כשהרבי מאפטא שלח כסף לארץ ישראל הייתה כזאת שמחה אצלו שהוא חבש שטריימעל. 

י.פ. 

הרבי מקופישניץ 

הפוסט יחסו של הרבי מאפטא לארץ ישראל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שאל אותו הבעש"ט: "רק אחוז בי בגארטעל [=חגורה] וכבר תתפלל טוב" וכמובן שתפילות החזן היו טובות. 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממז'יבוז' 

הפוסט לאחוז בגארטל של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שאלו החסידים את הרבי מרוז'ין מדוע הוא צוחק, אבל הוא שתק. אמר ר' שלום: "שושקיני! (כך  ר' שלום נהג לקרוא לר' ישראל מרוז'ין) מה זה, יהודים שואלים אותך ואתה לא עונה?!"   אז הרבי מרוז'ין סיפר את המעשה הבא: 

פעם אחת היה יהודי אחד, איש עני מאוד. כשהגיע פסח, למגינת הלב לא היה לו שום דבר עבור החג. אמרה לו אשתו, שהוא צריך לקחת את גביע הכסף  שיש לו לקידוש ולמשכן אותו אצל גוי. הוא הלך אל גוי למשכן את הגביע וקיבל  שלושה רובלים בתמורה. הוא הלך ונכנס עם שלושת הרובלים אל העיר לקניות עבור פסח. בדרך היה הרבה  שלג והוא התייסר על כל מטר של הדרך. על השביל הוא פגש גוי אחד עם פגר של סוס. קרא לו הגוי ושאל אותו אם הוא רוצה לקנות את העור של  הסוס, והציע גם להפשיט את העור בעבורו. השלג נהייה גרוע יותר והוא בוודאי היה קופא אילולי מרכבה גדולה עברה שם ולקחה אותו ואת העור, שהיה כבד מאוד ומלא בקרח. 

כשהגיע אל תוך העיר הוא מכר את העור בעבור שישה רובלים. אז הוא קנה מיני מאכלים עבור פסח ועוד לקח עמו את שלושת הרובלים שנותרו לו כרווח. כשהגיע הביתה אשתו הייתה מלאת שמחה, וכשהוא סיפר לה שיש לו עוד שלושה רובלים כרווח, היא הציעה לו להחליפם בעבור הכוס שהוא משכן אצל הגוי, כך שיוכל לעשות קידוש ב'סדר'. והוא הקשיב לה ואכן עשה זאת. 

כשהיהודי נפטר והגיע לעולם הבא התברר שלא הייתה לו שום זכות, שהוא מעולם בחייו לא קיים שום מצווה. עמדו להוביל אותו לתוך הגיהנום, כשרץ מליץ יושר אחד הגיע וסיפר את המעשה עם כוס הקידוש הממושכנת. אבל  כשהניחו אותו [=את המעשה] במאזניים, עדיין כל העברות שלו שקלו יותר. אז אמר המליץ יושר – "נו, זרקו את העור [של הסוס] על המאזניים" – וכשהניחו את העור המים הקפואים נשפכו החוצה ונפלו על האדמה. 

זה מה שהרגיש הרבי מרוז'ין על הכובע שלו ולכן צחק. 

י.פ. 

ירמיה כץ

הפוסט בזכות עור של סוס הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת הוא אמר: "כשיהודי זורק את הטלית שלו על הכתף ומפריד את הפתילים של הציצית הוא דומה לקלייזמר [=נגן] שמתחיל לנגן. הקלייזמר מנסה את המיתרים של הכינור לפני שהוא מתחיל לנגן את המוסיקה – וכשהוא עושה זאת הקהל מתחיל כבר לצעוק: 'הנה! הם עוד רגע מתחילים לנגן."

צריך לקחת בחשבון: המיתרים של הכינור [עשויים] מהגידים של השור והקשת של הכינור עשויה  מהזנב של הסוס. אבל כשמשפשפים אותם אחד בשני נהיית שמחה שאפילו קייסרים מתחילים לרקוד. על אחת כמה וכמה כשיהודי מתחיל לארגן את הטלית והפתילים של הציצית שמושווים למיתרים של הכינור – יש בלגן והמולה בשמיים מהשרפים ומחיות הקודש שצועקים: 'ראו, ראו! בעוד רגע יהודי יתחיל לומר את ברכת 'להתעטף בציצית" " 

י.פ. 

הרבי מקינוב 

הפוסט כשיהודי מתכונן לתפילה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת חסידי רוסיה באו אל המגיד והתלוננו שבגלל המרחק הרב קשה להם לבוא [אליו] באופן תדיר יותר, אבל בו בזמן גם קשה להם לשהות תקופה ארוכה בלי הנהגת הרבי. אז המגיד פשט פריט מלבושו, [הוריד את] החגורה, [הוסיף את] המקל שלו ונתן אותם לזקן החבורה ואמר לו: "קח את החפצים אל וויטבסק. שם תמצא איש צעיר בשם מנדל'ה ותתן לו את כל הדברים הללו."

כשהגיעו לוויטבסק הם התחילו לברר על אותו ר' מנד'לה. ענו להם: "יש כאן הרבה מנדל'ים. את מי מהם אתם צריכים?" כך, עד שפגשו אישה יהודייה אחת והיא ענתה להם: "גם לחתני קוראים מנדל'ה, יכול להיות שזה הוא". כשהם פגשו אותו בבית ונתנו לו את כל הדברים [של המגיד] הוא מיד לבש את הבגד וחגר את החגורה ובו ברגע פניו השתנו לחלוטין והם לא הכירו אותו בכלל ופחד גדול נפל עליהם.

הזקן מהוסיטאן ז"ל סיים [את דבריו]: "אתה רואה בני, לפני רגע ככה – וכעת אחר לחלוטין. אני מברך אותך שתהייה אור ואש עבור הדור שלך כמו שר' מנדל'ה מוויביסטק היה בשביל [הדור] שלו." 

י.פ.

הפוסט מה אמר הרבי מהוסיאטין לבנו כשהחל להניח תפילין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הורה להרחיק אותו מהקיר ושאל: "מה השעה?" אמרו לו שרבע ל- 12.

פתאום, הוא החל לצחוק. פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, ואמר לקהל שעמד סביבו: "החלה מהומה בשמים. המלאכים רצים מסביב [וקוראים] – 'הכינו קבלת פנים לר' שלום!' אז הס"מ ניגש ושאל 'למי הם מכינים עצמם באופן כזה?' אז הם זרקו אותו החוצה. הס"מ שאל בפעם השנייה, וזלזלו בו שוב – 'מה הכוונה, אינך יודע מי הוא ר' שלום?' אז הוא נזכר: 'זה שלומ'קע? הו! איך הוא רימה אותי! אוי, אני פשוט לא ידעתי מה הוא היה'.

זה גרם לצחוק בשמים." ר' שלום הוסיף: "מכיוון שהפמליה של מעלה צוחקת, צוחק גם אני."

לאחר מכן, בדיוק בשעה 12 הוא הסתובב אל הקיר ונפטר.

אשתו הרבנית חוה'לה הייתה מוטרדת ועצובה מאוד לאחר הסתלקותו, אולם ר' אברהם, בנו הבכור, הרגיע אותה ובזמן שהם נכנסו לסוכה הוא אמר לה: "צריך לשמוח עם האורח – לרבונו של עולם יש אורח חשוב ליום טוב."

באותו היום נפטר גם יהודי פשוט אחד. ובזמן שהרבי מרוז'ין, ר' ישראל, היה באמצע אמירת קדיש הוא פתאום הפסיק וברח. [בגליון:] (בו בזמן הוא היה בן אחת עשרה, הוא נולד בתקנ"ז ור' שלום נפטר בתקס"ח.) 

ר' אברהם מפרוהובישט ניגש אליו לאחר מכן ושאל אותו: "מדוע ברחת באמצע הקדיש?" ר' ישראל'נו ענה לו: שנשמתו של היהודי באה אליו ואמרה לו: "נשמתו של אביך אינה זקוקה לקדיש – אבל נשמתי כן. תן לבני לומר קדיש"

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט.

הפוסט פטירתו של ר' שלום מפרוהובישט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם הוא הכין לבנו, ר' יצחק מאיר, מעיל עם צווארון פרווה.

פעם הוא אמר שקוזק רכוב על סוס המחזיק חנית בידו, יכול להיתקע בתוך צווארון הפרווה. 

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט מעילו של ר' יצחק מאיר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא היה יתום בן 12, הוא נסע לעיר אחרת ולמד שם בבית כנסת קטן. החבר איתו למד היה בחור גבוה ונאה וכולם התרשמו ממנו. 

פעם אחת, הגיע יהודי אל העיר לחפש חתן [עבור בתו] וכצפוי הוא בחר באותו חבר של החפץ חיים ולקח אותו עמו לוורשה.

לאחר מכן, אלמן אחד כתב לחפץ חיים שהוא שמע שאמו היא אלמנה והוא רצה להינשא לה – אבל בתנאי אחד – שהוא, החפץ חיים, יתחתן עם בתו. מה לא יעשה אדם עבור אמו? אז הוא הסכים, נסע הביתה, והם כתבו תנאים כפולים [לשתי החתונות].

החפץ חיים חזר כמו שנסע, עם אותה קפוטה ממורטת ומגפיים קרועים – בגלל שהמחותן, מסכן, היה קבצן גדול – עני ואביון.

אחרי חצי שנה החבר שלו מוורשה חזר גם הוא, אך מגונדר עם קפוטת משי חדשה ומגפיים בוהקים. אולם, הדבר המרכזי שהוא התגאה בו, היה שעון הזהב הכבד שלו. החפץ חיים הודה ששעון הזהב הרשים אותו מאוד – למרות שהיה רק ילד. 

החבר שכנע אותו: "אתה גם צריך לטעון שזה מגיע לך. המחותן [שלך] כבר יהיה חייב להיכנע. אני אתן לך עצה! סע אל חמיך לשבת ואמור את המילים: 'או שתתן לי שעון זהב או שאין שידוך'"

החפץ חיים הרשה לעצמו להשתכנע. היו לו מספר מטבעות – אז הוא שכר עגלה ויצא לדרך, אל ראדין.

במהלך נסיעתו הוא פגש על הדרך מרכבה נהדרת שהייתה שייכת לגביר גדול. 

קרה שבדיוק כשהם נפגשו היה כל כך הרבה בוץ שהמרכבה החליקה והגביר נפל לתוך הבוץ – ושעון הזהב הכבד שלו נפל החוצה מכיסו אל תוך הבוץ.

החפץ חיים קרא – "אז עשיתי באמת חשבון נפש – אם שעון זהב, כזה שאני נוסע בשבילו, גם יכול ליפול לתוך הבוץ – מה אני צריך אותו?! – מה זה מועיל לי?"

י.פ.

אברהם פערלאוו 

בעצמו שמע מהחפץ חיים

הפוסט הפעם הראשונה שבה החפץ חיים ערך חשבון נפש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אבל הוא לא רצה להיות רבי.

אולם, הרבי מרוז'ין רצה מאוד שר' שלמה חיים [תיקון: אברהם שלמה] יהפוך לרבי, אז הוא אמר לו: "לבש מעיל לבן וחצי מהעולם ירוץ אחריך". אך ר' שלמה חיים [תיקון: אברהם שלמה] ענה: "מדוע לא כל העולם? אם לא כל העולם [ירוץ אחרי] אז אני לא רוצה!"  

י.פ.

הרב גאלד

נין של ר' שלמה חיים ונכד של המלאך

הפוסט חצי עולם ירוץ אחריך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הגביר לא הניח לו. הוא בא אל ר' פנחס מקוריץ "לעתור". כשהוא הגיע אל ביתו של ר' פנחס היה פסח ור' פנחס היה בבית המדרש. הוא ראה עוני נוראי – לא היה שום דבר של פסח – לא מצות, יין או משהו לאכול. הרבנית בכתה שלרבי אין חוש לעולם הזה – הוא מרוויח אבל לא מרגיש כלל שצריך לקנות דברים עבור פסח. 

הגביר מיד קנה כל מה שצריך עבור פסח – כל טוב; מאכלים, כלים וקפוטה ממשי. הוא אפילו הורה לצבוע את הבית בלבן. 

כשר' פנחס הגיע הביתה הוא אפילו לא הבחין במלבושים החדשים, ולא שאל מאיפה הכלים החדשים ומהיכן הגיעו כל הדברים הטובים. הוא קיבל כל זאת באהבה.

בהתלהבות הוא עשה קידוש וממש נשרף [מקדושה והתלהבות] כשערך את הסדר, עד אמצע הסדר הוא אפילו לא

שאל מאיפה הכל בא, ואפילו לא הביט באורח – הגביר. 

באמצע הסדר הוא ראה את האורח ונתן לו שלום. ואז הרבנית סיפרה לו מה הגביר עשה בעבורם ומהי בקשתו. 

הוא הבטיח לו: "אני נשבע שיהיה לך ילד." צדיקים אומרים שלא שמעו את ר' פנחס נשבע מעולם.  

בסופו של דבר, היהודי חזר הביתה ובסוף השנה נולד לו ילד. 

כשהסבא משפולי שמע שהילד נולד הוא קרא: "תראו שבגיל 13 אותו בן זכר כבר 'ישלם' לר' פנחס 'כגמולו' [=כלומר שר' פנחס ייענש על כך שהוא נשבע לגביר שיהיה לו ילד ועל ידי זה הוא ביטל את שבועתו של הסבא משפולי]".

ואכן כך היה. בגיל 13 הבן זכר יצא לשמד [=המיר דתו] והלשין על בניו של ר' פנחס לממשלה שהם גיירו גוי אחד, אז כלאו אותם וסגרו את בית הדפוס שלהם.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' פנחס מקוריץ מפר את שבועתו של הסבא משפולי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא נסע לצ'רנוביל והרשים את אנשי העיר מאוד. נתנו לו קפוטה [=מעיל ארוך] ואדרת [מעיל עליון נוסף] והבטיחו לו 2 רובלים בשבוע [אם ישאר שם בתפקיד]. כשר' נחום חזר לפראהבישט הוא ביקש מאנשי העיר שירשו לו לקבל את המשרה החדשה [שהוצעה לו] בצ'רנוביל ובעלי הבתים הסכימו.  הוא ביקש מהם גם שיחשבו על ילדיו.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' נחום מקבל משרה חדשה בצ'רנוביל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט החובה האנושית לנהוג באבלות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, לפני שבת שקלים, הוא פתאום הבין שהוא צריך מעיל עבור שבת. למרות שכבר היה יום חמישי הוא קרא לחייט והורה לו להכין בעבורו מעיל תכף ומיד שיהיה מוכן לפני השבת. החייט טען שאין ביכולות להכין מעיל כל כך מהר, אולם הרבי מאפטא התעקש.

נו – הוא היה רק חסיד, חייט – אז הוא זנח את כל שאר העבודות שלו והחל בעבודה.

הוא עבד בכל רגע, מהבוקר עד הלילה והצליח להביא אליו את המעיל בדיוק לפני הדלקת נרות. 

הרבי מאפטא התפעל מהעבודה היפה והחל לשבח ולהלל את החייט על כך שהוא הקריב את עצמו כך – הוא מקנא בו – הלוואי והוא בעצמו יוכל להקריב את עצמו כך לעבודת הבורא וכו'

מרוב השבחים החייט החל לחשוב על עצמו כאדם גדול ואמר לרבי מאפטא: "אם אכן כך, אז נו, יש לי בת ולך יש בן, אולי נשדך ביניהם"  

הרבי מאפטא נשאר שקט ושאל אותו: "מה עשית לפני שהיית חייט?" ענה לו החייט: "הייתי שוליה לחייט" והוא הודה שבמהלך ההכשרה שלו הוא נתפס גונב שאריות של חומר. 

אז הרבי מאפטא אמר שזה הרס את השידוך ואילולי כן, אולי היה יוצא מזה משהו. 

י.פ.

נוישטאדט

הפוסט החייט שרצה להשתדך עם הרבי מאפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כתשובה, הוא סיפר לו ששמע את החסידים הזקנים מספרים שלרבי מלובלין הייתה מבוכה גדולה [חלישות הדעת] כשהוא ראה שמתחילים לנסוע אל התלמידים שלו. פעם הוא אמר על כך: "בגילנו המופלג, איננו מורגלים בכך שאנחנו צריכים לנסוע כדי ללמד את התלמידים שלנו."

מעבר לכך, הלשינו לרבי מלובלין על תלמידיו . המסירות [ההלשנות] הגיעו לרוב משני חסידי לובלין – כסיל ובערל – שנקראו כך בגלל שרבי גדול אמר עליהם "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין זאת (תהילים צב, ז)"

ר' דוד מלעלוב ניסה לענות לרבי מלובלין לאחר ההלשנה של שניים מחסידי לובלין, בערל וכסיל [=כסיל, יקותיאל. הם הלשינו על ר' מלעלוב לחוזה מלובין] אולם כשהוא ראה שזה לא הולך, הוא צעק: "אם כך אז דוד'ל חוזר הביתה ומוריד את המעיל!"

גם צדיקים אמרו עליהם שהם עמלו במשך 40 לתקן את כל הרהורי העבירה שהיו להם לפני שהיו יכולים לפעול שהרבי מלובלין יקבל את לשון הרע על תלמידיו.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט מדוע לרבי מלובלין הייתה הקפדה על ר' דוד מלעלוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא אכן חזר הביתה ולאחר מספר חודשים נפטר, ז' שבט הוא יום פטירתו.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' דוד מלעלוב לא מצליח לענות לרבי מלובלין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא נסע לצ'רנוביל ומצא חן בעיני בעלי הבתים המקומיים. כשהם ראו את לבושו, הם הבטיחו לו שאם הוא יתקבל למשרה בצ'רנוביל, אז הם יתפרו לו מעיל ואדרת חדשים.

כשהוא חזר לפרוהוביטש בעלי הבתים שם הודו שאין להם הכסף בשביל הוצאות כאלה ושאם הוא יהיה מאושר בצ'רנוביל, הם יניחו לו [ללכת לשם]. 

כך הוא הפך להיות הרב בצ'רנוביל – ולפני שהוא העתיק את מושבו לצ'רנוביל הוא דרש שיתנו את מקומו לחתנו, ר' אברהם אשר.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' נחום עובר מפרוהוביטש לצ'רנוביל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.