כשהוא הגיע אל הרבי מרוז'ין, שאל אותו הרבי מרוז'ין: "האם נכון הדבר שעושים בוורשה כביש מרוצף?" ענה לו ה'חידושי הרי"ם': "כן!" שאל הרבי מרוז'ין: "עובדים על הכביש עם גויים או  עם יהודים?" ענה ה'רי"ם': "עם יהודים!" אמר הרבי מרוז'ין: "כביש יכול להיבנות רק  על ידי יהודים. 'וארח צדיקים כאור נגה.' (משלי ד', י"ח)" והוא חזר על הפסוק כמה פעמים. 

כשהרי"ם נפרד ממנו ועזב הוא הניח מגבת רטובה סביב ראשו ואמר לרבנים הפולניים הגדולים שנסעו איתו: "אתם בוודאי לא מבינים, אבל הוא שינן איתי חצי מ'פרי עץ החיים'." 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט הרבי מרוז'ין שואל על בניית כבישים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בעיירה אחת חי פריץ אחד רשע מרושע. הוא נהג לעשות מה שהוא רוצה ואף אחד לא העז להתעמת איתו. הוא נהג, למשל, לעמוד ליד המקווה וכשהנשים יצאו מהטבילה, הוא העז לחטוף אותן עבור דרכיו הרעות. 

פעם אחת, הוא חטף כך אישה צעירה ליד המקווה והכריח אותה לבוא אליו לטירה. לפתע, קראו לו – אז הוא הפשיט את האישה לגמרי כך שלא יכלה לברוח ונעל אותה בחדר. האישה הייתה המומה, היא הבחינה שהייתה שם מרפסת, שנשארה פתוחה, וממנה אפשר לקפוץ. היא הייתה מוכנה לעשות את הקפיצה הגדולה, אבל היא הייתה ערומה, אז היא לקחה שמיכה, התעטפה בה, קפצה למטה ובעזרת השם, הצליחה לברוח. היא באה לבעלה וסיפרה לו את המעשה. אבל הוא לא האמין לה למרות שהיא נשבעה שהפריץ אפילו לא נגע בה. הוא אמר לה שהוא לא רוצה לגור איתה יותר – אבל מרוב כעס, הוא החליט לברוח. בעיר היכן שהוא גר היה נמל והוא רצה לעלות על אוניה ולנסוע רחוק רחוק משם. 

כשהמתין לאוניה, הוא ראה את הפריץ רץ כמו משוגע – מכה את עצמו בראשו. היהודי הכיר אותו ושאל אותו מה קרה. הפריץ סיפר לו את המעשה. ואמר שלא אכפת לו שהאישה ברחה, למרות שהוא אפילו לא נגע בה – אלא, שבתוך השמיכה שהיא לקחה היה תפור כל הונו. 

היהודי התמלא שמחה – במיוחד כששמע שאשתו דיברה אמת. הוא חזר אליה, פייס אותה וכשהם פרמו את השמיכה הם אכן מצאו אוצר רב [מילולית: ממון רב כשהיה לקרח]. 

בדיוק כשהרבי ממז'יבוז' סיים את המעשה, הגיעו עם הבשורה שנולד בן זכר. 

י.פ.

אברהם ליפע פאפיק

הפוסט סיפורי מעשיות כסגולה ללידה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מופתים מאת ר' יצחק, הרבי מאלעסק. 

ר' פאפיק מספר שלאמא שלו לא היו ילדים במשך 10שנים מחתונתה. אביו של ר' פאפיק נסע אל הרבי מאלעסק והוא בירך אותו. ומיד לאחר מכן היא ילדה בת. 

                      __________                                                       __________

לאביו של ר' פאפיק הייתה בת לחתן – ערכו את השידוך והבטיחו נדוניה של 200 רייניש, אבל הפרנסה נהייתה קשה והאבא לא יכול היה לשלם את 200 הרייניש של הנדוניה. 

הוא נסע אל ר' יצחק מאלעסק וסיפר לו את המעשה ועוד סיפר שאפילו אם יאפה עוד לחם בתנור נוסף, הוא עדיין ירוויח רק 32 קרוייצער, כלומר – אין לו  שום סיכוי לאסוף את 200 הרייניש הנדרשים. 

הרבי לא אמר לו דבר מלבד "אני מאחל לך  הצלחה" – וזה היה כל המפגש –  אולם, כשהוא נסע הביתה,  ההצלחה של ר' יצחק הייתה כה גדולה שבתוך מספר חודשים היו לו 200 רייניש לנדוניה – יכלו להלביש את כל המשפחה ואחרי החתונה עוד נשארו לו  300 רייניש עודפים בכיסים.   

                      __________                                                         __________

חמיו של ר' פאפיק היה מעורב במקרה שנידון בבית המשפט עם גוי אחד, אז הוא נסע לר' יצחק מאלעסק. במהלך השיחה ביקש החם מהרבי מאלעסק: "אנא, רבי, התפלל שהגוי ימות מיתה משונה –  ותחסך לי ההליכה למשפט." אבל הרבי רק ענה: "אני מאחל לך הצלחה." 

החותן נסע הביתה. במשפט החותן זוכה והשתחרר, אבל לאחר מכן הגוי נהייה חברו הכי טוב במסחר. הוא עשה איתו עסקים גדולים, והחותן הרוויח איתו הרבה.

__________                                                                        __________

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

הפוסט מופתים של ר' יצחק, הרבי מאלסעק הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, בא אליו יהודי אחד מבוגר ומדוכדך שבכה והתלונן שהבן שלו – בן יחיד, חייב להתייצב לצבא, וביקש שהרבי מצ'ורטקוב יתפלל בעבורו ויבדוק כיצד אפשר להצילו. 

ענה לו הרבי מצ'ורטקוב: "אני מאוד מצטער מאוד שאני לא צעיר יותר, אחרת הייתי אני בעצמי מתייצב לשירות המולדת. אני לא יכול לעשות בשבילך דבר, הבן שלך צריך להתייצב ולהיות חייל טוב."

כשהיהודי שמע זאת הוא הודה שהוא מרגל של המשטרה ושהוא בא לחפש עדות להלשנות, אבל מכיוון שראה כמה חכם הרבי מצ'ורטקוב הוא הרגיש שהוא חייב לגלות את האמת בנוגע לזהותו. 

י.פ. 

יוסף וואהרמאן 

חסיד הוסיאטין 

הפוסט הרבי מצ'ורקטוב ושירות המולדת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היהודי ציית ובא לבית המשפט כשהוא רועד, והראה את המסמך לפקיד הראשון שישב. הפקיד שלח אותו לפקיד שני והשני שלח אותו לאחד אחר. אף אחד לא ידע מה לעשות איתו עד שהוא הגיע אל הפקיד הבכיר – הוא עיין בכל הספרים שלו, וכשלא מצא את שמו אמר לו ללכת הביתה.  

לאחר מכן, הוא בא אל הרבי מקופישניץ וסיפר את המעשה, אז הרבי מקופישניץ אמר: "אני בלבלתי לכולם את הראש." 

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק

הפוסט הרבי מקופישניץ עוזר ליהודי בבית המשפט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מרוז'ין נהג לצאת לטיול ביער, ושם להתפלל מנחה. בכל פעם הוא לקח בן אחר שלו. פעם אחת, הלך איתו הרבי משטפנשט. כשהגיעו למאלאה ליד בויאן הרבי מרוז'ין ראה שגוי אחד סוחב דג גדול. 

אמר הרבי מרוז'ין לשמש שלו, לייב: "גש וקנה את הדג הזה" אבל ר' לייב  אמר שאין לו כסף כלל. 

ענה לו הרבי מרוז'ין: "אם כך לך לחוכר ותשאל ממנו כסף – אבל קנה את הדג." 

כשנקנה הדג לקחו הרבי מרוז'ין ביד והביט בו ארוכות. לאחר מכן הוא הניח את הדג מתחת לרגליו ונסע הביתה. 

הרבי משטפנשט נהג לספר שכשהרבי מרוז'ין לחץ על הדג ברגליו, הוא שמע כיצד הדג צועק: "אוי ואבוי לי! אוי ואבוי לי!"

כשהגיעו הביתה לסדיגורה, אמר הרבי מרוז'ין שצריך לבשל את הדג בשביל [סעודת] ליל שבת. כשהביאו את הדג לשולחן הרבי מרוז'ין חילק שיריים לכל הילדים שלו ואמר כך: "אתם יודעים מי  הוא הדג הזה? בתוכו נמצא גלגול של  צדיק גדול – צריך לתקן אותו. הייתי אפילו אומר לכם מיהו הצדיק, אבל יושבים כאן הנכדים שלו, שבאו הנה לשבת, ואני לא רוצה לבייש אותם."

י.פ. 

שלום רחמן ממזריטש שמע מהרבי מבויאן כתב למשה נארשען חסיד בויאן. 

הפוסט מיהו הצדיק שהתגלגל בדג? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הולך ר' זושע ונדחק לאיזו פינה והתחיל לומר לעצמו: "זושא, זושא עשה תשובה, עשה תשובה!" 

זה הותיר רושם על המוזג – הוא נותן מכה אחת למישהו ואותו מישהו מבקש תשובה – מאוד מוזר – הוא חשב הותמלא בפחד. הלך המוזג לר' זושא וביקש ממנו: "רבי, סלח לי. אני רוצה  להתוודות לפניך. אני כבר כמה שנים לא התפללתי מנחה." 

עונה לו ר' זושא:"על כך עדיין לא מגיעה מכה" (כלומר, המוזג לא חטא ונפל, כך שהוא יכול להרשות לעצמו לתת לר' זושא מכה). 

מתחיל המוזג לחשב עוד עבירות – הוא לא אכל כשר, גם שבת הוא לא שמר, ור' זושא תמיד עונה – "על כך עדיין לא מגיעה לזושא מכה." 

בסופו של דבר התוודה המוזגשיש לו בן ממזר מגויה. "אוי" – אמר אז [ר' זושא], "על כך כבר מגיעה לזושא מכה" (כלומר – יהודי שעשה כזאת עברה הוא כבר מסוגל לתת כזאת מכה) ככתוב במסכת חגיגה – איזהו מעוות שאינו יכול להתקן? [קהלת א: טו] זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר. (חגיגה ט,א) לכך תשובה עוזרת רק אם הממזר נפטר מהעולם. זו היא העצה [=הפתרון] היחידה."   

שאל ר' זושא: "מה עושה הממזר?" ענה המוזג שהוא עובד ביער וחוטב עצים. התפלל ר' זושא ומייד באה ידיעה שהממזר נמצא מת מתחת עץ שנפל עליו. אז, המוזג אכן יכול היה לעשות תשובה.    

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט המוזג שעשה תשובה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו ר' אברהם יעקב: "חמץ הוא בבחינת יצר הרע – רוע – אז מוכרים אותו." 

"אם כך", שאל אותו הרבי מרוז'ין "אז מדוע קונים את החמץ אחרי פסח?" 

ענה לו הרבי העתידי של סדיגורה: "פסח זה בבחינת אהבה – אם מוכרים את הרוע, זה אומר שעושים תשובה מאהבה, ותשובה מאהבה הופכת זדונות לזכויות, כך שהחמץ מותמר לטוב, ולכן קונים  אותו שוב." 

י.פ. 

הרבי מבויאן 

הפוסט מדוע מוכרים חמץ לגוי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שלחו בקשה אל הרבי מסקווירה ושאלו כמה הוא יתן – אבל ר' יצחק לא רצה לתת כלום מכיוון שהוא אמר שזה לא יעזור ואז הוא סיפר את הסיפור הזה: 

כשר' איציק'ל עוד היה חתנו של הרבי מרוז'ין והיה סמוך על שלחנו, היה מנהג לר' מרוזי'ן לצאת לטיול בכל יום עם אחד מילדיו או חתניו. 

פעם אחת, הרבי מרוז'ין קרא לר' יצחק למרות שזה לא היה תורו. הוא לא היה מוכן, אבל משום שהרבי מרוז'ין הוא שביקש, הוא התארגן במהירות ורץ אל הכרכרה, היכן שהרבי מרוז'ין כבר חיכה לו. בדרך כלל, הרבי מרוז'ין היה יושב בצד אחד, ר' איציק'ל באחר, וביניהם נשאר חלל. 

הם נסעו אל תוך היער. לפתע, עצרו את הכרכרה ויהודי ניגש מהיער והתיישב בכרכרה באמצע.  הרבי מרוז'ין והיהודי דיברו ארוכות ביניהם אבל ר' איציק'ל לא הבין כלום. 

לפתע, הרבי מרוז'ין ליווה את היהודי אל תוך  היער, נשאר שם מעט ולאחר מכן, יצא החוצה לבדו וחזר הביתה. 

ר' איציק'ל סיים: "עכשיו אני יודע מה קרה ביניהם, ולכן אני לא רוצה לתת שום כסף עבור ביטול גזירת הצבא. משום שאני יודע שזה לא יעזור"  

הרבי מביליץ שמע זאת מר' יעקב יוסף מסקווירה. 

י.פ. 

הרב מביליץ 

הרב שטערן.

הפוסט מדוע הרבי מסקווירה לא רצה לתרום כדי לבטל את גזירת הצבא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

הרבי מסאדאווה 

הרב סעקולא

הפוסט כשתלו את בנו של ר' שמואל דצניגר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הר' מרוזין יצא מהכלא בשושן פורים (הרבי מבויאן). יהודי אחד גילה שהרבי מרוז'ין יצא מהכלא, והשתוקק להיות הראשון שיקבל את פניו. הוא התעורר מוקדם מאוד בבוקר והלך למקווה. הוא לקח עמו בקבוק ברנדי ומשהו לטעום והמתין עד שהרבי מרוז'ין יצא. ואכן, יצא שהוא היה האדם הראשון  במקום. 

החסיד בירך את הרבי מרוז'ין לשלום, שתה עמו לחיים, ואחר כך אמר: "מי יתן ורבונו של עולם יסייע לכך שהייסורים שהרבי סבל  יהיו כפרתך עבור ההמשך, אבל, רבי – עליך לדאוג מכאן והלאה שלא לגנוב סוסים." [הערת צד:] (זו כנראה התייחסות לעובדה שהרבי מרוז'ין לא נכלא על לא דבר).  

ענה לו הרבי מרוז'ין: "לא גנבתי סוסים, אבל כן ישבתי בכלא בשביל סוסים."

י.פ.  

אליה נייגארטען 

(שמע מחסיד בויאן זקן שהכיר כבר את הזקן מסדיגורה) 

הפוסט החסיד הראשון שבירך את הרבי מרוז'ין על צאתו מהכלא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא ישב בכלא ביחד עם הרבי מרוז'ין, הביאו לשניהם – לו ולרבי מרוז'ין, אוכל מבחוץ. קרה, שהייתה לרבי מרוז'ין שאלה [הלכתית] שהובילה לכך שלא היה לו מה לאכול, אז הוא שלח לר' שמואל אבא בקשה אם הוא יכול להביא לו משהו לאכול. ר' שמואל אבא רצה לקיים הכנסת אורחים עם כל מה שהיה ברשותו. לכן, הוא הכין לו מאכל מדברים שכבר היו אצלו – ביצה, קצת אבקת סוכר, וכף חומץ. לאחר מכן, הוא שאל את השמש של הרבי מרוז'ין אם הרבי מרוז'ין נהנה מהמאכל שלו. השמש ענה: "כן, כן, הייתה לו הנאה מרובה".

ר' שמואל אבא סיים [את דבריו]: "מאחר והרבי מרוז'ין נהנה מזה, אני רוצה לאכול את המנה הזאת, בערב השבת הראשונה שאני חופשי." 

[הערת צד:] (פנחס לנדאו אומר: "כך סיפר ר' שמואל אבא, למרות שיודעים שהוא לא העריך את הרבי מרוז'ין" 

י.פ. 

פנחס לנדאו

הפוסט ביצה עם אבקת סוכר וחומץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

ירמיה כץ 

חסיד בויאן  

הפוסט האישה שמסרה את הרבי מרוז'ין לשלטונות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, לפני שהצו מהמושל התפרסם –  הרבי מרוז'ין, מיד לאחר שהשתחרר  מהכלא – התיישב אל השולחן. הוא קרא לגבאי להעמיד יין לפניו עבור מישהו והזכיר את שמו. הגבאי – שידע שהיהודי לא בחיים, ולכן לא קרא בקול בשמו. אז הרבי מרוז'ין אמר עוד הפעם – "נו, תעמיד את היין!" קרא הגבאי אל הרבי מרוז'ין "אבל מדוע? רבי, היהודי כבר אינו בין חיים." הרבי מרוז'ין ענה: "אתה חושב שאני לא יודע? אבל ראה כיצד חסיד אמיתי, אפילו בעולם הבא, מסכן את חייו עבור הרבי שלו" והוא סיפר את הסיפור הבא: 

כששמעו על הצו של המושל הכריזו שמי שיגלה לרבי מרוז'ין על הצו, יאבד את חלקו  בגן עדן. אחד החסידים קרא שזה שווה לו לאבד את חלקו בגן עדן, כל עוד הוא יציל את הרבי מרוז'ין. הוא בא אל הרבי מרוז'ין וסיפר לו על הסכנה שאיימה עליו. הרבי מרוז'ין ענה לו "למרות שבית דין של  מעלה פסקו כך – אני לא מסכים! אני לא מסכים שישלחו אותי לסיביר – אני לא רוצה מה שהם רוצים." 

הרבי מרוז'ין סיים את הסיפור באמרו "היהודי הזה היה הראשון לבוא אלי – לכן אני מעמיד יין עבורו"  

י.פ.

ירמי' כץ 

חסיד בויאן

הפוסט היהודי שגילה לרבי מרוז'ין על הצו נגדו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

טומשוב הייתה ליד הגבול שבין אוסטריה לרוסיה – שם התייצבו קוזאקים. אחד מהקצינים הבכירים השתוקק ללכת למקווה עם אשתו לעשות שם אמבטיה. –[כך ש]הקהל והנשים לא יכלו ללכת למקווה.

מספרים זאת על ר' יוסף, שמייד אחר כך בנו של הקצין נפגע מאבן ונהרג אז הקצין לקח את כל הפלוגה שלו ורצה להיכנס לטומשוב לעשות פוגרום בגלל המוות של בנו הצעיר. בעת שהקצין נכנס לחדרו של ר' יוסף מטומשוב – ר' יוסף לקח את ארבע הציציות של הטלית בידו והקוזאק נשאר עומד כמו אבן – הוא לא היה יכול לזוז.

עוד מספרים שלאחר מכן, בזמן המלחמה שהייתה אחר כך – הקצין חזר מהקרב וגם הוא נהרג מ[פגיעת] אבן.

י.פ.

הרבי מטומשוב

רבי מ. פרישערמאן

הפוסט ר' יוסף מטומשוב מתמודד עם פלוגה שלמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היום בו זיכו אותו היה כ"ז שבט. ליום הזה קראו 'ז"כ שבט' [=ז"כ מלשון זכאי] וחוגגים אותו בקוידנוב כיום חג.

איוונסקי

הפוסט היום בו זוכה ר' אהרון מקוידנוב מאשמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן שהוא היה שם הלשינו עליו [לשלטונות]. באמצע קריאת התורה בבית הכנסת ניגש אליו חייט וסטר לו. 

לאחר מכן, אפילו מתנגדים סיפרו שבתו של החייט נפטרה אחר כך.

י.פ.

מ. איוונסקי

הפוסט חייט סוטר לר' ברוך מקוידנוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהרבנית חזרה חשכו עיניה. היא החלה להתרעם שהוא הרס אותה. אז ענה לה ר' יעקב לינסקער: "אני לא מבין אותך. אני רואה אותך כל יום נותנת סחורה לגויים ואת לא עושה מזה שום מהומה, נו, אז גם אני רשאי לעשות אותו הדבר ליהודים".

י.פ.

משה כהן.

הפוסט כשר' יעקב לינסקר נותר לבד בחנות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט איך יקבלו היהודים את התורה באהבה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו היהודי: "אומרים – 'שלא תאבד נשמתי בין גויים'. בסעודה שלישית כשהנשמה היתירה יוצאת ממני אני רוצה שהיא תלך בין יהודים."

י.פ. 

הפוסט מדוע עורכים סעודה שלישית עם מניין יהודים ומאכלים טובים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת הבעש"ט נסע דרך כפר אחד, וגוי אחד זרק עליו אבן. הגוי החל לשקוע באדמה וככל שניסו להצילו, כך הוא שקע יותר. 

רצו גויים אחרים אחרי הבעש"ט וביקשו ממנו שירחם על הגוי ויצילו. הוא אמר שאם הנער יבטיח שהוא לא יעשה זאת שוב, אז הוא יזכה לישועה. ואכן כך היה.

לאחר מכן אמר הבעש"ט: "אנשים לא הרגישו בכלל שזה היה מופת."

י.פ.

 הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט התגלות הבעש"ט – גרסה שנייה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא נסע איתו בקפיצת הדרך. פתאום, נעמד הגוי באמצע היער וצעק על הבעש"ט שהוא רוצה להרוג אותו. הבעש"ט הניח שהגוי צוחק והתחיל לצחוק. "לא!" צעק הגוי "אני הולך להרוג אותך מיד!" חשב הבעש"ט: מאיפה שואב הגוי כזה כוח? [מכך ש]הרגיש ברוח הקודש שהוא עומד על המקום בו קין הרג את הבל. המקום ההוא, ביחד עם נפש הרוצח שהייתה לגוי, התלכדו יחדיו כך שהגוי הציג רצחנות ואומץ יוצאי דופן.

ביקש ממנו הבעש"ט: "נו, אז עשה עבורי רק דבר אחד – אני רק רוצה להתרחץ לפני מותי." והוא פסע מספר צעדים אחורנית. הוא אך התרחק ממקום הסכנה וגבורתו של הגוי נעלמה והוא נפל לרגליו וביקש מחילה.

י.פ.

הרבי מצאנז

הרב רוטנברג

הפוסט הבעש"ט מכניע את אלכסיי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

זה היה לפני סוכות ובעיר לא היה אף אתרוג. הלך הבעש"ט אל פרנס העיר ואמר לו שהוא רוצה לנסוע לעיר גדולה יותר ושהוא – הבעש"ט – יכסה חצי מהוצאות הנסיעה.

אבל גם בעיר ההיא לא היה ניתן למצוא אף אתרוג. אז הבעש"ט חזר בייסורים גדולים.

באמצע הלילה – בערב סוכות – דפק על החלון פרש, והעיר את החייט: "נימטו (רוסית) ישראלקי נמצא כאן?"

כשהחייט אמר 'כן', הפרש שם בידו אתרוג ונעלם.

אנשים אומרים שזה היה אליהו הנביא שהביא את האתרוג.

י.פ.

הרבי מבויאן

212 East Broadway

הפוסט פרש רוסי או אליהו הנביא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם הוא הכין לבנו, ר' יצחק מאיר, מעיל עם צווארון פרווה.

פעם הוא אמר שקוזק רכוב על סוס המחזיק חנית בידו, יכול להיתקע בתוך צווארון הפרווה. 

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט מעילו של ר' יצחק מאיר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אמר החפץ חיים: "מדוע אתם מדברים על מה שהותיר – עדיף שתשאלו מה הוא לקח איתו"

י.פ.

אברהם פערלאוו

הפוסט כמה כסף לוקח אדם לעולם הבא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

המושל גם עמד שם והשגיח שהוראתו יצאה לפועל.

פתאום, נחרד המושל מפחד. בא אליו במחשבה יהודי אחד עם זקן גדול ופאות והוא לא הצליח להוציאו ממחשבתו. 

נפל עליו פחד גדול. הוא תיאר את הפנים של היהודי ואמרו לו שהוא ר' פנחס, הסבא של היהודים שמכים שם. מיד הוא הורה להם להפסיק את המכות.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' פנחס מקוריץ מציל את נכדיו ממכות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לר' פייוועל היה עסק של בדים. כשהם נפגשו ר' פייוועל מדד שמלה לגויה זקנה (סבתא). זה נראה מוזר לחוזה והוא החל לצחוק. גם הרבי מנסכיז' [התפלא] ושאל מי היא הסבתא. הסתבר שהיה להם אז גילוי אליהו. 

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט אליהו מתגלה בגויה זקנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בינתיים, התרחש מעשה עם פדיון שבויים והבעש"ט נתן הבטחה [לתרום] 200 רובל, אז הפרנס לווה את הכסף מהפריץ.

פעם אחת, הפריץ דרש את הכסף בחזרה, ו[אמר ש] אם הוא לא יקבל אותו בתוך שבועיים הוא יכבול בשלשלאות את הפרנס ואת הבעש"ט.

אמר הבעש"ט לפרנס: "הנה הכסף עבור הוצאות הנסיעה לפריץ, ראה אם אתה יכול להשיג מהפריץ כסף עבור הנדוניה." 

הפרנס הביט בו כמשוגע – הפריץ דורש את החובות שלו והבעש"ט רוצה עוד החזר עבור נדוניה?!  

אולם, זה בכל זאת היה הבעש"ט, אז הוא ציית לו.

כשהפרנס הגיע אל הפריץ  – הוא מצא אותו בשעת אכילה וכמובן לא הורשה להיכנס פנימה.

בזמן שהמתין, הוא חשב על רעיון – הוא צריך לבקש מהפריץ את החשבון המדויק על מה שהוא דורש כדי לוודא שזה נכון. 

כשהפריץ סיים את ארוחתו, הוא יצא החוצה וערך את החשבון ומצאו שהפריץ חייב 200 רובל. אז הפריץ נתן את לו סכום הכסף.

כך לבעש"ט היה את הכסף הנדרש עבור נדוניה, והחתונה נערכה בשעה טובה. 

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט הפריץ שהיה חייב כסף לבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

?

הפוסט ראש העיר מז'יבוז' מת מיתה משונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לרבי מאפטא היה אח שנהרג על ידי גוים. זה היה ביום שישי כשהביאו את המת אל הרבי מאפטא אל בית המדרש, והניחו אותו בעזרת הנשים. בערב שבת, כשהרבי מאפטא עשה קידוש שבת, הנפטר נעמד מלוא קומתו ולאחר הקידוש נשכב שוב.

כשסיפרו את המעשה הזה לרבי הזקן [=הראשון] מסדיגורה הוא שאל: "זה יהיה מעניין לדעת מה בדיוק קרה. צריך לשאול את החסידים הזקנים אם המת נשכב בחזרה, או שהוא נפל." שאלו את הרבי מסדיגורה: "למאי נפקא מינה?" [= מה מה זה משנה?]  הוא ענה: "לי זה משנה מאוד."

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט מת נעמד מלוא קומתו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהבישט

הפוסט אילו הרבי מרוז'ין היה נולד לפני הצאר ניקולאי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן הדלקת נרות חנוכה הרבי מבויאן ביקש שיספרו לו מעשה על הרבי מברדיטשב שעוד לא נדפס – משהו חדש שעדיין לא שמעו. מספר יהודים ניסו לספר מעשיות, אבל עוד כשהתחילו לספר הרבי מבויאן רמז להם להפסיק בידו – או משום שהוא כבר שמע את המעשה או משום שהוא כבר נדפס. בסופו של דבר, יהודי אחד סיפר את המעשה הנפלא הבא על הרבי מברדיטשב:  

הרבי מברדיטשב נהג לעשות הכנות רבות לפני הדלקת נרות חנוכה. חנוכה אחד, קרה שכשהכל כבר היה מוכן [להדלקה] והקהל כבר המתין בקוצר רוח, הרבי הסתובב לקהל וקרא לחוכר אחד צעיר מגושם מאוד ושאל אותו: "איך הולך לפריץ שלך?" ענה החוכר: "טוב מאוד – הלוואי שכל היהודים יהיו במצב כזה". לאחר מכן הרבי מברדיטשב תשאל אותו על הפרטים המדויקים הנוגעים לעושרו של הפריץ – כמה שדות יש לו, כמה נכסים, כמה עבדים ומשרתים וכולי. הקהל התפלא על כך מאוד, אולם החוכר ענה לרבי בלשונו הגסה, בלי שום התחכמויות, שלפריץ יש כל טוב ולא חסר לו דבר!

בסופו של דבר, שאל אותו הרבי מברדיטשב: "אמור לי חוכר, האם אתה אכן מאמין שאצל הפריץ שלך הכל כל כך טוב?" ענה לו החוכר, עכשיו כבר קצת בקוצר רוח: "בוודאי, בוודאי – [הלוואי] גם עלינו כל זה." 

המשיך הרבי מברדיטשב ושאל אותו: "אכן – הולך לו כל כך טוב, אבל האם הוא מדליק נרות חנוכה?" צחק החוכר: "מה הכוונה מדליק נרות חנוכה – הוא גוי?! ומה הקשר של זה לכך שהולך לו טוב?"

"נו, אם כך," קרא הרבי מברדיטשב, "לנו הולך טוב, שכן אנו יכולים להדליק נרות חנוכה. טוב לנו, שאנו יכולים לומר ברוך אתה…" ובכך החל להדליק נרות חנוכה.

י.פ.

הרב חיים ביק

הרב ממז'יבוז'

הפוסט האם פריץ מדליק נרות חנוכה? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מאפטא המשיך: "אכן, היה לי צער גדול. כל ימי נזהרתי שלא לשמוע דברים בטלים – אז איך קורה שאוזניי שומעות כזאת ליצנות?! כנראה נכשלתי כליל! הייתה לי אז עוגמת נפש גדולה. אולם, לאחר מכן, נרגעתי כי הבנתי שיתכן ויום אחד האנקדוטה הזאת תהייה שימושית לעבודת הבורא. [והנה], עכשיו זה שימושי – ואני פוסק כמו הבדחן: הפריץ צריך לברוח ואתה צריך להישאר חוכר." היהודי הלך הביתה למרות שלא יכול היה להאמין להבטחות אלו של הרבי. 

באותו הזמן, פרצה מהפכה אצל הפולנים. ומכיוון שהרבה מהפריצים היו גם פולנים, המשטרה הופולנית כלאה הרבה מהם. גם הפריץ ההוא היה פולני והוא פחד שיאסרו גם אותו. לכן, הוא קרא ליהודי ואמר לו: "אני חייב לברוח מיד ומכיוון שאני מחשיב אותך איש נאמן אני ממנה אותך למנהל. קח 50% מהרווחים שלי ואת שאר ה50% שלח אלי לפריז." וכך אכן היה – הפריץ ברח והיהודי נשאר. 

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט מופע ליצנות משמש את הרבי מאפטא לפסיקה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא סיפר לרבי שהוא בא בעניין שהטריד את מנוחתו. בגלל שהוא עצמו נולד נוצרי הוא נסע קודם כל למטרופוליס [לחפש תשובה לעניין שהטריד אותו], אבל בגלל שלא הצליח לקבל תשובה מספקת הוא בא אליו, לראש הדת היהודית – הרבי מבוהוש. 

אך לפני שהוא מספר על הבעיה שלו, הוא יציג את עצמו. הוא קצין בכיר בצבע – דוקטור לפילוסופיה, דוקטור לכימיה, דוקטור להנדסה, דוקטור למשפטים, עיתונאי, ובעל חשיבה ביקורתית. מכיוון שהוא עורך דין אז במסגרת תפקידו הצבאי הוא אחראי לדאוג שהחיילים ישבעו לנאמנות למדינה בפניו, מכיוון שהוא פטריוט. אבל בו-בזמן הוא גם בעל חשיבה ביקורתית אז הוא רוצה לדעת אם נוסח השבועה של החיילים נכון או לא.

הרבי הורה לו למנות את התארים שלו עוד הפעם, וכך עשה.

שאל אותו הרבי מבוהוש: "מהם גווני השיער השונים שיש לאנשים?"

ענה הקצין: "חום, שחור, בלונדיני, אפור"

"ואצל עופות?"

הקצין השיב ומנה כל מיני צבעים כמעט את כל גווני הקשת.

שאל אותו הרבי: "מדוע לאנשים יש רק את הצבעים הללו ולעופות יש כל כך הרבה?"

לא ידע הקצין מה לענות.

שאל אותו הרבי עוד הפעם "אולי אתה יכול לענות מתוך לימודי הכימיה שלך?" "לא" אמר לו הקצין. מנה לפניו הרבי את כל התחומים שהביאו לו את התואר דוקטור, אבל הקצין לא ידע לענות.

קרא אליו הרבי מבוהוש: "האם אתה יודע מדוע העופות כל כך צבעוניים? בגלל שכך אלוהים הורה. זו הוכחה שיש אלוהים לעולם. לכן, אין צורך לדאוג. החיילים נשבעים לאלוהים, לא לך."

כשהקצין שמע זאת, הוא נפל לרגלי הרבי ונישק את רגליו. אז הוא הסתובב כלפי הקהל  וזעק בפניהם: "אתם צריכים להיות גאים בו, גאים שלדת שלכם יש כזה מנהיג. אני מאחל לכם דבר אחד – שכל אחד ואחד מכם יהיה בריא ותזכו לכל טוב!"

י.פ.

אייזק בראנשטיין (ישראל) היה נוכח בזמן המעשה.

הפוסט קולונל צבאי משבח את ר' ישראל מבוהוש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

יהודי פשוט אחד הגיע אל הרבי מאפטא כדי להתייעץ איתו האם להיות חוכר אצל פריץ. אמר לו הרבי מאפטא 6 עניינים שעליו לכתוב בחוזה. 

כשהיהודי יצא מהרבי מאפטא, הרבי מסאווראן רץ אחריו ושאל אותו בנוגע לדברים שאמר לו הרבי מאפטא. הוא הבין חמישה "אופנים", אבל לא את ה"אופן" השישי. (הרבי מסאווראן בוודאי חשב שהרבי מאפטא התכוון לשישה אופנים בעבודת השם). היהודי לא הבין את הרבי מסאווראן מכיוון שהוא לא ידע מה ההבדל בין 'סעיפים' ל'אופנים'.

כשר' נחום בער סיים את המעשה, אמר לו הזקן מסדיגורה: "אני מבין שקורה שאדם גדול מדבר בצורה אחת ומתכוון למשהו אחר, אבל איני יכול להבין שאדם מדבר ושני אנשים מבינים אותו אחרת זה מזה."   

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט למה התכוון הרבי מאפטא? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהרבי מרוז'ין היה בסקולה  [סקאלה פודילסקה] התגורר שם מחבר הספר "שו"ת בית שלמה" – גאון עולם.

בערב שבת, ממש לפני הדלקת נרות, הרבי מרוז'ין התקין את מקטרתו בטבק, ולפתע קרא ל'בית שלמה' אליו מיד. הוא חיפש באופן דחוף פסיקה בשאלה האם אונס ממון הוא אכן אונס או לא. 

ה'בית שלמה' מיד דפדף בגמרא אל מסכת כתובות יח עמ' ב אל המשנה: "העדים שאמרו כתב ידנו הוא זה." ומתוך הרשב"א על הסוגיה הוא הצליח לפסוק שאונס ממון הוא אכן אונס.

כשהרבי מרוז'ין שמע זאת הוא השליך את המקטרת בדיוק כשהגיע הזמן להדליק נרות.

אחר כך סיפר הרבי מרוז'ין את המעשה הבא:

היו היה יהודי, שניהל מזקקה ליי"ש. כדי להתפרנס מכך ולא לשלם מס הוא התקין צינור שהטה את היי"ש לצד [כך שחלקו לא נספר] באופן שפטר אותו ממס. 

כשהוא הגיע לבית הדין בעולם הבא – טען היהודי שהוא אף פעם לא חילל שבת בחייו, מלבד פעם אחת. פעם, הגיע גובה המיסים לאסוף את המס בדיוק בשבת. חשש היהודי שאם יגלו את הצינור הוא יהפוך לאביון ודל, ולכן היה חייב להשליך את הצינור ובכך לחלל את השבת. טען היהודי בפני בית הדין שהיה זה אונס ממון ולכן הוא פטור. החליטו למעלה שהרבי מרוז'ין יבקש מפוסק הדור לפסוק אם היה זה אונס ממון או לא.

לכן, ביקש הרבי מרוז'ין שהבית שלמה יכריע את הדין למרות שזה כבר היה מאוחר מאוד וממש לפני הדלקת נרות שבת.

י.פ.

יעקב טייטלבוים 

(הוא בעצמו שמע את המעשה מהרב מטורנא)

(יעקב טייטלבוים היה תלמיד של הרב מטורנא)

הפוסט הרבי מרוז'ין מבקש מה'בית שלמה' להכריע בנוגע לאונס ממון הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, הוא מיד תיקן "אוי ואבוי לי! בזבזתי חיים שלמים במלחמה נגד השקר והגאווה – ומה שאמרתי זה שניהם – גם שקר וגם גאווה."

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט גאוותו של ר' רפאל בערשעווער הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ביקש מבעל העגלה המקומי שירשה לו לנסוע עם הסוס והעגלה שלו. אמר העגלון: "מילא להשאיר את אשתי והילדים בלי פרנסה – אני בעצמי סומך על ניסים, אבל הסוסים לא מבינים חכמות  – הם חייבים לאכול. מה יהיה עליהם?" הרבי הציע שהוא ימכור את אחד מסוסיו, וכך יוכל לספק אוכל למשפחתו בזמן שהוא רחוק מהבית, ו[אוכל] לסוס הנותר במהלך המסע. וכך עשו, והרב ובעל העגלה יצאו לדרך.

מכיוון שהם נסעו רק עם סוס אחד, הם לא יכלו לשלוט בעגלה כל כך טוב. כשהגיעו לבית מרזח באמצע הדרך הם רצו לעצור, אך לפני שיכלו לרתום את הסוס, הכרכרה נכנסה בחלון המסבאה ושברה את השמשה. 

יצא הפריץ החוצה בכעס גדול וצעק: "מי שבר לי את השמשה ככה?!" העגלון הצביע בבעתה על הרב. הפריץ נתן מבט בהדרת פניו של הרב – בצורתו הקדושה – והתמלא פליאה. הוא הזמין אותו לתוך ביתו ונתן לו כבוד רב. לאחר מכן, הוא נתן לו גם סוס כדי שיוכל להגיע למעזריטש במהירות.

כשהרב והעגלון המשיכו הלאה בדרכם – שאל הרב את העגלון: "אני לא מבין אותך! היה לך אמון בי – לעזוב ולנסוע רחוק מהמשפחה בלי לתהות כיצד הם יחיו – וכשהגענו לפריץ הצבעת עלי?!"

ענה העגלון: "דווקא בגלל זה, רבי. בגלל שהייתה לי אמונה בך הצבעתי עליך. אם אתה כזה רבי קדוש, כמו שאני חשבתי, אז הפריץ לא יוכל להזיק לך – ואם אתה לא, אז מגיעה לך המכה!"

אנשים אומרים שתמיד כשהרב היה בעת צרה הוא חזר על המעשה הזה וסיים אותו במוסר השכל: שאם לא, אז אכן מגיעה לו המכה! 

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט העגלון ור' שניאור זלמן מליאדי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אחד מהם הציץ על היהודי בלילה וראה כיצד הוא מזייף את חתימת הפריץ. המפקח ראה בכך הזדמנות פז. עכשיו הוא יוכל לנקום ביהודי – הוא רץ אל הפריץ וסיפר לו על העוולות של היהודי. הפריץ קרא ליהודי אליו ואיים עליו שאם הוא לא ישיב את הכסף שהונה, הוא יהרוג אותו.

היהודי מיהר אל ר' פנחס מקוריץ וספר לו את כל המעשה. כשהרבי מקוריץ שמע את המעשה הוא הסב פניו ממנו אל החלון וענה ברוגז: "כיצד יכול יהודי לחלל שם שמים – ולרמות גוי?!"

היהודי טען שהוא לא אשם – ושמדובר בהשגחה פרטית. מה הכוונה השגחה פרטית? שהמפקח הגיע בדיוק כשהוא חתם וזייף את חתימת הפריץ. היהודי אז הוסיף מאמר אחד מהבעש"ט שאמר שכשיהודי הולך בחוץ ומוצא קש זו השגחה פרטית והוא צריך להשתמש בו כדי לנקות את המקטרת שלו.

הרבי מקוריץ ענה לו: "ואתה אכן מאמין באמת

שזו השגחה פרטית?" ענה היהודי: "כן!" "נו", אמר הרבי מקוריץ – "אז אתה מאמין אמיתי – סע הביתה והכל יסתדר לך בשלום."

וכך אכן היה. המפקח הביע חרטה על הבלגאן שגרם ואף ביקש מהיהודי מחילה. גם הפריץ שכח מכל האיומים שלו והיהודי נשאר לעבוד כחוכר ופונדקאי שלו.

י.פ.

ר' דוד כהן.

הפוסט זיופים והשגחה פרטית הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אישה באה אל הבעש"ט לבקש נדבה, אוחזת ילד בידה. הבעש"ט ביקש ממנה שתמכור לו את הילד, שיישאר בנו (של הבעש"ט). היא סירבה מכיוון שהילד הוא פרנסתה – כשהיא נראית עם ילד בזרועותיה, מרחמים עליה.

הבעש"ט הציע לה חדר אצלו בבית ולבוש כדי לשכנע אותה להשאיר את הילד אצלו. היא הסכימה, אבל אמרה שבתמורה היא תשטוף את הרצפה. – "לא", ענה הבעש"ט – "אני רוצה שתישאר את ובנך אצלי רק כאורחי כבוד".

הבעש"ט גידל את הילד שהצליח מאד בלימוד – החזיקו ממנו כעילוי וכינו אותו 'בן הבעש"ט'. כולם באו לבר המצווה של הילד. גבירים ורבנים רבו בעבורו, והציגו לבעש"ט את השידוכים הטובים והמשובחים ביותר – אבל הבעש"ט אמר שכרגע הוא לא מחפש שידוך עבור הילד.

כשהאורחים נסעו, קרא הבעש"ט ל ר' וולף קיציס והורה לו לנסוע לכפר, בו חי מלמד אחד לו חמש בנות מאוסות מאוד, ולארגן שידוך עם הבת הבכורה. בנוסף, הוא הורה לו להתחייב בנדוניה, בבגדי החתונה עבור החתן, עבור הכלה ואף עבור כל המשפחה.

ר' וואלף קיציס הגיע אל המלמד עם השליחות שלו –

המלמד החל לבכות – "לא די שאני קבצן עם 5 נערות שעלי לחתן, אלא שאתה בא הנה לעשות ממני צחוק?!". אבל, כשר' וולף שכנע אותו שהוא היה רציני – הוא הסכים – [וכשהבין] שהבעש"ט היה מחויב באמת – הוא ענה – "בוודאי גם אני מחויב!" – ומיד סגרו על השידוך בתקיעת כף. אבל כשר' וואלף ראה את הכלה חשכו עיניו – היא הייתה זקנה-מאוסה. הוא נהייה כל כך חסר מנוחה – שמיד שכח לקבוע זמן לחתונה.

כשחזר אל הבעש"ט, שאל אותו הבעש"ט אם הוא קבע זמן לחתונה. ר' וואלף קיציס החל לבכות ולספר כמה חוסר מזל וקושי כרוכים בשידוך – אבל הבעש"ט אמר לו לחזור ולקבוע זמן לחתונה – ר' וואלף ציית.

קהל רב ומכובד הגיע לחתונה. הבעש"ט לבדו הלך לקבל את פני הכלה והמחותנים והשמחה הייתה גדולה לאין שיעור. אולם, כשהקהל ראה את הכלה, בכייה גדולה החלה עם עצבות רבה. שלוש פעמים הוא הורה לקהל לשמח את החתן והכלה אבל הקהל לא ציית. הבעש"ט בעצמו קרא "אני יודע שאתם עצובים מאוד, אבל שמעו את המעשה שאני רוצה לספר לכם על היחוס של החתן והכלה."

"פעם אחת היה מלך אחד – צורר יהודים גדול, שלא הרשה לאף יהודי לחיות בארצו. למלך הזה היה בן יחיד. פעם אחת, בן המלך יצא אל היער כדי לצוד והבחין בבקתה קטנה בין העצים, משם

זרח אור גדול. הוא שחרר את מלוויו ונכנס אל הבקתה. כשהלך והתקרב הוא שמע נגינה כה מתוקה, כמוה לא שמע מימיו. כשפתח את הדלת הוא ראה חייל יושב אל הגמרא ושר לעצמו ניגוד (זה היה ל"וניק).

ביקש ממנו בן המלך שילמדו את הניגון. החייל סירב מכיוון שהוא גוי. אם הוא רוצה ללמוד, הוא חייב להימול [=להתגייר]. בן המלך הסכים לקחת שמונה ימי חופש מאביו ולהימול. לאחר מכן, הוא התיישב ללמוד והלך מחיל אל חיל.

לאחר 6 חודשים, הל"וניק עצר, ובן המלך אמר שהוא לא יכול להמשיך ללמוד אתו בגלל שהוא חי עם גויה. אז הוא אמר לו שהוא יפרוש מאשתו שהייתה בת מלך ושאביה היה צורר יהודים. אשתו הרגישה זאת, ולא הניחה לו עד שהוא סיפר לה את הסוד וגם היא התגיירה.

בינתיים, הוא הצליח בלימודיו עד שהחייל ראה שאין לו אף תורה נוספת ללמדו – הוא שלח אותו עם מכתב אל הרבי שלו. שם, הוא התפתח עוד יותר – עד שהוא נהייה אדם גדול בישראל.

לאחר זמן, הרבי גם עצר אותו ואמר לו שהוא לא יכול להמשיך עוד בגלל שהוא נולד גוי.

מה, אם כן, ניתן לעשות? – הוא צריך להסתלק מהעולם

ולהיברא מחדש.  הוא הסכים לכך, אבל התנה זאת בהבטחה מהרבי שלו שלא יגרום לו ליפול בגלגול החדש לידיים כאלו שיהרסו את כל מה שהוא כבר השיג בזמן הזה. אז הרבי אמר לו שההישגים שלו לא יהרסו.

כשהוא נפרד מאשתו, היא לא רצתה דבר, מלבד להסתלק מהעולם כמוהו – אבל, הוא נדרש להבטיח לה בתקיעת כף – שבגלגול החדש שלו הוא יישא אותה שוב."

סיים הבעש"ט: "נו, יהודים, אתם רוצים עכשיו להפר את ההבטחה שהם קבעו בעצמם – זה הוא בן המלך וזו היא בת המלך –שמחו את החתן והכלה!"

(מעשה ששמע מהרבי מבוהוש)

הפוסט הבעש"ט מאמץ ילד או חתונת הנסיך והנסיכה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.