כשהרבי מאפטא הגיע למז'יבוז' היו [שם] הרבה מתנגדים. הוא אמר: "אני בעל ייחוס גדול משלכם – יש לי יותר זהב מלכם – ואני גם למדן גדול יותר מכם." 

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט האם הרבי מאפטא חי בעוני או ברווחה? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בעלת הבית שבו הוא למד עם הילדים הייתה מתלבשת מאוד לא-צנוע וזה הטריד אותו מאוד, אז הוא ביקש: "ריבונו של עולם אני לא יכול יותר לסבול את הצער והדוחק." לאחר זאת הוא נהייה מפורסם.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט המגיד מוטרד מחוסר צניעות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הגיע אל הזקן [=הרבי הראשון] מהוסיאטין ושוחח איתו בעניין עמוק ובסברות בהלכות מקווה.

לאחר מכן, הרבי מרימלוב סיפר שהרבי מהוסיאטין מצא סברה מהראב"ד וכיוון למחשבתו.

(גם חסידים מאמינים שהרבי מהוסיאטין היה גדול בתורה למרות שאף פעם הם לא שמעו ממנו דברי תורה גם לא במהלך הטיש)

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הזקן מהוסיאטין מוצא סברה מהראב"ד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"כשצדיק אומר תורה, הוא חייב לקשר עצמו עם הדור, כדי שיוכל לתקן אותם . אולם, אם [צדיקים] רחוקים כל כך ולא מתקשרים עם הדור, אז אסור [להם] לומר תורה כלל." מאז והלאה הוא לא אמר יותר תורה.  

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט לצדיק שלא מתקשר עם הדור אסור לומר תורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אברהם כבר היה נשוי והרבי מרוז'ין היה עדיין ילד.

כשהרבי שאל את הרבי מרוז'ין מה הוא לומד בחדר, הרבי מרוז'ין ענה לו: 

"כיצד יתכן שאדם מקבל עול מלכות שמים במסירות נפש מלאה כשהוא אומר 'שמע ישראל' – ועדיין נשאר לו עוד כוח לומר 'ואהבת'?" – 

אז הרב התחיל להסביר אמירות נשגבות ורעיונות עמוקים במשך שעות וניסה לענות לקושייה של הרבי מרוז'ין.

ולאחר מכן אמר: "האח המבוגר הבין בתחילה, אבל אז הוא התעייף ולא הצליח להבין יותר – אולם האח הקטן השיג הכל והבין הכל"

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט הרבי מרוז'ין מבין הכל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

במהלך דיון על דין תורה כזה, החלו התלמידים להתווכח בעוצמה. עיקר הדיון היה על קטע קשה מהרמב"ם לגביו היו חילוקי דעות וקולות המריבה הגיעו עד לב השמים.

[באותו הזמן] ר' זושע מאנאפולי עמד בצד והתפלל, אך הצעקות היו כל כך רמות שהוא לא יכל לכוון בתפילתו. הוא ביקש מהתלמידים מספר פעמים שיהיו בשקט מכיוון שהוא רוצה להתפלל, אולם לא היה להם אכפת. בפעם השלישית או הרביעית הוא שאל את התניא על מה מתווכחים, אך משום שלא העריכו את ר' זושא כלמדן גדול הם לא רצו לומר לו על מה מתנהל הוויכוח. אולם, לאחר מכן סיפר לו התניא שהתווכחו על פשט ברמב"ם קשה.

לאחר כמה דקות, ר' זושא ניגש לחבורה והסביר להם בפשיטות את הפשט ברמב"ם. וכך אכן היה.

שאלו אותו בפליאה כיצד הוא מצא את הפירוש, והוא ענה להם: "לא יכולתי להתפלל בגלל המהומה שהקמתם. אז זעקתי לריבונו של עולם שישלח אלי את הרמב"ם שיגלה לי את הפירוש הנכון של הפסקה ברמב"ם. שמע רבונו של עולםאת בקשתי, והרמב"ם אמר לי את הפירוש.

התניא סיפר את המעשה הזה כששאלו אותו מדוע במכתבים שהוא כותב לר' זושא מאנאפולי הוא נותן לו תארים כה חשובים – למשל 'קדוש' ו'שר תורה', כשכולם יודעים טוב מאוד שר' זושא הוא לא למדן גדול.

הוא ענה במעשה הזה וסיכם שאדם שיכול לצוות כך על השמים הוא ממילא בוודאי 'שר התורה'.

י.פ.

ר' דוד כהן

הפוסט ר' זושא שר התורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (ר' פנחס אמר על הבעש"ט: "לא קיבלתי מרות (מלשון מורה)").

לר' פנחס היה קושי ב'מורה נבוכים.' כששמע שהבעש"ט נמצא בקרבת מקום, הוא החליט לנסוע אליו כדי ללמוד ממנו את פירוש העניין במורה נבוכים.

כשר' פנחס היה בדרכו, התיישב הבעש"ט עם החבורה שלו ושוחח איתם. לפתע פתאום, הוא קרא בקול "תכף יהיה לנו אורח מכובד – ר' פנחס." והחל לדבר איתם רק על עניינים נשגבים.

בדיוק כשר' פנחס נכנס בדלת, אמר הבעש"ט "כתוב 'בידו מחקרי ארץ' וקשה שאם הכל בידו – בידי הקב"ה – מדוע צריך להרהר ולחקור? – כשהכל בהשגחה אין צורך בשום 'מחקרי ארץ'. מנגד, אם בכל זאת 'חוקרים ארץ' יכול חס וחלילה להסתפק אם הכל באמת בידו.

אלא, הפשט [=ההסבר] הוא כך: 'בידו' – הכוונה שרק ברשות האלוהים פלוני רשאי להיות 'חוקר ארץ'. ר' פנחס רשאי, אבל אתם, תלמידי, לא רשאים" 

ולאחר מכן, הסביר הבעש"ט את הפשט במורה נבוכים. 

[הערת צד:] (אכן קראו לר' פנחס חוקר אלוקים).

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט הבעש"ט פותר לר' פנחס מקוריץ קושי במורה נבוכים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם התייחסו להנהגת המלאך בביטול.

פעם אחת, שניים מחשובי העיר – מתנגדים למדנים, אולם גם בעלי חשיבות-עצמית, באו לבקר את המלאך. הם ראו אותו עומד ליד החלון מביט ארוכות על ההרים המקיפים את קרמיניץ.

הם התפלאו על כך מאוד ושאלו את המלאך: "מדוע אתה מביט כך על ההרים – זה בוודאי לא חדש לך שקרמיניץ מוקפת בהרים?"

ענה המלאך: "אני מתבונן [ותוהה] כיצד לגוש עפר יש כזאת תחושת גדלות שהוא מביט כל הזמן על השמים."

י.פ.

חסיד בויאן

הפוסט תחושת גדלות לגוש עפר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אז המגיד אמר: "אומרים שיצר הרע הוא מלך זקן וכסיל. אבל יש כאן קושי. אנחנו יודעים שיצר הרע מתנועע בקלות – רוח  –  אז מדוע אומרים שהוא מלך זקן וכסיל?! אלא הפשט הוא שהוא מלך [=שולט] אפילו על זקן וכסיל. מלך בשר ודם אין לו שיג ושיח עם זקנים וכסילים – כי בצבא אין צורך בזקנים וטיפשים. אולם, יצר הרע כן יכול לפקד עליהם – הוא מרמה אותם בתדירות ומכניסם לעסקיו." 

אנשים מספרים שאכן, אותו למדן, כשהזדקן נהייה אדם ירוד [=חסר מוסר], והלשין על הרבי מברדיטשב בפינסק.

י.פ. 

חסיד בויאן.

הפוסט היצר הרע שולט על זקנים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לאחר מכן, הרשקובר היה בסדיגורה אצל הרבי מרוז'ין והוא לא אהב את האופן בו נוהגים שם – בגדלות – בלוקסוס.

הוא פירש את הפסוק 'רבות רעות צדיק' שגדלות זה רע לצדיק. והוא רצה לסיים את הפסוק 'ומכולם יצילנו ה', אך הרבי מרוז'ין סתם לו את הפה וסיפר לו את המעשה הבא:

  "היו היה בעיר אחת רב אחד וגביר אחד – שניהם גדלו יחד – למדו ביחד והיו ידידים טובים אחד לשני. כשהם נפטרו ועלו לשמיים שקלו את המעלות והחסרונות של שניהם ומצאו אותם שווים.

לרבי היה בן אחד וכך גם לגביר. הם חינכו אותם יחד. הבנים למדו יחד והיו חברים טובים – בן הרב נהייה רב ובן הנגיד נהייה גביר. כשהם נפטרו מצאו בשמים שבן הרב היה שווה לאביו – אך בן הגביר היה קצת פחות [מאביו]. עדיין ישר, אולם לא כמו אביו.

שאלו – 'הכיצד? שניהם גודלו באותו האופן

כמו אבותיהם – והאבות היו שניהם שווים אז כיצד הבנים כבר שונים זה מזה?' בן הגביר הסביר האוצרות שלו ועושרו הסיטו אותו מעט מהדרך."

הרבי מרוז'ין סיים – "לכן פסקו בשמים שעל הצדיקים להיבחן באוצרות ולוקסוס."

המעשה נשמע משעווע'לע, אחת מבנותיה של גיטה'לע, בתו של הרבי מרוז'ין, שבעצמה שמעה מאביה.

י.פ.

חסיד בויאן

הפוסט על גדלות, עושר וצדיקות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מיד לאחר מכן, נכנס נער עם שאלה [בעניין כשרות]. התלמידים התפלפלו על כך אמנם, וכבר רצו לפסוק – טריפה. אולם, הם זכרו את דברי המגיד ושלחו את הנער אל הדיין.

הדיין חזר ופסק שהבהמה כשרה. זה היה קשה לתלמידים – מהיכן הוא הביא סברה כדי לפסוק שזה כשר? הוא ענה, שבזמן שהוא הרהר בשאלה, הוא היה יכול לזכור רק איזה ב"ח נידח  [=הכוונה לפירוש הבית חדש ליואל סירקיש] שעל פי שיטתו יכולים להכשיר את השאלה.

לאחר מכן, המגיד סיפר מדוע באותו הזמן הוא הורה להם לא לפסוק בשום שאלה. הוא סיפר שיהודי אחד שנפטר כבר לפני זמן רב, ונשמתו  חיכתה לתיקון בא אליו בחלום. הגלגול שלו היה בהמה והתיקון שלו היה באכילה כשרה של יהודי את הבהמה. [אך,] תמיד [=בכל גלגול] עם הבהמה הופיעה שאלה ותמיד עשו אותה טריפה – התיקון שלו אף פעם לא הגיע. לכן, ארגן המגיד שהדיין יפסוק את השאלה ככשרה והיהודי יקבל את התיקון שלו.

י.פ. 

ר' דוד כהן

הפוסט גלגול בבהמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.