בערב בזמן הטיש, הגישו אטריות – קערה מלאה. בתחילה, הרבי מאפטא אכל עם כף, אבל במהרה הוא לקח את הקערה בידיו והתחיל לאכול ישר מהקערה. חששו שאכילה זו תטריד את ר' ברוך. אבל לא! הוא רק אמר: "ראו כיצד איש אחד להוט לקורבנות!" ולאחר מכן, הוא כיבד אותו לומר תורה. 

בשבת בבוקר, ר' ברוך עוד הפעם כיבד את הרבי מאפטא לומר תורה. 

בסעודה שלישית, הרבי מאפטא לא רצה ללכת לטיש – הוא אמר: "אני  אמרתי תורה בערב שבת, ובשבת  בבוקר – אני חושש שהוא עוד הפעם יכבד אותי בכך." 

אז ר' ברוך הבטיח לו שהוא יאמר תורה אבל שהוא צריך לבוא. אז הוא בא.

במהלך סעודה שלישית, ר' ברוך החל לומר קטע מן הזוהר – אבל רק בלשון פשוטה – בלא שום הסבר. 

לאחר ברכת המזון, הלך הרבי מאפטא הביתה אל הפונדק – הוא אמר  למקורבו: "ר' ברוך ממש דכדך אותי עם התורה שלו." ור' ברוך אמר על הגוזמאות של הרבי מאפטא: "פיו הוא משקולת זהב." 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממעז'יבוז' 

הפוסט הפער בין ר' ברוך לר' מאפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, לפני שהצו מהמושל התפרסם –  הרבי מרוז'ין, מיד לאחר שהשתחרר  מהכלא – התיישב אל השולחן. הוא קרא לגבאי להעמיד יין לפניו עבור מישהו והזכיר את שמו. הגבאי – שידע שהיהודי לא בחיים, ולכן לא קרא בקול בשמו. אז הרבי מרוז'ין אמר עוד הפעם – "נו, תעמיד את היין!" קרא הגבאי אל הרבי מרוז'ין "אבל מדוע? רבי, היהודי כבר אינו בין חיים." הרבי מרוז'ין ענה: "אתה חושב שאני לא יודע? אבל ראה כיצד חסיד אמיתי, אפילו בעולם הבא, מסכן את חייו עבור הרבי שלו" והוא סיפר את הסיפור הבא: 

כששמעו על הצו של המושל הכריזו שמי שיגלה לרבי מרוז'ין על הצו, יאבד את חלקו  בגן עדן. אחד החסידים קרא שזה שווה לו לאבד את חלקו בגן עדן, כל עוד הוא יציל את הרבי מרוז'ין. הוא בא אל הרבי מרוז'ין וסיפר לו על הסכנה שאיימה עליו. הרבי מרוז'ין ענה לו "למרות שבית דין של  מעלה פסקו כך – אני לא מסכים! אני לא מסכים שישלחו אותי לסיביר – אני לא רוצה מה שהם רוצים." 

הרבי מרוז'ין סיים את הסיפור באמרו "היהודי הזה היה הראשון לבוא אלי – לכן אני מעמיד יין עבורו"  

י.פ.

ירמי' כץ 

חסיד בויאן

הפוסט היהודי שגילה לרבי מרוז'ין על הצו נגדו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

1. אנשי העיר אומרים שאני חכם – משום שהפסוק "לא לחכמים לחם" [קהלת ט, יא] כבר התקיים.
2. גם רשע – "לוה רשע ולא ישלם" [תהילים לז, כא] – מה שאני לוקח בהשאלה, איני יכול להשיב.
3. אני תם – משום שלא מאפשרים לי להיות 'מוּעַד' – לא מאפשרים לי ללוות יותר משתי פעמים.
4. ושאינו יודע לשאול, אני כבר לא יודע כיצד ללוות.

י.פ.

הירש לעדערמאן

הפוסט משוגע מגיע אל ר' דוד מטאלנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' יוחנן הגיע לעיר, כל אנשי העיר באו לקבל את פניו. ברודסקי רצה שגם גיסו, שפיגל, יקבל את פני הרבי. שפיגל סירב להבין מדוע כזה כבוד מגיע לבשר ודם. להיפך – הוא כעס מאוד שעושים כזה 'צימעס' [עסק גדול] מ[סתם] יהודי. והוא אכן לא הלך [לקבל פניו].

במהלך השבוע הוא ראה שאין אף אחד אצל הרבי (הוא גר בדיוק מול המקום בו התאכסן הרבי). הוא החליט להיכנס אל הרבי להציג את טענותיו ולהתווכח עמו. 

וכך היה. הוא לא פגש אף אחד אצל הרבי והגבאי מייד נתן לו להיכנס. ר' יוחנן קיבל אותו ושפיגל החל להתווכח. "מדוע, רבי, מגיע לך כבוד כזה? מדוע כל כך הרבה יהודים צריכים לבוא אליך – לתת לך פדיונות, ולפחד ממך כל כך הרבה?"

ועל כל שאלה ר' יוחנן הניד בראשו ואמר לו: "אכן, אתה צודק – אכן כך – אבל אתה יודע למה? בגלל שאלוהים רוצה כך – ואם כך רוצה אלוהים, אז אני אומר לך שאתה אכן צריך לפחד ממני."  לאחר מכן שפיגל נהייה חסיד וסיפר בעצמו את הסיפור הזה לפ. לאנדוי.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' שפיגל המתנגד הליטאי נהייה לחסיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[ענה הזקן מסדיגורה:] "כתוב: 'ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים' [אבות ה, ה]. אנחנו יודעים ש'אווירא דארץ ישראל מחכים' [בבא בתרא קנח, ב] – 'איזהו חכם? המכיר את מקומו' [אבות ו, ו] – אכן כל יהודי ידע איפה מקומו בירושלים ולאף אחד לא היה צפוף, וכך גם כאן –  כשכל אחד יכיר את מקומו הוא כבר ימצא את מושבו ואף בשולחן לא יהיה צפוף."

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט מציאת מקום בשולחן הטיש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהמלאך התקבל [למגיד] בפסטאוו, שילמו לו 10 זהובים לשבוע והוא חי בעוני גדול. כל היום הוא ישב ביחידות והתפלל ולמד. במהלך היום הוא כיסה את פניו בטלית וכשלא הייתה לו טלית, פניו היו מכוסות בווילון. הוא לא נהג כמגיד כלל – ולא דיבר מילה עם איש, אלא [פשוט] ישב בחדרו. פעם ביום שלחו לו לחדרו פנימה יונה לאכול וזה הספיק לו.

הקהל ובעלי-הבתים החלו לכעוס – לא הייתה לעיר שום תועלת ממנו כמגיד. פעם אחת הגבאי העז ונכנס אל המלאך, אל תוך ביתו, וסיפר לו על טענות הקהל. "נו, מה הם רוצים?" שאל המלאך. הגבאי ענה שבשבוע הבא יש ברית ורצוי שהמלאך יופיע, אז הוא הבטיח [שיופיע].

כשהופיע המלאך ביום הברית נפל פחד על הקהל, ורוב האנשים התעלפו מחולשה ובקושי נשאר מניין לברית. המלאך נתן לילד את השם לייב. מספרים שלייב היה גיבור באופן יוצא-דופן וחזק כעשרה אריות.

י.פ.

ירמיה כץ

הפוסט המלאך נוהג בדידות ומטיל אימה על הקהל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.