הוא מהחברה' שלו [ובכך] הוא מטעה את ההמון מאוד. פעם ר' שלום שאל אותו – 'אבל מה

בסופו של דבר יהיה איתנו – בסופו של דבר ישפטו אותנו [?]'. ענה לו הס"מ שהוא לא צריך לפחד. יש בידיו תעודת ביטוח – השם שאף אחד לא יכול לגלות.

  הס"מ ור' שלום היו קרובים זה לזה עד שהס"מ חש שמישהו בשמים עובד עליו. הוא מייד חשד שזה היה ר' שלום. אבל הוא ראה מיד איך ר' שלום הולך לשוק וקונה ביצים ועוף מגויה אחת, מתמקח איתה ואז מעביר לה כסף – הוא מיד הפסיק לחשוד.

בסופו של דבר, הוא נתן לו את השם. כשעשה זאת, הס"מ ראה שהשמים זוהרים באור הגאולה ורצה להבין מהיכן זה מגיע ומהי הסיבה.

הוא חילק את העולם לשמונה חלקים והסיק שרוסיה היא המקור. הוא המשיך וחילק את רוסיה לשמונה חלקים המשיך לצמצם זאת אל הפלך של פרוהובישט. 

הפלך חולק עוד וכך שוב ושוב – עד שהוא הגיע אל פרוהובישט, אל הרחוב בו התגורר ר' שלום, ועד לר' שלום בעצמו – ורצה לנקום בו. אולם ר' שלום לא פחד ממנו – וענה לו: 'אני לא מפחד ממך כלל – הנשמות של הילדים שלי יהיו גדולות יותר ממך – ואת הגופים שלהם הפקרתי [=הקרבתי] זה מכבר עד ביאת הגואל. ואם הגופים שלהם לא יוכלו לשאת זאת, הם ייסעו אל מעיינות המרפא.' "

י.פ.

מתתיהו ספעקטאר

חסיד בויאן

[הערה: השווה נוסח המעשה בכרם ישראל וכנסת ישראל = דרכי שלום, עמ' צא-צד]

הפוסט סוד הגאולה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.