פעם אחת, הוא היה צריך להגיע למז'יבוז' אבל הנסיעה התארכה.

בסוף כשהוא הגיע לשם, שאל אותו ר' ברוך מדוע לקח לו כל כך הרבה זמן להגיע. ענה לו הרבי מצ'רנוביל שבדרכו קרה לו משהו יוצא דופן; בדרכו הוא פגש נשמה מעולמות אחרים (שלא מעלמא הדין) שלא הרשתה לו להמשיך לנסוע עד שהוא יבטיח לתת לה תיקון. שאל אותו [=את הנשמה] ר' נחום איזה חטא הוא עשה שבעבורו הוא מבקש תיקון? ענה לו שהוא חי באותה העיר עם ר' נחום ושהוא רדף אותו בעוצמה. ענה לו ר' נחום שאם זה החטא אז הוא מוחל לו. אולם, הנשמה המשיכה לספר שפעם אחת הוא זרק אבן על ר' נחום. גם על כך ר' נחום מחל לו. אך הנשמה המשיכה עוד לתאר חטאים נוספים ור' נחום מחל לו על כולם.

לאחר מכן, אמרה הנשמה, שפעם אחת הוא שכנע קוזאק שיתרועע עם בתו של ר' נחום. סיכם ר' נחום: "על החטא ההוא לא אמחל. השלכתי אותו אל שאול תחתיות אלפי פעמים."

על כך ענה ר' ברוך: "אומרים עלי שאני רבי כעסן, ועליך שאתה רבי טוב. נשמה של יהודי מתגוללת כל כך הרבה זמן ברפש, היתכן שיש [לך] לב לתת לה לסבול עוד כל כך הרבה זמן?"

מיד, לבש ר' ברוך את המעיל שלו, והוא ור' נחום יצאו החוצה ביחד. הם התעכבו [בחוץ] מעט זמן, וכשחזרו אמרו שהעניקו לנשמה תיקון מתאים. 

את המעשה הזה סיפר הזקן [=הרבי הראשון] מהוסיאטין בחנוכה לאחר הדלקת נרות. 

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט האם לכל נשמה מגיע תיקון? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מיד לאחר מכן, נכנס נער עם שאלה [בעניין כשרות]. התלמידים התפלפלו על כך אמנם, וכבר רצו לפסוק – טריפה. אולם, הם זכרו את דברי המגיד ושלחו את הנער אל הדיין.

הדיין חזר ופסק שהבהמה כשרה. זה היה קשה לתלמידים – מהיכן הוא הביא סברה כדי לפסוק שזה כשר? הוא ענה, שבזמן שהוא הרהר בשאלה, הוא היה יכול לזכור רק איזה ב"ח נידח  [=הכוונה לפירוש הבית חדש ליואל סירקיש] שעל פי שיטתו יכולים להכשיר את השאלה.

לאחר מכן, המגיד סיפר מדוע באותו הזמן הוא הורה להם לא לפסוק בשום שאלה. הוא סיפר שיהודי אחד שנפטר כבר לפני זמן רב, ונשמתו  חיכתה לתיקון בא אליו בחלום. הגלגול שלו היה בהמה והתיקון שלו היה באכילה כשרה של יהודי את הבהמה. [אך,] תמיד [=בכל גלגול] עם הבהמה הופיעה שאלה ותמיד עשו אותה טריפה – התיקון שלו אף פעם לא הגיע. לכן, ארגן המגיד שהדיין יפסוק את השאלה ככשרה והיהודי יקבל את התיקון שלו.

י.פ. 

ר' דוד כהן

הפוסט גלגול בבהמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אישה באה אל הבעש"ט לבקש נדבה, אוחזת ילד בידה. הבעש"ט ביקש ממנה שתמכור לו את הילד, שיישאר בנו (של הבעש"ט). היא סירבה מכיוון שהילד הוא פרנסתה – כשהיא נראית עם ילד בזרועותיה, מרחמים עליה.

הבעש"ט הציע לה חדר אצלו בבית ולבוש כדי לשכנע אותה להשאיר את הילד אצלו. היא הסכימה, אבל אמרה שבתמורה היא תשטוף את הרצפה. – "לא", ענה הבעש"ט – "אני רוצה שתישאר את ובנך אצלי רק כאורחי כבוד".

הבעש"ט גידל את הילד שהצליח מאד בלימוד – החזיקו ממנו כעילוי וכינו אותו 'בן הבעש"ט'. כולם באו לבר המצווה של הילד. גבירים ורבנים רבו בעבורו, והציגו לבעש"ט את השידוכים הטובים והמשובחים ביותר – אבל הבעש"ט אמר שכרגע הוא לא מחפש שידוך עבור הילד.

כשהאורחים נסעו, קרא הבעש"ט ל ר' וולף קיציס והורה לו לנסוע לכפר, בו חי מלמד אחד לו חמש בנות מאוסות מאוד, ולארגן שידוך עם הבת הבכורה. בנוסף, הוא הורה לו להתחייב בנדוניה, בבגדי החתונה עבור החתן, עבור הכלה ואף עבור כל המשפחה.

ר' וואלף קיציס הגיע אל המלמד עם השליחות שלו –

המלמד החל לבכות – "לא די שאני קבצן עם 5 נערות שעלי לחתן, אלא שאתה בא הנה לעשות ממני צחוק?!". אבל, כשר' וולף שכנע אותו שהוא היה רציני – הוא הסכים – [וכשהבין] שהבעש"ט היה מחויב באמת – הוא ענה – "בוודאי גם אני מחויב!" – ומיד סגרו על השידוך בתקיעת כף. אבל כשר' וואלף ראה את הכלה חשכו עיניו – היא הייתה זקנה-מאוסה. הוא נהייה כל כך חסר מנוחה – שמיד שכח לקבוע זמן לחתונה.

כשחזר אל הבעש"ט, שאל אותו הבעש"ט אם הוא קבע זמן לחתונה. ר' וואלף קיציס החל לבכות ולספר כמה חוסר מזל וקושי כרוכים בשידוך – אבל הבעש"ט אמר לו לחזור ולקבוע זמן לחתונה – ר' וואלף ציית.

קהל רב ומכובד הגיע לחתונה. הבעש"ט לבדו הלך לקבל את פני הכלה והמחותנים והשמחה הייתה גדולה לאין שיעור. אולם, כשהקהל ראה את הכלה, בכייה גדולה החלה עם עצבות רבה. שלוש פעמים הוא הורה לקהל לשמח את החתן והכלה אבל הקהל לא ציית. הבעש"ט בעצמו קרא "אני יודע שאתם עצובים מאוד, אבל שמעו את המעשה שאני רוצה לספר לכם על היחוס של החתן והכלה."

"פעם אחת היה מלך אחד – צורר יהודים גדול, שלא הרשה לאף יהודי לחיות בארצו. למלך הזה היה בן יחיד. פעם אחת, בן המלך יצא אל היער כדי לצוד והבחין בבקתה קטנה בין העצים, משם

זרח אור גדול. הוא שחרר את מלוויו ונכנס אל הבקתה. כשהלך והתקרב הוא שמע נגינה כה מתוקה, כמוה לא שמע מימיו. כשפתח את הדלת הוא ראה חייל יושב אל הגמרא ושר לעצמו ניגוד (זה היה ל"וניק).

ביקש ממנו בן המלך שילמדו את הניגון. החייל סירב מכיוון שהוא גוי. אם הוא רוצה ללמוד, הוא חייב להימול [=להתגייר]. בן המלך הסכים לקחת שמונה ימי חופש מאביו ולהימול. לאחר מכן, הוא התיישב ללמוד והלך מחיל אל חיל.

לאחר 6 חודשים, הל"וניק עצר, ובן המלך אמר שהוא לא יכול להמשיך ללמוד אתו בגלל שהוא חי עם גויה. אז הוא אמר לו שהוא יפרוש מאשתו שהייתה בת מלך ושאביה היה צורר יהודים. אשתו הרגישה זאת, ולא הניחה לו עד שהוא סיפר לה את הסוד וגם היא התגיירה.

בינתיים, הוא הצליח בלימודיו עד שהחייל ראה שאין לו אף תורה נוספת ללמדו – הוא שלח אותו עם מכתב אל הרבי שלו. שם, הוא התפתח עוד יותר – עד שהוא נהייה אדם גדול בישראל.

לאחר זמן, הרבי גם עצר אותו ואמר לו שהוא לא יכול להמשיך עוד בגלל שהוא נולד גוי.

מה, אם כן, ניתן לעשות? – הוא צריך להסתלק מהעולם

ולהיברא מחדש.  הוא הסכים לכך, אבל התנה זאת בהבטחה מהרבי שלו שלא יגרום לו ליפול בגלגול החדש לידיים כאלו שיהרסו את כל מה שהוא כבר השיג בזמן הזה. אז הרבי אמר לו שההישגים שלו לא יהרסו.

כשהוא נפרד מאשתו, היא לא רצתה דבר, מלבד להסתלק מהעולם כמוהו – אבל, הוא נדרש להבטיח לה בתקיעת כף – שבגלגול החדש שלו הוא יישא אותה שוב."

סיים הבעש"ט: "נו, יהודים, אתם רוצים עכשיו להפר את ההבטחה שהם קבעו בעצמם – זה הוא בן המלך וזו היא בת המלך –שמחו את החתן והכלה!"

(מעשה ששמע מהרבי מבוהוש)

הפוסט הבעש"ט מאמץ ילד או חתונת הנסיך והנסיכה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.