בזמן שהיה בסטריזאוו (או בניקאלאינצע) הרבי מהוסיאטין אכן אמר תורה.  בשלב מסוים, הוא החל לומר תורה בהמשכים, בכל טיש, על עשר הספירות. אז יהודי אחד – חכם – רצה להראות שגם הוא יודע משהו וזרק מילה בזמן שהרבי אמר תורה.   

מאז, הפסיק הרבי מהוסיאטין לומר תורה. 

י.פ. 

יוסף וואהרמאן 

חסיד הוסיאטן

הפוסט מדוע הפסיק הרבי מהוסיאטין לומר תורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בערב בזמן הטיש, הגישו אטריות – קערה מלאה. בתחילה, הרבי מאפטא אכל עם כף, אבל במהרה הוא לקח את הקערה בידיו והתחיל לאכול ישר מהקערה. חששו שאכילה זו תטריד את ר' ברוך. אבל לא! הוא רק אמר: "ראו כיצד איש אחד להוט לקורבנות!" ולאחר מכן, הוא כיבד אותו לומר תורה. 

בשבת בבוקר, ר' ברוך עוד הפעם כיבד את הרבי מאפטא לומר תורה. 

בסעודה שלישית, הרבי מאפטא לא רצה ללכת לטיש – הוא אמר: "אני  אמרתי תורה בערב שבת, ובשבת  בבוקר – אני חושש שהוא עוד הפעם יכבד אותי בכך." 

אז ר' ברוך הבטיח לו שהוא יאמר תורה אבל שהוא צריך לבוא. אז הוא בא.

במהלך סעודה שלישית, ר' ברוך החל לומר קטע מן הזוהר – אבל רק בלשון פשוטה – בלא שום הסבר. 

לאחר ברכת המזון, הלך הרבי מאפטא הביתה אל הפונדק – הוא אמר  למקורבו: "ר' ברוך ממש דכדך אותי עם התורה שלו." ור' ברוך אמר על הגוזמאות של הרבי מאפטא: "פיו הוא משקולת זהב." 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממעז'יבוז' 

הפוסט הפער בין ר' ברוך לר' מאפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אמר הרבי מסדיגורה לרבי מהוסיאטין: "האם עברת בגשר זלוטשין בדרך לכאן?" אמר הרבי מהוסיאטין: "כן!" אמר הרבי מסדיגורה: "כמה גבוה הגשר?" ענה לו הרבי מהוסיאטין שהוא גבוה כך וכך הרבה מטרים. תהה הרבי מסדיגורה: "לא, אני חושב שהגשר גבוה יותר" ושני האחים התווכחו ארוכות כמה גבוה הגשר. 

לאחר מכן, אמר הרבי מהוסיאטין: "שכחתי לומר לך – על הדרך! היה ערפל נורא. להתראות" – ובמילים אלו הוא יצא. 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט כמה גבוה הגשר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

חסידים אומרים שהסיבות לכך שהוא כל-כך מצא-חן בעיני החסידים הן:

1. לר' יצחק מסקווירה היה מנהג להושיב אנשים לפי סדר הגילאים אצלו בטיש – אבל את הצעירים [הושיב] לידו – מאחר ור' יוסף מאיר היה בן-זקונים הוא הושיב אותו הכי קרוב אליו – ובזמן הטיש – חסידים מספרים, ר' יצחק מסקווירה תמיד הביט בפניו ודיבר אליו ישירות ובמתינות ["ספר את המילים שלו"]. 
2. ר' יוסף מאיר היה האחרון שנכנס לחדרו של ר' יצחק מסקווירה לפני שר' יצחק נפטר.

י.פ.

אברהם מאנוטא

חסיד מסקווירה

הפוסט דמותו של ר' יוסף מאיר, בנו של ר' אברהם יהושע העשל מסקווירה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מרוז'ין המשיך ואמר: "כתוב 'סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו' [תהילים לד, טו]. אם אתם רוצים להינצל ול'סור מרע', עליכם לפעול 'עשה טוב'. בנוגע ל 'בקש שלום ורדפהו' – אתם צריכים לחפש צדיק (שהוא במדרגה של 'שלום') 'ורדפהו' ואתם צריכים לרדוף אותו – ואפילו שהוא רודף אתכם וצועק עליכם "ילדים! עגלים!"

לאחר הטיש, החסידים סיפרו האחד לשני מה הם חשבו בזמן שהרבי מרוז'ין צעק עליהם; כולם הרגישו אותו הדבר, ובזמן הצעקות חשבו ואמרו לעצמם: "שמע ישראל!"

החסידים מרוז'ין מספרים שכל אלו שישבו בזמן ההוא בטיש האריכו ימים. 

י.פ.

מאטעס העלער

חסיד בויאן

הפוסט הרבי מרוז'ין נוזף בחסידיו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[ענה הזקן מסדיגורה:] "כתוב: 'ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים' [אבות ה, ה]. אנחנו יודעים ש'אווירא דארץ ישראל מחכים' [בבא בתרא קנח, ב] – 'איזהו חכם? המכיר את מקומו' [אבות ו, ו] – אכן כל יהודי ידע איפה מקומו בירושלים ולאף אחד לא היה צפוף, וכך גם כאן –  כשכל אחד יכיר את מקומו הוא כבר ימצא את מושבו ואף בשולחן לא יהיה צפוף."

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט מציאת מקום בשולחן הטיש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרב [שניאור זלמן מליאדי] היה תלמיד של ר' מיכל מזלאטשוב. כשר' מיכל נסע הוא לקח איתו את תלמידיו ועמם הלך [גם] הרב. כשר' מיכל היה אצל המגיד הוא הנהיג ששניהם יוכלו להוביל טישים נפרדים במהלך הסעודה השלישית [של שבת]. בזמן שהרב מזלאטשוב אמר תורה נהג המגיד לשתוק, אבל כשהמגיד התחיל לדרוש, ר' מיכל לא הביט בו כלל ועסק בשלו. 

זה היה מאוד קשה לרב והוא לא הבין –ר' מיכל נוסע אל המגיד ואז לא נוהג בדרך ארץ כלל[?!] אצל המגיד היה מקורב אחד, חכם גדול, שהיה לפני כן [תלמיד] אצל הגאון מווילנה ונהייה חסיד. הרב שאל בעצתו של החסיד הזה, מה עליו לעשות. אמר לו אותו מקורב: "אני אראה לך איך המגיד נוהג בחצות [ביחס לתיקון]." הוא הראה לו בחצות, איך, למרות שהוא צולע וצריך 

קביים, המגיד זורק אותם ורץ כאש לוהבת. הרב התפעל מזה מאוד. אז המגיד פתח את הדלת ואמר לרב: "בענייני תורה ר' מיכל גדול יותר, אבל בעניין תיקון נפשות אני ניצב גבוה ממנו" אז הרב נשאר חסיד של המגיד, שכן גם הוא הרגיש שתיקון נפשות זה נעלה וחשוב יותר.  

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט תיקון נפשות חשוב מלימוד תורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' פנחס היה תלמיד של הבעש"ט, זה הטריד את אביו, ר' אברהם, מאוד. 

אז הוא נסע אחריו כי רצה "להצילו" מהשפעת הבעש"ט.

ר' אברהם פגש את הבעש"ט בקמינקא.

כשר' אברהם הגיע למיריופול, אמרו לו שהבעש"ט כבר נסע משם לקמינקא, אז הוא כבר נשאר במיריופול. ר' אברהם היה [חכם] גדול מאוד ודרשת השבת שלו התקבלה בצורה יוצאת דופן על-ידי הקהל. 

באותו הזמן, הבעש"ט היה בקמינקא וערך שם את השבת. הוא ישב בסעודה שלישית עד מאוחר בלילה.  היה כבר אחרי חצות הלילה וחשוך ואנשים עמדו [צפופים, ממש] ראש לראש כשהבעש"ט אמר תורה.

הוא ישב כך עד מאוחר, עד שר' אברהם נסע והתקרב למיריופול ופגש אותו בסעודה שלישית.

כשר' אברהם נכנס, הוא סיפר שיש לו קושי בתוספות אחד שאינו יכול למצוא לו תירוץ.

קרא אליו הבעש"ט: "רצים למלחמה להצלת הבן ולא יכולים לתרץ אפילו פשט אחד בתוספות!?"

אמר לו ר' אברהם: אם 

תתרץ לי את התוספות, אני אתן לך את הבן שלי – בני ר' פנחס. 

אמר הבעש"ט את הפירוש ור' פנחס אכן נשאר אצל הבעש"ט כתלמיד.

י.פ.

הרבי מליאובה

הפוסט התקרבותו של ר' פנחס מקאריץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן ש'הבאר מים חיים' – רב בצ'רנוביץ – היה בן 33, הוא היה חולה מאוד. קראו לחברה קדישא וכבר הדליקו נרות. לפתע פתאום, הוא התעורר וביקש שיביאו לו מיום לשטוף את ידיו, ואז הוא סיפר את המעשה הבא:

בבית דין של מעלה כבר דנו אותו למיתה. אבל ה'הבאר מים חיים' היסס לעזוב את העולם הזה. אמנם בבית הדין של מעלה ישב ר' מיכל מזלאטשוב, רבו של ה'הבאר מים חיים', אבל הוא אמר שאינו יכול לעשות דבר בעבורו. "אולם" [הוא הוסיף] "אני אראה לך את הדרך אל הבעל שם טוב."    

כשהוא [='הבאר מים חיים'] הגיע אל הבעש"ט לבקש ממנו רחמים, שאל אותו הבעש"ט: "מה הקשר שלך אלי?" אז הבאר מים חיים סיפר לבעש"ט שר' מיכל נהג לשבת בסעודה שלישית עד מאוחר בלילה מרוב דבקות והתבוננות עמוקה. פעם אחת, הוא היה בכזו דבקות והתבוננות, שהוא נשאר לשבת עד שעלה הבוקר. פתאום, ר' מיכל התעשת וכשהבחין שכבר בוקר, הוא קרא לקהל: "בואו נברך." אבל אז הזכיר 'הבאר מים חיים' לר' מיכל שהוא לא עשה כמנהגו תמידולא אמר תורה מהבעש"ט בזמן הסעודה שלישית. ר' מיכל הבין שהוא צודק אז הוא אמר דרשה קצרה מהבעש"ט.

ה'הבאר מים חיים' חזר לבעש"ט [ואמר]: "משום שגרמתי לר' מיכל לחזור על תורה אחת ממך כבר יש לי קשר אליך ולכן בעבור זאת תעשה טובה בעבורי. אמר לו הבעש"ט: "כבר נגזרה הגזרה, אבל כופף ראשך ואני אברך אותך ואולי ברכתי תעזור." בו ברגע שהבעש"ט בירך אותו הוא התעורר ואמר: "אני מוכן לצאת מהמיטה ברגע אחד, אבל בגלל עין הרע אשאר במטה עוד מעט."

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט 'הבאר מים חיים' ניצל ממוות בזכות דרשה אחת של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים שמע מאביו

הפוסט על סבל ורווחה בעולם הזה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

יעקב טייטלבוים

הפוסט מי זללן יותר גדול? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בשמחת תורה, לפני 'אתה הראת' החלו החסידים להתווכח ולריב מי צריך לומר את 'אתה הראת', אולם בסופו של דבר אמר אותה החזן הקבוע. 

אבל בשבת בראשית שני האחים כבר ערכו טישים נפרדים.

אצל ר' יצחק בטיש (הוא היה הבכור) ישבו ר' דוד ארטענבערג ור' יוסף ישראל'ס – שניים מחסידי סדיגורה המכובדים ביותר שעוד הספיקו להיות אצל הרבי מרוז'ין.

כשר' יצחק התחיל לומר תורה, כלומר בפעם הראשונה שאמר תורה כרבי, הוא פתח במילים: "בראשית, אני אומר ש-בת – שבת" (אותן המילים המובאות בזוהר). אז ר' יוסף ישראל'ס החל לרעוד מרוב התפעלות ושרט את בשרו של שכנו, וגם  תפס את רגלו.

החסידים השתוממו – מה כל כך גאוני במילים האלו? מה אתה מתפעל כל כך? זה כבר כתוב בזוהר!

אז ר' יוסף ישראל'ס וגם ר' דוד ארטענבערג (הרבי מברדיטשב) סיפרו שכשר' יצחק היה ילד בן שנה, לקחו אותו 

אל הרבי מרוז'ין ושם לימדו אותו לומר את מילותיו הראשונה "שבת שלום". אבל הוא לא דיבר טוב – ושיצא לו ש-בת.

אז קרא הרבי מרוז'ין – "שמעו, הוא אמר ש-בת, שבת."

לכן, חסידי רוז'ין הזקנים התפעלו כל כך מהדבר תורה הראשון של ר' יצחק כרבי.

י.פ.

מתיהו שפעקטאר (חסיד בויאן)

הפוסט הדרשה הראשונה של ר' יצחק (מבויאן) כרבי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

באחד הטישים, יהודי אחד ניגש אל הרבי בזמן ששתו לחיים, שבר  בקבוק יין, והיין נשפך על הרבי מצ'ורטקוב. היהודי כמעט התעלף על המקום – איך שפך ככה יין על הרבי הקדוש?!

הרבי מצ'ורטקוב מיד הבין מה היהודי הפשוט הרגיש, ומיד ציין שכששוברים בקבוק, זה אירוע משמח וסימן לברכה. במילים אלו הוא ממש החייה את היהודי. 

לאחר מאוחר יותר, הרבי שלח אליו דרך הגבאי מעיל [קאפאטע] במתנה – להראות לו שהוא לא נפגע מהאירוע.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט כשיין נשפך על הרבי מצ'ורטקוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא העיר לגבאי שלו, ר' דוד, שבמקרה היה גם הרב שלו: "תדע שממש סיכנת אותי "

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט קופסת הטבק של הזקן מהוסיאטין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת היה כזה פחד שקראו לרבנית שתתן לו דחיפה ותעורר אותו. 

י. פ.

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט הזקן מהוסיאטין חווה התפשטות הנפש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, היה וויכוח על מאמר אחד והחליטו ללכת אל המגיד ולשאול אותו למה הוא התכוון. 

בדרך-כלל, כשקרו דברים כאלו היו מבקשים מר' שלמה לוצקער, הגבאי של המגיד, שישאל את המגיד בשבילם בגלל שלאחרים לא הייתה רשות להיכנס אליו.

אולם, אותו האירוע היה מאוחר בלילה ור' שלמה לוצקער כבר הלך הביתה, אז החליטו שהתני"א יהיה זה שיכנס אל המגיד לברר. דפק התני"א על הדלת והמגיד קרא "מי זה?", ענה התני"א "אני!" שאל המגיד עוד הפעם והתני"א חזר על תשובתו "אני!"

לאחר מספר פעמים שכך ענו זה לזה, ענה התני"א בפעם האחרונה: "זלמיניו". (כך המגיד קרא לתני"א). כשהוא ענה 'זלמיניו', המגיד בעצמו פתח לו את הדלת והרשה לו להיכנס.

מנהג נוסף אצל המגיד היה שבפתאומיות הוא היה אומר לאחד מתלמידיו "עליך ללכת לשם" או למקום אחר, ונהג לתת הוראות להיכן ללכת. 

כשהתני"א היה בתוך החדר, אמר לו המגיד: "זלמיניו – מחר עליך לנסוע לכפר [הספציפי הזה] וללבוש בגדים פשוטים שלא יכירו אותך."

מובן מאליו שהתני"א ציית לדבריו של המגיד, והגיע אל הכפר בדיוק כשהם חיפשו עשירי למניין עבור חופה וקידושין. נגיד הכפר חיתן את אחד מילדיו והיה חסר לו מניין. צירפו את התני"א למניין ונוכחותו התקבלה בהערכה רבה. לאחר החופה, הזמינו אותו לסעודת מצווה והושיבו אותו בקצה השולחן.

השולחן היה ערוך בעושר גדול ו[האוכל] הוגש בכלי כסף יקרים.

לאחר המרק ניגש אליו המשרת ולחש לו בסוד "דוד יקר, חסרה כף, בבקשה השב אותה!" התני"א הנרגש, השיב בהחלטיות "זה לא אני!"

כך היה עשר פעמים – המשרת ביקש ממנו להחזיר את הכף והתני"א צעק "זה לא אני!"

הנגיד הבחין בהתרחשות ואמר "אבל היהודי מתעקש כל כך, שצריך לבדוק את המשרת בעצמו!" ואכן מצאו אצל המשרת את הגניבה. אז פייסו את התניא והוא חזר לביתו. 

המנהג היה שאלו שחוזרים מכזאת שליחות, צריכים לדווח עליה למגיד כשהם חוזרים. לכן, כשהתני"א הגיע הוא הלך מיד אל ביתו של המגיד, אך לפני שדפק על הדלת המגיד פתח אותה והושיט את ידו לשלום. "זלמיניו" הוא אמר "עכשיו אתה מבין כבר, שאחרי פעם אחת שאומרים "אני" חייב לעבור את הייסורים בלצעוק 10 פעמים "לא אני!"

ר' מרדכי שלום יוסף פרידמן – הרבי מסדיגורה

שמע בי"ט כסליו, בטיש של אביו, ר' אהרון.

הפוסט התני"א לומד לומר "לא אני!" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בערב שבת (שהיה עדיין בתוך השבעה), במהלך הטיש, הוא פנה לחתנו שישב שם (אצל הרבי מצאנז נהגו שהחתן לא יושב ביחד עם ילדיו של הרב במהלך הטיש, אלא מקדישים ספסל לחתנים), ושאל אותו – "אליעזר, מדברים על שידוכים טובים בשבילך?" 

(הרבי מצאנז סיפר את הסיפור הזה כדי להדגים את התנהגותו הקרה והבלתי מובנת של הרבי מצאנז בזמן צערו הגדול)

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הדברי חיים מצאנז נוהג אבלות לשעה אחת בלבד – I הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, ר' דוד היה עניו מאוד ולא רצה שיאמרו עליו שהוא עושה מופתים, אז הוא אמר:

"כל העולם היו צריכים להיות חסידים של הרבי הקדוש. אבל אז, השולחן סביבו יושבים החסידים היה צריך להיות מקצה אחד של העולם לקצהו השני. ואילו היו כל כך הרבה חכמים גדולים וצדיקים יושבים בטיש של הרבי, אז דוד'ל [=מתייחס לעצמו בגוף שלישי] בוודאי היה יושב בקצה השולחן. אולם, שימו לב-", קרא ר' דוד'ל לחסידים שלו, "שדוד'ל [אכן] לא ישמע את הקדוש מלובלין אומר תורה [=דורש]"

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט שולחן מקצה אחד של העולם ועד הקצה השני הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

המנהג נוצר כך:

כשהרבי מבעלז הגיע לבעלז הוא פגש עיר פשוטה שהייתה מושפעת ממנהגי הגויים עד כדי כך שבסוכות בעלי הבתים לא ישבו לאכול בסוכה. הרבי מבעלז הצטער על כך מאוד והכריז שבכל יום מימות החג, כל האנשים ששמם כשם האושפיזין של אותו היום – כל האברהמים, כל המשהים וכולי, צריכים לבוא אליו לסוכה. הוא מזמין אותם פנימה. מכך יצא שבעלי הבתים אכלו לפחות פעם אחת בסוכה.

לאחר מכן, נהגו שהבנים והנכדים של אותם בעלי בתים "מוזמנים" באו לאכול בסוכת הרב – והסעודות נקראו טיש ה"מוזמנים".

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הרבי מבעלז מביא את בעלי הבתים לאכול בסוכה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לרבי מאפטא היה מנהג לפתוח את דברי התורה שלו עם מדרש.

כשר' עזריאל והרבי מסאווראן יצאו מהטיש אמר ר' עזריאל אל הרבי מסאווראן: ""הזקן' לא קלע בול [=לא דייק] עם המדרש היום." 

"אכן כך" – ענה הרבי מסאווראן – "'הזקן' גדול יותר ממדרש אחד. זה בדיוק כמו שאחד שנכנס ליער סבוך קושר עצמו לעץ כדי שיוכל למצוא את הדרך ולחלץ עצמו משם. כך, הרבי הקדוש מאפטא – מכיוון שהוא נכנס לעולמות עליונים שמהם יכול שלא לצאת לעולם, אז הוא לוקח מדרש כסימן שיוכל בעזרתו לצאת."

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הרבי מאפטא נכנס ליער סבוך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

סיפר ר' ישראל אייזענשטאדט מעשה על הבעש"ט. חייך ר' יוחנן. אמר ר' ישראל: "סיפור זה כתוב ב'שבחי הבעש"ט'. קרא ר' יוחנן: "אוי! על כזה קדוש כמו הבעש"ט אומרים כאלו שקרים!".

ר' פנחס לאנדוי שמע את המעשה מר' שלמה זוויניגראדקא – מברדיטשב 

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט על סיפור מ"שבחי הבעש"ט" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.